פיליפ גוליקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיליפ איוואנוביץ' גוליקוב
Филипп Иванович Голиков
Golikov FI.jpg
פיליפ גוליקוב
תאריך לידה 16 ביולי 1900
מקום לידה מחוז פרם, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
תאריך פטירה 29 ביולי 1980 (בגיל 80)
מקום פטירה מוסקבה, ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות
השתייכות הצבא האדוםהצבא האדום  הצבא האדום
תקופת שירות 19181962
דרגה מרשל ברית המועצות מרשל ברית המועצות
תפקידים צבאיים
מפקד הדיוויזיה ה-61
מפקד הבריגדה הממוכנת העצמאית ה-8
מפקד הקורפוס הממוכן ה-7
מפקד הקבוצה המבצעית ויניצה
מפקד הארמייה ה-6
ראש אגף המודיעין במטכ"ל
סגן הרמטכ"ל
מפקד הארמייה ה-10
מפקד ארמיית ההלם ה-4
מפקד חזית בריאנסק
מפקד חזית וורונז'
מפקד ארמיית המשמר ה-1
ראש אגף כוח האדם
מפקד הארמייה הממוכנת המיוחדת
מפקד האקדמיה הצבאית של חיל השריון
מלחמות וקרבות
מלחמת האזרחים ברוסיה
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
עיטור לנין עיטור לנין עיטור לנין עיטור לנין עיטור מהפכת אוקטובר עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום עיטור סובורוב מדרגה ראשונה עיטור קוטוזוב מדרגה ראשונה עיטור הדגל האדום של העמל עיטור הכוכב האדום עיטור הכוכב האדום

פיליפ איוואנוביץ' גוליקוברוסית: Филипп Иванович Голиков; 16 ביולי 1900 - 29 ביולי 1980) היה מפקד בכיר בצבא האדום אשר פיקד על כוחות במהלך מלחמת העולם השנייה והגיע לדרגת מרשל ברית המועצות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוליקוב נולד ב-16 ביולי 1900 בכפר קטן במחוז פרם (כיום הכפר נמצא בתחומי מחוז קורגן), שהשתייך אז לאימפריה הרוסית, כבנם הבכור של ואשה ואיוואן גוליקוב. אביו היה חובש צבאי בחיל המצב בטובולסק. ב-13 באפריל 1918 הצטרפו הוא ואביו למפלגה הבולשביקית, וב-30 במאי של אותה שנה, פיליפ התגייס לצבא האדום. הוא לחם בשורות הצבא האדום במלחמת האזרחים הרוסית, ומונה למפקד כיתה שהייתה חלק מהגדוד השלישי של רגימנט האיכרים המתנדבים ה-1. באוקטובר 1918 הוא מונה לעורך הבטאון הרשמי של הארמייה ה-3.לאחר המלחמה מילא תפקידי מטה שונים, עד שבדצמבר 1931 מונה למפקד הרגימנט ה-95, שהיה חלק מהדיוויזיה ה-32. הוא החזיק בתפקיד עד אוקטובר 1933, עת מונה למפקד הדיוויזיה ה-61. ב-26 בנובמבר 1935 הוא הועלה לדרגת פודפולקובניק, ובספטמבר 1936 מונה למפקד הבריגדה הממוכנת העצמאית ה-8. ביולי 1937 מונה למפקד הקורפוס הממוכן ה-7, וב-31 בדצמבר של אותה שנה הועלה לדרגת פולקובניק. בינואר 1938 הוא התמנה כחבר במועצה הצבאית של המחוז הצבאי בלארוס, והועלה לדרגת גנרל מאיור.

