זהרירה חריפאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זהרירה חריפאי
Actress Zaharira Kharifai1.JPG
זהרירה חריפאי (יושבת) ובתה איה שבא בטקס זיכרון לגרי בילו בבית צבי. ברקע: עידית טפרסון. (דצמבר 2012)
סוגה מועדפת תיאטרון
תאריך לידה 12 בדצמבר 1929
מקום לידה תל אביב
תאריך פטירה 2 בינואר 2013 (בגיל 83)
מקום פטירה פתח תקווה
פרסים ראה פסקה
בכורה הצ'יזבטרון
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זהרירה חריפאי (12 בדצמבר 1929 - 2 בינואר 2013) הייתה שחקנית תיאטרון ישראלית, שיחקה בעשרות הצגות בקריירה שנמשכה למעלה מחמישים שנה. כלת פרס ישראל לתיאטרון לשנת תשס"ג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהרירה חריפאי נולדה וגדלה בתל אביב. אביה, חיים ליב חריפאי, היה מורה לעברית וספרות, עיתונאי ועסקן תרבות ביישוב, שעלה מרוסיה בשנת 1922. ב-1934, בגיל ארבע, התייתמה מאביה, שמת מדלקת ריאות. אמה, חנה דבורה, עבדה במטבח של גן ילדים. בתיכון למדה בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. בעת לימודיה הצטיינה, בין היתר, בשחייה. אחרי סיום הלימודים התיכוניים הייתה בהכשרת גבת במסגרת גדוד הפלמ"ח. במלחמת העצמאות הייתה אלחוטאית בחטיבת גולני. לאחר שחרורה הופיעה בלהקת הצ'יזבטרון בתוכניתה האזרחית מחוץ לצבא, ולמדה בבית הספר לדרמה שליד התיאטרון הקאמרי. אחד ממוריה היה פיטר פריי, אולם חריפאי מחשיבה עצמה קודם כל לתלמידתו של יוסף מילוא, מייסד התיאטרון הקאמרי. בשנות החמישים ובהשישים שיחקה בהצגות "כובע הקש האיטלקי" ו"כטוב בעיניכם" בקאמרי, "מעגל הגיר הקווקזי" והצגות נוספות בתיאטרון חיפה, ועוד.

בסוף שנות החמישים השתתפה בלהקת בצל ירוק, שם שרה סולו את "הפרוצה החלוצה" - שיר פרובוקטיבי שנאסר לשידור ברדיו.

אחרי שפוטרה מתיאטרון הקאמרי, בעיקר מסיבות של מראה חיצוני, שיחקה בשנת 1958 את אינז הלסבית בהצגה "בדלתיים סגורות" מאת ז'אן פול סארטר במסגרת תיאטרון זווית, אותו הקימה יחד עם שחקנים אחרים.

בשנת 1967 העלתה ערב שירי משוררים בשם "אותיות חתומות בספר", ומאז התמחתה בקריאת שירה. היא נמנית עם הראשונים שעסקו בכך.

בשנת 1968 הצטרפה חריפאי שוב לסגל התיאטרון הקאמרי ונמנתה מאז עם שחקניו הבולטים. היא ידועה בסגנון המשחק המקורי שלה, שבזכותו התבלטה כשגילמה הן דמויות משנה והן דמויות ראשיות. היא התפרסמה במיוחד בתפקידים שגילמה במחזות של חנוך לוין, כמו "סוחרי גומי", "אשכבה", "יעקובי ולידנטל" ו"רומנטיקאים". מחזות נוספים בהם כיכבה היו "הנשים האבודות מטרויה", "אמא קוראז'" ועוד.

בשנות התשעים החלה גם לביים לתיאטרון הספרייה ולתיאטרון בית צבי ברמת גן, שם גם לימדה משחק. ביימה, בין היתר, את "יעקבי ולידנטל" (שבו שיחקה בתה, איה שבא), את "ירמה" בכיכובה של שירי גולן, ואת "אלוף הבונים" בכיכובו של יורם חטב. בהמשך היא ביימה את ההצגה "רסיסים" בפסטיבל עכו ואת "דבורה ברון" מאת יהודית קציר בתיאטרון הקאמרי.

בשנים 2003-2010 שיחקה במסגרת תיאטרון בית ליסין ב"אבודים ביונקרס" מאת ניל סיימון ובמחזות נוספים. לאחר מכן שיחקה בתיאטרון באר שבע ושוב בקאמרי.

חריפאי שיחקה גם במספר סרטי קולנוע, בהם ארבעה סרטים של אפרים קישון: "סאלח שבתי", "השוטר אזולאי", "תעלת בלאומילך" ו"השועל בלול התרנגולות" (לצדו של שייקה אופיר, עמו הרבתה להופיע גם על הבמה), וכן בסרט "חמש חמש" בשנת 1980. בשנת 2007 שיחקה בסרט "מדוזות" של אתגר קרת ושירה גפן, שזכה בפרס מצלמת הזהב בפסטיבל הקולנוע בקאן.

ב-1985 הוציאה תקליט בשם "לשיר תיאטרון" ובו שרה 10 שירים ממחזות.

לחריפאי הוענקו פרס מפעל חיים במסגרת האקדמיה הישראלית לתיאטרון ב-2001, פרס ישראל בתיאטרון ב-2003 ופרס הוקרה ב"פסטיבל אשה" ב-2004. בשנת 2012 זכתה בפרס התיאטרון הישראלי לשחקנית המשנה הטובה ביותר בהצגה "סוף טוב" בקאמרי.

זהרירה חריפאי הייתה אשתו של הסופר שלמה שבא ואמה של הבמאית והשחקנית איה שבא ושלושה נכדים- יותם יהלי ואריאל.

היא נפטרה ב-2 בינואר 2013 ממחלת הסרטן, והובאה למנוחות בבית הקברות בקיבוץ גבעת השלושה.

אחיה הבכור, בן שחר חריפאי (1921–2004), היה שופט צבאי ושופט תעבורה.

באוקטובר 2014 נקבעה לוחית זיכרון על ביתה ברחוב זכריה 14 בתל אביב.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון על ביתה של זהרירה חריפאי
טקס האשכבה לזהרירה חריפאי בתיאטרון הקאמרי
ארונה של זהרירה חריפאי בטקס האשכבה בתיאטרון הקאמרי
  • 1983 – פרס כינור דוד - על משחקה ב"יונו והטווס"
  • 1989 – פרס אייזיק שטרן על תרומתה לאמנות התיאטרון
  • 2001 – פרס האקדמיה לתיאטרון למפעל חיים
  • 2003 – פרס ישראל
  • 2004 – פרס הוקרה ב"פסטיבל אשה" בחולון
  • 2012 – פרס התיאטרון הישראלי לשחקנית משנה הטובה ביותר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותה: