ג'יין בירקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'יין בירקין
Jane Birkin
ג'יין בירקין, בפסטיבל הסרטים בוונציה, 2009
ג'יין בירקין, בפסטיבל הסרטים בוונציה, 2009
לידה 14 בדצמבר 1946 (בת 75)
מרילבון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת מוזיקת פופ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1966–הווה (כ־56 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים École Jeannine Manuel עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ג'ון בארי (16 באוקטובר 19651968)
סרז' גינסבורג (19681980) עריכת הנתון בוויקינתונים
Jacques Doillon (19801991) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Kate Barry, שארלוט גינסבורג, Lou Doillon עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (15 באפריל 2022)
  • The Order of the Rising Sun, Gold Rays with Rosette (2018)
  • לגיון הכבוד (1989)
  • ניצחונות המוזיקה - אמנית השנה (1992)
  • קצין או קצינה במסדר ההצטיינות הלאומי (15 במאי 2015)
  • קצינה במסדר האימפריה הבריטית
  • ניצחונות המוזיקה
  • אביר מסדר האמנויות והספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
http://janebirkin.fr
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ג'יין בירקין ב-1985
ג'יין בירקין ובתה שארלוט גינסבורג ב-2010
ג'יין בירקין ב-1970

ג'יין מאלורי בירקיןאנגלית: Jane Mallory Birkin; נולדה ב-14 בדצמבר 1946) היא שחקנית קולנוע, במאית, דוגמנית וזמרת אנגלייה.

בירקין ידועה בשל מכלול עבודתה בתחום הקולנוע והזמרה, אך גם בשל חייה הפרטיים, ומערכת יחסיה עם סרז' גינסבורג, עמו שרה את השיר השערורייתי "Je t'aime... moi non plus", בו נשמעת בירקין כשהיא גונחת ונאנחת בצורה המדמה יחסי מין[1].

לאחר הפרידה מגינסבורג ב-1980, המשיכה בירקין לעבוד גם כשחקנית וגם כזמרת, הופיעה בסרטים עצמאיים שונים והקליטה אלבומי סולו רבים[2].

על שמה של בירקין קרוי גם "תיק בירקין" המפורסם של הרמס[3].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירקין נולדה בשכונת מרילבון בלונדון בשנת 1946. אמה הייתה השחקנית ג'ודי קמפבל ואביה, דייוויד בירקין, היה קצין בצי המלכותי הבריטי[4]. היא גדלה בשכונת צ'לסי בלונדון, ואת לימודי התיכון סיימה בפנימייה יוקרתית באי וייט. בשנת 1965 הופיעה בתפקיד זעיר בסרט "The Knack", בבימויו של ריצ'רד לסטר. הצעירה הנאה בלטה כדוגמנית ושחקנית מתחילה בסצנת חיי הלילה של לונדון הסוערת. בגיל צעיר זה נישאה בשנת 1965 לג'ון בארי, המבוגר ממנה ב-13 שנים. ב-1967 נולדה בתם, קייט. הזוג התגרש בשנת 1968 והיא חזרה לגור עם הוריה[4].

תפקידה החשוב הראשון, בסרט "יצרים" משנת 1966 שיקף מציאות זו. בסרט זה, שביים מיכלאנג'לו אנטוניוני שיחקה בירקין אחת מצמד דוגמניות צעירות המגיעות לדירתו של הצלם תומאס (דייוויד המינגס) ומשתוללות עמו בעירום. תפקיד זה הוביל, בשנת 1968 למבחן בד לסרטו של פייר גרימבלט, "סלוגן". על אף שלא דיברה צרפתית קיבלה בירקין את התפקיד. בסרט כיכב השחקן הצרפתי סרז' גינסבורג, והשניים שרו ביחד את שיר הנושא של הסרט[5]. עבודתם המשותפת הובילה לקשר רומנטי. באותה שנה גם שיחקה בסרט פסיכדלי הבריטי "Wonderwall", וב-1969 במותחן-ארוטי צרפתי "הבריכה" (La Piscine), לצד אלן דלון ורומי שניידר[6].

בשנת 1969 כתב גינסבורג שיר בשם "אני אוהבת אותך... גם אני לא" (Je t'aime... moi non plus), שאותו ייעד לבריז'יט בארדו. על אף שבארדו הקליטה את השיר, היא הורתה לגנוז את ההקלטה, בשל נועזותו של השיר. גינסבורג הקליט את השיר כדואט עם בירקין. השיר מתאר במילים מפורשות מעשה מיני, ולקראת סופו בירקין גונחת באופן המדמה יחסי מין. השיר עורר סערה בכל מקום בו הושמע, ונאסר לשידור על ידי תחנות רדיו באיטליה, ספרד ובריטניה. עם זאת בישראל לא נאסר שידורו והוא כיכב במצעד הפזמונים של "גלי צה"ל[7]. השיר נכלל באלבומם "ג'יין בירקין סרז' גינסבורג" שיצא לאור בשנת 1969, ובו שרה בירקין ארבעה שירים בעלי אופי דומה, לרבות השיר "69 année érotique" (השנה האירוטית 69). התקליט היה ללהיט ולהצלחה קופתית בצרפת.

בירקין המשיכה להקליט תקליטים ביחד עם גינסבורג. בשנת 1973 הופיעה בתפקיד נועז כמאהבתה של בריז'יט בארדו בסרטו של רוז'ה ואדים "לו דון ז'ואן היה אישה". בשנת 1975 הופיעה בסרטו הראשון של גינסבורג, שנקרא אף הוא "Je t'aime... moi non plus".

בירקין המשיכה בשנות ה-70 בקריירה הקולנועית, לצד הקריירה כזמרת. בין היתר הופיעה בסרטים "מוות על הנילוס" (1978) ו"רצח תחת השמש" (1982) על פי ספרי אגאתה כריסטי. בתחילת שנות ה-80 נפרדה מגינסבורג, עם זאת, עדיין המשיכה בשיתוף הפעולה האומנותי עם גינסבורג, עמו הוציאה תקליט משותף בשנת 1983 בשם "Baby alone in Babylone".

בשנות ה-80 שיחקה במספר סרטים של הבמאית אנייס ורדה, בהם: "קונג פו מסטר" (1987) בו שיחקה לצד בתה, שארלוט גינסבורג, וסרט הדוקו-דרמה "Jane B. par Agnès V" ‏(1988)[8]. באותן השנים שיחקה גם במספר סרטים של הבמאי ז'אק ריווט, בהם "L'Amour par terre"‏ (1984) ו"La Belle Noiseuse" ‏ (1991).

בשנת 1999, בירקין הוזמנה להופיע עם שירי סרז' גינסבורג, בפסטיבל אביניון. שם היא פגשה את הכנר והמעבד האלג'יראי ג'מאל בנייה והשניים החליטו לעבוד יחד. בנייה עיבד את כל השירים שכתב גינסבורג בשביל בירקין לסגנון צפון אפריקאי, ובירקין הופיעה עמם בכל העולם במופע הנקרא "ערבסק", במשך מספר שנים[9]. בשנת 2002, הוציא לאור את אלבום ההופעה החיה "ערבסק"[10]. בעקבות הצלחת המופע חזרה לתודעת הקהל והוציא שלושה אלבומי אולפן תוך זמן קצר, "Rendez-vous" ‏(2004), Fictions‏ (2006), ו-"Enfants d'Hiver" ‏(2008)[11].

בשנת 2007 יצא לאקרנים סרטה "ארגזים" בו שימשה כבמאית, תסריטאית ואף שיחקה בתפקיד ראשי[12].

בשנת 2016 כיכבה כדוגמנית בקמפיין האביב של בית האופנה איב סן-לורן[13].

בשנת 2021 יצאה לאקרנים הסרט "ג'יין מאת שרלוט", דוקו-דרמה שיצרה יחד עם בתה שארלוט גינסבורג[14].

ביקורים והופעות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירקין ביקרה והופיעה בישראל מספר פעמים.

בשנת 1988 הייתה אורחת פסטיבל הקולנוע ירושלים, לרגל הקרנת ארבעה סרטים בכיכובה במסגרת הפסטיבל[15]. בשנת 2007 הייתה שוב אורחת פסטיבל הקולנוע, בו הוצג סרטה "ארגזים", בבימויה ובכיכובה, שגם פתח את פסטיבל קאן באותה שנה[16].

בדצמבר 2003, הופיעה בישראל וברשות הפלסטינית, בעזה, רמאללה ובית לחם, עם המופע "ערבסק" המבוסס על שירי האלבום באותה השם שיצאה בתחילת אותה שנה[17]. בנוסף נערכה לכבודה קבלת פנים בבית הקונסוליה הצרפתית בירושלים[18].

