פסוקי השטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסוקי השטן
The Satanic Verses
The satanic verses.jpg
מידע כללי
מאת סלמאן רושדי
שפת המקור אנגלית
הוצאה
שנת הוצאה 1988
מספר עמודים 417
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת כתר
שנה 1989
תרגום משה הנעמי
סדרה
ספר קודם Shame עריכת הנתון בוויקינתונים
הספר הבא Haroun and the Sea of Stories עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-0-670-82537-0
הספרייה הלאומית 001101608
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פסוקי השטן (The Satanic Verses) הוא ספרו הרביעי של הסופר סלמאן רושדי, אשר ראה אור בספטמבר 1988. הספר תורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת כתר בשנת 1989 בהשמטת שם המתרגם. הרומן זיכה את מחברו בפרס "ויטברד", וכן היה בין המועמדים הסופיים לזכייה בפרס בוקר.

פרסומו עורר את זעמם של מוסלמים רבים בעולם בשל הדרך בה מוצגת דמותו של הנביא מוחמד. שמו של הספר מתייחס לפסוקים שנאמרו לנביא מוחמד (המכונה בספר מאהונד), שחשב כי נאמרו לו על ידי המלאך ג'יבריל, אך למען האמת נאמרו לו על ידי השטן. הספר גם יוצא באופן ברור נגד אנשים שאונסים את העולם כולו להתאים לפילוסופיית חיים אחת, לא בהכרח מוסלמית או דתית ונגד אנשים שרואים את ההווה לאור ציטוטים מכתבים כל שהם. מעבר לזאת אחת הדמויות השוליות בספר היא אלוהים המוצג שם באופן שאינו מחמיא ולדמות אחרת, שנקראת "האימאם" יש ביוגרפיה דומה מאוד לזו של המנהיג הרוחני העליון של איראן דאז, רוחאללה ח'ומייני.

מרבית הדמויות בספר הן בני מיעוטים מוסלמיים. עלילת הספר נעה בין עבר להווה, ובין חצי האי ערב, בעיקר בתקופה שהמוסלמים עוד היו בו מיעוט, להודו ולאנגליה. כספריו הקודמים של רושדי, גם ספר זה מושפע רבות מאירועים אקטואליים כגון מעשי טרור.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר פותח עם התפוצצותו של המטוס "בוסתאן", בואינג 747, מעל חופי אנגליה, ובנפילתם ארצה של שניים מנוסעי המטוס. שני הנוסעים הם בני מיעוטים מוסלמים מהודו שמהגרים לאנגליה. האחד הוא ג'יבריל פרישטה, מהגר חדש, כוכב קולנוע במולדתו הודו (דמות המבוססת על שחקן הקולנוע ההודי אמיטאב באצ'אן), והשני הוא סלאדין צ'אמצ'ה, מהגר ישן ששב לאנגליה מחופשת מולדת, הוא אמן קולות ושחקן תיאטרון במקצועו. ג'יבריל מאוהב בהודו ובז לאנגליה ובשל העובדה שהוא כריזמטי כל פשעיו וחטאיו נסלחים לו ללא הרף על ידי סביבתו. סלאדין סולד מארץ מולדתו, הודו והוא אנגלופיל מושבע. סלאדין משתדל כל הזמן לנהוג באופן תרבותי ומוסרי אך הוא נענש וסובל פעם אחר פעם על לא עוול בכפו. עם נחיתתם על הקרקע, מגלה הראשון, ג'יבריל, כי הילה נדלקה לראשו, ואילו השני, סלאדין, רגליו הפכו לרגלי תיש, וקרניים צמחו מצידי ראשו.

במקביל, רושדי מספר את חזיונותיו של ג'יבריל כמלאך: סיפורו של כפר מדברי אי שם בעבר, אתר עלייה לרגל ובו שוכנים צלמיהם של 360 אלים. בראשם, שלוש האלות החזקות, אל-לאת, עוזה, ואל-מנאת. אך נביא אחד, מאהונד שמו (וזהו על פי הספר הנביא מוחמד) מתעקש להאמין באל אחד, אל-לאה. אנו נחשפים אט אט לדברי הימים של דור שלם מתקופה וממקום זה.

סלאדין מגלה עם חזרתו לביתו שבלונדון כי אשתו, שהאמינה כי הוא נהרג בפיצוץ המטוס, הביאה הביתה גבר אחר. נישואיו של סלאדין לא עלו יפה משום שהוא התחתן עם בת אצולה אנגלית כדי לחוש אנגלי, אך אשתו התחתנה עמו, עם מהגר מוסלמי, משום שהיא שנאה את אנגליה ורצתה לחוש פחות אנגליה. ג'יבריל לעומתו כן מצליח למצוא את אהובתו, היהודיה אללויה קון, פנויה וחושקת בו.

