פושקין (עיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פושקין
Пушкин
Coat of Arms of Pushkin (St Petersburg).png
סמל פושקין
Flag of Pushkin (St Petersburg).png
דגל פושקין
Catherine Palace in Tsarskoe Selo 02.jpg
מדינה רוסיהרוסיה  רוסיה
אובלסטי מחוז לנינגרדמחוז לנינגרד  מחוז לנינגרד
ראש העיר ניקולאי גרבּנב, יו"ר המועצה העירונית
תאריך ייסוד 1710
שטח 201,3 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 109,885 (נכון ל־2018)
קואורדינטות 59°42′48″N 30°24′16″E / 59.71333°N 30.404444°E / 59.71333; 30.404444
אזור זמן UTC +3
http://www.pushkin-town.net/
מבנה תחנת הרכבת צארסקויה סלו

העיירה פושקיןרוסית: Пушкин) היא יחידה מנהלית המהווה חלק מהעיר סנקט פטרבורג. בתוך העיירה נמצא מתחם צארסקויה סלו, וזה היה גם שמה של העיירה עד לשנת 1918. מאז 1937 העיר נושאת את שמו של הסופר הרוסי הנודע אלכסנדר פושקין, במלאת יובל המאה למותו.

בתחומי העיר עוברת מסילת הברזל סנקט פטרבורג - ויטבסק ובעיר תחנת הרכבת "צארסקויה סלו" הוותיקה ביותר ברוסיה (נחנכה באוגוסט 1837)[1][2]. העיר הוקמה כעיירת נופש ומעון הצארים הרוסיים כבר ב-1710 וכיום ארמונות הצאר מהווים חלק ממוזיאון "צארסקויה סלו". משנת 1808 מהווה לעיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צארסקויה סלו

בתקופת השלטון השוודי בשנים 19061702 בשטח שהיום ניצב ארמון יקתרינה ניצבה אחוזה שוודית בשם "סאאסי מויס". במסמכים שוודים המקום תואר כ"צאריץ גוף" (Czaritz Gof). לאחר גירוש השוודים מהאזור על ידי פיוטר הגדול, השטח הוענק לידי מושל סנקט פטרבורג אלכסנדר מנשיקוב ומאוחר יותר לידי רעייתו של פיוטר, יקטרינה הראשונה. יום הקמת העיר נחשב ל-24 ביוני 1710. בשנים 17181724 נבנה ארמון אבן דו קומתי, עוצב גן רחב ידיים

העיירה הפכה במאה ה-18 למעון הנופש הקיצי של צארי רוסיה ונקרא "צארסקויה סלו" (שמשמעותו, "כפר הצאר").

מעון הצארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יבגני לנסרה. הצארית יליזבטה פטרובנה בצארסקויה סלו. ציור גואש. 1905

בימי שלטונה של יליזבטה פטרובנה צארסקויה סלו הפכה לעיירת הנופש של המלוכה. בשנים 1740—1750 ארמונה הצנוע של יקטרינה הראשונה הפך לארמון מפואר. משנת 1751 עד 1756 שופץ ארמון יקטרינה בניצוחו של ה[אדריכל]] ברתולמאו רסטרלי. ב-1755 הועבר לכאן חדר הענבר והורחב שטח הגן. נוספו פסלים והיכלות שונים ונבנה רחוב סדובאיה הצמוד לארמון ונבנו בתים בסגנון הבארוק.[3].

העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

צארסקויה סלו. מראה כללי.
איגרת משנת 1904
טקס קבלת פנים לקיסר רוסיה ניקולאי השני בכנסיית פיודור בעיר. תצלום משנת 1912.

משנת 1808 עד 1832 שימש האדריכל השוודי ויליאם גסטה לאדריכל העיר. הוא תכנן את תוכנית האב לעיר וחילק את העיר לרבעים שחולקו לגנים וחצרות ונבנו ארבעה ככרות: ככר המסחר, ככר האדמיניסטרציה, ככר חצי גורן, וככר זנאמנסקאיה. אוכלוסיית העיירה סופיה הועברה לצארסקויה סלו עצמה ובשטחי העיר סופיה נבנה שדה צבאי וכנסיית סופיה הפכה לכנסייה של הצבא.[4].

בשנת 1817 העיר הכילה 15 רחובות ו-354 מבני אבן והאוכלוסייה עמדה על כ-4,000 איש. בשנת 1820 פרצה שריפה גדולה ונבנו לאחר מכן מבנים בסגנון קלאסי. בשנים 18111843 בארמון יקתרינה פעל ליציום ובו חי אלכסנדר פושקין (בשנים 1811-1817).

ב-1837 נחנכה תחנת הרכבת הראשונה באימפריה הרוסית. ב-1855 היו בעיר 44 רחובות וסמטאות, 10 כנסיות וקתדרלות, 400 בתים, 3 בתי חולים צבאיים ובית ספר דתי לבנות. העיר קיבלה רשת טלפונים (שהייתה אחת הראשונות ברוסיה) וב-1887 זו הייתה העיר הראשונה באירופה שחוברה כולה לחשמל. בעיר חיו 14 אלף איש ופעלו בה עירייה, מחלקת משטרה ושני גדודי כיבוי[5].

ב-1905 ארמון אלכסנדר הפך למעון המרכזי של הצאר ניקולאי השני ובמהפכת פברואר 1917 כאן הצאר גם נכלא והוחזק במאסר בית עם משפחתו עד לשילוחם לטובולסק. בשנים 1902—1908 נבנו צינורות מים ותעלות ביוב.

ב-1909 מנתה העיר 30 אלף תושבים והיו בה 19 מוסדות חינוך. ב-1911 נחנך קו האוטובוס הראשון וב-1914 נחנכה תחנת רדיו וטלגרף.

בתקופה הסובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק יקטרינה בעיר פושקין. שנת 1939.

לאחר מהפכת אוקטובר, ב-1918 מתחם ארמונות הצאר הולאם והארמונות הפכו למוזיאונים. במהלך מלחמת האזרחים הרוסית העיירה החליפה ידיים מדי מספר חודשים (באוקטובר 1919 נכבשה על ידי הצבא הלבן), אך מנובמבר 1919 שלט בה הצבא האדום.

ב-19 באוגוסט 1936 העיר הפכה לחלק ממועצת לנסובייט והיוותה לחלק מהעיר לנינגרד[6].

ב-10 בפברואר 1937, במלאת 100 שנה למותו של המשורר הלאומי הרוסי אלכסנדר פושקין, שהיה חניך הליציום המקומי, העיר שינתה את שמה ל"פושקין" (Пушкин). ב-10 ביוני 1939 פוצצה קתדרלת יקתרינה.

במהלך מלחמת העולם השנייה היישוב נכבש על ידי הנאצים ב-18 בספטמבר 1941 ולארמונות והפארקים נגרם נזק רב (בין השאר נאצים שדדו את חדר הענבר המפורסם). שחזור חלק מהארמונות לא הסתיים עד היום. בעת הכיבוש הנאצי, באוקטובר 1941, הובאו מאות גברים, ילדים ונשים יהודים אל הפארק בארמון יקטרינה ונורו למוות. העיר נכבשה על ידי הצבא האדום ב-24 בינואר 1944 במהלך מבצע בפיקודו של א. חאזוב.

עבודות השיקום והשחזור החלו כבר בשנת השחרור, החל משנת 1944. ב-1946 נפתחו מחדש הפארקים וב-1959 נפתחו ששת האולמות הראשונים ששוחזרו בארמון הגדול, אם כי עבודות השיקום נמשכו במשך עשורים רבים לאחר מכן. הליציום נחנך מחדש ב-1949 (וב-2003 אף נחנך חדר הענבר מחדש, ששוחזר מאפס על פי תצלומים שהיו קיימים).

בשנים 1950—1960 נבנו מבני מגורים חדשים. בחלק המזרחי של העיר ובאזור העיירה סופיה נחנכו מפעלי תעשייה וב-1960 נחנך פסל לזכר ולדימיר לנין בחצר המסחר. ב-9 במאי 1960 בשדרות הסובייטים (כיום שדרות סופיה) נחנך פסל לזכר הקומוניסט הגרמני ארנסט טלמאן. בשנות השמונים של המאה העשרים נחנכו רבי קומות ברובע קוזמינו, שבצפון העיר.

ב-1975 נערך שיפוץ בתעלות הביוב והצנרת בעיר (עבודות שבוצעו לאחר מכן שוב בשיתוף פעולה עם שוודיה ופינלנד גם בשנים 1999—2005 ).[7].

לאחר התפרקות ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז העיר, יוני 2008

עם תחילת הפרסטרויקה בפושקין נערכו בחירות למועצת בשנת 1989 ובחרו את ולדימיר חודירב לנציג העיר במועצת נבחרי העם[8].

העיר מארחת מדי שנה ב-24 ביוני פסטיבלים לציון יום הקמת העיר והחל משנת1995 נערך פסטיבל צארסקויה סלו הבינלאומי[9].

ב-24 ביוני 2010 העיר חגגה 300 שנה להיווסדה[10].

באפריל 2004 נהרס פסל לנין ובמקומו ב-7 בדצמבר 2006 הונחה אבן פינה לקתדרלת יקתרינה המחודשת. בניית הקתדרלה מחדש הושלמה בחגיגות ה-300 לעיר ב-2010.[11][12].

ב-6 בדצמבר 2010 הוחרב פסל אחר של לנין שניצב ברחוב מלאיה בעיר.

פוליטיקה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל עיריית פושקין, 2010

בהתאם לצו נשיאותי מאוקטובר 1993 של נשיא רוסיה בוריס ילצין מועצת נבחרי העם הסובייטית חדלה להתקיים והממשל המקומי בעיר פושקין היה נתון בידי מינהל העיר סנקט פטרבורג עד לארגון מחדש בספטמבר 1997. ב-27 בספטמבר 1997 נערכו הבחירות למועצה העירונית, שנקראת בשם המועצה המוניציפלית של פושקין (Пушкинский муниципальный Совет) ומורכבת מ-20 חברים שנבחרים על פי מחוזות הבחירה. ב-1 במרץ 2009 נערכו הבחירות למושב הרביעי של המועצה, שהורכבה מ-18 חברי מפלגת רוסיה המאוחדת, חבר אחד מטעם רוסיה הוגנת וחבר נוסף שהיה מועמד עצמאי.[13][14].

ראש העיר נבחר בהצבעה חשאית מבין 20 החברים במועצה.[15][16].

העיר מהווה חלק מרובע פושקין של סנקט פטרבורג.

אתרים בעלי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

צארסקויה סלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צארסקויה סלו

פארק יקתרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק יקתרינה בצארסקויה סלו, הוא שטח הגן שלמרגלות הארמון ושטחו 107 הקטר. נקרא על שם יקתרינה הראשונה.

פארק יקתרינה
Catherine Palace in Tsarskoe Selo 02.jpg
Pushkin Catherine Park 01.jpg
Cameron gallery in Tsarskoe Selo 05.jpg
Admiralteystvo (Catharine park, Tsarskoye Selo, St.Petersburg, Russia - 2006).jpg
ארמון יקתרינה היכל ארמיטאז' גלריית צ'ארלס קמרון בית האדמירליות

ארמון יקתרינה הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הליציום

ראשית הארמון בשנת 1717, עת הזמינה הצארית יקטרינה הראשונה את האדריכל הגרמני יוהאן-פרידריך בראונשטיין לתכנן עבורה ארמון קיץ. בשנת 1773 הורתה הקיסרית אנה לאדריכלים מיכאיל זמצוב ואנדריי קוואסוב להרחיב את הארמון. בתה, הקיסרית יליזבטה חשבה שהארמון מיושן ואינו נוח ובמאי 1752 הורתה לאדריכל החצר באותה עת, ברטולומאו רסטרלי להרוס את המבנה ולהקים במקום ארמון חדש, רחב ידיים, בסגנון הרוקוקו.

עבודות הבנייה נמשכו כארבע שנים, וב-30 ביולי 1756 נחנך הארמון, שאורך חזיתו 325 מטרים. פארו של הארמון נועד להדהים את המבקרים בו. נעשה שימוש בלמעלה מ-100 ק"ג זהב לעטר את המבנה. בחזית הארמון הוקמו גנים רשמיים בסגנון צרפתי, אשר תוכננו כך שבמרכזם יהיה ביתן הארמיטז' - ביתן בצבע כחול-לבן שתוכנן על ידי זמצוב בשנת 1744, ושופץ על ידי רסטרלי ב-1749.