בינואר 2012 ערכה שתי הופעות בתל אביב ושתיים ברמאללה. במסגרת סיבוב ההופעות עם רביעיית נגנים יפניים, כחלק ממסע איסוף תרומות לנפגעי הצונאמי והאסון הגרעיני בפוקושימה[19].

ב–26 בספטמבר 2018 הופיעה במשכן לאמנויות הבמה באשדוד, במסגרת פסטיבל "פרנקופולי"[20].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירקין נישאה בשנת 1965 לג'ון בארי, מלחין הידוע בעיקר בכתיבת המוזיקה למספר סרטי ג'יימס בונד, כמו גם לסרטים רבים אחרים. הם נפגשו כאשר בארי ליהק את בירקין למחזמר שכתב. הנישואים הסתיימו ב-1968. בתם, הצלמת קייט בארי, נולדה ב-8 באפריל 1967 ומתה ב-11 בדצמבר 2013, לאחר שנפלה מחלון דירתה בקומה הרביעית[21].

הייתה לה מערכת יחסים נלהבת ויצירתית עם המנטור שלה סרז' גינסבורג, אותו הכירה על הסט של "סלוגן" ב-1968, מערכת יחסים שנמשכה 12 שנים. הם מעולם לא נישאו, למרות שמועות ודיווח שגוי על כך. הם נפרדו ב-1980[22]. ב-1971 נולדה להם בת, השחקנית והזמרת שארלוט גינסבורג[23].

ב-4 בספטמבר 1982, היא ילדה את בתה השלישית, השחקנית לו דויון, ממערכת היחסים שלה עם הבמאי ז'אק דויון[24]. הם נפרדו בשנות ה-90. אחר כך, בירקין ניהלה מערכת יחסים עם הסופר הצרפתי אוליבייה רולין.

נכדיה הם רומן דה קרמדק (נולד ב-1987) מקייט בארי, בן (נולד ב-1997), אליס (נולדה ב-2002), וג'ו (נולד ב-2011) משארלוט גינסבורג, ומארלו (נולד ב-2002) מלו דויון.

בירקין מתגוררת בעיקר בפריז מאז סוף שנות ה-60.

ב-6 בספטמבר 2021 דווח כי מצבה של בירקין טוב לאחר שעברה אירוע מוחי. הידיעה נחשפה בהצהרה שהודיעה כי בירקין מבטלת את הופעתה בפסטיבל הסרטים האמריקאי בדוביל, צרפת[25].

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 העניקה לה אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת את תואר קצין "מסדר האימפריה הבריטית" (OBE), על פועלה לקידום שיתוף הפעולה התרבותי בין צרפת ובריטניה. היא קיבלה גם את אות "מסדר ההצטיינות הלאומי" (Ordre national du Mérite) של צרפת, וב-2018 את אות מסדר השמש העולה מיפן.

תיק בירקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1983, ישב ליד בירקין בטיסה מפריז ללונדון מנכ"ל בית האופנה הרמס, ז'אן לואי דומא[26]. כשבירקין הניחה את תיק הקש שלה בתא שמעל המושב, נפלה התכולה על הרצפה. בירקין הסבירה לדומא שהיה קשה למצוא תיק מעור עם תכולה לסוף שבוע שהיא אוהבת. בשנת 1984, הוא יצר עבורה תיק עור שחור גמיש, "תיק בירקין", המבוסס על עיצוב משנת 1982[27]. בתחילה השתמשה בתיק, אבל אחר כך שינתה את דעתה ואמרה כי היא נשאה בגללו יותר מדי דברים, ולכן כבד מדי לשאת על הכתף. למרות זאת, בירקין אכן השתמש בתיק במשך זמן מה. עם השנים הפך "תיק בירקין" לסמל סטטוס, כשמחירו נע בין 10,000 ל-500,000 דולר[28].

בשנת 2015, כתבה בירקין מכתב פומבי להרמס וביקשה להסיר את שמה מהתיק, במכתב כתבה: "לאחר שהפנו את תשומת לבי לאכזריות שבשחיטת התנינים על מנת לייצר תיק הרמס שנושא את שמי... ביקשתי מהרמס להסיר את שמי מתיקי הרמס מעור תנין עד שימצאו שיטות טובות יותר שעומדות בנורמות הבינלאומיות"[29].