בנובמבר 1938 מונה למפקד הקבוצה המבצעית ויניציה, וב-19 באוגוסט 1939 הוא מונה למפקד הארמייה ה-6. בספטמבר של אותה שנה פיקד על הארמייה במהלך המערכה בפולין. ב-4 ביוני 1940 הועלה לדרגת גנרל לייטננט. ב-11 ביולי של אותה שנה מונה לראש אגף המודיעין במטכ"ל, וב-26 ביולי מונה לסגן הרמטכ"ל.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ מבצע ברברוסה - פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות, היה גוליקוב סגן הרמטכ"ל, ונותר בתפקיד זה בחודשים הראשונים של המערכה. במסגרת תפקידו, מונה במקביל לראש המשלחת הסובייטית שנשלחה לוושינגטון ולונדון למשא ומתן עם מנהיגי מעצמות המערב על אספקה צבאית לברית המועצות. באוקטובר 1941 הועבר מהתפקיד ומונה למפקד ארמיית המילואים ה-10, אשר כבר ב-25 באוקטובר שונה שמה לארמייה ה-10 אשר הייתה חלק מהחזית המערבית. הוא הועבר מתפקידו ב-1 בפברואר 1942, וב-11 בפברואר מונה למפקד ארמיית ההלם ה-4 אשר הייתה חלק מחזית קלינין. ב-2 באפריל 1942 מונה למפקד חזית בריאנסק, והחזיק בתפקיד עד 9 ביולי של אותה שנה עת מונה למפקד חזית וורונז'. הוא פיקד על החזית ברגע הקריטי של מבצע וורונז'-וורושילובגרד ואיבד את השליטה על כוחותיו כך שהגרמנים הצליחו לפרוץ את הקווים והחזית שתחת פיקודו ספגה אבדות כבדות. ב-14 ביולי הוא הועבר מתפקידו כמפקד החזית.

בראשית אוגוסט 1942 הוא מונה למפקד ארמיית המשמר הראשונה אשר הייתה חלק מחזית סטלינגרד. במחצית הראשונה של ספטמבר השתתפה הארמייה שתחת פיקודו במתקפה כושלת על אגפה הצפוני של הארמייה הגרמנית השישית במסגרת קרב סטלינגרד. לאחר מכן הוא שימש כסגן מפקד החזית הצפון-מערבית ולאחר מכן סגן מפקד חזית סטלינגרד. ב-22 באוקטובר 1942 הוא מונה שוב למפקד חזית וורונז', ופיקד עליה במהלך מבצע אוסטרוגוזסק-רוסוסה אשר במהלכו הנחיל תבוסה מוחצת לכוחותיהן של ממלכת הונגריה ואיטליה הפשיסטית. עוד במהלך המבצע, ב-19 בינואר 1943, הועלה לדרגת גנרל-פולקובניק. לאחר מכן השתתף במבצע וורונז'-קסטורניק ובקרב חרקוב השלישי. במהלך קרב זה, הצליחו חייליו לשחרר את חרקוב, אולם לאחר מכן באה מתקפת נגד חזקה שמוטטה את חוד החנית של חזית וורונז', וגרמה לגוליקוב לאבד שליטה על אנשיו ולצבא האדום להפסיד בקרב. ב-28 במרץ הוא הועבר מתפקידו, ונשלח למוסקבה למלא תפקידי מטה.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדחתו עד 3 בספטמבר 1950, היה גוליקוב ראש אגף כוח האדם. במקביל, מאוקטובר 1945 עד מרץ 1946 הוא היה מיופה כוח של הסובנארקום לדון בהשבת אזרחים שנעקרו מארצותיהם בגלל המלחמה. לאחר מכן שימש כמפקד הארמייה הממוכנת המיוחדת עד 17 בינואר 1956. לאחר מכן שימש כמפקד האקדמיה של חיל השריון עד סוף שנת 1957, עת מונה לראש המחלקה הפוליטית של הצבא. ב-1959 הועלה לדרגת גנרל של ארמייה, וב-1961 הועלה לדרגת מרשל ברית המועצות. ב-1962 פרש מהצבא עקב מחלה, אולם המשיך למלא תפקידי מטה שוליים עד מותו. הוא נפטר ב-29 ביולי 1980 בגיל 80, ונקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה.

ב-15 במאי 1920 נישא לזינאידה אפנסיבנה. היא ילדה לו 6 ילדים, אשר 3 מתוכם הגיעו לבגרות. היא מתה לפניו ב-1969.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיליפ גוליקוב בוויקישיתוף