וינס קרטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
וינס קרטר
Vince Carter
קרטר ב-2013
קרטר ב-2013
תאריך לידה 26 בינואר 1977 (בן 40)
מקום לידה דייטונה ביץ' שבפלורידה
עמדה קלעי
גובה 1.98 מטר
מספר 15, 25
מכללה אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל
דראפט בחירה מספר 5, 1998
גולדן סטייט ווריורס
קבוצות כשחקן
1998-2004
2004-2009
2009-2010
2010-2011
2011-2014
2014-2017
2017-
טורונטו ראפטורס
ניו ג'רזי נטס
אורלנדו מג'יק
פיניקס סאנס
דאלאס מאבריקס
ממפיס גריזליס
סקרמנטו קינגס
הישגים כשחקן
8 הופעות במשחק האולסטאר (2000 - 2007)
חמישיית העונה השנייה (2001)
חמישיית העונה השלישית (2000)
זוכה פרס רוקי השנה (1999)
חמישיית הרוקיז הראשונה (1999)
אלוף תחרות ההטבעות (2000)
זוכה פרס השחקן הקבוצתי (2016)
מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהב סידני 2000 כדורסל גברים
אליפות אמריקה
זהב סן חואן 2003 כדורסל גברים

וינסנט למאר "וינס" קרטראנגלית: Vincent Lamar "Vince" Carter; נולד ב-26 בינואר 1977 בדייטונה ביץ', פלורידה) הוא כדורסלן אמריקאי המשחק בעמדת הקלעי בקבוצת סקרמנטו קינגס מליגת ה-NBA. קרטר נחשב לאחד מהמטביעים הטובים ביותר בכדורסל האמריקאי אי פעם. כמו כן, קרטר מצטיין ביכולת חדירה, בקליעה משלוש ומחצי מרחק.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כששיחק בתיכון מיינלנד השתתף במשחק מקדונלד'ס אול-אמריקן, התמודד על פרס ג'ון אר. וודן לשחקן הטוב במדינה ונבחר לקבוצת הצעירים הלאומית של ארצות הברית בשנת 1995. אחרי סיום הבית ספר התיכון למד באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל והוביל את קבוצת הכדורסל שלה. במשך 103 משחקים קרוליינה הצפונית רשם בממוצע 12.3 נקודות, 6.9 ריבאונדים ו-1.9 אסיסטים למשחק.

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורונטו ראפטורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרטר נבחר בדראפט של שנת 1999 בבחירה החמישית על ידי גולדן סטייט ווריורס ומיד הועבר לטורונטו ראפטורס תמורת הזכויות על ידידו הקרוב, שחקן המכללות אנטואן ג'יימיסון. בטורונטו הוא חבר לבן דודו טרייסי מקגריידי ששיחק בקבוצה, הפך מיד לשחקן חמישייה של הראפטורס בהדרכתו של המאמן בוטש קרטר, וזכה בתואר רוקי השנה ב-NBA.

בעונת 1999/2000 נבחר לחמישייה השלישית של העונה והעמיד את הטריפל-דאבל הראשון בקריירה שלו (31 נקודות, 11 ריבאונדים ו-10 אסיסטים). קרטר נבחר בפעם הראשונה לקבוצת האולסטאר והראה את האתלטיות שלו ויכולות ההטבעה המדהימות שלו בתחרות ההטבעות של אולסטאר 2000.

בעונת 2000/2001 חתם על חוזה ל-6 שנים בטורונטו. היה ממובילי הליגה ב-7 קטגוריות שונות. זכה ביחד עם נבחרת ארצות הברית במדליית זהב באולימפיאדת סידני 2000 כשהוא נותן בממוצע 14.8 נקודות, 3.6 ריבאונדים ו-1.4 אסיסטים במהלך שמונת המשחקים.

בעונת 2003/2004 זכה בהכי הרבה קולות (2,127,183) בהצבעה לאולסטאר 2004. שם קלע 11 נקודות בלבד, לעומת השנים הקודמות שבהן זכה בדרוג פחות גבוה אבל קלע יותר נקודות. קרטר היה אליל מקומי בטורונטו במשך כל ימיו בה, ונחשב לגדול שחקניה בכל הזמנים.