פארק אלכסנדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק אלכסנדר
Ponds of the New Garden in Tsarskoe Selo 03.jpg
Chinese Village in Tsarskoe Selo.jpg
Arsenal in Alexander Park.JPG
White Tower in Tsarskoe Selo 01.jpg
פארק אלכסנדר הכפר הסיני פאביליון ארסנל פאביליון המגדל הלבן

ארמון אלכסנדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמון הוקם כארמון נופש קיסרי ביוזמת הצארינה יקטרינה הגדולה עבור נכדה האהוב (ולימים קיסר רוסיה) הצאר אלכסנדר הראשון. הארמון הוקם לרגל נישואיו של אלכסנדר לדוכסית הגדולה ילזביטה אלכסייבנה (הנסיכה לואיז מרי אוגוסט מבאדן). המבנה תוכנן בסגנון נאו-קלאסי על ידי האדריכל ג'קומו קברנגי ונבנה בין השנים 1792–1796. אלכסנדר השתמש בארמון כארמון קיץ במהלך שלטונם של סבתו ואביו, הצאר פאבל הראשון אולם עם עלייתו לשלטון עבר להתגורר בארמון יקטרינה הסמוך.

הארמון ידוע בכך ששימש את הצאר ניקולאי השני בשנת חייו האחרונה. הארמון היה הארמון החביב על הצאר ניקולאי השני ורעייתו אלכסנדרה מהסה. בעקבות אירועי יום ראשון העקוב מדם במהפכת 1905 החליטה משפחת המלוכה לעזוב את ארמון החורף אשר נחשב בעיניהם כאתר מסוכן, ולהפוך את ארמון אלכסנדר למשכנם הרשמי. לצורך זה עוצב מחדש חדר הנשפים הדו קומתי והפך לחדר האדר [1] ונבנה חדר עבודה חדש[2] וכן נוספו חדרים עבור ילדיו של ניקולאי השני בקומה השנייה של המבנה. אלכסנדרה, ואדריכלה מלצר בחרו לעצב את הארמון בסגנון אר-נובו שנחשב בקרב האצילים כעיצוב המאפיין את מעמד הביניים. תקופת מלחמת העולם הראשונה וראשית המהפכה הרוסית התגוררו בני משפחת המלוכה הצארית בארמון. פייר גיליאר, מורהו של הצארייביץ' (יורש העצר) אלכסי ניקולאביץ', כתב בזכרונותיו שהמשפחה חיה בארמון בפשטות. בני המשפחה אכלו בחדר האוכל מבלי הגשת האוכל בעזרת משרתים, ולמעט אירועים רשמיים מועטים חיו חיים פשוטים מבלי לפעול לפי כללי הטקס הפורמליים. ב-2 במרץ 1917 ויתר ניקולאי השני על כס המלוכה, ו-13 ימים לאחר מכן שב להתגורר בארמון אלכסנדר כ"קולונל רומאנוב". משפחת המלוכה התגוררה במספר חדרים בארמון תחת מעצר בית, כאשר משמר מונע מהם לעזוב את הארמון. אלכסנדר קרנסקי עצמו, ראש ממשלת רוסיה, קבע את ההגבלות על המשפחה הקיסרית - בין היתר הוא דרש את בידוד המשפחה מהעולם החיצון, שמירה צמודה עליהם בהיותם בארמון או בעת טיוליהם בפארק של הארמון, ובדיקת כל המכתבים הנשלחים והיוצאים מן הארמון.

בראשית מלחמת העולם השנייה פונו מהארמון יצירות האמנות שבו והרהיטים היקרים שהיו בו מחשש לפגיעה בהם על ידי צבא גרמניה הנאצית. הרהיטים והיצירות שנותרו בארמון הוחבאו במרתפי הארמון ונאטמו. בתקופת מלחמת העולם שימש הארמון כמפקדה עבור הצבא הגרמני התוקף את סנקט פטרבורג, וגן הארמון הפך לבית קברות עבור חיילי ה-SS. האוספים ההיסטוריים והרהיטים שהיו בארמון נבזזו או נהרסו. כאשר הצבא הגרמני החל בנסיגתו, ארמונות טצארסקויה סלו הועלו באש, אולם ארמון אלכסנדר עצמו לא נשרף. לאחר תום המלחמה שימש הארמון כמחסן עבור יצירות האמנות שהוחזרו לאזור במהלך שיפוצי הארמונות האחרים. לאחר המלחמה שימש הארמון כבית יתומים, והילדים שהתגוררו בו גרמו נזק רב לחדרי המשפחה המלכותית בקומה השנייה של המבנה.

