פסק דין אלכסנדר מוסקלנקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פסק דין אלכסנדר מוסקלנקו
Emblem of Israel.svg
בית הדין הארצי לעבודה
ההחלטה ניתנה ב-בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע: 24 במרץ 2002
בבית הדין הארצי לעבודה: 31 באוגוסט 2003
שם מלא של המקרה: עב 1277/01 מוסקלנקו אלכסנדר נ' משטרת ישראל
עע 1155/02 מדינת ישראל נגד אלכסנדר מוסקלנקו
התובע זכאי ליום עבודה מקוצר, כל עוד מתקיימים לגביו התנאים שבגינם זכאיות לכך שוטרות אמהות
המותב
חברי המותב: בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע: אילן סופר
בבית הדין הארצי לעבודה: סטיב אדלר, שמואל צור, ורדה וירט-ליבנה, אורלי ביטי, בנימין ליברמן.
דעות בפסק הדין

פסק דין אלכסנדר מוסקלנקו[1] קבע כי הזכות הניתנת על פי סעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, "היא זכות שבהורות, דהיינו זכות הניתנת לשני בני הזוג בהיותם הורים לילדים"[2].

פסק הדין העמיק את ההכרה באחריות השווה של שני ההורים לטיפול בילדיהם, במטרה להקל על הצטרפותן של נשים לשוק העבודה.

הרקע לפסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות עיקר תפקידה של האישה היה עקרת בית, בזמן שבשוק העבודה, דפוס העבודה הגברי הוא ששלט. כאשר החלו הנשים להשתלב בשוק העבודה, היה זה בנוסף לטיפולן במשק הבית והמשפחה. כך נוצר "דפוס עבודה "נשי" (עבודה חלקית ו/או מקוטעת). דפוס זה פגע ביכולתן של נשים ליטול על עצמן תפקידים יוקרתיים ורווחיים, ולמעשה מיקם את הנשים בתחתית סולם הדרגות בשוק העבודה".[3] עם זאת, מונח השוויון ותפיסות הרווחה בחברה - משתנים תדיר. היום מקובלת התפיסה של אחריות הורים משותפת הן על ניהול משק הבית והן על הטיפול במשפחה, וכדי לאפשר זאת נוצרות גם התפתחויות המשנות את דפוסי העבודה.

בספרות הפמיניסטית, מתגבשת הדעה ש"יש לאפשר להורים להשתתף בגידול ילדיהם באופן יומיומי כמטרה כשלעצמה, ואין להסתפק ברפורמות המעבירות את הטיפול בילדים לגורמים חוץ-משפחתיים"[4]. יש לאפשר להורים עובדים לשלב בין המחויבות למשפחה לבין דרישות העבודה.

העובדות וכתב התביעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התובע, אלכסנדר מוסקלנקו הוא שוטר ששירת במשטרת ישראל במשרה מלאה בתפקיד סייר בוחן. מוסקלנקו נשוי ואב לילדה ילידת אוגוסט 1999. אשתו עבדה במשרה מלאה כטכנאית ייצור במפעל אינטל בקריית גת ותנאי עבודתה לא כללו את הזכות לקיצור יום העבודה בשעה בשל היותה אם לילדה. שוטרת שהיא אם לילד מתחת לגיל 13 שעבדה במשרה מלאה כן הייתה זכאית לכך. התובע ביקש לקצר את יום עבודתו, בדומה לשוטרות אימהות.

חקיקה והסכמים רלוונטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסעיף 3 לחוק נקבע:

(א) הוראה שנקבעה בחיקוק בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה בקשר להריון, לשמירת הריון, ללידה, להנקה או לפוריות, אין בה הפלייה.
(ב) אין בחוק זה כדי לגרוע מזכות יתר המוענקת לעובדת לפי חיקוק, לפי הסכם קיבוצי או לפי חוזה עבודה, ואין רואים זכות כזו כהפלייה.