בעזרת יחסיהם של ג'יבריל ואללויה, כמו גם בעזרת יחסיהם של סלאדין ועמיתתו לעבודה, היהודיה מימי, רושדי משווה את המיעוט המוסלמי למיעוט היהודי החילוני באנגליה. הוא מאיר את הצדדים המגוחכים בכל אחד ממיעוטים אלה ולועג לחילוניות לצד לעגו לדת.

חלקים אחרים של הסיפור מתרחשים במקומות וזמנים שונים. כמו למשל סיפורו של כפר הודי מוסלמי, בהווה, עם התגלותו של המלאך לאחת מבנות הכפר (עיישה) והובלתה את כל בני הכפר במסע עליה לרגל רגלי למכה. כמו סיפור השתלטותו של הנביא מוחמד על מכה וכמו סיפור אהבה ובגידה של זוג אנגלי בדרום אמריקה. קטעים אחרים בספר מספרים על עברם של שני הגיבורים ושל חלק מדמויות המשנה ושל פגישתו של המלאך גבריאל עם "האימאם" - דמות עם ביוגרפיה דומה מאוד לזו של ח'ומייני. ללא הרף מועבר הקורא מזמן לזמן וממקום למקום, ונדרש לסוגיות של טוב מול רע, עיקשות מול פשרה, שנאה, אהבה, גזענות, אטימות לב ועוד.

הספר מראה את השונה והשווה בין הסיפורים השונים ואחת ההשוואות היותר מעניינות בו היא בין חבורתו של הנביא מוחמד לבין אנשים בולטים בעולם המוסלמי המודרני. בנו של "האימאם" (ככל הנראה רמז לבנו של ח'ומייני שדאג למנהלות המהפכה האירנית) מושווה לח'אלד - עוזרו של מוחמד. בילאל, אחד ממאמיני האסלאם הראשונים שהמשיך להצהיר בקול על עיקרי האסלאם למרות עינויים גופניים שעבר מושווה בתקופה המודרנית ל-"בילאל X שמשדר ברדיו וכובש שוב ושוב את צמרת מצעד הפזמונים" - ככל הנראה רמז למלקולם X ולקט סטיבנס. השוואה מאלפת היא בין סלמן המהגר, סופרו של מוחמד שבגד באמונו, כתב דברי כפירה ונרדף על ידי מוחמד, לבין סלמן רושדי עצמו.

תגובות של מוסלמים לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר פורסם באנגליה ב־26 בספטמבר 1988.

ב-5 באוקטובר 1988 נאסר יבוא הספר בהודו. ב-24 בנובמבר הספר הוחרם בדרום אפריקה. בשבועות הבאים הוחרם הספר גם בפקיסטן, בערב הסעודית, במצרים, בסומליה, בבנגלדש, בסודאן, במלזיה, באינדונזיה ובקטר.

באותו חודש, עקב איומים על חייו, מבטל רושדי נסיעות שתכנן, ומלווה לעיתים בשומר ראש. הוצאת "ויקינג פרס אמריקה" שמוציאה את הספר בארצות הברית מקבלת "עשרות אלפי מכתבי איומים".

ב-2 בדצמבר נשרף הספר לראשונה בבולטון, אנגליה, כחלק ממצעד מחאה של כ־7000 מוסלמים. הספר נשרף בצורה טקסית בברדפורד שבאנגליה ב-14 בינואר 1989, באירוע שמביא לכיסוי נרחב במדיה.

ב־12 בפברואר 1989 כעשרת אלפים איש תוקפים את מרכז התרבות האמריקאי באסלאמאבאד, פקיסטן, במחאה כנגד הספר. שישה אנשים נהרגים בהתקפה. למחרת נהרג אדם ויותר ממאה נפצעים במהומות בעיר סרינגאר בקשמיר.[1]

ב-14 בפברואר 1989, הוציא האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, המנהיג העליון באיראן דאז, פתווה המורה לכל המוסלמים על הוצאתו להורג של רושדי ושל כל מי שהיה מעורב בהוצאת הספר. ח'ומייני קרא לספר "חילול קודש כנגד האסלאם", והאשים את רושדי בכפירה - ניסיון לנטוש את האמונה באסלאם, שעונשו מוות. כמו כן, ב-24 בפברואר, הציע ח'ומייני פרס של 3 מיליון דולר על ראשו של רושדי.

ארגונים חמושים איסלמיים כמו החזבאללה הביעו את רצונם הנלהב לבצע את גזר הדין ולרצוח את רושדי והמעורבים בהוצאת הספר. גם התאחדות הסטודנטים המוסלמית באירופה הציעה את שירותיה לביצוע הפאתווה.

סלמן רושדי נאלץ להסתתר, ומקבל הגנה של המשטרה הבריטית. הפרס על ראשו מועלה ל-6 מיליון דולר.

ב-17 בפברואר נשיא איראן, עלי ח'אמנאי, אומר כי במידה ורושדי יתנצל הוא יוכל לקבל חנינה.

