סופרבול XXXVI
 | |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| תאריך | 3 בפברואר 2002 | ||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אצטדיון | לואיזיאנה סופרדום, ניו אורלינס | ||||||||||||||||||
| MVP | טום בריידי | ||||||||||||||||||
| פייבוריטית | סנט לואיס ראמס ב-14 נקודות | ||||||||||||||||||
| שירת ההמנון | מריה קארי | ||||||||||||||||||
| הטלת מטבע | ג'ורג' הרברט ווקר בוש, רוג'ר סטאובך | ||||||||||||||||||
| שופט | ברני קוקר | ||||||||||||||||||
| מופע מחצית | U2 | ||||||||||||||||||
| נוכחות | 72,922 | ||||||||||||||||||
| שידור בטלוויזיה | |||||||||||||||||||
| רשת | פוקס | ||||||||||||||||||
| שדרנים | פאט סאמרהול, ג'ון מאדן | ||||||||||||||||||
| רייטינג ומדד נילסן | 40.4% (כ-86.8 מיליון צופים) | ||||||||||||||||||
| עלות 30 שניות פרסומת | 2.2 מיליון דולר | ||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
סופרבול XXXVI היה משחק פוטבול שהתקיים ב-3 בפברואר 2002, בין ניו אינגלנד פטריוטס, אלופת חטיבת ה-AFC בליגת ה-NFL לבין סנט לואיס ראמס אלופת חטיבת ה-NFC. המשחק הוכרע בבעיטת שדה מוצלחת של אדם וינאטיירי שהעניקה ניצחון 17–20 לניו אינגלנד פטריוטס וזכייה ראשונה בתולדותיה בסופרבול. המשחק התקיים באצטדיון לואיזיאנה סופרדום בניו אורלינס שבלואיזיאנה ונערך בצל התאוששות ארצות הברית מפיגועי 11 בספטמבר.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיקום המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשחק התקיים באצטדיון לואיזיאנה סופרדום בניו אורלינס שבלואיזיאנה שנבחר על ידי הנהלת ה-NFL בישיבתה ב-28 באוקטובר 1998. הייתה זו הפעם השישית שהאצטדיון אירח את משחק הסופרבול והפעם התשיעית שהוא נערך בעיר ניו אורלינס.
המשחק היה מתוכנן להיערך ב-27 בינואר 2002 אולם נדחה בשבוע ל-3 בפברואר והיה זה משחק הסופרבול הראשון שהתקיים בחודש פברואר. דחיית המשחק התרחשה בעקבות דחיית המחזור השני של הליגה שתוכנן ל-16–19 בספטמבר 2001, וזאת בשל פיגועי 11 בספטמבר. האירוע עצמו הוכרז על ידי המחלקה לביטחון המולדת כאירוע לאומי המחייב אבטחה מיוחדת.[1]
עונת 2001 ב-NFL[עריכת קוד מקור | עריכה]
סנט לואיס ראמס הגיעו למשחק כשהם פייבורטים ב-14 נקודות על ניו אינגלנד פטריוטס. הראמס זכו באליפות שנתיים קודם לכן, היו קבוצת ההתקפה הטובה בליגה וכונו "The Greatest Show on Turf". הם סיימו את עונת 2001 במאזן הטוב בליגה של 2–14, והובילו את הליגה ביארדים בהתקפה ובנקודות. קורט וורנר הקוורטרבק של הראמס נבחר ל-MVP של ה-NFL בפעם השנייה לאחר שסיים את העונה עם 4,830 יארד במסירה, 36 טאצ'דאונים, 22 חטיפות ומדד יעילות של 101.4. לקבוצה היו שני תופסים שסיימו את העונה עם מעל 1,000 יארד, טורי הולט ואייזק ברוס. מרשל פולק, הרץ האחורי של הראמס, זכה בתואר שחקן ההתקפה של העונה, לאחר שרשם 1,382 יארד בריצה, 765 יארד בתפיסה ו-21 טאצ'דאונים. בפלייאוף גברו הראמס על גרין ביי פאקרס 17-45 ובגמר ה-NFC ניצחו את פילדלפיה איגלס 13-17.
