גטו (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גטו
"גטו", תיאטרון הקאמרי 2010
"גטו", תיאטרון הקאמרי 2010
כתיבה יהושע סובול עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום ההתרחשות גטו וילנה
תקופת ההתרחשות מלחמת העולם השנייה
סוגה טרגדיה
הצגת בכורה 1984 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גטו הוא מחזה מאת המחזאי הישראלי יהושע סובול. המחזה נכתב בשנת 1983 וזכה להצלחה בינלאומית. הוא תורגם לעשרים שפות, הוצג בתיאטראות המובילים בעשרים וארבע מדינות וזכה לביקורות משבחות ובשלל פרסים[1].

"גטו" הוא המחזה הראשון בטרילוגיית "טריפטיך הגטו", שנכתבה על ידי סובול ומתרחשת כולה בגטו וילנה. שני המחזות הנוספים בטרילוגיה הם "אדם" ו"במרתף"[2].

בישראל הועלה המחזה מספר פעמים: פעמיים בתיאטרון חיפה, פעם אחת בתיאטרון הקאמרי (2010), בשנת 2015 הועלה על ידי ״המרכז לאומנויות הבמה״, קבוצת תיאטרון לנוער באזור הקריות, בשנת 2020 עלה בתיאטרון העברי.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה, שמתרחש בתקופת השואה, סובב סביב התיאטרון שהוקם בגטו וילנה ומציג את חייהם של שחקני קבוצת התיאטרון ואת מאמציהם לשמור על צלם אנוש למרות תנאי הזמן והמקום. המחזה מתאר את המאבקים הפוליטיים בתוך הגטו, את דרכו של כל אחד לשרוד את התופת ואת הדילמות הנוראות שעמדו בפני תושבי הגטו[3].

במחזה, שמבוסס על אירועים אמיתיים, מופיעות גם כמה דמויות היסטוריות אמיתיות שפעלו בגטו, כדוגמת יעקב גנס, הדמות הראשית במחזה, שהיה מפקד המשטרה היהודית ויושב ראש היודנראט בגטו. גנס מאמין כי ריצוי הנאצים על ידי שיתוף פעולה עמם עשוי למשוך זמן עד לסוף המלחמה ובכך להציל לפחות חלק מתושבי הגטו. לשם מטרה נעלה זו, מוכן גנס לקבל על עצמו את ההחלטה הנוראה של שיתוף פעולה עם הנאצים בשליחת יהודים מהגטו למוות בפונאר. כמו כן, יוזם גנס את הקמת תיאטרון הגטו, אשר מעבר למטרה לשמור על צלם אנוש, נועד להוכיח לנאצים כי היהודים הם עם יוצר שלא כדאי להשמיד[3].

כנגד גנס ניצב הרמן קרוק, הספרן הקומוניסט, המתנגד בתוקף לכל שיתוף פעולה עם האויב הנאצי ומבקר על כך את גנס בחריפות. מלבד התנגדותו לשיתוף פעולה עם הנאצים בנושא המשלוחים לפונאר, קרוק סולד מהרעיון של יהודים שמופיעים בתיאטרון בפני הנאצים ומבדרים אותם. גנס מבחינתו רואה בהשפלה מחיר הכרחי להצלת חיים[3].

לעומת קרוק וגנס, אשר למרות היריבות העזה ביניהם- שניהם חרדים לגורל אחיהם בגטו, מוצגת גם דמות של יהודי מסוג אחר- דסלר, אשר על מנת להציל את עורו, מתנדב לעזור לקלגסים הנאצים במלאכת ההתעללות בתושבי הגטו, ומכה בהנאה יהודים אחרים. יהודי נוסף המופיע במחזה הוא וייסקופ, איש עסקים מיומן ומנוסה, אשר בתוך הגיהנום של הגטו מצליח לצבור הון ואף מכנה את עצמו "מלך הגטו"[3].

דמות נוספת במחזה היא קיטל, קצין האס אס הממונה על הגטו, המוצג תחילה כאנושי למרות הכל, אך בסוף מתבררת האמת הצפויה מראש.

הדילמות המוצגות במחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך כל המחזה מציג סובול דילמות קשות שעמדו בפני יהודים רבים בתקופת השואה:

  • האם מותר להקריב מספר בני אדם כדי להציל מספר גדול יותר של בני אדם?
  • האם צריך להוציא להורג שני נערים יהודים ששדדו ורצחו יהודי זקן?
  • האם צריך לנסות לרצות את הנאצים ובכך לשרוד? שאלה זו נענית בסוף המחזה, כאשר למרות התיאטרון נרצחים כל תושבי הגטו, וגנס ביניהם.

הצגת דמות הנאצי במחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דווקא את קיטל, קצין האס אס, אשר מצופה ממנו להיות רשע מוחלט, סובול בוחר להציג כדמות מורכבת בעלת מאפיינים שונים ואף מנוגדים. קיטל מוצג מצד אחד כאדם רצחני וחסר כל עכבות מוסריות (מאפיינים שמתאימים לדרך ה"מקובלת" יותר של הצגת דמות הנאצי), ומצד שני כאדם תרבותי ושוחר אמנות אשר מנגן בסקסופון וצופה בהנאה בתיאטרון של היהודים.

