פסלי בודהה בבאמיאן
פסל הבודהה הגדול בבאמיאן ב-1963, בעת הפיצוץ ב-21 במרץ 2001, והנישה הריקה בשנת 2005 | |||||||||
אתר מורשת עולמית | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
מידע כללי | |||||||||
טכניקה וחומרים | אבן חול, סטוקו | ||||||||
ממדים בס"מ | |||||||||
גובה | |||||||||
נתונים על היצירה | |||||||||
זרם אמנותי | אמנות יוונית-בודהיסטית | ||||||||
מיקום | אפגניסטן | ||||||||
קואורדינטות | 34°49′55″N 67°49′36″E / 34.832041666667°N 67.826802777778°E | ||||||||
שני פסלי בודהה בבאמיאן (בפשטו: د بودا بتان په باميانو کې; בפרסית: تندیسهای بودا در بامیان) היו פסלים מונומנטליים של הבודהה בעמק באמיאן במרכז אפגניסטן, שניצבו בתוך שתי נישות שנחצבו במצוק אבן חול במרחק של כ-450 מטר זו מזו. הפסלים שכונו הבודהה הגדול והבודהה הקטן, נישאו לגובה של 55 ו-37 מטר בהתאמה. הם הוקמו במהלך המאה ה-6 ונהרסו בסדרה של פיצוצים שערך שלטון הטליבאן במקום במהלך חודש מרץ 2001 במטרה להשמידם ולאחר שהגדירם כ"לא-אסלאמיים".
עמק באמיאן שוכן בגובה של 2,500 מטר, כ-230 ק"מ מערבית לקאבול, בירת אפגניסטן. שני הפסלים נחצבו באבן המקורית, אך כוסו בשכבות של תערובת בוץ ותבן ובשכבת סטוקו. כדי ליצור את פרטי הדמויות נצבעו שכבות הציפוי בפסל הבודהה הקטן בצבעים שונים, ואילו הבודהה הגדול נצבע בגווני אדום, אך שכבות אלה התבלו זה לא מכבר. ידיהם של הפסלים נתמכו במסגרות עץ, והחוקרים סבורים כי פני הפסלים עוצבו באמצעות מסיכות או תבניות עץ.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מההקמה עד ההרס
[עריכת קוד מקור | עריכה]עמק באמיאן שוכן על דרך המשי שהובילה מסין ומהודו במזרח לאירופה ולמזרח התיכון במערב. עד למאה ה-12 היה העמק חלק מהממלכה ההודית של גנדהארה, ושימש כמרכז חשוב לדת ולפילוסופיה בודהיסטיות והינדיות. בעמק שכנו מספר מקדשים הינדיים ובודהיסטיים והוא נחשב למרכז לאמנות הודו-יוונית. הבודהיזם שלט באזור מהמאה ה-2 ועד להתפשטות האסלאם מזרחה במאה ה-9. נזירים התגוררו במערות שנחצבו במצוק באמיאן, ורבים מהם עיטרו את מערותיהם בפרסקאות ובפסלים בנושאים דתיים. שני פסלי הבודהה, שהגדול שבהם היה גם הבודהה הניצב הגדול בעולם, נבנו במהלך המאה ה-6. פסל הבודהה הקטן הוקם בשנת 507 והפסל הגדול ניצב במקום מאז 554. החוקרים סבורים כי הפסלים הוקמו על ידי עמים הודו-אירופים, ככל הנראה על ידי אימפריית קושאן או ההונה בשיא פריחתם. נוסע סיני שחלף בעמק בשנת 630 תיארו כמרכז בודהיסטי משגשג שבו יותר מעשרה מנזרים וכאלף נזירים, וכי פסלי הבודהה עוטרו בזהב ובאבנים טובות. עוד הזכיר נוסע זה פסל שלישי של בודהה, גדול מהשניים המוכרים, אך זה לא נמצא והחוקרים מאמינים כי לא שרד[1].
כאשר נכבש העמק בידי האימפריה הע'זנווית הסונית בתחילת המאה ה-11, נבזזו ונהרסו מנזרים בודהיסטים ברחבי אפגניסטן, אך שני פסלי הבודהה בעמק באמיאן ניצלו מהרס. גם ג'ינגיס חאן חס על הפסלים כאשר שעט דרך העמק בדרכו מערבה ב-1222, אך במאה ה-17 השחית אורנגזב, שליט האימפריה המוגולית את פניהם של שתי הדמויות, ומספר שנים לאחר מכן רוסקו רגליו של הבודהה הגדול.
הריסת הפסלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטליבאן עלה לשלטון באפגניסטן בשנת 1995, וביולי 1999 הוא פרסם צו לפיו על פסלי הבודהה להישמר שכן שוב אין במדינה אוכלוסייה בודהיסטית, ועל כן אין חשש לסגידה לפסלים. המולה מוחמד עומאר ציין כי הממשלה האפגנית בפסלי הבודהה בבאמיאן דוגמה למקור פוטנציאלי להפקת רווחים לאפגניסטן ממבקרים בינלאומיים. הטליבאן מצהיר כי באמיאן לא תיהרס אלא תישמר".
