פסוקי השטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסוקי השטן
The Satanic Verses
The satanic verses.jpg
מידע כללי
מאת סלמאן רושדי
שפת המקור אנגלית
הוצאה
תאריך הוצאה 1988
מספר עמודים 417
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת כתר
תאריך 1989
תרגום משה הנעמי
סדרה
ספר קודם בושה עריכת הנתון בוויקינתונים
הספר הבא הרון וים הסיפורים עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001101608
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פסוקי השטןאנגלית: The Satanic Verses) הוא ספרו הרביעי של הסופר סלמאן רושדי, אשר ראה אור בספטמבר 1988. הספר תורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת כתר בשנת 1989 בהשמטת שם המתרגם. הרומן זיכה את מחברו בפרס ויטברד, וכן היה בין המועמדים הסופיים לזכייה בפרס בוקר.

פרסומו עורר את זעמם של מוסלמים רבים בעולם בשל הדרך בה מוצגת דמותו של הנביא מוחמד. שמו של הספר מתייחס לפסוקים שנאמרו לנביא מוחמד (המכונה בספר מאהונד), שחשב כי נאמרו לו על ידי המלאך ג'יבריל, אך למען האמת נאמרו לו על ידי השטן. הספר גם יוצא באופן ברור נגד אנשים שאונסים את העולם כולו להתאים לפילוסופיית חיים אחת, לא בהכרח מוסלמית או דתית ונגד אנשים שרואים את ההווה לאור ציטוטים מכתבים כל שהם. מעבר לזאת אחת הדמויות השוליות בספר היא אלוהים המוצג שם באופן שאינו מחמיא ולדמות אחרת, שנקראת "האימאם" יש ביוגרפיה דומה מאוד לזו של המנהיג הרוחני העליון של איראן רוחאללה ח'ומייני.

מרבית הדמויות בספר הן בני מיעוטים מוסלמיים. עלילת הספר נעה בין עבר להווה, ובין חצי האי ערב, בעיקר בתקופה שהמוסלמים עוד היו בו מיעוט, להודו ולאנגליה. כספריו הקודמים של רושדי, גם ספר זה מושפע רבות מאירועים אקטואליים כגון מעשי טרור.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר פותח עם התפוצצותו של המטוס "בוסתאן", בואינג 747, מעל חופי אנגליה, ובנפילתם ארצה של שניים מנוסעי המטוס. שני הנוסעים הם בני מיעוטים מוסלמים מהודו שמהגרים לאנגליה. האחד הוא ג'יבריל פרישטה, מהגר חדש וכוכב קולנוע במולדתו הודו (דמות המבוססת על שחקן הקולנוע ההודי אמיטאב באצ'אן), והשני הוא סלאדין צ'אמצ'ה, מהגר ותיק ששב לאנגליה מחופשת מולדת, הוא אמן קולות ושחקן תיאטרון במקצועו. ג'יבריל מאוהב בהודו ובז לאנגליה ובשל העובדה שהוא כריזמטי, כל פשעיו וחטאיו נסלחים לו ללא הרף על ידי סביבתו. סלאדין סולד מארץ מולדתו, הודו והוא אנגלופיל מושבע. סלאדין משתדל כל הזמן לנהוג באופן תרבותי ומוסרי אך הוא נענש וסובל פעם אחר פעם על לא עוול בכפו. עם נחיתתם על הקרקע, מגלה ג'יבריל כי הילה נדלקה לראשו, ואילו השני, סלאדין, רגליו הפכו לרגלי תיש, וקרניים צמחו בצידי ראשו.

במקביל, רושדי מספר את חזיונותיו של ג'יבריל כמלאך: סיפורו של כפר מדברי אי שם בעבר, אתר עלייה לרגל ובו שוכנים צלמיהם של 360 אלים. בראשם, שלוש האלות החזקות, אל-לאת (אנ'), עוזה (אנ'), ואל-מנאת (אנ'). אך נביא אחד, מאהונד שמו (וזהו על פי הספר הנביא מוחמד) מתעקש להאמין באל אחד, אל-לאה. אנו נחשפים אט אט לדברי הימים של דור שלם מתקופה וממקום זה.