בסעיף 4 לחוק נקבע:

(א) זכאית עובדת בהתאם לתנאי העבודה הנהוגים במקום עבודתה, לזכות בקשר להורות, תהא זכות זו נתונה גם לעובד המועסק במקום עבודה שבו נוהגים תנאי עבודה כאמור, אם התקיים בו אחד מאלה:
(1) בת זוגו היא עובדת ולא נעדרה מעבודתה מכוח זכאותה כאמור בס"ק (ב)(1) או (2) או שלא השתמשה בזכות כאמור בסעיף קטן ב (3) או (4);
(2) הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית.
(ב) בסעיף זה "זכות בקשר להורות" - אחד מאלה:
(1) היעדרות מעבודה בשל מחלת הילד;
(2) יום עבודה מקוצר בשל היות העובדת אם לילד;
(3) זכות להשתמש בשירותי מעון שהמעביד מעמיד לרשות ילדי העובדים;
(4) השתתפות המעביד בעלות החזקתו של הילד במעון.

בהודעה של אגף כוח אדם במשטרת ישראל מס. 9/94 מיום 21 בפברואר 1999, נקבע בסעיף 4 (א): "שוטרת במשרה מלאה, שהיא אם לילד מתחת לגיל 13 תסיים את יום הפעילות שעה אחת קודם לסיום הפעילות הרגילה ..."

לאור הוראות אלה, הצדדים בתיק זה נחלקו בקשר לפרשנות שיש לתת לסעיף 4 לחוק.

עקרי טענות התובע, מר מוסקלנקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"תכליתו של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 ... הוא להעמיק את תפיסת ההורות בקרב שני בני הזוג"[5]. "סעיף 4 לחוק נועד להקל על הצטרפותן של נשים למעגל העבודה, תוך הכרה בשני בני הזוג כנושאים באחריות שווה לטיפול בילדים"[6]. מוסקלנקו טען כי פרשנות לסעיף 4 לחוק כחל רק על שוטר שרעייתו עובדת במקום עבודה בו קיימת זכות זו, מנוגדת למטרות המחוקק, ומנציחה סטראוטיפ נשי מסורתי. יש לפרש סעיף זה כמקנה זכות לעובד שאשתו לא ניצלה את זכאותה בקשר להורות, בין אם זכאות זו עומדת לה ובין אם לאו. לראיה, פסקי הדין האזוריים בעניין מנחם יהב (ע"ב (ת"א) 31993/96) ובעניין אברהם סעדון (ע"ב (ב"ש) 300301/97) - תומכים בפרשנותו.

עקרי טענות הנתבעת, משטרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סעיף 4 לחוק מחייב, כי שני בני הזוג יעבדו במקומות עבודה שבהם מוענקת "הזכאות ההורית", תנאי ראשון הוא שלאישה תהיה זכאות במקום עבודתה"[7]. כמו כן, טענה המשטרה: "זכויות יתר אלו הנתנות לעובדות, אינן בגדר הפלייה, אלא העדפה מתקנת"[8]. הנתבעת הוסיפה כי זכויות מכוח הורות אינן מעוגנות בחקיקה ראשית, על-כן אין לכפותן על מעביד בניגוד לרצונו. הענקת ההטבה המבוקשת היא התערבות בהסכם קיבוצי וכן, תטיל על המגזר הציבורי עלויות ניכרות. באשר לפסקי הדין האזוריים שהוזכרו בטענות התובע - ערעורם טרם נדון בבית הדין לעבודה.

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע - פסק דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית-המשפט קיבל את עמדת התובע וקבע: "הזכות הניתנת בסעיף 4 היא זכות שבהורות, דהיינו זכות הניתנת לשני בני הזוג בהיותם הורים לילדים. זוהי זכות שאם תוגבל בחלותה רק במקרה והיא קיימת בשני מקומות העבודה הן של הבעל והן של האשה - נמצא עצמנו מרוקנים מתוכן את הרצון, הכוונה והמטרה של החוק - לחסל את הדעות הקדומות, הסטראוטיפים ואותו פטרנליזם המנסים כולם להטיל רק על האשה או בעיקר עליה, את המטלות ההוריות. זוהי התוצאה אליה מביאה הפרשנות הדווקנית של סעיף 4, ואותה בית הדין לעבודה, אינו יכול לקבלה"[2].

