ויקטור קוליקוב
ויקטור קוליקוב | |
לידה |
5 ביולי 1921 ורקחנאיה לובובסקה, ברית המועצות |
---|---|
פטירה |
28 במאי 2013 (בגיל 91) מוסקבה, רוסיה |
מקום קבורה | בית הקברות נובודוויצ'יה |
מדינה | ברית המועצות, רוסיה |
השכלה |
|
השתייכות | הצבא האדום |
תקופת הפעילות | 1939–1989 (כ־50 שנה) |
דרגה | מרשל ברית המועצות |
תפקידים בשירות | |
מפקד הדיוויזיה הממוכנת ה-69 מפקד הדיוויזיה הממונעת ה-118 מפקד ארמיית הטנקים ה-2 של המשמר מפקד המחוז הצבאי של קייב מפקד קבוצת הכוחות הסובייטיים בגרמניה ראש המטה הכללי המפקד העליון של הכוחות המזוינים של ברית ורשה | |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת העולם השנייה | |
עיטורים | |
| |
תפקידים אזרחיים | |
חבר ועידת נציגי העם חבר הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית | |
ויקטור גיאורגייביץ' קוליקוב (ברוסית: Виктор Георгиевич Куликов; 5 ביולי 1921 – 28 במאי 2013) היה מרשל סובייטי אשר כיהן כמפקד הכוחות הסובייטיים בגרמניה בין 1969–1971, כראש המטה הכללי בין השנים 1971-1977, כמפקד העליון של כוחות ברית ורשה בין השנים 1977-1989. כמו כן, כיהן כחבר ועידת נציגי העם בין 1989–1993 וכחבר הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית בין 1993–2003.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קוליקוב נולד ב-5 ביולי 1921 למשפחת איכרים ענייה מהכפר ורקחנאיה לובובסקה שבמחוז אוריול. ב-1939 הוא התגייס לצבא האדום. במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא לחם בקרב ברודי, הקרב על מוסקבה, קרבות רז'ב, מבצע סמולנסק, מבצע בגרטיון, המתקפה הבלטית, מבצע פרוסיה המזרחית, מתקפת פומרניה המזרחית והקרב על ברלין.
באוקטובר 1945 מונה קוליקוב למפקד רגימנט הטנקים ה-3 של המשמר שהוצב בפולין במסגרת קבוצת הכוחות הצפונית. הוא למד באקדמיה הצבאית פרונזה, וב-1953 סיים את לימודיו ומונה למפקד הרגימנט הממוכן ה-155. ביולי 1955 הוא הועבר לפקד על הדיוויזיה הממוכנת ה-69. במאי 1957 הועבר לפקד על הדיוויזיה הממונעת ה-118. ב-1959 הוא סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית של המטה הכללי. בין 1961–1962 הוא שהה בגאנה כחלק מקבוצת היועצים הסובייטיים שנשלחה לסייע למדינה. לאחר מכן מונה לסגן מפקד הארמייה ה-6. ב-1964 מונה למפקד ארמיית הטנקים השנייה של המשמר שהוצבה בגרמניה. ב-1967 הוא מונה למפקד המחוז הצבאי קייב. באוקטובר 1969 הוא מונה למפקד קבוצת הכוחות הסובייטים בגרמניה.
ב-21 בספטמבר 1971 הוא מונה לראש המטה הכללי. ב-8 בינואר 1977 הוא סיים את תפקידו ומונה למפקד העליון של הכוחות המזוינים של ברית ורשה. ב-1989 הוא עזב את הצבא ומאז שימש כיועץ בכיר למפקד העליון. במקביל, נבחר כחבר בוועידת נציגי העם. לאחר התפרקות ברית המועצות הוא מונה ליועץ בכיר לשר ההגנה הרוסי. במקביל, נבחר לחבר בדומה מטעם מפלגת רוסיה המאוחדת. כיהן כיו"ר ועדת הדומה הממלכתית לענייני חיילים משוחררים.
ב-2003 הוא פרש לביתו. הוא נפטר במוסקבה ב-28 במאי 2013 ונקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ויקטור קוליקוב באתר משרד ההגנה הרוסי
- ויקטור קוליקוב באתר "גיבורי הארץ"
- ויקטור קוליקוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מרשלים סובייטים
- ראשי המטה הכללי של צבאות רוסיה וברית המועצות
- שריונאים סובייטים
- אנשי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה
- מעוטרי גיבור ברית המועצות
- מקבלי עיטור ההצטיינות למען המולדת
- מקבלי עיטור לנין
- מקבלי עיטור הדגל האדום
- מקבלי עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה
- מקבלי עיטור הכוכב האדום
- זוכי פרס לנין
- מעוטרי עיטור שרנהורסט
- חברי מפלגת רוסיה המאוחדת
- חברי הדומה הממלכתית
- אישים הקבורים בבית העלמין נובודוויצ'יה
- סובייטים שנולדו ב-1921
- נפטרים ב-2013