בג"ץ אליס מילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליס מילר נגד שר הביטחון
Emblem of Israel.svg
בית המשפט העליון
ההחלטה ניתנה ב-8 בנובמבר 1995
שם מלא של המקרה: בג"ץ 4541/94 אליס מילר נ' שר הביטחון ואח', פ"ד מט(4) 94 (1995)
קבלת העתירה - פתיחת קורס הטיס בפני נשים בהתבסס על עיקרון השוויון.
המותב
חברי המותב: אליהו מצא, יעקב קדמי, טובה שטרסברג-כהן, צבי טל ודליה דורנר
דעות בפסק הדין
השופטים מצא, שטרסברג-כהן ודורנר הסכימו כי אי-קבלת נשים לקורס טיס מהווה אפליה על בסיס שיקולים לא רלוונטיים, אשר מנוגדת לעיקרון השוויון ואף מהווה פגיעה בכבוד האדם של אותן נשים.
השופטים קדמי וטל סברו שיש לקבל את טיעוני המשיבים ולדחות את העתירה עקב השיקולים התקציביים והתכנוניים הכרוכים בקבלת נשים לקורס הטיס.
תקדימים עליהם הסתמכה ההחלטה
בג"ץ דנילוביץ', בג"ץ שדולת הנשים ו-בג"ץ נבו נגד בית הדין הארצי לעבודה.

בג"ץ 4541/94 אליס מילר נגד שר הביטחון ואחרים, הוא החלטה שניתנה ב-1995 בעתירה שהוגשה לבג"ץ על ידי אליס מילר בסיוע האגודה לזכויות האזרח ושדולת הנשים. בית המשפט העליון קבע שאין הצדקה להבחנה בין גברים לנשים המצדיקה למנוע מנשים להגיש מועמדות לקורס טיס בצה"ל. בג"ץ זה הוא אחד מפסקי הדין החשובים והתקדימיים באמירתו החוקית והערכית לגבי הזכות לשוויון מגדרי והגנתו בזכיות החוקתיות לכבוד ולשוויון.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירות נשים בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שירות נשים בצה"ל
רינה לוינסון, התקבלה לקורס טיס בשנת 1951. השתתפה כטייסת במבצע קדש.

לפני קום המדינה, בתקופת מלחמת העולם השנייה, התנדבו כ-4000 מבנות היישוב לחילות העזר הבריטיים לנשים. צנחני היישוב, שהצניחה בריטניה באירופה הכבושה, כללו גם שתי נשים, חנה סנש וחביבה רייק. הן נשבו והוצאו להורג.

בראשית מלחמת העצמאות, שירתו נשים בהגנה ובפלמ"ח, לעתים אף בתפקידי לוחמה בחזית, וכן כטייסות. בצה"ל שירתו נשים מיום הקמתו, בעיקר במסגרת חיל הנשים (ח"ן). בפקודת הקמתו של הח"ן, נקבע כי נשים ישרתו בתפקידי הגנת יישובים, בתפקידים מקצועיים, בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי עזר; אך לא בתפקידי לחימה. הגדרה זו נותרה על כנה במשך שנים. בשנות ה-80 וה-90 החלו להיפתח בפני נשים תפקידי הדרכה חדשים במקצועות הלוחמה, כמו מדריכות חי"ר, שריון וקליעה. כמו כן נפתחו לפניהן תפקידי פיקוד כמו מפקדות כיתה בטירונות לחיילים המיועדים לתפקידים בעורף ומדריכות כלואים, ותפקידים טכניים שונים. אך בכל הנוגע לתפקידים הכרוכים בלוחמה בחזית, ובנוגע לקורסים היוקרתיים כדוגמת קורס טיס או קורס חובלים, המשיכו תקנות צה"ל להגביל את השירות בהם לגברים בלבד.

אליס מילר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אליס מילר

אליס מילר גויסה לצה"ל במסגרת העתודה האקדמית. היא הייתה בעלת רישיון טיסה אזרחי, סיימה לימודי הנדסת אווירונאוטיקה בטכניון והתייצבה לשירות פעיל. יותר משנה לפני תחילת השירות הפעיל פנתה בבקשה לעבור את המיון הראשוני לקורס טיס. בקשתה נדחתה על ידי קצינת העתודה בטענה שעל פי הוראות הפיקוד העליון אין לשלב נשים במקצועות לחימה. מילר ערערה על ההחלטה וזומנה לפגישה עם מפקד חיל האוויר. גם לאחר פגישה זו לא שינה הצבא את עמדתו. סירובו של צה"ל לאפשר את קבלתה לשלב המיונים המוקדמים לקורס טיס עקב היותה אישה, וסירוב הערכאות הצבאיות, סלל את הדרך לפנייה לבג"ץ, בסיוע האגודה לזכויות האזרח ושדולת הנשים. אף שבג"ץ קיבל את עתירתה של מילר, היא עצמה לא עברה את שלב המיונים ולכן לא התקבלה לקורס הטיס. מילר שירתה כקצינה בחיל האוויר.

הדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טענות העותרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטענת מילר, עמדת המדינה הפוסלת מראש ובאופן מוחלט קבלה של נשים לקורס טיס היא אפליה על רקע מגדרי, המפרה את זכות היסוד לשוויון בין המינים. הביטוי הראשון של אפליה זו הוא שלילת ההזדמנות השווה לשרת בצבא כטייסת ולתרום את חלקה של מילר לביטחון המדינה, להגשים את רצונה ולמלא את יכולתה. ביטויים נוספים של האפליה כתוצאה משלילת האפשרות לשרת כטייסת הם חסימת הדרך להתקדמות לתפקידים בכירים בחיל האוויר ובצבא בכלל. בנוסף, שלילת האפשרות הזו פוגעת בסיכוי העתידי להשתלב כטייסת בשוק האזרחי. בנוסף עשויה האפליה לפגוע בדימוין העצמי של נשים ולגרום להפחתת מעמדן בחברה.

מילר לא מבקשת לבטל לחלוטין את ההגבלות על השתתפות נשים בתפקידי לחימה. אולם, לדבריה המדיניות בנושא זה אינה יכולה להיות גורפת, אלא עליה להתייחס באופן פרטני לאופי התפקיד, לאופי היחידה ולאופי המועמד או המועמדת. גישה זו מתחייבת מעיקרון השוויון: כל עוד אין מתקיים טעם ענייני ורלוונטי להבדלה בין נשים לבין גברים לעניין מילויו של תפקיד מסוים, יש לנהוג בשני המינים על פי אותה אמת מידה.

טענות המשיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטענת המדינה, עיקרון השוויון בין נשים לגברים אינו חל על חוקים ותקנות הנוגעים לשירותן של נשים בצה"ל. החוק מבחין בין נשים לבין גברים לעניין היקף חובת השירות ותנאי השירות של נשים, בשל השוני המהותי במאפיינים הרלוונטיים, בין גברים לבין נשים. ההתייחסות השונה לשירותן של נשים נסמכת על שונות רלוונטית בנתונים, ולכן אינה בגדר אפליה פסולה אלא בגדר הבחנה מותרת. לדברי המדינה, מניעת קבלתה של מילר לקורס טיס אינה הגישה החברתית הגורסת כי אין לחשוף נשים לסיכוני הלחימה אל מול האויב והנפילה בשבי, אלא מ"טעמים תכנוניים", שאינם מאפשרים לצה"ל לאפשר לחיילות לשרת כטייסות בחיל-האוויר. טעמים אלו הם שהכשרתו של טייס היא ממושכת וההשקעה הכספית במימונה היא רבה מאוד. ההכשרה מבוססת על ההנחה שהטייס ישרת תקופה ארוכה, שבע שנים בשירות סדיר ולאחר מכן בשירות מילואים של יום מילואים מדי שבוע בשבוע, כדי להישאר בכושר טיסה. חיל האוויר טען כי גם אם יהיו נשים שיהיו מוכנות להתנדב לשירות כזה, הן עלולות להתחרט ולהחליט להפסיק את ההתנדבות (כפי שהחוק הקיים מאפשר להן), בעיקר לאחר שיהפכו לאימהות. הטענה היא כי מסיבות אלה, מהותו של התפקיד אינו מאפשר שילובן של נשים. לדברי המדינה, בחירת המועמדים לשיבוץ בתפקיד צבאי כלשהו חייבת להתבסס על צורכי הצבא בלבד, ולכן על שיקול הדעת של הצבא לגבור על שיקולים אחרים.

פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעת הרוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השופט אליהו מצא קבע ששונות רלוונטית עשויה להצדיק הבחנה בין פרטים בחברה. אם השונות אינה רלוונטית מדובר באפליה פסולה. חוק שירות ביטחון מבחין בין נשים לגברים לגבי משך השירות וחובת שירות מילואים. עם זאת, מצא קבע שהבחנה זו לבדה אין פירושה שיש שונות רלוונטית בין המינים, שמצדיקה פסילת שירותן של נשים בקורס טיס ותפקידים נוספים. מצא פסק שיש לאזן בין הזכות לשוויון לבין האינטרס של ביטחון המדינה, תוך עמידה במבחן המידתיות. במקרה זה הכף נוטה לטובת הזכות לשוויון.
  • השופטת טובה שטרסברג-כהן פסקה שגם אם קיים שוני רלוונטי בין גברים לנשים (לעניין השירות כטייסים), ניתן וראוי להתגבר על השוני הזה. לדעתה אין מדובר במצב של העדפה מתקנת (שם נמנעים מהבחנה דווקא כאשר ישנו שוני רלוונטי), ולכן יש לפעול למימוש עקרון השוויון בין גברים לנשים בכל הנוגע לקבלתם לקורס טיס. כמו כן, היא קבעה כי מימושן של זכויות אדם טומן בחובו מחיר כספי שיש לשלם: "חברה המכבדת את ערכי היסוד שלה ואת זכויות היסוד של חבריה צריכה להיות מוכנה לשלם מחיר סביר על-מנת שערך השוויון לא יעמוד ככלי ריק מתוכן". באיזון בין עיקרון השוויון לבין ביטחון המדינה יש להעדיף את ביטחון המדינה רק כאשר יש ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה.
  • השופטת דליה דורנר פסקה שיחס מפלה הנו משפיל ופוגע בכבודן של הנשים. באמצעות עיקרון ההשפלה, דורנר מעגנת את הפגיעה בשוויון כפגיעה בכבוד האדם (שהוכר כזכות חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). בהתבסס על המעמד החוקתי שהיא מקנה לזכות לשוויון, דורנר בוחנת את הפגיעה בשוויון לפי פסקת ההגבלה (סעיף 8) של חוק היסוד (למרות שמדובר בזכות שאינה מוזכרת במפורש בחוק היסוד). תוצאת הניתוח הוא שהפגיעה אינה מידתית ולכן אסורה. בנוסף, דורנר קובעת שהתועלת התקציבית מאי גיוס נשים לקורס טיס פחותה מהנזק שנגרם לנשים לחברה כולה.

