לדלג לתוכן

סולידריות (תנועה ישראלית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סולידריות
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 2009–2011 (כשנתיים) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המשטרה מונעת מהמפגינים בשייח' ג'ראח להיכנס למתחם רחוב עות'מאן בן עפאן בשכונה, יולי 2010
מפגין מתווכח עם שוטר שדרש ממנו לעזוב את המדרכה ליד בית משפחת חנון שפונה בשייח ג'ראח, מאי 2010

סולידריות (או סולידריות שייח' ג'ראח) היא תנועה פוליטית-חברתית ישראלית, שזוהתה עם השמאל הרדיקלי ופעלה בין השנים 2009–2011. התנועה דגלה בשינוי המשטר הקיים[1] והתבססה על שיתוף פעולה יהודי-ערבי כנגד מה שתפסה כנישול, אפליה ואי שוויון אזרחי.

התנועה התגבשה במהלך מאבק נגד פינוי משפחות ערביות מבתים במתחם השכונה שייח' ג'ראח על פי פסיקת בג"ץ[2] וכניסת משפחות יהודיות ששוכנו במקומן.[3] בהמשך היא יזמה או הצטרפה למאבקים מקומיים נוספים בנושאים דומים.

תולדות התנועה ופעילותה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 2009, בעקבות פינוין על ידי המשטרה של ארבע משפחות ערביות מבתים בשייח' ג'ראח בצו בג"ץ, והעברתם לידי עמותות (שנקבעו בבג"ץ כבעלים) ששיכנו בהם משפחות יהודיות, החלה קבוצת צעירים ירושלמים לארגן צעדות בימי שישי אחרי הצהרים מכיכר ציון אל שייח' ג'ראח שם הפגינו מול הבתים שפונו.[4] בהמשך הפכו ההפגנות למשמרות מחאה בשכונה.

מתחילת המאבק החיכוכים בין המפגינים למשטרה הובילו למעצרים של המפגינים, שהובילו להעלאת המאבק לסדר היום הציבורי ומשכו מפגינים נוספים. ב-15 בינואר 2010 נעצרו למשך השבת 17 מפגינים ובהם מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח חגי אלעד. שופטת בית משפט השלום בירושלים קבעה כי מעצרם לא היה חוקי.[5][6] ב-28 בינואר 2010 פסק בית משפט השלום בירושלים שלא הייתה עילה חוקית להורות על פיזור ההפגנה.[7]

ב-6 במרץ 2010 נערכה במקום הפגנה בהשתתפות כ-3,000 ישראלים, פלסטינים ופעילי שמאל, וכן חברי כנסת מחד"ש ומרצ וחברי פרלמנט ממפלגת העם הפלסטיני[8]

בהמשך השנה החלה התנועה להצטרף למאבקים מקומיים נוספים בנושאים דומים. בין השאר הייתה פעילה במאבק תושבי הכפר הבלתי מוכר דהמש שבין רמלה ללוד,[9] מאבק דיירי הדיור הציבורי בבית שאן,[10] מאבק תושבי טייבה נגד הפקעת אדמות והריסת בתים לא חוקיים,[11] מאבק תושבי סילואן נגד מעבר יהודים להתגורר בשכונה בסיוע תנועות ימניות, ואיום הריסת הבתים שנבנו ללא אישור,[12] ומאבק תושבי יפו הערבים נגד מה שהם רואים כדחיקתם מהעיר.[13]

ב-11 ביולי 2010 פרסמה התנועה הבהרה לפרסום קודם, שבה היא מסבירה את בקשתה "לא לבוא בכתפיים וברגליים חשופות" ולהגיע עם כובע.[14] הבקשה הוסברה בכך ששותפיה הפלסטינים של התנועה חשו חוסר נוחות למראה הלבוש החשוף לטעמם, וחלקם נמנעו בשל כך מלהגיע להפגנות. הפרסום עורר מחלוקת קשה בקרב פעילי ותומכי התנועה. התומכים בו טענו שהפגיעה בזכויות הפלסטינים יותר משמעותית מהפגיעה בזכויות הנשים.[15][16] המתנגדים טענו שהתנועה מעדיפה לקדם מטרת שמאל אחת במחיר פגיעה במטרת שמאל אחרת,[17] ושזוהי הזדמנות להחדיר זכויות נשים לחברה הפלסטינית.[17] בהמשך הוצפו גם מקרי הטרדה ותקיפה מינית של מפגינות ישראליות בידי פלסטינים בשייח' ג'ראח. מקרים שהושתקו בתוך השמאל הישראלי[18][15]

ב-22 באוקטובר 2010 הפגינו עם התנועה בהפגנה השבועית בשייח' ג'ראח נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ימי קרטר, נשיאת אירלנד לשעבר, מארי רובינסון והפעילה ההודית הלה בהטה.[19]

