סונטה 130

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Sonnet 130

My mistress' eyes are nothing like the sun;
Coral is far more red than her lips' red ;
If snow be white, why then her breasts are dun;
If hairs be wires, black wires grow on her head.
I have seen roses damask, red and white,
But no such roses see I in her cheeks;
And in some perfumes is there more delight
Than in the breath that from my mistress reeks.
I love to hear her speak, yet well I know
That music hath a far more pleasing sound;
I grant I never saw a goddess go;
My mistress, when she walks, treads on the ground:
And yet, by heaven, I think my love as rare
As any she belied with false compare.

סונטה 130

עיני אדוניתי אינן כשמש כלל וכלל;
הרי אלמוג אדום יותר מבדל שפתיה;

אם שלג הוא צחור מדוע אפרפר אם כך הוא גוון שדיה;

שיערותיה תיל, ושחור ברזל מחלפותיה;

ורדים ראיתי כעין משי, שושן שני וגם צחור,
אך לא כאלה בלחייה;

ובניחוח בושם תענוג אדע
יותר מזה אשר מצחין מנשמתה.

אקשיב רב קשב לכל מוצא מפיה, אך לי היטב ידוע
כי צליל חליל ותוף נעים הוא בהרבה.
מודה ומתוודה כי לדרכי אלים לא אתוודע;
אך כשגבירתי דורכת, גוררת בוץ ומדמנה בצעדיה.

ובכל זאת, בשם שמיים, אדמה כי נדירה אהובתי (המגוכחת)
ככל מי שסולפה דמותו בהשוואה מופרכת.

סונטה 130 מאת ויליאם שייקספיר שמה ללעג את מחבריהם של שירי אהבה המתארים את אהובתם בדימויים מופרכים. הסונטה מסתיימת בהצהרת אהבה של המשורר לאהובתו, כמות שהיא.

במכלול 154 הסונטות של שייקספיר נמצאת סונטה זו במקבץ הסונטות 127–152, המופנות לפילגשו של שייקספיר ומביעות רגשי אהבה עזים.

תוכן הסונטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסונטה מתייחס המשורר לאהובתו בדימויים המקובלים, ושולל אותם אחד לאחד. ההשוואה נעשית בשישה מקבצים שבכל אחד מהם זוג שורות. דוגמה לכך הן שתי שורות הפתיחה:

My mistress' eyes are nothing like the sun;
Coral is far more red than her lips' red ;

ובתרגומו של שמעון זנדבנק:

עֵינֵי גְּבִרְתִּי הֵן שֶׁמֶשׁ? לֹא וָלֹא!
אַלְמֹג אָדֹם יוֹתֵר מִשִּׂפְתוֹתֶיהָ.

חמשת הזוגות הראשונים עוסקים בהשוואה של האהובה ליפי הטבע. הזוג הבא שולל את השוואתה לאלילה. בזוג השורות האחרון מביע המשורר את אהבתו העזה לאהובתו, ושולל את ההשוואות המופרכות:

And yet, by heaven, I think my love as rare
As any she belied with false compare.

ובתרגומו של מאיר ויזלטיר:

אַף עַל פִּי כֵן, אַהֲבָתִי שְׁלֵמָה,
וְכָל הַהַשְׁוָאוֹת הֵן עַל בְּלִימָה.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסונטה כתובה במשקל פנטמטר ימבי, בתבנית חריזה א-ב-א-ב, ג-ד-ג-ד, ה-ו-ה-ו, ז-ז.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנים ראו סונטה זו כפרודיה סאטירית של שייקספיר על יצירתם של משוררים בני זמנו, כמו גם יצירתו של המשורר האיטלקי בן המאה ה-14 פטרארקה. הפרודיה הופכת לאמירה בוטה בשורת הסיום, שבה מציג המשורר את השירים האחרים כשקריים.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומו של סטינג, "...Nothing Like the Sun", שואל את שמו משורת הפתיחה של סונטה 130. בהקדמה לאלבום מספר סטינג כי שם האלבום נבע ממפגש שהיה לו לילה אחד בהייגייט היל (שכונת מגוריו בלונדון) עם שיכור. הלה תפס את סטינג בשולי בגדו, הצביע על הלבנה, ודרש לדעת "כמה יפה היא הלבנה? כמה יפה היא הלבנה?". סטינג השפיל אליו את עיניו וענה לו "עיני אהובתי אינן כשמש כלל ועיקר" (במקור: "My mistress eyes are nothing like the sun") - השורה הפותחת את סונטה 130. "מצאתי", כתב סטינג, "ששייקספיר יעיל תמיד בהרגעת שיכורים אלימים ולו רק משום שזה נותן להם את ההרגשה שאתה מטורף יותר מהם". השיר Sister Moon המופיע בתקליט מוקדש לאפיזודה זו ושורת הפתיחה של הסונטה פותחת את אחד מבתי השיר.

חוקר הספרות גדעון טיקוצקי ציין כי בסונטה החמישית שבמחזור השירים "אהבתה של תרזה די מון" מאת לאה גולדברג, "יש ודאי התכתבות סמויה עם סונטה מספר 130 של שייקספיר, שגם היא יוצאת חוצץ נגד היופי החלול, הסכריני של האשה בשירת ימי הביניים".[1] ניתן לראות זאת בבית המסיים של הסונטה החמישית, האומר:

"האמשילך לזוהר הכחלחל,
ענוג רוטט, בלב של השלהבת?
יפית בעיני מכל משל."

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסונטה זכתה לתרגומים רבים לעברית, ובהם:

כל התרגומים הללו שומרים על תבנית החריזה של המקור.

קדם לתרגומים אלה תרגומו של אברהם רגלסון.[3] זהו תרגום מילולי, המתעלם מתבנית החריזה של המקור.

באחדים ממחזותיו נטל שייקספיר סיפורים קלאסיים, ועיבד אותם למטרותיו ולזמנו. ברוח גישתו זו של שייקספיר פעלו שני יוצרים עבריים, שיצרו גרסאות עכשוויות של הסונטה:

  • בשנת 1989 פורסם מעין תרגום של אריה זקס, שהוא למעשה יצירה חדשה השואבת השראתה מהסונטה של שייקספיר, כפי שאפשר ללמוד מזוג שורות מתוכה:

שדה כוסה ביקיני, לא הולבן כשלג,
שערה אינו משי, והיא כן לועסת מסטיק.

  • וריאציה מודרנית נוספת, פרי עטה של חרות מעוז,[4] מתחילה במילים:

עיני אהובתי אינן כשל נינט
יעל בר-זוהר לא נתנה לה את שפתיה
את הפרסומת לשמפו שיערה לא יקשט
ולארה קרופט היא לא - צונחים שדיה.

דיון במסכת נדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת נדרים מובא דיון במאפייני יופייה של אישה, דיון שהקדים את שקספיר ביותר מאלף שנים. הדיון מספר על אדם שנדר שאשתו לא תיהנה מרכושו עד שתראה משהו יפה שבה לרבי ישמעאל ברבי יוסי. במאמץ להתיר את הנדר פנה רבי ישמעאל ברבי יוסי לתלמידיו:

"אמר להם: שמא ראשה נאה? אמרו לו - סגלגל.
שמא שערה נאה? דומה לאניצי פשתן.
שמא עיניה נאות? טרוטות הן.
שמא אזניה נאות? כפולות הן.
שמא חוטמה נאה? בלום הוא.
שמא שפתותיה נאות? עבות הן.
שמא צוארה נאה? שקוט הוא.
שמא כריסה נאה? צבה הוא.
שמא רגליה נאות? רחבות כשל אווזא.
שמא שמה נאה? לכלוכית שמה.
אמר להן: יפה קורין אותה לכלוכית, שהיא מלוכלכת במומין, ושרייה"
[5] ("ושרייה" - והתיר את הנדר).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]