בית המשפט שהתעמק בשאלה: "מהי העדפה מתקנת והגבול הדק בינה לבין הסטראוטיפ" ציטט מהמאמר "על השוויון" שכתבה פרופ' פרנסס רדאי:

"אין לבלבל בין העדפה מתקנת לבין פטרנליזם. פטרנליזם הוא הגנה כפויה המגבילה את האוטונומיה של הנהנה"[9]. במאמרה טוענת רדאי כי אם מדיניות הפטרנליזם אינה יישימה באופן ישיר כלפי כל פרט באותה חברה, ייתכן שהיא נובעת דווקא מגישה סטראוטיפית כלפי נשים. לדבריה, שיטת המשפט הישראלית גם הכירה בכך. אמנם קיימות הגנות על נשים הנובעות עקרונית מהשוני הביולוגי: הגנות על נשים עובדות בשל הריון, לידה או הנקה, אך לעומת זאת, חלק מההגנות שנכפו על נשים בעבר בוטלו או הפכו לאופציה, כגון איסור על עבודה בלילה או חיוב בפרישה מוקדמת.

בית המשפט גם הפנה לפסקי דין נוספים שעסקו בנושאי שוויון ואפליה, לדוגמה:

  • השופט יצחק זמיר: "הסטראוטיפ הוא אויב השוויון. הוא יוצר מעגל קסמים הפועל להנצחת הפלייה..." (בג"ץ 6051/95 רקנט נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד, כ"א (3)289, 355, 356).
  • נשיא בית הדין הארצי לשעבר מנחם גולדברג: "בקביעת מבחנים אובייקטיביים יש להימנע מסטראוטיפים, שהרי אלה לעולם אינם אובייקטיביים, אלא נובעים מדעות שהשתרשו בחברה, מבלי שיהיה להן בסיס עובדתי מוצק" (דב"ע נ"א/ 3-8 מדינת ישראל נ. חברת גסטטנר ישראל בע"מ, פד"ע כ"ד, 65, 79).
  • הנשיא אהרן ברק: "אין לך קרקע פורייה יותר להפלייה מאשר סטראוטיפים שפותחו במשך השנים" (דנג"ץ 4191/97 רקנט נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ"ד (5)330, 351), (בג"ץ 104/87 נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ"ד (4) 749, 761).
  • השופטת דליה דורנר: "התדמית הנמוכה, שיסודה בשונות הביולוגית או הגזעות, גורמת להפלייה, וההפלייה מאששת את הסטראוטיפים המשפילים בדבר נחיתות המופלה..." (בג"ץ 4541/94 מילר נ. שר הביטחון, פ"ד מט (4)94, 133).

בית המשפט האזורי בבאר שבע קבע כי הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעת לסעיף 4, לפיה מדובר בהעדפה מתקנת לנשים יוצרת "מעגל קסמים, לפיו נשים תמיד יחשבו עובדות מדרג שני, שלא יכולות להשאר יום עבודה שלם, וודאי שלא מעבר לשעות העבודה המקובלות"[10].

כמו כן, בית הדין קבע כי, ההסכם הקיבוצי הקיים במשטרת ישראל מפורש לאורו של סעיף 4 ופרשנות התובע לסעיף 4 אינה מהווה התערבות בהסכם הקיבוצי. לטענת משטרת ישראל בדבר העלויות הגבוהות למגזר הציבורי, התייחס בית הדין באומרו שבשלוש השנים האחרונות נדונו שני מקרים בלבד בבתי הדין האזורים, ויתרה מכך, "...הבטחת שוויון עולה כסף... שכדאי וצריך לשלמו כדי להבטיח את היותנו חברה השומרת שוויון"[11].

לסיכום, בית הדין קבע כי התובע רשאי לעבוד יום עבודה מקוצר אם הוא ממלא אחר שאר התנאים בחוק, בדומה לשוטרות אמהות[12].

בית הדין הארצי לעבודה - ערעור על פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 באוגוסט 2003 הכריע בית הדין הארצי לעבודה בערעור שהוגש לו. בהרכב ישבו הנשיא סטיב אדלר, השופט שמואל צור, השופטת ורדה וירט-ליבנה, נציגת עובדים אורלי ביטי, נציג מעבידים בנימין ליברמן.