בתחילת שנת 2001 פורסם צו נוסף לפיו על פי החלטת בית המשפט העליון של המדינה, על כל הפסלים ברחבי המדינה להיהרס, שכן הם "לא-אסלאמיים" ומשמשים כדמויות אליליות לכופרים. כל מדינות הליגה הערבית גינו את כוונת הטליבאן להרוס את הפסלים, וכך גם זה המופתי הגדול של מצרים ושר החוץ של איראן, ומוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק אף הציע לשלוח צוות מומחים לאפגניסטן כדי לטפל בהעברת הפסלים מהמדינה[2]. אולם המחאה הבינלאומית לא הועילה ובתחילת חודש מרץ 2001 הושמדו הפסלים בסדרה של פיצוצים באמצעות דינמיט.
מאז שנת 2001
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות ששתי דמויות הבודהה הושמדו כמעט לחלוטין, עדיין ניתן להבחין בקווי המתאר של הפסלים בתוך הנישות, ומספר ארגונים בינלאומיים התחייבו להקימם מחדש, ככל הניתן בשיטות ובחומרים מקוריים. למרות זאת טרם הוחלט באופן סופי על שחזור הפסלים בתוך הנישות, והועלתה הצעה להקים מוזיאון פתוח בעמק באמיאן תוך הותרת הנישות ריקות כפי שהן כיום, כאתר זיכרון למעשה ההרס. לאחר נפילת משטר הטליבאן החל ארגון אונסק"ו במימון פעולות לאיסוף שברי הפסלים שחלק מהם שוקלים מספר טונות. שרידי הפסלים ומספר אתרים נוספים ברחבי העמק הוכרזו בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית. בין נימוקי ההחלטה:
"פסלי בודהה ואמנות המערות בעמק באמיאן הם דוגמה יוצאת דופן לאסכולה הגנדהארנית באמנות הבודהיסטית באזור מרכז אסיה.
...(הם) עדות יוצאת דופן לנקודת המפגש של ההשפעה ההינדית, ההלניסטית, הרומית והסאסאנית, כבסיס להתפתחות ההבעה האומנותית הייחודית באסכולה הגנדהארנית. לאלה ניתן להוסיף את ההשפעה האסלאמית מתקופות מאוחרות יותר.
עמק באמיאן הוא הביטוי המונומנטלי העילאי של הבודהיזם המערבי. הוא היה מרכז חשוב לעלייה לרגל משך מאות רבות של שנים. לאור ערכים סמליים אלה, סבלו המונומנטים בזמנים שונים לאורך קיומם, ובכלל זה גם ההשמדה המכוונת בשנת 2001 אשר זעזעה את העולם."
— מתוך נימוקי ההחלטה[3]
ממשלת אפגניסטן הזמינה את האומן היפני הירו יאמאגאטה לשחזר את הפסלים באמצעות מופע שיכלול 14 מערכות לייזר אשר יקרינו את דמויותיהם על המצוק. הפרויקט היה בבדיקה ואמור היה להיחנך בשנת 2012 בעלות של 9 מיליון דולר, אולם לא התקדם. בשנת 2015 ניצלו שני אנשי טכנולוגיה סינים, בני הזוג ז'אנג שיניו וליאנג הונג, את ההתקדמות בתחום ההולוגרפיה והקרנת המידע כדי לשוב אל המקום שבו ניצבו שני הפסלים בבאמיאן ולהקרין שוב את שני הפסלים עם ציוד בעלות של 100 אלף דולר, ציוד שבסופו של דבר נתרם לאנשי המקום[4].
אתרי המורשת העולמית האחרים בעמק במיאן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- למעלה ממאה מערות שוכנות בעמק קאקראק, כ-3 ק"מ דרומית-מזרחית למצוק באמיאן, והן מתוארכות למאות ה-6 עד ה-13. במקום שרידיו של פסל בודהה שנישא לגובה של 10 מטר ומקדש מהתקופה הסאסאנית.
- מערות עמק פולאדי נמצאות כ-2 ק"מ דרומית-מערבית למצוק ומחולקות לשתי קבוצות עיקריות שבהן עיטורים חשובים.
- שהר-י זוהאכ כ-15 ק"מ מזרחית למצוק קשור בעיקר לשלטון האסלאמי בין המאה ה-10 למאה ה-13, אף כי המצודה שניצבת במקום מתוארכת למאה ה-6 או ה-7.
- המונומנטים בקאלאי קפהארי שוכנים כ-12 ק"מ מזרחית למצוק בשני צברים שבהם חומות ביצורים, מגדלי שמירה ומצודות, ואלה מתוארכים למאה ה-6 ולמאה ה-8.
- שהר-י ע'ולע'לה היא מצודה מבוצרת הניצבת על גבעה במרכזו של עמק באמיאן, ואשר הוקמה בין המאה ה-6 למאה ה-10.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שחזור פסלי הבודהה בבמיאן באמצעות טכנולוגית הולוגרפיה, כתבה של הארץ, ערוץ YouTube, מתאריך 14/06/15
- פרויקט מצגת הלייזר העתידית בבמיאן
- Bamiyan Development Community Portal
- תמונות מבמיאן
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Wriggins, Sally Hovey. Xuanzang: A Buddhist Pilgrim on the Silk Road. Boulder: Westview Press, 1996
- ^ CNN
- ^ אתר אונסק"ו
- ^ פסלי הבודהה שפוצץ הטליבאן שבו לחיים בחסות הטכנולוגיה, באתר הארץ, 14 ביוני 2015
אתרי מורשת עולמית באפגניסטן | |
---|---|
|