ניו ג'רזי נטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני עונת 2004/2005 קרטר ביקש העברה מטורונטו ראפטורס. רוב באבקוק, המנג'ר של הראפורס העביר לניו ג'רזי נטס תמורת אלונזו מורנינג, אריק ויליאמס, ארון ויליאמס ושתי בחירות דראפט עתידיות בסיבוב הראשון. מיד לאחר המעבר התחיל להוביל קבוצתו החדשה. קרטר חזר לטורונטו כשחקן הנטס ב-15 באפריל 2005 ואמר "טוב להיות שוב בבית". הוא קלע 39 נקודות מול הקהל העוין במיוחד של הראפטורס. במשחק זה ניצחו הנטס 90-101. בעונה זו קרטר הוביל את הנטס בנקודת 27.2 נקודות למשחק וגם למקום השמיני בפלייאוף, לאחר שהובסו בסדרה שלהם נגד מיאמי היט. קרטר סיים את הסדרה עם ממוצעים של 26.8 נקודות למשחק, 8.5 ריבאונדים למשחק ו-5.8 אסיסטים למשחק, כולל קליעה עם הבאזר בהארכה של המשחק השלישי שכפתה הארכה שנייה.

עונת 2005/2006 הייתה הצלחה גדולה נוספת לוינס קרטר, שהוביל את הנטס ל-49 ניצחונות הובלת הבית האטלנטי והמקום השלישי במזרח כשהוא מעמיד את ממוצע של 24.2 נקודות, 5.8 ריבאונדים ו-4.3 אסיסטים למשחק. הנטס הגיעו לסיבוב השני של הפלייאוף, שם הובסו בחמישה משחקים מול מיאמי היט שהייתה האלופה של העונה ההיא, בשנית. וינס נתן בממוצע 29.6 נקודות, 7.0 ריבאונדים ו-5.3 אסיסטים ב-11 משחקי הפלייאוף.

קרטר לא קיבל מספיק קולות בהצבעה למשחק האולסטאר כדי לפתוח בחמישייה בגלל מה שעשה בטורונטו בחצי שנה האחרונה ששיחק שם, אך השחקן שהיה אמור לפתוח, ג'רמיין אוניל מאינדיאנה פייסרס, היה פצוע, וקרטר פתח בחמישייה במקומו.

בעונת 2006/2007, קרטר נבחר עם חברו לקבוצה ג'ייסון קיד לקבוצת המזרח, אחרי קרב צמוד שנגמר בהפרש של 3,010 קולות, בו הפסיד קרטר את המקום בחמישיית המזרח לגילברט ארינאס, שחקנה של וושינגטון ויזארדס. קרטר עלה מהספסל ותרם 7 נקודות, 2 אסיסטים וריבאונד אחד והמזרח הפסידו 153-132 למערב, שנהנו מיכולת טובה של קובי בראיינט שקיבל את תואר ה-MVP של האולסטאר. קרטר וקיד ביצעו את הופעת האולסטאר השמינית בקריירה שלהם במשחק זה. בהמשך העונה קרטר נתן גם משחק היסטורי עם 46 נקודות, 16 ריבאונדים ו-10 אסיסטים.

אורלנדו מג'יק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 ביוני 2009, עבר לקבוצת האורלנדו מג'יק תמורת השחקנים: רייפר אולסטון, קורטני לי וטוני באטי. באותה עונה עלה עימה לגמר המזרח בו הפסידה קבוצתו לקבוצת הבוסטון סלטיקס. ב-18 בדצמבר 2010 עזב את אורלנדו לקבוצת הפיניקס סאנס בטרייד שכלל את מרצ'ין גורטאט ומיקאל פיאטרוס במקומם של ג'ייסון ריצ'רדסון והידו טורקוגלו.[1]

פיניקס סאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב -18 בדצמבר 2010, עבר קרטר בטרייד לפיניקס סאנס יחד עם מרצ'ין גורטאט, מיקאל פיאטרוס, בחירת דראפט בסיבוב הראשון של 2011, ו-3 מיליון $, עבור הידו טורקוגלו, ג'ייסון ריצ'רדסון, וארל קלארק. כשנשאל איך הוא מרגיש לגבי המעבר מאורלנדו, השיב קרטר, "הם נתנו לי הזדמנות לשחק בבית והם הרגישו שהגיע הזמן ללכת בכיוון אחר. אתה לא יכול לכעוס על זה. נתנו הם לי הזדמנות לשחק במקום אחר ועדיין לרדוף את החלום. לאחר המעבר הוא שינה את מספר החולצה שלו ל -25 מ -15 כי חברו רובין לופז לבש את חולצה מספר 15.

ב -16 בינואר 2011, קרטר קלע את הנקודה 20,000 שלו, והפך לשחקן ה- NBA ה -37 שהגיע לרמה זו. 