יום למחרת מוציא רושדי הצהרה, שתואמה מראש עם משרד החוץ האיראני, ובה הביע התנצלות עמוקה על פרסום הספר. תחילה, סוכנות הידיעות האיראנית הרשמית מודיעה כי נראה שההתנצלות מספיקה כדי לחון את רושדי. אך למחרת, ב־19 בפברואר, האייתוללה חומייני מודיע שגם אילו רושדי יהפוך למאמין האדוק ביותר באסלאם, חובה על כל מוסלמי לתרום את חייו ואת הונו כדי לשלוח את רושדי לגיהנום.

חנויות ספרים בעיר ברקלי במדינת קליפורניה, שהציעו את הספר למכירה, הוצתו.[2] ב-24 בפברואר נורו למוות 12 אנשים במהומות נגד הספר במומבאי. מספר אנשים נהרגו גם במצרים ובמקומות נוספים. קהילות מוסלמיות ברחבי העולם ערכו אסיפות ציבוריות, ושרפו בהן את הספר.

ב-1991 נדקר למוות המתרגם ליפנית של רושדי, היטושי איגרשי בטוקיו.

באותה שנה המתרגם לאיטלקית של רושדי, אטורה קפריולו, נדקר בביתו במילאנו.

ב-1993, המוציא לאור של ספריו של רושדי בנורווגיה, ויליאם ניגארד, נורה ונפצע קשה בהתקפה מחוץ לביתו שבאוסלו.

37 אורחים מתו כאשר המלון שבו שהו בסיבס שבטורקיה, הוצת על ידי מפגינים שמחו נגד עזיז נסין, מתרגם רושדי לטורקית.

בבלגיה נורו למוות שני מנהיגים מוסלמים שהתנגדו לפתווה של ח'ומייני.[3]

שמו של מתרגם הספר לעברית, משה הנעמי, הושמט ממנו, ככל הנראה במטרה להגן עליו, והתרגום יוחס לו רק לאחר מותו.[4]

רושדי עצמו לא ספג פגיעה פיזית. לאחר פרסום הפתווה הוא הושם תחת הגנה על ידי משטרת בריטניה, ונאלץ להסתתר ולחיות במחתרת. אשתו באותה תקופה, הסופרת האמריקאית מריאן וויגינס(אנ'), סיפרה שבחודשים הראשונים לאחר פרסום הפאתווה, הם נאלצו לעבור מדירת מסתור אחת לשנייה כל שלושה ימים, 56 פעם בסך הכל. בני הזוג נפרדו כעבור כמה חודשים, גם אם רשמית התגרשו כמה שנים מאוחר יותר, ב־1993.[5]

בדצמבר 1990 רושדי עשה ניסיון התנצלות נוסף, כשהצהיר על אמונתו באסלאם (רושדי הוא ממוצא הודי מוסלמי), וקרא להוצאת פנגווין-ויקינג לא להוציא את הספר ולא לאפשר לתרגמו. גם ניסיון זה נדחה על ידי תומכי הפאתווה. בראיון ב־1995 לטיימס הלונדוני אמר רושדי כי הצהרת האמונה שלו באסלאם וקריאתו לא להוציא את הספר היו "הטעות הגדולה של חייו".[6]

ב-1998 לאחר דברי פיוס מהשלטון האיראני, הודיע רושדי שיצא ממחבואו. הצו, עם זאת, עדיין תקף, שכן רק מפרסמה של פתווה יכול לבטלה, וח'ומייני אינו עוד בין החיים.

ב-2012, בהמשך לתגובות לסרט "תמימות המוסלמים", הבהיר האייתולה חמינאי כי הפתווה עדיין בתוקף, וכי הפרס על ראשו עומד על 3.3 מיליון דולר.[7]

באותה שנה (2012) הוציא רושדי ספר אוטוביוגרפי בשם "ג'וזף אנטון: ממואר", בה הוא מספר על תקופת הסתתרותו מפני הפאתווה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Freedom of Information and Expression in India, web.archive.org, ‏2002-08-20
  2. ^ 2 Bookstores in Berkeley Are Firebombed; Rushdie Tie Is Explored
  3. ^ http://www.jimloy.com/issues/rushdie.htm(הקישור אינו פעיל, 29/12/20)
  4. ^ גידי וייץנביא בניו יורק, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2011
  5. ^ James, Caryn (9 באפריל 1991). "Marianne Wiggins And Life on the Run (Published 1991)". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-26 בדצמבר 2020. 
  6. ^ Rushdie haunted by his unholy ghosts by Mohamed Arshad Ahmedi, web.archive.org, ‏2009-04-11
  7. ^ סוכנויות הידיעות, איראן: נרדוף אחר יוצרי הסרט האנטי מוסלמי עד שנלכוד אותם, באתר nrg‏, 17 בספטמבר 2012