עיקרי התייחסויות הרכב בית הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעת הרוב

שופטי הרוב (מלבד השופט שמואל צור) פירשו את סעיף 4 לחוק בהתאם לפרשנות התכליתית המאפשרת לאב לנצל את הזכות המוקנית לאמהות במקום עבודתו אף אם אשתו העובדת אינה זכאית לזכות כזו במקום עבודתה.

הנשיא סטיב אדלר סבר שהחוק במקרה דנן סובל שתי משמעויות: הפרשנות המילולית הנסמכת על דעת חברי הכנסת שעסקו בחקיקת החוק, והפרשנות התכליתית. לדעתו, עדיפה פרשנות המקדמת שוויון במקום עבודת בן הזוג[13].

השופטת ורדה וירט-ליבנה מוסיפה, שבכותרת סעיף מס' 4 לחוק מצוין: "בזכות הורות". כמו כן, היא מציינת שבדברי ההסבר לתיקון סעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (שהתקבל בשנת 1995) מצוין שמטרת התיקון "להעמיק את תפיסת ההורות בתפקידם של שני בני הזוג ולאפשר לכל אחד מהם, לפי רצונם, לנצל את הזכויות בקשר ליום עבודה מקוצר..."[14].

על כן, קובעת השופטת, תכלית החוק היא לקדם את השוויון המגדרי בין הורים עובדים באופן שיוכלו להחליט בעצמם מי מהם ינצל את זכויות ההורות הקיימות במקום עבודתם.

נציגת העובדים גב' ביטי התייחסה לנורמות החברתיות ותפיסת השוויון המשתנות בכל דור. ברבע האחרון של המאה ה-20 תפיסת השוויון התפתחה לאחריות הורית משותפת, שמשמעותה ששני ההורים חולקים באחריות בכל הנוגע לעבודת הטיפול בבית ובמשפחה. לדעתה ההסדרים בשוק העבודה צריכים להשתנות בהתאם. בהיות שני ההורים אנשים עובדים, חלוקת הנטל (בתחום הפרטי) על כתפי שניהם תקל ותאפשר זאת.

מחלוקת בין נציגי הציבור

בהקשר הנוכחי, התגלתה מחלוקת בין שני נציגי הציבור. נציג המעבידים, מר ליברמן, סבר כי יש להכיר בזכותו העצמאית של האב בשם "טובת הילד". לטענתו, המוטב העיקרי של החוק הוא הילד. מטרת החוק הייתה לאפשר לילד שאחד מהוריו יטפל בו, ולא להיטיב איתם. נציגת העובדים חלקה על נציג המעבידים, וטענה כי מטרת החוק להגן על זכותם של ההורים עצמם: מימוש עצמי "כחבר מועיל ושווה זכויות" הן בתחום הציבורי והן בתחום הפרטי.

דעת המיעוט

השופט שמואל צור סבר, בדעת מיעוט, כי לשון החוק וכוונת המחוקק מחייבים את התוצאה הקשה כהגדרתו (היוצרת חוסר שוויון) והחליט לקבל את ערעור המדינה. לדבריו, בפסק דין יהב, ההתייחסות בסעיף 4 לחוק הייתה למונח "עובדת" שיכול היה לקבל הן משמעות של עובדת שכירה והן משמעות של עובדת עצמאית. לעומת זאת המונח "מכח זכאותה", לדעת השופט, הוא ברור וחד משמעי ולא ניתן להרחיב את פרשנותו[15]. דהיינו, אב יוכל להשתמש בזכות הורות רק במידה שזכות כזו נתונה לאשתו במקום עבודתה (והיא לא השתמשה בה). לצורך תיקון חוסר השוויון הקיים בחוק הנוכחי, יש לשנות את החוק – וזה תפקידו של המחוקק[16].

פסק דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערעור המדינה נדחה, בדעת רוב. המדינה חויבה בהוצאות המשיב בסכום של 5,000 ש"ח.

