מיכאל בן יאיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכאל בן יאיר
אין תמונה חופשית
לידה 1942 (בן 77 בערך)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק איש חינוך, שופט, עורך דין, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
היועץ המשפטי לממשלה ה־9
19931997
(כ־4 שנים)
תחת ראש ממשלת ישראל רבין, פרס ונתניהו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיכאל בן יאיר (נולד בירושלים ב-1 בספטמבר 1942) הוא משפטן ישראלי. כיהן כיועץ המשפטי לממשלה, כשופט בבית משפט השלום בעכו ובחיפה, בבית המשפט המחוזי בחיפה ולאחר מכן בתל אביב, וכן כשופט בפועל בבית המשפט העליון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן יאיר נולד וגדל בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים. בינואר 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נדרשה משפחתו על ידי ההגנה לפנות את ביתם, יחד עם כל המשפחות היהודיות בשכונה. במשך כחודש התגורו במבנה בית־ספר במערב ירושלים. לאחר מכן קיבלה משפחתו שתי דירות בבתים בכפר הפלסטיני שייח' באדר וחנות תמורת שלוש הדירות ושתי החנויות שהותירו מאחור בשייח' ג'ראח[1]. למד בבית הספר הריאלי העברי בחיפה, במסגרת הפנימיה הצבאית. בשנים 19611963 שירת בצה"ל כקצין ביחידות שדה, ואת שירות המילואים עשה גם בבתי הדין הצבאיים. בוגר לימודי משפטים מאוניברסיטת תל אביב ב-1968. בשנים 1982-1978 כיהן כשופט בית משפט השלום בעכו ובחיפה, בשנים 1987-1982 כיהן בתפקיד שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, בשנים 1990-1987 כיהן בתפקיד שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, וב-1990 כיהן בתפקיד שופט בית המשפט העליון במשך שישה חודשים, וחזר לבית המשפט המחוזי עד שנת 1993.

היועץ המשפטי לממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1997-1993 כיהן כיועץ המשפטי לממשלה בממשלת רבין השנייה ולאחריה. הוא התפטר מתפקידו זמן לא רב אחרי תחילת כהונתו של בנימין נתניהו.

בין חוות הדעת המשמעותיות שנדרש להן כיועץ המשפטי לממשלה היו:

בעקבות החלטתו ב-1996 לפתוח בחקירה פלילית נגד השר יעקב נאמן בחשד להגשת תצהיר כוזב לבית המשפט העליון ומסירת עדות שקר[4], התפטר נאמן מתפקידו כשר המשפטים. ב-1997 זוכה נאמן מכל אשמה על ידי בית המשפט לאחר שנמצא כי פעל בתום לב[5]. תומכי נאמן טענו שבן יאיר תפר לו תיק בניסיון לחסל אותו פוליטית,[6] טענה שנתמכה על ידי עדויות שמיעה.[7]

לאחר כהונתו כיועץ משפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן יאיר לימד משפט מסחרי באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת תל אביב, וכיום פועל כבורר וכמגשר.

כחמש שנים לאחר סיום כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה, פרסם בן-יאיר מאמר בעיתון "הארץ" בו הצדיק את סרבנות מתנגדי השליטה הישראלית ביהודה שומרון ועזה עקב מה שלטענתו הם מעשים בלתי-מוסריים בשטחים שבעקבותיהם "סירובם (של סרבני השטחים) הוא סירוב מוצדק ומוכר בכל מדינת חוק דמוקרטית". בן-יאיר הוא חבר המועצות הציבורית של עמותות בצלם,[8] יש דין[9] והקרן החדשה לישראל.[10]

בחודש מאי 2013 יצא לאור ספרו "שייח' ג'ראח",[11] (הוצאת חרגול), המבוסס על הרצאה שנשא באוניברסיטה העברית. בספר מסביר בן-יאיר את ההשתלשלות ההיסטורית והמשפטית של פינוי שכונת שייח' ג'ראח מיהודיה במלחמת העצמאות ואת שובם של יהודים אחרים, תוך פינוי תושביה הערביים, בשנים האחרונות. בן-יאיר מצביע בספר על הפגמים המוסריים וההשלכות המעשיות של החוקים המאפשרים ליהודים לחזור לשכונה ולתפוס רכוש שכבר זכו עליו בעבר לפיצוי.

באפריל 2013 פרסם בן יאיר בעמוד הפייסבוק שלו כי "ההתנחלות היא המעשה המרושע והאווילי ביותר מאז מלחמת העולם השנייה", ולאחר שנשאל על ידי אחד מחבריו בפייסבוק "האם מעשים אלו יותר גרועים מהשלטון של פול פוט בקמבודיה, מהפשעים של סטלין בבני עמו או ממה שקורה בדרפור?" תשובתו היתה: "אכן כן. מפעל ההתנחלות הוא מעשה מדיני של מדינה כלפי עם אחר, וככזה הוא המעשה המרושע והבלתי מוסרי ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה".[12].

בעקבות קריסת הפסקת האש הארוכה של מבצע צוק איתן ב-19 באוגוסט 2014 פרסם בן יאיר למחרת פוסט בעמוד הפייסבוק ובו האשים את ישראל בביום הפרת הפסקת האש כדי לנסות לחסל את מוחמד דף.[13]

בנו, ארנון בן-יאיר, הוא עורך דין בהכשרתו ועובד ככתב לענייני משפט בעיתון הכלכלי TheMarker.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]