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jane Birkin/Serge Gainsbourg|Je t'aime... moi non plus (1969, with Serge Gainsbourg)
  • Di doo dah (1973)
  • Lolita Go Home (1975)
  • Ex fan des sixties (1978)
  • Baby Alone in Babylone (1983)
  • Lost Song (1987)
  • Amours des feintes (1990)
  • Versions Jane (1996)
  • À la légère (1999)
  • Rendez-vous (2004)
  • Fictions (2006)
  • Enfants d'Hiver (2008)
  • Birkin/Gainsbourg: Le symphonique (2017)
  • Oh! Pardon tu dormais… (2020)

אלבומי הופעה חיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jane Birkin au Bataclan (1987)
  • Integral au Casino de Paris (1992)
  • Integral a l'Olympia (1996)
  • Arabesque (2002)
  • Au palace (live) (2009)
  • Jane Birkin Sings Serge Gainsbourg via Japan (2012)

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1965 The Knack ...and How to Get It
  • 1966 The Idol
  • 1966 Kaleidoscope
  • 1966 Blowup
  • 1968 Wonderwall
  • 1969 La Piscine
  • 1969 Les Chemins de Katmandou
  • 1969 Slogan
  • 1970 Trop petit mon ami
  • 1970 Cannabis
  • 1971 Devetnaest djevojaka i jedan mornar
  • 1971 Romance of a Horsethief
  • 1972 Trop jolies pour être honnêtes
  • 1973 Seven Deaths in the Cat's Eye
  • 1973 Don Juan, or If Don Juan Were a Woman
  • 1973 Dark Places
  • 1973 Private Screening
  • 1974 Le Mouton enragé
  • 1974 How to Do Well When You are a Jerk and a Crybaby
  • 1974 Serious as Pleasure
  • 1974 Bons baisers de Tarzan
  • 1974 Lucky Pierre
  • 1975 La Course à l'échalote
  • 1975 Catherine et Compagnie
  • 1975 Sept morts sur ordonnance
  • 1976 Burnt by a Scalding Passion
  • 1976 Je t'aime moi non plus
  • 1977 L'Animal
  • 1978 Death on the Nile
  • 1979 Au bout du bout du banc
  • 1979 Melancoly Baby
  • 1979 La miel
  • 1980 Egon Schiele – Excess and Punishment
  • 1981 The Prodigal Daughter
  • 1981 Rends-moi la clé!
  • 1982 Evil Under the Sun
  • 1982 Nestor Burma, Shock Detective
  • 1983 Circulez y a rien à voir!
  • 1983 L'ami de Vincent
  • 1983 Love on the Ground
  • 1984 Le garde du corps
  • 1984 The Pirate
  • 1985 Dust
  • 1985 Between the Devil and the Deep Blue Sea
  • 1985 Le Neveu de Beethoven [fr]
  • 1985 Leave All Fair
  • 1985 La fausse suivante
  • 1986 La Femme de ma vie
  • 1987 Kung-Fu Master
  • 1987 Keep Your Right Up
  • 1987 Comedy!
  • 1988 Jane B. par Agnès V.
  • 1990 Daddy Nostalgie
  • 1990 L'ex-femme de ma vie
  • 1991 La Belle Noiseuse
  • 1995 One Hundred and One Nights
  • 1997 Same Old Song
  • 1998 A Soldier's Daughter Never Cries
  • 1999 The Last September
  • 2000 Cinderella
  • 2001 A Hell of a Day
  • 2002 Merci Docteur Rey
  • 2003 The Very Merry Widows
  • 2006 Boxes
  • 2006 Les aventuriers des mers du Sud
  • 2009 36 Views from the Pic Saint-Loup
  • 2010 Thelma, Louise et Chantal
  • 2011 Crimson Winter
  • 2012 Twice Born
  • 2013 Nobody's Daughter Haewon
  • 2013 Quai d'Orsay
  • 2013 Deadly Seasons: Blue Catacomb
  • 2016 Whoever Was Using This Bed
  • 2016 La Femme et le TGV
  • 2021 Jane by Charlotte

