על אמת ושקר במובן החוץ מוסרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
על אמת ושקר במובן החוץ מוסרי
Über Wahrheit und Lüge im außermoralischen Sinn
Nietzsche187c.jpg
ניטשה בשנת 1869, כ-4 שנים לפני כתיבת המאמר.
מידע כללי
מאת פרידריך ניטשה
שפת המקור גרמנית

על אמת ושקר במובן החוץ מוסריגרמנית: Über Wahrheit und Lüge im außermoralischen Sinn) הוא שמו של מאמר פילוסופי אשר נכתב על ידי הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה. הספר נכתב בשנת 1873, שנה לאחר הוצאת ספרו הראשון הולדת הטרגדיה, אך פורסם על ידי אחותו אליזבת בשנת 1896, לאחר שניטשה איבד את שפיותו.

בעברית, המאמר נדפס בתוך הספר דיוניסוס ואפולו, בתרגום יעקב גולומב, 1990, עמ' 53-68.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"כשם שאין עלה אחד תואם לזולתו, כך המושג "עלה" נוצר מתוך הפשטה שרירותית של ההבדלים הפרטיים הללו, מתוך שכחת ההבחנות. וכך נוצר הדימוי כאילו בטבע מצוי משהו מחוץ לעלים אלה, שהוא "העלה": איזו דמות ראשיתית שלפיה נארגו, צוינו, הותוו, נצבעו, סולסלו וצוירו כל העלים, וגם זאת ביד גולמנית, כך ששום העתק לא עלה נכון, מהימן ונאמן לדמות הראשיתית."[1]

המאמר מחולק לשני חלקים. בחלקו הראשון, ניטשה מבקר את השיקולים שהביאו ליצרת מושג ה"אמת" ומושגים בכלל. שיקולים אלה, טוען ניטשה, נבעו מעצם היווצרות השפה:

הבה נתייחס במיוחד ליצרת המושגים. כל מלה נעשית לאלתר מושג על ידי שאין היא משמשת כלל כתזכורת להתנסות הראשיתית והחד-פעמית, הפרטית מכל וכל, שיצרה אותה, אלא שהיא אמורה להתאים בעת-ובעונה אחת לאינספור מקרים דומים פחות או יותר - דהיינו, אם נאמר זאת בדיוק - מקרים שלעולם אינם זהים, כלומר דברים שכולם שונים זה מזה. כל מושג נוצר מתוך זיהויו של מה שאינו זהה.[2]

לפי פול פ. גלן (Paul F. Glenn), ניטשה טוען כי "מושגים הם מטפורות שאינן תואמות את המציאות".[3] למרות שכל המושגים הם מטאפורות שהומצאו על ידי בני אדם (מתוך הסכמה משותפת שנועדה להקל על התקשורת) בני האדם שוכחים את העובדה הזאת לאחר המצאתם, ומאמינים שהם "אמיתיים" ומתאימים למציאות.

מהי אם-כן, אמת? צבא נייד של מטפורות, מטונימיות, האנשות - בקצרה, סך כל יחסי-אנוש שהוגברו, הומרו וקושטו פואטית ורטורית ושאחרי שימוש ממושך בידי העם נדמו כיציבות, מיוסדות-בחוק ומחייבות. אמיתות הן אשליות שבני-אדם שכחו כי כאלה הן, מטפורות שחוקות שאיבדו את כוחן לעורר את החושים, מטבעות מחוקים הבאים עתה בחשבון רק כמתכת ולא עוד כאמצעי תשלום.[4]

רעיונות אלה אודות האמת והקשר שלה לשפה האנושית השפיעו במיוחד על תאורטיקנים פוסט-מודרניים. חיבור זה הוא אחד מן העבודות האחראיות למוניטין של ניטשה כסנדק של הפילוסופיה הפוסט-מודרנית.[5]

בחלקו השני של המאמר, ניטשה מבחין בין "איש התבונה" לבין "איש האינטואיציה" (בדומה להבחנתו בהולדת הטרגדיה בין "אפולו" לבין "דיוניסוס" בהתאמה). "איש התבונה", רוצה לשלוט בחיים בפיקחות ובסדר לוגי. "איש האינטואיציה", הופך את החיים לאמנות, בז להפשטה ולסדר, ורוצה לחשוף את אשלית האמת. אומנם איש האינטואציה משיג בדרך זו אושר נעלה, אך סבלו גדול יותר, כי הוא לא לומד מן הניסיון. להבדיל, איש האסכולה הסטואית, משיג אושר דרך עולם המושגים הבדוי שלו, באופן מתון ומדוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמ' 57-58
  2. ^ עמ' 57
  3. ^ Glenn, Paul F. (דצמבר 2004). "The Politics of Truth: Power in Nietzsche's Epistemology". Political Research Quarterly 57 (4): 576. doi:10.2307/3219819. 
  4. ^ עמ' 58-59
  5. ^ Cahoone, Lawrence E. (2003). From modernism to postmodernism: an anthology. Wiley-Blackwell. עמ' 109. 
P yin yang.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.