סרז' גינסבורג

סרז' גינסבורג
Serge Gainsbourg
לידה	2 באפריל 1928; הרובע הרביעי של פריז, צרפת
פטירה	2 במרץ 1991 (בגיל 62); הרובע השביעי של פריז, צרפת
שם לידה	Lucien Ginsburg
מקום קבורה	בית הקברות מונפרנאס
מוקד פעילות	צרפת
תקופת הפעילות	1957–1991 (כ־34 שנים)
מקום לימודים	תיכון קונדורסה
סוגה	שאנסון, רוק מתקדם, צ'ה צ'ה צ'ה, ממבו, פאנק, רוק, מוזיקת פופ, רגאיי, ג'אז, אמצע הדרך
שפה מועדפת	צרפתית
כלי נגינה	אקורדיון, פסנתר, גיטרה, גיטרה בס
חברת תקליטים	מרקורי רקורדס, פיליפס רקורדס
בן או בת זוג	Lise Levitzky (1951–1957); Caroline von Paulus (1981–2 במרץ 1991); ג'יין בירקין (1968–1980) ; בריז'יט בארדו; Caroline von Paulus
צאצאים	שארלוט גינסבורג, לולו גינסבורג
	האתר הרשמי

סרז' גינסבורג (בצרפתית: Serge Gainsbourg, ההיגוי הצרפתי הוא "סרז' גֶנְזְבּוּר")‏ (2 באפריל 1928 – 2 במרץ 1991) היה זמר-יוצר, שאנסונר ומלחין יהודי-צרפתי.

רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינסבורג נולד בצרפת בשם לוסיין גינזבורג (Lucien Ginzburg^[1]) לאולגה ויוסף גינסבורג, יהודים שהיגרו מרוסיה בעקבות מהפכת אוקטובר 1917.

האב, יליד 1898 בעיר חרקוב, היה פסנתרן שלמד באקדמיה למוזיקה בפטרוגרד ובמוסקבה. הוא הכיר את אשתו, אולגה בסמן, זמרת מצו-סופרן, בעת שהייה בחצי האי קרים. הזוג היגר לצרפת בשנת 1919 דרך איסטנבול ומרסיי, והשתקע בפריז, בה יוסף, כעת ז'וזף, ניגן בקברטים ובברים.

לוסיין היה ילדם הרביעי, ונולד בבית יולדות באיל דה לה סיטה עם אחות תאומה בשם ליליאן. הבן הבכור של המשפחה נפטר בגיל רך ממחלה, והאחות ז'קלין נולדה בשנת 1926. משפחת גינסבורג התאזרחה בצרפת ביוני 1932.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינסבורג הושפע עמוקות מהכיבוש הנאצי של צרפת שבמהלכו נאלץ עם משפחתו לשאת טלאי צהוב ולהסתתר. לאחר המלחמה, בסוף שנות העשרים לחייו, התפרנס כפסנתרן בברים. קריירת הסולו המוזיקלית שלו דשדשה בשנות החמישים והשישים, והוא העדיף להישאר מאחורי הקלעים ולעסוק בהפקה ובכתיבת שירים לאמנים אחרים. כשאנסונר הרבה לגעת במוטיבים של מוזיקת ג'אז, מוזיקה אפריקאית, פופ וגם רוק.

ב-3 בנובמבר 1951 התחתן עם אליזבת לויצקי, והתגרש ממנה בשנת 1957. ב-7 בינואר 1964 התחתן בשנית, הפעם עם פרנסואז אנטואנט שממנה נולדו שניים מילדיו. ב-1965 זכה שירו "Poupée de cire, poupée de son" (בעברית: "בובת שעווה, בובת קש") בתחרות האירוויזיון בביצועה של הזמרת פראנס גל, אשר לה כתב להיטים רבים נוספים.

ב-1966 כתב לה את השיר "Les Sucettes" ("סוכריות על מקל") שמספר כביכול על ילדה שנהנית למצוץ סוכריות על מקל בטעם אניס. גל בת ה-18 שרה את השיר בתמימות מבלי להבין את המילים הדו-משמעיות, המרמזות למין אוראלי. השיר זכה להצלחה רבה, אך אחריו ניתקה גל את קשריה עם גינסבורג.

ב-1968 פגש בבריז'יט בארדו והיה למאהב שלה. כשברדו ביקשה ממנו לכתוב לה את שיר האהבה הטוב ביותר שהוא יכול, הוא כתב בלילה אחד את “Bonnie and Clyde”, ואת "Je t'aime... moi non plus" (בעברית: אני אוהבת אותך ... גם אני לא). הם הקליטו ביחד את השירים, אבל בגלל דרישת בעלה של בארדו נגנזה ההקלטה של "Je t'aime / Moi non plus" (עד ששוחררה ב-1986). לאחר שנפרדו כתב לה גינסבורג במיוחד את השיר "Initials BB" וביסס את מעמדו ככותב מוזיקה אירוטית המאופיינת בתחכום אירוני ומלודי.

ב-1969, במהלך צילומי הסרט "סלוגן", פגש גינסבורג בשחקנית האנגלייה ג'יין בירקין. הם הקליטו יחד גרסה חדשה לשיר הפרובוקטיבי "Je t'aime / Moi non plus", שעוררה שערורייה אך זכתה להצלחה אדירה בכל העולם וגם את הלהיט "69 Année érotique".

על אף שבירקין הייתה בת זוגו של גינסבורג במשך 12 שנים הם מעולם לא נישאו. בתם המשותפת היא הזמרת והשחקנית שארלוט גינסבורג. ב-1980 נפרדו גינסבורג ובירקין.

בשנות ה-70 וה-80 נעשו אלבומיו של גינסבורג אפלים ושערורייתיים יותר ויותר. לצד אלבומים מוערכים ומתוחכמים כמו "הסיפור של מלודי נלסון" (1971) הוציא גינסבורג ב-1975 את "Rock Around the Bunker", שכלל התייחסויות מודעות לנאצים ולהיטלר וב-1984 הקליט יחד עם בתו שארלוט גינסבורג, את הדואט "Lemon Incest", שהביע גישה אוהדת לגילוי עריות.

גינסבורג, שכתב במשך חייו פסקולים למעל 40 סרטים, נחשב עד היום לאחד מגדולי המלחינים הצרפתיים, והשפעתו ניכרת גם מחוץ לצרפת אצל מוזיקאים אמריקאים ובריטים.

גינסבורג, שנהג לעשן חמש קופסאות סיגריות ג'יטאן ביום, נפטר מהתקפת לב ב־2 במרץ 1991 והוא בן 62 במותו.

בישראל נכתבו מספר גרסאות עבריות לשיריו. המפורסמות מביניהן: "אל תכעסי זה לא אסון" (הלחן של "בובת שעווה, בובת קש") בביצוע "שלישיית גשר הירקון" ו"סיירים" בביצוע להקת הנח"ל. המילים העבריות לשני השירים נכתבו על ידי חיים חפר. בשנת 2010 הוציא שחר אבן צור, בעבר מתופף להקת "מוניקה סקס", אלבום מחווה עם תרגומים לעברית של שיריו של גינסבורג, בתרגומם של ז'ראר וחוה בן חמו^[2].