פסקי דין נוספים בנושא זה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסק דין אלכסנדר מוסקלנקו הוא אחד משלושה פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה שעסקו בקביעת המשמעות של "זכות בקשר להורות", המופיעה בסעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. כאמור, בפסק דין אלכסנדר מוסקלנקו נקבע שעובד (גבר) במקום עבודה שבו ניתנת לנשים זכות לקיצור יום העבודה, שהיא "זכות בקשר להורות", זכאי אף הוא לזכות זו, אף אם אשתו עובדת במקום עבודה שבו לא ניתנת זכות זו.

בפסק דין נוסף, פסק דין מנחם יהב, נקבע שעובד (גבר) במקום עבודה שבו ניתנת לנשים זכות לקיצור יום העבודה, שהיא "זכות בקשר להורות", זכאי אף הוא לזכות זו, אף אם אשתו היא עובדת עצמאית (ולא עובדת שכירה). בעקבות פסק הדין תוקן החוק, ונקבע בו במפורש שהזכות נתונה למי ש"בת זוגו היא עובדת או עובדת עצמאית ולא נעדרה מעבודתה, מעסקה או מעיסוק במשלח ידה".

בפסק דין שלישי, פסק דין דן בהט, נקבע כי הזכות לתשלום בגין "שעות עודפות" לאימהות בשירות המדינה אינה בגדר "זכות בקשר להורות", דהיינו התשלום הנוסף בגין שעות עודפות הוא בגדר זכות יתר לאימהות עובדות, המותרת לפי סעיף 3(ב)(3) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עב (ב"ש) 1277/01 אלכסנדר מוסקלנקו נגד משטרת ישראל, ניתן בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע על ידי השופט אילן סופר, ב-24 במרץ 2002
    עע 1155/02 מדינת ישראל נגד אלכסנדר מוסקלנקו
  2. ^ 2.0 2.1 עב (ב"ש) 1277/01 אלכסנדר מוסקלנקו נ' משטרת ישראל, סעיף 37, ניתן ב-24 במרץ 2002
  3. ^ עע 1155/02 מדינת ישראל נ' אלכסנדר מוסקלנקו, נציגת עובדים אורלי ביטי, ניתן ב-31 באוגוסט 2003
  4. ^ דפנה הקר ומיכל פרנקל, "הורות פעילה ושוויון הזדמנויות בעבודה: הצורך בשינוי מאפייניו של שוק העבודה", עבודה, חברה ומשפט י"א (תשס"ו) 276
  5. ^ עב (ב"ש) 1277/01 מוסקלנקו נ' משטרת ישראל, סעיף 10, ניתן ב-24 במרץ 2002
  6. ^ (ב"ש) עב 1277/01 מוסקלנקו נ' משטרת ישראל, סעיף 11, ניתן ב-24 במרץ 2002
  7. ^ עב (ב"ש) 1277/01 מוסקלנקו נ' משטרת ישראל, סעיף 19, ניתן ב-24 במרץ 2002
  8. ^ עב (ב"ש) 1277/01 מוסקלנקו נ' משטרת ישראל, סעיף 18, ניתן ב-24 במרץ 2002
  9. ^ פרנסס רדאי, על השוויון, משפטים כ"ד, תשנ"ד תשנ"ה, 260
  10. ^ עב (ב"ש) 1277/01 מוסקלנקו נ' משטרת ישראל, סעיף 36, ניתן ב-24 במרץ 2002
  11. ^ עב (ב"ש) 1277/01 מוסקלנקו נ' משטרת ישראל, סעיף 39, ניתן ב-24 במרץ 2002
  12. ^ עב (ב"ש) 1277/01 מוסקלנקו נ' משטרת ישראל, סעיף 40, ניתן ב-24 במרץ 2002
  13. ^ עע 1155/02 מדינת ישראל נגד אלכסנדר מוסקלנקו, עמוד 5, ניתן ב-31 באוגוסט 2003
  14. ^ עע 1155/02 מדינת ישראל נ' אלכסנדר מוסקלנקו, עמוד 6, ניתן ב-31 באוגוסט 2003
  15. ^ עע 1155/02 מדינת ישראל נ' אלכסנדר מוסקלנקו, סעיף 12, ניתן ב-31 באוגוסט 2003
  16. ^ עע 1155/02 מדינת ישראל נ' אלכסנדר מוסקלנקו, סעיף 15, ניתן ב-31 באוגוסט 2003