סלאדין מגלה עם חזרתו לביתו שבלונדון כי אשתו, שהאמינה כי הוא נהרג בפיצוץ המטוס, הביאה הביתה גבר אחר. נישואיו של סלאדין לא עלו יפה משום שהוא התחתן עם בת אצולה אנגלית כדי לחוש אנגלי, אך אשתו התחתנה עמו, עם מהגר מוסלמי, משום שהיא שנאה את אנגליה ורצתה לחוש פחות אנגלייה. ג'יבריל לעומתו כן מצליח למצוא את אהובתו, היהודיה אללויה קון, פנויה וחושקת בו.

בעזרת יחסיהם של ג'יבריל ואללויה, כמו גם בעזרת יחסיהם של סלאדין ועמיתתו לעבודה, היהודיה מימי, רושדי משווה את המיעוט המוסלמי למיעוט היהודי החילוני באנגליה. הוא מאיר את הצדדים המגוחכים בכל אחד ממיעוטים אלה ולועג לחילוניות לצד לעגו לדת.

חלקים אחרים של הסיפור מתרחשים במקומות ובזמנים שונים. כמו למשל סיפורו של כפר הודי מוסלמי, בהווה, עם התגלותו של המלאך לאחת מבנות הכפר (עיישה) והובלתה את כל בני הכפר במסע עלייה לרגל רגלי למכה. כמו סיפור השתלטותו של הנביא מוחמד על מכה, וכמו סיפור אהבה ובגידה של זוג אנגלי בדרום אמריקה. קטעים אחרים בספר מספרים על עברם של שני הגיבורים ושל חלק מדמויות המשנה ושל פגישתו של המלאך גבריאל עם "האימאם" - דמות עם ביוגרפיה דומה מאוד לזו של ח'ומייני. ללא הרף מועבר הקורא מזמן לזמן וממקום למקום, ונדרש לסוגיות של טוב מול רע, עיקשות מול פשרה, שנאה, אהבה, גזענות, אטימות לב ועוד.

הספר מראה את השונה והשווה בין הסיפורים השונים ואחת ההשוואות היותר מעניינות בו היא בין חבורתו של הנביא מוחמד לבין אנשים בולטים בעולם המוסלמי המודרני. בנו של "האימאם" (ככל הנראה רמז לבנו של ח'ומייני שדאג ל המהפכה האירנית) מושווה לח'אלד - עוזרו של מוחמד. בילאל, אחד ממאמיני האסלאם הראשונים שהמשיך להצהיר בקול על עיקרי האסלאם למרות עינויים גופניים שעבר מושווה בתקופה המודרנית ל-"בילאל X שמשדר ברדיו וכובש שוב ושוב את צמרת מצעד הפזמונים" - ככל הנראה רמז למלקולם X ולקט סטיבנס. השוואה מאלפת היא בין סלמן המהגר, סופרו של מוחמד שבגד באמונו, כתב דברי כפירה ונרדף על ידי מוחמד, לבין סלמן רושדי עצמו.

תגובות של מוסלמים לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 באוקטובר 1988 נאסר יבוא הספר בהודו, בעיקר בשל לחצו של סייד שאהבודין, חבר מפלגת הג'אנאטה[1]. ב-24 בנובמבר הספר הוחרם בדרום אפריקה. בשבועות הבאים הוחרם הספר גם בפקיסטן, בערב הסעודית, במצרים, בסומליה, בבנגלדש, בסודאן, במלזיה, באינדונזיה ובקטר.

באותו חודש, עקב איומים על חייו, ביטל רושדי נסיעות שתכנן, והוא מלווה לעיתים בשומר ראש. הוצאת "ויקינג פרס אמריקה" שמוציאה את הספר בארצות הברית מקבלת "עשרות אלפי מכתבי איומים".