כיום ארמון אלכסנדר סגור לציבור. בקיץ 1997 נפתחה באחד מאגפי הארמון תערוכה קבועה ומוצגים לציבור חדרים בודדים כדוגמת חדר קבלת הפנים, חדר העבודה של ניקולאי השני וחדר העבודה של רעייתו. בארמון מוצגת תערוכת תלבושות של המשפחה הקיסרית וכן תערוכת כלי נשק. בחדר העבודה המשוחזר מוצג דיוקנו של אביו של ניקולאי השני, מעשה ידי הצייר ולנטין סרוב. עבודות השיקום והשיפוץ של הארמון לצורך השבתו לפארו מהתקופה הקיסרית ופתיחתו כמוזיאון טרם הסתיימו.

פארקים ואתרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Muziy SPb 2010 3307.jpg
Sankt-Peterburg oldfoto 13648.jpg
Muziy SPb 2010 3300.jpg
Muziy SPb 2010 3337.jpg
Московские ворота1.JPG
Muziy SPb 2010 3344.jpg
Catherine Palace near Saint Petersburg way to.jpg
St. Serge church Tsarskoye Selo3.jpg
הארמון הנוסף בית המסחר.
תצלום משנת 1897
ארמון אולגה פאליי מוזיאון פושקין שערי מוסקבה בית המסחר רחוב סדובאיה בעיר כנסיית סרגיוס רדונז'

השכלה וספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועלת אוניברסיטת סנקט פטרבורג לחקלאות (Санкт-Петербургский государственный аграрный университет) ואוניברסיטת לנינגרד הממלכתית של שם פושקין (Ленинградский государственный университет имени А. С. Пушкина) שהוקמה כמכון פדגוגי של מחוז לנינגרד ב-1992

משנת 2009 בעיר פועל מועדון הכדורגל צארסקויה סלו המתמודד באליפות העיר סנקט פטרבורג ובית ספר לספורט. ב-2010 הוקמה גם קבוצת הכדורסל "צארסקויה סלו".

ערים תאומות - ערים אחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פושקין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Октябрьская железная дорога — филиал ОАО «Российские железные дороги» проводит открытые конкурсы". Гудок. 
  2. ^ "Список отделений почтовой связи по г. Санкт-Петербургу". УФПС Санкт-Петербурга и Ленинградской области — Филиал ФГУП Почта России. 
  3. ^ כך לפי הספר "לנינגרד: מורה נבוכים" ("Ленинград: Путеводитель"), בהוצאת לניזדאט (Лениздат) משנת 1973
  4. ^ Гесте Вильям (Василий Иванович) (William Hastie), 300online
  5. ^ Царское Село — город Пушкин. Блистательное предместье Санкт-Петербурга, www.pushkin-town.net
  6. ^ Справочник истории административно-территориального деления Ленинградской области
  7. ^ Отведение и очистка сточных вод СПб. / Гос. унитар. предприятие Водоканал Санкт-Петербурга; Под общ. ред. Ф. В. Кармазинова. СПб., 2002. С. 359—364
  8. ^ "Выборы народных депутатов СССР 1989 г.". Колпино-СИТИ. 
  9. ^ "Пресса Царского Села". www.pushkin-town.net. 
  10. ^ Указ о подготовке к 300-летию Президент России
  11. ^ Воссоздание собора Программа воссоздания собора Святой Екатерины
  12. ^ "Быть или не быть собору в Пушкине?". АСН-инфо & Строительный Еженедельник. 
  13. ^ "Итоги муниципальных выборов 2009 года". 
  14. ^ "Итоги муниципальных выборов 2009 года". 
  15. ^ "Бондаренко Николай Леонидович". Администрация Санкт-Петербурга. בדיקה אחרונה ב-21 באפריל 2014. 
  16. ^ "О назначении главы местной администрации муниципального образования город Пушкин".