עדי שורק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עדי שורק
Adi Sorek - with circles .jpg
לידה 1970 (בת 52 בערך)
נס ציונה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג עידן צבעוני עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עדי שורק (נולדה ב-1970, נס ציונה) היא סופרת ישראלית, חוקרת ספרות יהודית ועורכת-מייסדת של סדרת הפרוזה "ושתי" בהוצאת רסלינג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילדותה ובנעוריה התגוררה בנס ציונה, בקיבוצים אלומות ועין גב, בחיפה ובעיירה פייר לון (Fair Lawn) שבמדינת ניו ג'רזי בארצות הברית. משנת 1992 היא מתגוררת בתל אביב. במשך כעשור התפרנסה מצביעה אמנותית ("שתי צבעיות"). בגיל 27 החלה בלימודי ספרות באוניברסיטת תל אביב, שאותם סיימה בהצטיינות. במקביל ערכה פעילות תרבותית וערבי קריאה במועדון "הגדה השמאלית".

בשנת 2001 ראה אור ספרה הראשון "שבע מטרוניתות", זוכה המקום השני בפרס מוזס. בשנת 2004 יסדה את "ושתי" – סדרה לפרוזה סיפית מתורגמת בהוצאת רסלינג. הסדרה מתמקדת ביצירות הבוחנות את גבולות הכתיבה, מערבות נושאי טאבו ומאתגרות סוגות ספרותיות. בשנה זו אף ראתה אור הנובלה "חללים" פרי עטה. בשנת 2005 ראה אור ספרה "תיירות פנים", בשנת 2013 התפרסם "לפעמים מאבדים אנשים", זוכה פרס לייב גולדברג, ובשנת 2018 ראה אור הרומן "נתן". בשנת 2019 זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.[1]

בשנת 2014 שבה ללימודים גבוהים לתואר שני, אותם סיימה בהצטיינות יתרה. שם עבודת המחקר שכתבה בחוג לספרות: "ערימה ופקעת – עירוב הגוף והכתב ביצירתו של ש"י עגנון". העבודה דנה בתצורות מורכבות של איסוף ידע בספרות. תצורות אלו קשובות למובנים חושניים (גופניים) שאינם ניתנים לביטוי פשוט במילים והן דומות לערימה (ערימת ספרים, למשל) או לפקעת חוטים. בשנת 2018 החלה בכתיבת דוקטורט בנושא "הספרות כעיר מקלט – קריאה תלמודית ביצירות של ש"י עגנון וז'ורז' פרק" (בית הספר לתרבות, המחלקה לספרות, אוניברסיטת תל אביב, מנחה: פרופ' גלילי שחר).

פרסמה עד כה ארבעה ספרי פרוזה ונובלה אחת. מלבדם, סיפורים ומסות פרי עטה ראו אור בכתבי עת ובאנתולוגיות שונים כגון: "אורות", "סטודיו", "רסלינג", "הכיוון מזרח", "גרנטה", "מעבורת". לצד פעילותה הספרותית, השתתפה והציגה מספר מיצבי-כתב ופעולות אמנותיות.

בת זוג לעידן צבעוני ולהם בן ובת, מתגוררת בתל אביב.

יצירה בפרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"נתן", רומן, כתר, (עורך: עודד וולקשטיין) 2018 – נתן, איש עסקים מצליח שאיבד את פרנסתו והסתבך בחובות כבדים, משאיר את משפחתו בישראל ונוסע לאמריקה לחפש עבודה. הוא ישן אצל ידיד בברוקלין וחולם להתקבל לריאיון אצל איל ההון האל גריפית', שבכוחו – כך מספרים לו – לשנות הכל. בעיר הגדולה נחשפת בפני נתן חברת השפע, בה היה עד לא מזמן שותף מצליח. אך לא רק אמריקה – כסימן לעולם חדש ולתקווה – נחשפת בפניו באופן מתעתע, אלא גם ישראל, מולדתו, שמובנת לו לפתע כמרחב רווי סדקים ופערים. זוכה פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2019.

"לפעמים מאבדים אנשים", ידיעות ספרים, (עורכת: נוית בראל) 2013 – בדירות שעוברים מהן ונעלמים בהן, מתוך הכרה כואבת על בית ותקופה שאבדו, מבעד לרגעים שוליים לכאורה, נוצק "לפעמים מאבדים אנשים" – ספר שבמרכזו מבט על סיטואציות ממשיות ומדומיינות כאחת. זוכה פרס לייב גולדברג לשנת 2012.

"תיירות פנים", קובץ סיפורים, ידיעות ספרים, (עורכת: מיכל בן-נפתלי) 2005 – מקבץ מספר סיפורים קצרים וכן שלושה מחזורים הערוכים על פי סדר הא"ב: "אלף-בית תל אביב", אלף-בית אישה" ו"אלף בית חיפה". לכל מחזור חוקיות כתיבה משלו הקובעת את נושאי הערכים – המרכיבים את הלקסיקון שהוא מייצר. תנועת השפה במקרה זה יוצרת מעברים בין טקסטים אינטימיים לבין טקסטים בעלי אופי לאקוני ורוקמת מעין מילון ומפה פרטיים-ציבוריים.