ב-2 בדצמבר נשרף הספר לראשונה בבולטון שבאנגליה, כחלק ממצעד מחאה של כ־7,000 מוסלמים.

ב־12 בפברואר 1989 כעשרת אלפים איש תקפו את מרכז התרבות האמריקאי באסלאמאבאד שבפקיסטן במחאה נגד הספר, ושישה אנשים נהרגו בהתקפה[2]. למחרת נהרג אדם ויותר ממאה נפצעו במהומות בעיר סרינגאר שבקשמיר.[3]

ב-14 בפברואר הוציא האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, המנהיג העליון באיראן, פתווה המורה לכל המוסלמים על הוצאתו להורג של רושדי ושל כל מי שהיה מעורב בהוצאת הספר. ח'ומייני קרא לספר "חילול קודש נגד האסלאם", והאשים את רושדי בכפירה. לפי דברי רדיו טהראן הובטח פרס של ארבעה מיליון דולר למי שירצח את רושדי[4].

באותו שבוע הוציא רושדי הצהרה, שתואמה מראש עם משרד החוץ האיראני, ובה הביע התנצלות עמוקה על פרסום הספר. תחילה הודיעה סוכנות הידיעות האיראנית אירנ"א כי נראה שההתנצלות מספיקה כדי לחון את רושדי. אך למחרת, ב־19 בפברואר, הודיע האייתוללה חומייני שגם אילו רושדי יהפוך למאמין האדוק ביותר באסלאם, חובה על כל מוסלמי לתרום את חייו ואת הונו כדי לשלוח את רושדי לגיהנום[5].

ב-24 בפברואר נורו למוות 12 אנשים במהומות נגד הספר במומבאי. מספר אנשים נהרגו גם במצרים ובמקומות נוספים. קהילות מוסלמיות ברחבי העולם ערכו אסיפות ציבוריות, ושרפו בהן את הספר.

ב-1991 נדקר למוות בטוקיו המתרגם ליפנית של רושדי, היטושי איגראשי.

37 אורחים מתו כאשר המלון שבו שהו בסיבס שבטורקיה, הוצת על ידי מפגינים שמחו נגד עזיז נסין, מתרגם רושדי לטורקית.

רושדי עצמו לא ספג באותה תקופה פגיעה פיזית. בת זוגו באותה תקופה, הסופרת האמריקאית מריאן וויגינס (אנ'), סיפרה שבחודשים הראשונים לאחר פרסום הפתווה, הם נאלצו לעבור מדירת מסתור אחת לשנייה כל שלושה ימים, 56 פעם בסך הכול. בני הזוג נפרדו כעבור כמה חודשים, גם אם רשמית התגרשו כמה שנים מאוחר יותר, ב־1993.[6]

ב-1998, לאחר דברי פיוס מהשלטון האיראני, הודיע רושדי שיצא ממחבואו. הצו, עם זאת, עדיין תקף, שכן רק מפרסמה של פתווה יכול לבטלה, וח'ומייני אינו עוד בין החיים.

באותה שנה (2012) הוציא רושדי ספר אוטוביוגרפי בשם "ג'וזף אנטון: ממואר", בו הוא מספר את תקופת הסתתרותו מפני הפאתווה.

ב-12 באוגוסט 2022 הוכה ונדקר רושדי מספר פעמים כאשר עמד לנאום באירוע של מכון צ'וטקווה, על ידי האדי מטאר, בן 24 תושב ניו ג'רזי.

הפצת הספר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בפברואר 1989 הכריזה הוצאת כתר כי היא עומדת לפרסם מהדורה עברית של הספר[7]. באותו היום יצא אחמד נאטור, הקאדי של יפו, נגד פרסום הספר, אך לא הביע תמיכה מפורשת בפתווה שקראה להוציא את רושדי להורג[8]. מספר ימים לאחר מכן כתב מנכ"ל משרד הדתות זבולון אורלב מכתב למנכ"ל הוצאת כתר יעקב פכטר, בו אורלב קרא לפכטר לשקול מחדש את הוצאת הספר, בשל הפגיעה ברגשות המוסלמים; חבר הכנסת יוסי שריד ושר החינוך יצחק נבון תמכו בפרסום בשל עקרון חופש הביטוי[9].

