עמרי ניצן
 | |
| עמרי ניצן בטקס האשכבה לזהרירה חריפאי, 2013 | |
| לידה |
1950 (בן 70 בערך) תל אביב |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| עיסוק |
intendant, במאי תיאטרון |
| פרסים והוקרה | |
  | |
עמרי ניצן (נולד ב-1950) הוא במאי תיאטרון ישראלי, מנהלו האמנותי של התיאטרון הקאמרי בשנים 1993–2019.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניצן נולד בתל אביב, בן לסופר שלמה ניצן. התגורר בילדותו בבית מגורי העיתונאים, בניין מגורים בשכונת יד אליהו בתל אביב שבו התגוררו כמה עיתונאים בולטים, ובהם יוסף לפיד, יגאל לב, לוי יצחק הירושלמי, שבתי דון-יחייא, דוד לאזר וברוך אדלר.למד בבית ספר יסודי א.ד. גורדון- בית חינוך לילדי עובדים. הוא בוגר בית הספר "תיכון חדש", ולמד במגמה לבימוי בדרמה סנטר בלונדון. הוא שירת בצבא בלהקת פיקוד מרכז בה היו חברים גם שלמה בראבא, רנן שור ושם-טוב לוי. ניצן נשוי לרינה משנת 1979 ואב לשלוש בנות, אנה, מאיה ורוני.
ניצן שימש משך שנים רבות כבמאי הבית של החשובים בתיאטראות ישראל. בין 1974–1979 כיהן כבמאי הבית של תיאטרון הבימה, לאחר מכן כיהן כשנה כבמאי הבית של התיאטרון הקאמרי וב-1980 מונה למנהל האמנותי בתיאטרון חיפה. בין 1985–1990 כיהן כמנהל האמנותי של תיאטרון הבימה, ובין 1991–1993 כיהן כמנהל האמנותי של פסטיבל ישראל בירושלים. מאז 1993 ועד 2019 כיהן כמנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי וכבמאי בית של התיאטרון.
בין המחזות שביים היו רבים ממחזותיו של שייקספיר ("חלום ליל קיץ" ו"הלילה השנים עשר" בתיאטרון הבימה, "נשות וינדזור העליזות", "ריצ'רד השלישי", "הסוחר מוונציה", "קומדיה של טעויות", "מקבת'", "כטוב בעיניכם" ו"המלט" בתיאטרון הקאמרי, "מהומה רבה על לא דבר" בתיאטרון חיפה ו"כטוב בעיניכם" בתיאטרון באר שבע), רבים ממחזותיו של ברכט, ("החתונה" ב-1980, "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" ב-1980, "אמא קוראז'" ב-2002 בתיאטרון הקאמרי, "מעגל הגיר הקווקזי" ב-1987 בתיאטרון הבימה, "מפיסטו" ב-2016 בתיאטרון הקאמרי ו"הנפש הטובה מסצ'ואן" בתיאטרון הלאומי של מינכן ב-1989), וכן מספר אופרות ("שיקוי האהבה", "האיטלקיה באלג'יר", ו"אותלו" של ורדי - באופרה הישראלית, וכן את האופרה "נבוקו" בבית האופרה של טוקיו).
כמו כן ביים ניצן, בין היתר, את "מותו של סוכן", "משרתם של שני אדונים" בתיאטרון הבימה ואת "ביקור הגברת הזקנה", "אויב העם" ו"דמוקרטיה" בתיאטרון הקאמרי ובשנת 2008 ביים את "היה או לא היה" ואת "אמדאוס". בשנת 2010 ביים בקאמרי את המחזה "גטו", שהועלה בעבר בתיאטרון חיפה. ב-2011 ביים בקאמרי את המחזמר "קברט". ב-2015 ביים את המחזה "יהודים רעים" וב-2018 ביים את "הילד חולם" מאת חנוך לוין, בהפקה משותפת לקאמרי ולתיאטרון הלאומי הבימה. ב-2019 ביים את "הריון" מאת עדנה מזי"א בתיאטרון הקאמרי.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניצן זכה ארבע פעמים בפרס כינור דוד ופעם אחת בפרס ורד הכסף בשל היותו "במאי השנה". בשנת 2000 זכה בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה כ"איש התיאטרון של השנה", וכן הצגות רבות שלו זכו בפרס התיאטרון הישראלי - ובהם "קומדיה של טעויות" - קומדיית השנה של שנת 1996. בשנת 1997 זכה בתואר "איש השנה בתיאטרון" מטעם עיתון ידיעות אחרונות וערוץ 2, ובאותו תואר מטעם עיתון מעריב. בשנת 2009 נבחרה הפקת המחזה "המלט", שעלתה בשנת 2005 בבימויו, ל"הצגת העשור" מטעם גלי צה"ל.[1] בשנת 2012 זכה בפרס התיאטרון הישראלי לבמאי הטוב ביותר על בימוי ההצגה "קברט" בקאמרי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמרי ניצן, באתר התיאטרון הקאמרי
- עמרי ניצן, באתר "הבמה"
- דניאל סירקין, יונתן דורי, לשחק את שקספיר - א': הסוד, ריאיון עם גל זייד ועמרי ניצן, מתוך כתב עת אורות, גיליון 1: שקספיר
- דניאל סירקין, יונתן דורי, לשחק את שקספיר - ב': שקספיר בישראל, ריאיון עם גל זייד ועמרי ניצן, מתוך כתב עת אורות, גיליון 1: שקספיר
- ציפי שוחט, תמונות מחיי תיאטרון, באתר הארץ, 4 באפריל 2008
- יונתן אסתרקין, אופרה בריח לוין: עמרי ניצן על "הילד חולם", באתר nrg, 4 בנובמבר 2009
- אלון הדר, 40 אחוז אלכוהול: ריאיון עם עדנה מזי"א ועמרי ניצן, באתר nrg, 4 בפברואר 2011
- מרט פרחומובסקי, ריאיון עם עמרי ניצן, במאי והמנהל האמנותי של הקאמרי, באתר "במחשבה שנייה", 15 בינואר 2012, פורסם במקור בטיים אאוט תל אביב
- אייל מלובן, עכבר העיר אונליין, עמרי ניצן: "לא אשאר בקאמרי לנצח", באתר הארץ, 13 באפריל 2012
- יאיר אשכנזי, עמרי ניצן: "המנהל האמיתי של התיאטרון הוא התקציב", באתר הארץ, 18 במאי 2014
- דורה אריאל, איך יוצרים תיאטרון משמעותי? שיחה עם עמרי ניצן, המנהל האמנותי של הקאמרי, באתר "Time Out ישראל", 4 באפריל 2016
- יורם יובל, בשיחת נפש עם עומרי ניצן, הטלוויזיה החינוכית, 23 במאי 2016
- רותי זוארץ, "אני נשוי לתיאטרון": אחרי 24 שנים, עמרי ניצן נפרד מ"הקאמרי", באתר מעריב אונליין, 1 באוגוסט 2016
אמירה לם, "לכל אלה שעשיתי להם עוול: תודה, סליחה ולהתראות" "תרשו לי לצטט את חנוך לוין: תודה, סליחה ולהתראות", באתר "ידיעות אחרונות", 13 בספטמבר 2018- יעקב בר-און, עמרי ניצן: "מעולם לא נפגשתי עם רגב, מרוב רעש היא לא עוסקת בתרבות", באתר מעריב אונליין, 27 במרץ 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "המלט" - הצגת העשור על פי גל"צ, אתר הבמה