"חללים", רסלינג, 2004, בתוך "חללים, שדות תעופה, קניון – סיפור ושתי מסות" בשיתוף עם עידן צבעוני ועודד מנדה-לוי – מתאר מסע פרגמנטרי בבתים שונים המצויים במהלך בנייתם וכן במגדלי עזריאלי שאף הם הולכים ונבנים. הגיבורה, צבעת המתמחה בצביעה אמנותית, מתארת את מפגשיה עם פועלים, בעלות-בית, עובדים זרים וארכיטקטים. הטקסט כתוב באופן המשלב מסה ופרוזה.

"שבע מטרוניתות" רומן, ידיעות ספרים, (עורכת: לילי פרי) 2001 – מורכב משתי עלילות מקבילות: האחת מתארת אישה צעירה המתגוררת בדרום תל אביב וכושלת לביים סרט והשנייה מתארת פרגמנטים של זכרונות ילדות. לקראת סוף הרומן מתלכדות העלילות והגיבורות נפגשות בבית חולים שבו הייתה מאושפזת הילדה. איגנץ, הקבצן מספרו של עגנון "אורח נטה ללון", הוא אחת הדמויות בספר – לצד שבע מטרוניתות, פועלים זרים הגרים בסמוך ועוד. זוכה המקום השני בפרס מוזס לכתבי-יד בשנת 1999.

יצירה בין-תחומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עיר מקלט" מיצב-כתב ("המקרר", תל אביב 2019) אוצרות: איריס פשדצקי. במרכז המיצב מרצפות טקסטואליות התלויות במכסים של ארגז ארכיב. הן מהדהדות יומן-מקום שנכתב בידי האמנית בכיכר התרבות (כיכר הבימה) בתל אביב, במשך שנה (סתיו 2014 – קיץ 2015) ומתמודדות עם תהום המקלט העצום החפור תחת הכיכר, ועם כיסוייו: דלתות סתרים מרוצפות, הנפתחות בעת מלחמה ומובילות אליו. המבנה הגרפי של העבודה מתכתב הן עם המרצפות המחפות על המקלט בכיכר הבימה והן עם צורת דפי תלמוד העוסקים בערי מקלט. המארג שנוצר מבקש לבדוק מהו מקלט כמבנה לשוני-תרבותי – מתוך עמידה על פערים וזיקות בין עיר המקלט שנועדה למנוע מעגלי דם, לבין המתרחש בתל אביב כיום.

"המבקש לחם" מיצב-כתב ("המקרר", תל אביב 2018) אוצרות: גילי זיידמן ואיריס פשדצקי. במרכז המיצב עומדת עגלת-קניות גדושה בטיוטות ובנירות קמוטים. בה חבויים פרגמנטים המתעדים את הוויית דרי-הרחוב בתל אביב, שברי-ציטוט המתייחסים למצבי עוני וחוסר-בית במסורת היהודית ופסוק-שיר בערבית שניטל מבית עתיק. הם מערבים מארג תרבותי שנוצר בהוויית גלות ייחודית, עם המתקיימים במרחב היום-יום, כגולים בעירנו. מן הצד עורב משקיף על שברי המילים וערֵב להן, כדר-רחוב קדום ועכשווי.

"מואזין" מיצב-סאונד (פסטיבל מוסררה מיקס, 2013) הנחיה והשתתפות בשיתוף עם ליאור פינסקי וסטודנטים מהמחלקה לניו מדיה בבית-הספר מוסררה לאמנות. אוצרים: שרון הורודי ושראון פז. עיבוד מוזיקלי לטקסטים שנוצרו בעת קריאת המואזין בידי סטודנטים שהשתתפו בשיעור כתיבה. צליליו התערבו במעשה ידם והיוו לו השראה משנעתרו לנוכחות המיוחדת במרחב.

"פורנוטומיה" מיצג בין-תחומי ("הבימה", 2001) יחד עם האמנית ורה קורמן והאופנאית נאית רוזנפלדר. אוצרת: נטעלי בראון.

"ושתי" מיצב-כתב (אוניברסיטת תל אביב 2000) יחד עם האמניות רחל מוזס וורה קורמן.

"כפרה" צעדה (רחובות תל אביב, אוקטובר 2000) יחד עם האמנית רחל מוזס, הסופר והעורך עידן צבעוני, אמנים נוספים ואקטיביסטים.

מבחר ספרים בעריכתה – סדרת ושתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים מתורגמים:

ספרי מקור

  • חללים, שדות תעופה, קניון – סיפור ושתי מסות, עדי שורק, עידן צבעוני, עודד מנדה-לוי, 2004.
  • ספר, ילדות – מיכל בן-נפתלי, 2007.
  • על הפרישות – מיכל בן-נפתלי, 2009
  • המעבר בתעלות הדמע תקיןנועה צדקה, 2010.

אנתולוגיות ספרות בהשתתפותה (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]