דאלאס מאבריקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בדצמבר 2011 חתם קרטר על חוזה ל-3 שנים עם עונה אחת מובטחת אצל האלופה המכהנת דאלאס. במהלך זה התאחד קרטר עם חברו לשעבר לקבוצת הניו ג'רזי נטס ג'ייסון קיד. הוא המשיך ללבוש את חולצה מספר 25 בדאלאס כי המספר המקורי שלו 15 היה משוריין לכבוד שחקן העבר בראד דייויס. במשחק נגד גולדן סטייט ווריורס, קרטר הפך לשחקן השמיני בתולדות ה- NBA עם 1,500 קליעות ל-3 נקודות. ב -16 במארס, 2014, הפך קרטר לשחקן ה -27 בהיסטורית ה- NBA לקלוע 23,000 נקודות. ב-26 באפריל 2014, קרטר קלע שלשה מכריעה בשניות הסיום שנתן לדאלאס את הניצחון 109-108 במשחק השלישי בסיבוב ה -1 שלהם בפלייאוף נגד סן אנטוניו ספרס. המאבריקס עלו ליתרון בסדרה 2-1 אך לאחר מכן איבדו את הסדרה ב -7 משחקים לספרס שסיימו את עונת 2014 כאלופי ה-NBA.

ממפיס גריזליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב -12 ביולי 2014, קרטר חתם על עסקה רב שנתית עם קבוצת הממפיס גריזליס. ב -13 בדצמבר, במשחק נגד פילדלפיה 76, קלע קרטר שתי שלשות ועבר את צ'ונסי בילאפס במקום השישי ברשימת קלעי השלשות של כל הזמנים של ה-NBA עם 1,831 קליעות מדויקות. ארבעה ימים לאחר מכן, הוא השיג שיא עונתי של 18 נקודות בניצחון בהארכה משולשת 117-116 על סן אנטוניו ספרס, ועבר את רוברט פאריש ברשימת 25 הקלעים של כל הזמנים. ב -24 בפברואר 2016, עם תשע נקודות שקלע נגד הלוס אנג'לס לייקרס, עבר קרטר את צ'ארלס בארקלי במקום ה -24 ברשימת קולעי הנקודות עם 23,757 נקודות בקריירה. ביום ה-6 בפברואר 2017 במשחק נגד קבוצת סן אנטוניו, קרטר הצטרף ל-קארל מאלון, דיקמבה מוטומבו, כרים עבדול ג'באר ורוברט פאריש כשחקן בן 40 ומעלה המשיג ארבע חסימות במשחק. ב -15 בפברואר, במשחק נגד ניו אורלינס, עבר קרטר את אלן אייברסון במקום ה-23 ברשימת קלעי הנקודות של ה- NBA בכל הזמנים.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרטר נישא לד"ר אלן רוקר ב-3 ביולי 2004, בפלורידה. אב לקיי מישל קרטר, שנולדה ביוני 2005, וקרויה על שם אימו של קרטר, מישל קרטר רובינסון. הזוג התגרש בשנת 2006. קרטר הוא בן דודו מדרגה שלישית של השחקן העבר טרייסי מקגריידי.

מעבר לקריירת הכדורסל הרשמית שלו הוא הקים אקדמיית כדורסל המיועדת לילדים מרחבי ארצות הברית, וכן ארגון צדקה בשם Embassy Of Hope (שגרירות של תקווה).

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאי הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודות 51 - פעמיים
קליעות מהשדה 20 - נגד מילווקי
זריקות מהשדה 36 - נגד פילדלפיה
קליעות לשלוש מהשדה 9 - נגד ממפיס
זריקות לשלוש מהשדה 20 - נגד ממפיס
קליעות עונשין 23 - נגד מיאמי
זריקות עונשין 27 - נגד פיניקס
ריבאונדים בהתקפה 8 - נגד שיקגו
ריבאונדים בהגנה 13 - פעמיים
ריבאונדים 16 - נגד פיניקס
אסיסטים 13 - נגד גולדן סטייט
חטיפות 6 - פעמיים
חסימות 6 - נגד שיקגו
דקות משחק 63 - נגד סקרמנטו
  • באוקטובר 2005 הוא היה לשחקן הראשון של הנטס שקלע 40 נקודות רצופות מאז ג'ון ויליאמסון ב-1978.
  • השחקן ה-41 ב-NBA שהגיע ל-10,000 נקודות. הוא עשה זאת ב-426 משחקים בלבד (מדורג 26 בכמות המשחקים שלקחו לו להגיע ל-10,000)

סטטיסטיקת קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לסוף עונת 2016/2017.[2][3]

בעונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1998/1999[א] טורונטו 50 49 35.2 0.450 0.288 0.761 5.7 3.0 1.1 1.5 18.3
1999/2000 טורונטו 82 82 38.1 0.465 0.403 0.791 5.8 3.9 1.3 1.1 25.7
2000/2001 טורונטו 75 75 39.7 0.460 0.408 0.765 5.5 3.9 1.5 1.1 27.6
2001/2002 טורונטו 60 60 39.8 0.428 0.387 0.798 5.2 4.0 1.6 0.7 24.7
2002/2003 טורונטו 43 42 34.2 0.467 0.344 0.806 4.4 3.3 1.1 1.0 20.6
2003/2004 טורונטו 73 73 38.2 0.417 0.383 0.806 4.8 4.8 1.2 0.9 22.5
2004/2005 טורונטו 20 20 30.4 0.411 0.322 0.694 3.3 3.1 1.3 0.8 15.9
ניו ג'רזי 57 56 38.9 0.462 0.425 0.817 5.9 4.7 1.5 0.6 27.5
2005/2006 ניו ג'רזי 79 79 36.8 0.430 0.341 0.799 5.8 4.3 1.2 0.7 24.2
2006/2007 ניו ג'רזי 82 82 38.1 0.454 0.357 0.802 6.0 4.8 1.0 0.4 25.2
2007/2008 ניו ג'רזי 76 72 38.9 0.456 0.359 0.816 6.0 5.1 1.2 0.4 21.3
2008/2009 ניו ג'רזי 80 80 36.8 0.437 0.385 0.817 5.1 4.7 1.0 0.5 20.8
2009/2010 אורלנדו 75 74 30.8 0.428 0.367 0.840 3.9 3.1 0.7 0.2 16.6
2010/2011 אורלנדו 22 22 30.2 0.470 0.346 0.747 4.1 2.9 0.9 0.1 15.1
פיניקס 51 41 27.2 0.422 0.366 0.735 3.6 1.6 0.9 0.3 13.5
2011/2012[ב] דאלאס 61 40 25.3 0.411 0.361 0.826 3.4 2.3 0.9 0.4 10.1
2012/2013 דאלאס 81 3 25.8 0.435 0.406 0.816 4.1 2.4 0.9 0.5 13.4
2013/2014 דאלאס 81 0 24.4 0.407 0.394 0.821 3.5 2.6 0.8 0.4 11.9
2014/2015 ממפיס 66 1 16.5 0.333 0.297 0.789 2.0 1.2 0.7 0.2 5.8
2015/2016 ממפיס 60 3 16.8 0.388 0.349 0.833 2.4 0.9 0.6 0.3 6.6
2016/2017 ממפיס 73 15 24.6 0.394 0.378 0.765 3.1 1.8 0.8 0.5 8.0
קריירה 1,347 969 32.0 0.438 0.374 0.799 4.6 3.3 1.1 0.6 18.2
אולסטאר 7 5 18.0 0.477 0.375 0.600 2.6 1.9 0.9 0.1 10.1
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 1998/1999 50 משחקים בלבד
  2. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

בפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2000 טורונטו 3 3 39.7 0.300 0.100 0.871 6.0 6.3 1.0 1.3 19.3
2001 טורונטו 12 12 44.9 0.436 0.410 0.784 6.5 4.7 1.7 1.7 27.3
2005 ניו ג'רזי 4 4 44.8 0.365 0.316 0.861 8.5 5.8 2.3 0.0 26.8
2006 ניו ג'רזי 11 11 40.9 0.463 0.241 0.796 7.0 5.3 1.8 0.5 29.6
2007 ניו ג'רזי 12 12 40.6 0.396 0.389 0.693 6.8 5.3 0.9 0.6 22.3
2010 אורלנדו 14 14 34.4 0.402 0.235 0.826 4.2 2.3 0.9 0.2 15.5
2012 דאלאס 4 0 26.8 0.293 0.300 0.750 5.5 0.3 1.2 0.5 8.3
2014 דאלאס 7 0 27.1 0.456 0.484 0.786 3.6 2.4 0.4 0.3 12.6
2015 ממפיס 11 0 17.8 0.403 0.250 0.889 4.3 1.0 0.6 0.2 6.3
2016 ממפיס 4 4 22.8 0.455 0.700 1.000 3.8 1.3 0.5 0.3 11.3
2017 ממפיס 6 6 32.5 0.476 0.400 1.000 3.3 1.5 0.3 0.0 9.2
קריירה 88 66 34.5 0.416 0.338 0.796 5.4 3.4 1.1 0.5 18.1

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וינס קרטר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Suns, Magic Complete Six-Player Trade באתר ה-NBA.
  2. ^ carter/career_stats.html Vince Carter career stats באתר NBA.com
  3. ^ הדקות, הריבאונדים, האסיסטים, החטיפות, החסימות והנקודות הם בממוצע למשחק.


נבחרת ארצות הברית - האלופה האולימפית בסידני (2000)

1  | 2  | 3  | 4 סטיב סמית' | 5 ג'ייסון קיד | 6 אלן יוסטון | 7 אלונזו מורנינג | 8 טים הארדוויי | 9 וינס קרטר | 10 קווין גארנט | 11 וין בייקר | 12 ריי אלן | 13 אנטוניו מקדייס | 14 גארי פייטון | 15 שריף עבדור-רחים | מאמן: רודי טומג'נוביץ'

ארצות הבריתארצות הברית