ב-6 במרץ 1989 הביע המטיף במסגד אל-אקצא, השייח' מוחמד כהראווי, תמיכה מלאה בפסק דין המוות שהוציא חומייני נגד רושדי[10]. הרב הראשי אברהם אלקנה כהנא שפירא קרא אף הוא לאסור על פרסום הספר, וטען כי תוכנו "לא אנושי ולא מוסרי"[11]. למחרת, העלה יוסי שריד את נושא פרסום הספר כהצעה לסדר היום במליאת הכנסת, ונתקל בהתנגדות מצד חבר הכנסת אברהם רביץ מדגל התורה[12].

באותו החודש התרחש יריד הספרים הבינלאומי בירושלים. מנכ"ל הוצאת ויקינג האנגלית, שהוציאה את הספר לאור, הורה לנציגי ההוצאה בארץ שלא להציג את הספר בדוכנה[13]. עם זאת, הוצאת כתר החלה להפיץ את המקור האנגלי, והספר נמכר ביריד בדוכני כתר וסטימצקי[14]. במאי 1989, לקראת שבוע הספר, יצא התרגום לעברית[15]. הספר תורגם בידי משה הנעמי, אך ההוצאה השאירה את שמו חסוי על מנת להגן על חייו, והוא נחשף כמתרגם היצירה רק ב-1994, לאחר מותו[16].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלי שי, מרגיז את המוסלמים, חדשות, 20 בינואר 1989
  2. ^ חומייני הוציא חוזה על הסופר רושדי, חדשות, 15 בפברואר 1989
  3. ^ Freedom of Information and Expression in India, באתר web.archive.org, ‏2002-08-20
  4. ^ הפרס על ראשו של הסופר סלמאן רושדי: 4 מיליון דולר, מעריב, 17 בפברואר 1989
  5. ^ רונית יואלי, איראן לא קיבלה את התנצלות רושדי על הצער שנגרם מספרו, חדשות, 19 בפברואר 1989
  6. ^ James, Caryn (1991-04-09). "Marianne Wiggins And Life on the Run (Published 1991)". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-12-26.
  7. ^ עמירה שגב, רושדי יופיע גם בעברית: "פסוקי השטן" יתפרסם בהוצאת "כתר", חדשות, 20 בפברואר 1989
  8. ^ עמירה שגב, "האיסלאם דוגל בחופש הביטוי, אך אסור לפגוע בציפור הנפש", חדשות, 20 בפברואר 1989
  9. ^ עמירה שגב, יוסי ורטר, אליעזר שולמן, פאיז עבאס, מנכ"ל משרד הדתות נגד "פסוקי השטן", חדשות, 24 בפברואר 1989
  10. ^ שפי גבאי, המטיף של אל-אקצא בעד פסק דין מוות נגד רושדי, מעריב, 7 במרץ 1989
  11. ^ אריה בנדר, רן דגוני, שפי גבאי, הרב הראשי לישראל: לאסור את הפצת "פסוקי השטן" בארץ, מעריב, 6 במרץ 1989, אריה בנדר, רן דגוני, שפי גבאי, המשך
  12. ^ שריד: להראות לחומייני מאיפה משתינים הדגים, חדשות, 8 במרץ 1989
  13. ^ המו"ל האנגלי פוחד ולא יציג את ספרו של רושדי ביריד הספרים בירושלים, מעריב, 10 במרץ 1989
  14. ^ אריה בנדר, נפתח יריד הספרים הבינלאומי: מפסוקים שטניים עד ספר הסושי, מעריב, 10 במרץ 1989
  15. ^ בקרוב, חדשות, 28 במאי 1989
  16. ^ וייץ, גידי (2011-10-12). "נביא בניו יורק". הארץ. נבדק ב-2019-02-14.