ב-15 ביולי 2011 ארגנה התנועה בשיתוף פעולה עם הוועדות העממיות הפלסטיניות במזרח ירושלים הפגנה בהשתתפות כ-2,000 איש בתמיכה בהכרזת העצמאות הפלסטינית. בהפגנה השתתפו חברי הכנסת זהבה גלאון ודב חנין, יושב ראש הכנסת לשעבר אברהם בורג והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר מיכאל בן יאיר.[20]

בספטמבר 2011 הודיעה התנועה על סיום ההפגנות השבועיות בשכונה, ומעבר לשיטות מאבק אחרות.[21] עם זאת ההפגנות בשכונה לא הפסיקו, אלא המשיכו להתקיים במתכונת מצומצמת יותר בארגון תושבי השכונה.

התנועה קיימה סיורים פוליטיים.

מייעדי התנועה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מטרתנו היא לא פחות משינוי משטרי. השאיפה הפוליטית שלנו היא לפרק את משטר הפריבילגיות. אנו נאבקים למען שוויון אזרחי.".

ע"פ אתר התנועה
  • פירוק, או שינוי יסודי, של כל המוסדות הממלכתיים המבוססים לדעתם על עקרון של זכויות-יתר ליהודים תוך נישול הערבים, כגון: הסוכנות היהודית, קק”ל, האפוטרופוס על נכסי נפקדים ומינהל מקרקעי ישראל.
  • כינונה מחדש של משטרת ישראל.

תרומות ומקורות מימון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין מעבירי התרומות לארגון היו הקרן החדשה לישראל והקרן להגנת הדמוקרטיה.[22]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של סולידריות בארכיון האינטרנט


הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ סולידריות – תנועה לשוויון אזרחי
  2. ^ רועי שרון ומיה בנגל, ישראל פינתה ערבים בי-ם; ארה"ב גינתה, באתר nrg‏, 3 באוגוסט 2009
  3. ^ יובל הימן, המתחם החם של שמעון הצדיק, אתר nrg,‏ 26 באוגוסט 2008
  4. ^ רונן מדזיני, הפעילים משייח ג'ראח: "דרך חדשה לשמאל", באתר ynet, 5 במרץ 2010
  5. ^ פרוטוקול־הדיון; ההחלטה
  6. ^ ניר חסון, בית המשפט: מעצר מפגיני שייח ג'ראח איננו חוקי, באתר הארץ, 18 בינואר 2010
  7. ^ פסק הדין; ניר יהב‏, "י-ם המזרחית צריכה להיות בירת פלסטין", באתר וואלה, 6 במרץ 2010
  8. ^ דפנה ליאל, עימות אלים בהפגנות בשייח ג'ראח, חדשות 2, 6 במרץ 2010; רונן מדזיני, 3,000 באו לשייח ג'ראח: "שמח שיש עוד שמאל", באתר ynet, 6 במרץ 2010
  9. ^ שייח' ג'ראח עם דהמש, באתר התנועה
  10. ^ עמוס גולדברג, בראשית היה העוול, באתר התנועה
  11. ^ סולידריות גם בטייבה, באתר התנועה
  12. ^ סולידריות בסילואן, באתר התנועה
  13. ^ מהר לפני שיגמר: סיור ביפו הערבית באתר התנועה
  14. ^ על לבוש, שותפות אמת, וכבוד הדדי, אתר סולידריות שיח' ג'ראח
  15. ^ 1 2 אבי יששכרוף, פעילות שמאל: מטרידים אותנו מינית בהפגנות בגדה, באתר הארץ, 16 במרץ 2012
  16. ^ נעמה כרמי, פמיניסטיות של גופיות ספגטי, הבלוג של נעמה כרמי, 3 באוגוסט 2010
  17. ^ 1 2 דובי קננגיסר, על נשים וערבים, הבלוג לא שומעים, 22 ביולי 2010
  18. ^ פרשת ההטרדות המיניות בהפגנות השמאל, אתר הכל שקרים, 25 בספטמבר 2010
  19. ^ ניר חסון, "נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר, השתתף בהפגנות בשייח' ג'ראח: פינוי אדם... ", באתר הארץ, 24 באוקטובר 2010
  20. ^ ניר חסון, אלפיים פעילי סולידריות ופלסטינים צעדו בירושלים בקריאה ל"עצמאות לפלסטין", באתר הארץ, 15 ביולי 2011
  21. ^ משנים כיוון – מרחיבים פעילות בשייח גראח, באתר התנועה, 1 בספטמבר 2011
  22. ^ אתר התנועה באנגלית