עמרי ניצן

עמרי ניצן
	עמרי ניצן בטקס האשכבה לזהרירה חריפאי, 2013
לידה	1950; תל אביב-יפו, ישראל
פטירה	24 ביולי 2021 (בגיל 71 בערך)
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	? – 24 ביולי 2021
בת זוג	רינה ניצן
מספר צאצאים	4
פרסים והוקרה	פרס התיאטרון הישראלי; פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה ;

עמרי ניצן (1950 – 24 ביולי 2021) היה במאי תיאטרון ישראלי, מנהלו האמנותי של התיאטרון הקאמרי בשנים 1993–2019.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצן נולד בתל אביב, בן לסופר שלמה ניצן. התגורר בילדותו בבית מגורי העיתונאים, בניין מגורים בשכונת יד אליהו בתל אביב שבו התגוררו כמה עיתונאים בולטים, ובהם יוסף לפיד, יגאל לב, לוי יצחק הירושלמי, שבתי דון-יחייא, דוד לאזר וברוך אדלר. למד בבית ספר יסודי א.ד. גורדון - בית חינוך לילדי עובדים. בכיתה ה' ביים את ההצגה "אמיל והבלשים". הוא בוגר בית הספר "תיכון חדש", ולמד במגמה לבימוי בדרמה סנטר בלונדון. שירת בצה"ל בלהקת פיקוד מרכז בה היו חברים גם שלמה בראבא, רנן שור ושם-טוב לוי.

שימש משך שנים רבות כבמאי הבית של החשובים בתיאטראות ישראל. בין 1975–1979 כיהן כבמאי הבית של תיאטרון הבימה, לאחר מכן כיהן כשנה כבמאי הבית של התיאטרון הקאמרי וב-1980 מונה למנהל האמנותי בתיאטרון חיפה. בשנים 1985–1990 כיהן כמנהל האמנותי של תיאטרון הבימה, ובשנים 1991–1993 כיהן כמנהל האמנותי של פסטיבל ישראל בירושלים. מאז 1993 ועד 2019 כיהן כמנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי וכבמאי בית של התיאטרון.

בין המחזות שביים היו רבים ממחזותיו של שייקספיר ("חלום ליל קיץ" ו"הלילה השנים עשר" בתיאטרון הבימה, "נשות וינדזור העליזות", "ריצ'רד השלישי", "הסוחר מוונציה", "קומדיה של טעויות", "מקבת'", "כטוב בעיניכם" ו"המלט" בתיאטרון הקאמרי, "מהומה רבה על לא דבר" בתיאטרון חיפה ו"כטוב בעיניכם" בתיאטרון באר שבע), רבים ממחזותיו של ברכט, ("החתונה" ב-1980, "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" ב-1980, "אמא קוראז'" ב-2002 בתיאטרון הקאמרי, "מעגל הגיר הקווקזי" ב-1987 בתיאטרון הבימה, "מפיסטו" ב-2016 בתיאטרון הקאמרי ו"הנפש הטובה מסצ'ואן" בתיאטרון הלאומי של מינכן ב-1989), וכן מספר אופרות ("שיקוי האהבה", "האיטלקייה באלג'יר", ו"אותלו" של ורדי - באופרה הישראלית, וכן את האופרה "נבוקו" בבית האופרה של טוקיו).

כמו כן ביים, בין היתר, את "מותו של סוכן", "משרתם של שני אדונים" בתיאטרון הבימה ואת "ביקור הגברת הזקנה", "אויב העם" ו"דמוקרטיה" בתיאטרון הקאמרי ובשנת 2008 ביים את "היה או לא היה" ואת "אמדאוס". בשנת 2010 ביים בקאמרי את המחזה "גטו", שהועלה בעבר בתיאטרון חיפה. ב-2011 ביים בקאמרי את המחזמר "קברט". ב-2015 ביים את המחזה "יהודים רעים" וב-2018 ביים את "הילד חולם" מאת חנוך לוין, בהפקה משותפת לקאמרי ולתיאטרון הבימה. ב-2019 ביים את "הריון" מאת עדנה מזי"א בתיאטרון הקאמרי.

ב- 22 ביולי 2021 פרסם את ספרו "סיפורי התיטורן שלי" (הוצאת כנרת זמורה ביתן)^[1].

ב-24 ביולי 2021 הלך לעולמו ממחלת הסרטן.^[2] הותיר אחריו את אלמנתו רינה, לה היה נשוי משנת 1979, ואת שלוש בנותיו ^{[דרושה הבהרה]}.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצן זכה ארבע פעמים בפרס כינור דוד ופעם אחת בפרס ורד הכסף בשל היותו "במאי השנה". בשנת 2000 זכה בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה כ"איש התיאטרון של השנה", והצגות רבות שלו זכו בפרס התיאטרון הישראלי - ובהן "קומדיה של טעויות" - קומדיית השנה של שנת 1996. בשנת 1997 זכה בתואר "איש השנה בתיאטרון" מטעם העיתון "ידיעות אחרונות" וערוץ 2, ובאותו תואר מטעם העיתון "מעריב". בשנת 2009 נבחרה הפקת המחזה "המלט", שעלתה בשנת 2005 בבימויו, ל"הצגת העשור" מטעם גלי צה"ל.^[3] בשנת 2012 זכה בפרס התיאטרון הישראלי לבמאי הטוב ביותר על בימוי ההצגה "קברט" בקאמרי.