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'יין בירקין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארז עמירן, אייקון מאויר בשבוע: גניחה אחת של ג'יין בירקין שווה יותר מאלף מילים, באתר Xnet‏, 12 ביולי 2019
  2. ^ עמית קלינג, עכבר העיר, ג'יין בירקין בישראל: מי את חוץ מזוגתו לשעבר של סרג' גינסבורג?, באתר הארץ, 14 בינואר 2012
  3. ^ לילי שרצקי אלמליח, ‏תיק בירקין: כל ההיסטריה, באתר ‏מאקו‏‏, ‏27 במאי 2009‏
  4. ^ 1 2 דב אלפון, בירקין - מ־א עד ת', כותרת ראשית, 13 ביולי 1988
  5. ^ דורון רוזנבלום, קופיקו מתאהב, דבר, 16 במרץ 1971
  6. ^ יצחק בן-נר, סרטי השבוע, על המשמר, 22 במאי 1969
    זאב רב-נוף, מי זקוק לשונאים?, דבר, 2 במאי 1969
  7. ^ ועדיין הם צועדים, דבר, 17 באוקטובר 1969
  8. ^ אנייס אשת ז'אקו, חדשות, 24 באוקטובר 1991
  9. ^ גואל פינטו, מתנשפת לשלום, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2003
  10. ^ ביקורות על ההופעה בישראל:
    גידי אביבי, איכויות שלא קונים במכולת, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2003
    בני מר, מעז יצאה מתוקה, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2003
    עפרה ריזנפלד, ‏הכוח שבעדינות, באתר גלובס, 23 בנובמבר 2003
  11. ^ ניב הדס, ג'יין ברקין לא איבדה את התשוקה, באתר הארץ, 23 בפברואר 2009
  12. ^ השאלה הנצחית של האהבה, באתר הארץ, 13 ביולי 2007
  13. ^ איתי יעקב, לסטייל אין גיל: ג'יין בירקין מככבת בקמפיין חדש בגיל 69, באתר Xnet
  14. ^ אמיר קמינר, שרלוט גינזבורג: "הרגשתי ממש רע על מה שעשיתי לאמא שלי. זה היה מביך", באתר ynet, 21 באוגוסט 2021
  15. ^ ורד לם, ג׳ין בירקין, אורחת פסטיבל הסרטים בירושלים, יפה מתמיד, חמה ולבבית, לא מתביישת בתחילת הקריירה שלה, חדשות, 10 ביולי 1988
  16. ^ נירית אנדרמן, ג'יין בירקין - בין אורחי פסטיבל הקולנוע בירושלים, באתר הארץ, 2 ביולי 2007
  17. ^ ג'יין בירקין תעלה את "ערבסק" בישראל וברשות הפלשתינית בדצמבר, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2003
  18. ^ שגיא גרין, תיק לבדיקה ביטחונית, בבקשה, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2003
  19. ^ עכבר העיר, ג'יין בירקין מגיעה להופיע בתל-אביב וברמאללה, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2011
    טל פרי, ‏הזמרת ג'יין בירקין בארץ: "מקווה שהמופע יעשה טוב לישראלים", באתר גלובס, 12 בינואר 2012
  20. ^ אתר למנויים בלבד איתי שטרן, הזמרת והשחקנית ג'יין בירקין תופיע בארץ בסוכות, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2018
  21. ^ אתר למנויים בלבד שני ליטמן, מתה בתה הבכורה של השחקנית והזמרת ג'יין בירקין, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2013
  22. ^ ניב הדס, העץ המשפחתי של הגינזבורגים, באתר הארץ, 22 ביולי 2010
  23. ^ טים מרפי, ניו יורק טיימס, היפהפייה והיחפנית: שרלוט גינסבורג לא אייקון אופנה, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2011
  24. ^ עומר לאור פאריס, לו דואיון מפלסת את דרכה בצל המיתולוגיה המשפחתית, באתר הארץ, 16 ביוני 2011
  25. ^ Ben Quinn, Jane Birkin doing well after stroke, say her family, The Guardian, ‏Mon 6 Sep 2021 14.39 BST
  26. ^ הילה אוחיון, מת ז'אן-לואי דומא, מנהל המותג הרמס, באתר הארץ, 12 במאי 2010
  27. ^ תיק התיקים, באתר הארץ, 17 במרץ 2004
  28. ^ שירות גלובס, ‏תיק בירקין: ההימור הבטוח של הרמס שמוביל להכנסות שיא, באתר גלובס, 11 בפברואר 2013
    אתר למנויים בלבד רות פרל בהריר, התיק היקר ביותר בעולם נמכר במכירה פומבית בהונג קונג, באתר הארץ, 1 ביוני 2016
    שירות כלכליסט, שיא עולמי בבזבוזים: תיק בירקין של הרמס נמכר ב-377 אלף דולר, באתר כלכליסט, 3 ביוני 2017
  29. ^ אתר למנויים בלבד יעל ויקמן, ג'יין בירקין דורשת מבית האופנה הרמס להסיר את שמה מתיקי עור תנין, באתר הארץ, 29 ביולי 2015