ניו אינגלנד פטריוטס הגיעו לסופרבול לאחר עונה מלאת תהפוכות. הייתה זו העונה השנייה תחת הדרכתו של ביל בליצ'יק והיא נפתחה בשני הפסדים רצופים. במחזור השני נפצע כוכב הקבוצה, הקוורטרבק הפותח דרו בלדסו והוחלף בידי טום בריידי, שחקן השנה השנייה שעד אותו משחק לא זכה לדקות משחק משמעותיות. הפטריוטס בהנהגתו של בריידי הצליחו לסיים את העונה במאזן של 5–11 ולזכות בראשות הבית. בפלייאוף כיכב בריידי בניצחון על קבוצת האוקלנד ריידרס 13-16 לאחר הארכה. משחק זה זכור בעיקר בשל תנאי מזג האוויר הקשים בהם התקיים (סופת שלגים), והחלטת שופט שנויה במחלוקת, אשר מנעה איבוד כדור של בריידי, שהיה חורץ את גורל המשחק לטובת הריידרס.[2] בריידי רשם במשחק זה 312 יארד, 238 מהם במחצית השנייה וכן טאצ'דאון אחד בריצה.[3] במהלך משחק האליפות האזורית נגד פיטסבורג סטילרס, נפצע בריידי בברכו במהלך הרבע השני והוחלף על ידי בלדסו.[4] אף על פי כן הצליחו הפטריוטס להעפיל לסופרבול לאחר ניצחון חוץ 17–24.
מהלך המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברבע הראשון עלו הראמס ליתרון 0–3 לאחר שער שדה. 8:49 דקות לסיום הרבע השני, חטף טיי לו, הקורנרבק של הפטריוטס מסירה של קורט וורנר והחזיר אותה 47 יארד לטאצ'דאון. הפטריוטס ניצלו איבוד כדור של תופס הראמס ריקי פרואל, ובדרייב האחרון של הרבע, מסר בריידי לטאצ'דאון של דייוויד פאטן, 31 שניות לסיום המחצית, והיתרון של הפטריוטס גדל ל 3–14.
ברבע השלישי הבקיעו הפטריוטס שער שדה אחד ללא מענה מצד הראמס והגדילו את היתרון ל 3–17. 6:47 דקות לסוף המשחק השיג וורנר טאצ'דאון בריצה ל-2 יארד שצמצם את ההפרש ל-10–17. 1:51 דקות לסיום המשחק החלו הראמס בדרייב בניסיון להשוות את התוצאה, מקו ה-45 יארד שלהם. וורנר מסר שלוש מסירות מוצלחות ל-55 יארד, כולל מסירה של 26 יארד לפרואל 1:30 דקות לסיום ובעיטת ההשלמה קבעה שוויון 17-17.
ללא שהיו לזכותה פסקי זמן, החלה ניו אינגלנד פטריוטס בדרייב האחרון של המשחק, מקו ה-17 יארד שלה. בריידי השלים שלוש מסירות לרץ ג'יי. אר. רדמונד, מסר לטרוי בראון ל-23 יארד ולאחר מכן מסירה ל-6 יארד לטייט אנד ג'רמיין ויגינס. כשעל השעון נותרו 7 שניות עצר בריידי את המשחק ב"ספייק" (הטחת הכדור בקרקע שנועדה לעצור את שעון המשחק). הבועט של הפטריוטס אדם וינאטיירי הבקיע את שער השדה מ-48 יארד תוך כדי ששעון המשחק נגמר וקבע ניצחון 17–20. הייתה זו הפעם הראשונה שהסופרבול הוכרע בבעיטת שער שדה.
ל-MVP של המשחק נבחר בריידי, שמסר ל-145 יארד וטאצ'דאון אחד, ללא איבודי כדור.
סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטטיסטיקה קבוצתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
| ניו אינגלנד פטריוטס | סנט לואיס ראמס | |
|---|---|---|
| ניסיונות ראשונים | 15 | 26 |
| יארדים בריצה | 133 | 90 |
| ניסיונות ריצה | 25 | 22 |
| יארדים לריצה | 5.3 | 4.1 |
| ניסיונות והשלמות מסירה | 16/27 | 28/44 |
| סאקים (איבוד יארדים בגינם) | 2 (11) | 3 (28) |
| אינטרספשנים | 0 | 2 |
| יארדים במסירה | 134 | 337 |
| סך הכל יארדים | 267 | 427 |
| השמטות ואיבודים מהשמטות | 0-0 | 1-2 |
| עבירות (יארדים כעונש) | 5 (31) | 6 (39) |
| זמן אחזקת כדור | 26:30 | 33:30 |
| איבודי כדור | 2 | 1 |
סטטיסטיקה אישית[עריכת קוד מקור | עריכה]
| ניו אינגלנד פטריוטס - מסירה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ניסיונות | השלמות | יארדים | טאצ'דאונים | אינטרספשנים | ||||
| טום בריידי | 27 | 16 | 145 | 1 | 0 | |||
| ניו אינגלנד פטריוטס - ריצה | ||||||||
| נשיאות | יארדים | ממוצע | טאצ'דאונים | מרחק שיא | ||||
| אנטואן סמית' | 18 | 92 | 5.1 | 0 | 17 | |||
| דייוויד פאטן | 1 | 22 | 22 | 0 | 22 | |||
| קווין פולק | 2 | 15 | 7.5 | 0 | 8 | |||
| מארק אדוארדס | 2 | 5 | 2.5 | 0 | 3 | |||
| טום בריידי | 1 | 3 | 3 | 0 | 3 | |||
| ג'יי. אר. רדמונד | 1 | 4- | 4- | 0 | 4- | |||
| ניו אינגלנד פטריוטס - תפיסה | ||||||||
| תפיסות | יארדים | ממוצע | טאצ'דאונים | מרחק שיא | ||||
| טרוי בראון | 6 | 89 | 14.8 | 0 | 23 | |||
| ג'יי. אר. רדמונד | 3 | 24 | 8 | 0 | 11 | |||
| ג'רמיין ויגינס | 2 | 14 | 7 | 0 | 8 | |||
| מארק אדוארדס | 2 | 7 | 3.5 | 0 | 5 | |||
| דייוויד פאטן | 1 | 8 | 8 | 1 | 8 | |||
| אנטואן סמית' | 1 | 4 | 4 | 0 | 4 | |||
| קווין פולק | 1 | 1- | 1- | 0 | 1- | |||
| סנט לואיס ראמס - מסירה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| ניסיונות | השלמות | יארדים | טאצ'דאונים | אינטרספשנים | ||
| קורט וורנר | 44 | 28 | 365 | 1 | 2 | |
| סנט לואיס ראמס - ריצה | ||||||
| נשיאות | יארדים | ממוצע | טאצ'דאונים | מרחק שיא | ||
| מרשל פולק | 17 | 76 | 4.5 | 15 | ||
| קורט וורנר | 3 | 6 | 2 | 1 | 5 | |
| אל זאהיר אקים | 1 | 5 | 5 | 0 | 5 | |
| ג'יימס הודג'ינס | 1 | 3 | 3 | 0 | 3 | |
| סנט לואיס ראמס - תפיסה | ||||||
| תפיסות | יארדים | ממוצע | טאצ'דאונים | מרחק שיא | ||
| אל זאהיר אקים | 5 | 90 | 18 | 0 | 29 | |
| אייזק ברוס | 5 | 56 | 11.2 | 0 | 22 | |
| טרוי הולט | 5 | 49 | 9.8 | 0 | 18 | |
| מרשל פולק | 4 | 54 | 13.5 | 0 | 22 | |
| ריקי פרואל | 3 | 71 | 23.7 | 1 | 30 | |
| ג'ף רובינסון | 2 | 18 | 9 | 0 | 12 | |
| ארני קונוול | 2 | 8 | 4 | 0 | 9 | |
| יו מרפי | 1 | 11 | 11 | 0 | 11 | |
| ג'יימס הודג'ינס | 1 | 8 | 8 | 0 | 8 | |
שידור[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשחק שודר בארצות הברית ברשת פוקס, צוות השידור כלל את השדרן הראשי פאט סאמרהול את הפרשן ג'ון מאדן, ושדרני הקווים פאם אוליבייר ורון פיטס.
במשדר צפו בממוצע 86.8 מיליון צופים בארצות הברית.[5] זמן פרסום נמכר בסכום של 2.2 מיליון דולר ל"ספוט" (30 שניות).[6]
בידור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הופעות הבידור במשחק נערכו על רקע התאוששות אמריקה מפיגועי 11 בספטמבר והנצחת הקורבנות.
טרום המשחק בוצע השיר "Let Freedom Ring" של בארי מנילו על ידי מנילו, יולנדה אדמס, ג'יימס אינגרם, וינונה ג'אד ופטי לבל. בקטע וידאו ששודר על המסך באצטדיון ולצופים בבית הקריאו שחקני עבר והווה ב-NFL קטעים מהכרזת העצמאות של ארצות הברית. הנשיאים לשעבר ג'רלד פורד, ג'ימי קרטר, ג'ורג' הרברט ווקר בוש וביל קלינטון וכן ננסי רייגן רעייתו של הנשיא לשעבר רונלד רייגן, הקריאו קטעים מנאומיו של אברהם לינקולן. הזמרים מארק אנתוני ומרי ג'יי בלייג' ביצעו את השיר "America the Beautiful" בליווי תזמורת הטיילת של בוסטון. פול מקרטני שר את "Freedom", שיר ההנצחה שחיבר בעקבות הפיגועים. את המנון ארצות הברית ביצעה מריה קארי בליווי תזמורת הטיילת של בוסטון.
כניסת הקבוצות לאצטדיון הייתה ייחודית, לאחר ששחקני ההתקפה של הראמס נכנסו למגרש זה אחר זה כשברקע מוקראים שמותיהם, כנהוג עד אז בסופרבולים, נכנסו כל שחקני ניו אינגלנד פטריוטס כקבוצה אחת למגרש, מנהג שאומץ מאז במשחקני הסופרבול העתידיים.
מופע המחצית היה של להקת הרוק האירית U2. הלהקה ביצעה את השירים "Beautiful Day", "MLK" ואת השיר "Where the Streets Have No Name" כששמות קורבנות פיגועי 11 בספטמבר מוקרנים על מסך מאחורי הבמה. בסוף המופע פתח סולן הלהקה, בונו, את הז'קט שלבש, וחשף את דגל ארצות הברית המודפס על בטנתו.[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סופרבול XXXVI באתר ה-NFL
- סופרבול XXXVI באתר pro-football-reference.com
תקציר המשחק, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Planned Special Events: Cost Management and Cost Recovery Primer, באתר הסוכנות הפדרלית לכבישים מהירים
- ^ We Remember: 13th Anniversary of Raiders-Patriots 'Tuck Rule' Game, bleacherreport.com, 19 בינואר 2015
- ^ סיכום המשחק באתר pro-football-reference.com
- ^ Bledsoe delivers, with plenty of help, אתר ESPN, 28 בינואר 2002
- ^ HISTORICAL SUPER BOWL VIEWERSHIP, אתר נילסן
- ^ Will ‘Super Bowl XLVIII’ TV Viewership Set A New Record? (Poll+ Ratings History), אתר tvbythenumbers.zap2it.com, 1 בפברואר 2014
- ^ להקת U2 מבצעת את השיר במופע המחצית, סרטון באתר יוטיוב
| משחקי הסופרבול | |
|---|---|
|