דעת המיעוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השופט יעקב קדמי קבע שעל בית המשפט להימנע מהתערבות בהחלטות עקרוניות של גורמי הביטחון הלאומי, כל עוד לא מדובר בהחלטות שנגועות בחוסר סבירות קיצוני, בשרירות או בחוסר תום-לב. לדעתו מצבה הביטחוני הייחודי של מדינת ישראל מביא לכך שיש להתחשב בצורכי הצבא במיונם של חיילים וחיילות. על כל אזרח לתרום כפי יכולתו והשוני האמיתי בין גברים לנשים מביא לכך שכוחם ויכולותיהם שונים ומצדיקים מילוי תפקידים שונים.
  • השופט צבי טל פסק שהשיקולים שהציג חיל האוויר, הן התקציביים והן התכנוניים, הם שיקולים רלוונטיים ויש להתחשב בהם, בנוסף לשיקולי הביטחון. שירותן הצבאי של הנשים קצר משמעותית משירותם של הגברים. שוני נוסף בין גברים לנשים בא לידי ביטוי עקב נישואין, היריון ולידה. הדבר מהווה הבדל רלוונטי ולכן לא מדובר באפליה אסורה.

החלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט העליון פסק ברוב דעות שאי מתן אפשרות לנשים להתקבל לקורס טיס, אך ורק בגין היותן נשים, הנו אסור ומהווה יחס מפלה ופסול. כתוצאה מכך הוצא צו שחייב את רשויות הצבא לזמן את מילר למבדקי התאמה לקורס טיס ולקבל אותה אם תימצא מתאימה.

השלכות פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלטת בג"ץ פתחה בפני נשים תפקידים שונים, שעד אז יוחדו לגברים בלבד. נוסף על קורס הטיס נפתחו גם קורס חובלים, תפקידים במערך הנ"מ של חיל האוויר, בגדוד האב"כ של חיל ההנדסה ובמשמר הגבול. בנוסף הוקם גדוד חי"ר ייעודי, ששמו "קרקל", שמטרתו שילוב נשים בחיל הרגלים. בינואר 2000 נכנס לתוקפו תיקון לחוק שירות ביטחון, שעיקרו הוספת סעיף 16א. אשר קובע כי לכל אישה זכות שווה למלא כל תפקיד בצה"ל, אלא אם כן קיימת מגבלה מאופי או ממהות התפקיד.

מאז נפתח קורס הטיס לנשים, מספר מצומצם יחסית של נשים סיימו אותו בהצלחה. בשלהי 1998 הפכה סג"מ שרי (דאז[דרושה הבהרה]) לאישה הראשונה שסיימה בהצלחה את קורס הטיס. שרי הוצבה כנווטת בטייסת F-16 בבסיס רמת דוד.[1] סג"מ רוני צוקרמן (דאז [דרושה הבהרה]), שסיימה את הקורס בשנת 2001, הייתה לטייסת הקרב הראשונה בישראל.[2]

למרות זאת, גם היום ישנם תפקידים בצה"ל הסגורים בפני נשים. דוגמה אחת מהעבר היא מערך המחבט של מערך ההגנה האווירית. בשנת 2003 הגישה לוחמת הנ"מ יערה שטולברג עתירה לבג"ץ נגד החלטת צה"ל למנוע מנשים להשתלב במערך זה. לאחר שחרורה של שטולברג דחה בג"ץ את העתירה בטענה שהיא איננה רלוונטית עוד.[3] מערך המחבט עצמו נסגר בשנת 2006. מאז סגירת המערך שולבו הנשים ברוב מערך ההגנ"א - טילי היהלום (פטריוט), טילי ההוק, טילי החץ וסוללות כיפת ברזל. מערכת הנשק ברקן (סטינגר) אינה פתוחה בפני נשים, זאת בשל המאמץ הפיזי הניכר אשר כרוך במערכת נשק זו (הכולל בין היתר נשיאת טיל במשקל עשרות ק"ג), אשר אינו תואם את סרגל המאמצים הפיזיים שנקבע לנשים. כ-20% מהכוח הלוחם בסוללות ההגנ"א כיום הן לוחמות.[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]