הצגת המחזה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל הועלה המחזה שלוש פעמים: בתיאטרון חיפה, הצגת בכורה ב-7 באפריל 1984, בבימויו של גדליה בסר; שוב בתיאטרון חיפה בשנת 1998 בבימויו של יהושע סובול.

בתיאטרון הקאמרי בשנת 2010 בבימויו של עמרי ניצן[4].

בשנת 2015 הועלה בגרסת תיאטרון הקאמרי, על ידי ״המרכז לאומנויות הבמה״, קבוצת תיאטרון לנוער באזור הקריות.

בשנת 2020 עלה בתיאטרון העברי בעיבוד ובימוי משותף של פנינה ברט-צדקה וגדי צדקה[5].

הצגת המחזה בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

גטו הוא המחזה הישראלי שזכה למספר הגדול ביותר של הפקות ברחבי העולם[6]. עד שנת 1989 כבר עלו 28 הפקות שלו ב-14 מדינות שונות[1], כולל הפקות של התיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון[7], בברודוויי בניו יורק[8], בבריסל ובפריז[9][10].

בשנת 1989 זכתה ההפקה של התיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון בשלושה פרסים: פרס האיבנינג סטנדרד למחזה הטוב ביותר של השנה[11], פרס חוג המבקרים למחזה החדש הטוב ביותר בתיאטרון[12], ופרס לורנס אוליביה של הבי.בי.סי. למחזה השנה ‎של הווסט-אנד[13]. באותה שנה, ההפקה שעלתה בברודוויי בבימוי של גדליה בסר, לא זכתה להצלחה וירדה מהבמה לאחר חודש[14].

יהושע סובול עצמו ביים ארבע גרסאות של המחזה בוושינגטון, גרמניה, אוסטריה ויפן[15].

בשנת 2011 עלה לראשונה המחזה ברוסיה. זהו הייתה ההפקה ה-67 שלו ברחבי העולם[16].

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדמויות במחזה מבוססות רובן על אנשים שחיו ופעלו בגטו:
השחקנים הראשיים בשלוש ההפקות
תפקיד / דמות תיאטרון חיפה, 1984 תיאטרון חיפה, 1998 תיאטרון הקאמרי, 2010
ראש המשטרה היהודית יעקב גנס יוסוף אבו ורדה אשר צרפתי נתן דטנר
קצין האס אס קיטל דורון תבורי אורי רביץ איתי טיראן
חיה ריקי גל חיה סמיר אניה בוקשטיין (בשלב מסוים החליפה אותה אולה שור-סלקטר)
איש העסקים וייסקופ רמי דנון אריה מוסקונה רמי ברוך
הרמן קרוק אילן תורן אמנון מסקין אלי גורנשטיין
ישראל סגל (שרוליק) מיכאל כפיר יואב בר לב גדי יגיל
לינה- הבובה עמי וינברג לירית מאש חני פירסטנברג (בשלב מסוים החליפה אותה נעמה שטרית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 ירון פריד, גטו בלי הפסקה, חדשות, 5 במאי 1989
  2. ^ עידית שחורי, "בית חולים" ־ השלישי בטרילוגיה של יהושע סובול, מעריב, 19 בספטמבר 1989
  3. ^ 1 2 3 4 שוש אביגל, השואה תרמה את שלה, השואה יכולה ללכת, כותרת ראשית, 30 במאי 1984
  4. ^ טל לוין, עכבר העיר"גטו" - תיאטרון עושים בעיקר בבית קברות, באתר הארץ, 28 בפברואר 2010
  5. ^ ננו שבתאיהפקה חדשה של ההצגה "גטו": כמו קדימון לדבר האמיתי, באתר הארץ, 12 בינואר 2020
  6. ^ מיכאל הנדלזלץ"גטו": הרשע בהתגלמותו, באתר הארץ, 23 במרץ 2010
  7. ^ ויקטור לוי, שבחים להפקה הבריטית של "גטו", חדשות, 30 באפריל 1989
  8. ^ הבכורה של "גטו" בברודוויי קיבלה ביקורות מעורבות, חדשות, 2 במאי 1989
  9. ^ ציפי רום, ״גטו״ – בשבת בכורה בבריסל, חדשות, 15 בדצמבר 1986
  10. ^ חיים נגיד, פריס אהבה את "גטו", מעריב, 18 במאי 1986
  11. ^ שמעיה קדר, המחזה "גטו" זכה בפרס המחזה הטוב ביותר, מעריב, 15 בנובמבר 1989
  12. ^ אמיר פלג, חדשותרבות - העתיד נראה אחרת, חדשות, 16 בנובמבר 1989
  13. ^ "גטו" - יהושוע סובול, באתר "אתר מחזאי ישראל"
  14. ^ שוש אביגל, תיאטרון - סופמשחק בניו יורק, חדשות, 29 במאי 1989
  15. ^ ליאת רון, ‏יהושע סובול | מחזאי, באתר גלובס, 22 במאי 2008
  16. ^ ציפי שוחטההצגה "גטו" תועלה לראשונה ברוסיה, באתר הארץ, 26 בינואר 2011
השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולםהצלת יהודים במהלך השואה
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבולגריהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏ • צ'כיה (בוהמיה ומוראביה, חבל הסודטים) • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתהומור בשואה
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחיה אוסטרוברחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל