פראק
.jpg)
פְרָאק (בעברית: מִכְנָף) הוא בגד עליון, מהודר ורשמי לגברים. נהוג היה ללבוש אותו בשילוב עם כובע צילינדר, כדי ליצור פרופורציה בין המקטורן הארוך לבין הכובע הגבוה. הפראק החל להיות נפוץ בשנת 1730, והפך פופולרי יותר בשלהי המאה ה-18. את הפיכתו למלבוש פופולרי מקובל לזקוף לזכותו של הנסיך אלברט - בן זוגה של המלכה ויקטוריה. לבוש אחר שכונה "פראק" היה ידוע במאה ה-18, אך לא היה קשר בינו לפראק הידוע בימינו. כמו כן קיים גם בלבול בין מעיל זנבות לפראק, כאשר מעיל זנבות ארוך רק מאחור, ופראק ארוך לכל אורכו.
ארכו של הפראק עד למטה מהברך, והוא מכופתר בחלקו העליון בלבד. הוא מסתיים בחלקו העליון בצווארון גבוה המתקפל לצדדים (דשים), ויש לו חזית כפולה (מכופתר חזית על חזית, שני טורים של כפתורים). שרווליו ארוכים ומכסים כמעט את כל אורך היד חוץ כדי לחשוף גם את קצוות שרוולי החולצה (חפתים).[1] הוא שסוע מאחור החל ממרכז הגב, ומעליו 2 או 3 כפתורים לקישוט. גם בחלק האחורי שלו במרכז הבגד ישנם שני כפתורי קישוט. הפראק מתאפיין בכך שהדשים והצוארון שלו עשויים מפיסת אריג נפרדת מגוף המעיל (כמו בחליפת טוקסידו), ובכך שהיקף המותניים שלו צר. (מעיין צורת שעון חול), לרוב הוא נתפר מצמר או משי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפראק הקדום היה בגד בסגנון כפרי, שהפך שכיח בסביבות שנת 1730. משנת 1780 הפך הפראק לבגד עירוני ופופולרי יותר. פראק הופיע כבגד לשימוש צבאי בסביבות 1816, והתאפיין בצווארון גבוה שכונה "צווארון צבאי - פרוסי". בתחילת המאה ה-19 נחשב כבר ללבוש אזרחי בלתי-פורמלי - אך נפוץ, והפך פופולרי יותר משנת 1830 ואילך. הפראק הפך פופולרי בתקופה הוויקטוריאנית והאדוארדית, וכונה מעיל בסגנון הנסיך אלברט.
עם הופעתו שימש הפראק כבגד עבודה בלתי רשמי, ולקראת סוף שנות העשרים של המאה ה-19, החלו לתפור את הפראק עם חתך מותני צר, כדי להפוך אותו לאופנתי יותר - באנגליה, אירופה וארצות הברית. גזרה זאת דמוית שעון חול, המשיכה להיות נפוצה בשנות הארבעים של המאה ה-19
מראשית שנות השמונים של המאה ה-19, ובמהלך התקופה האדוארדית, החל מעיל רכיבה חדש שנקרא Newmarket coat, לתפוס את מקומו של הפראק. מעיל זה התחבב על הדור הצעיר, והחל דוחק את רגליו של הפראק כלבוש האופנתי לשעות היום,. הפראק הפך ללבוש אנכרוניסטי של דיפלומטים ומשפטנים.
פראק אינו לבוש נפוץ בימינו בקרב ההמון, למעט בציבור החרדי, וכן במוסדות וחברות בעלי אוריינטציה שמרנית.
בתרבות הישראלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסופר על דוד בן-גוריון ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל, שנהג ללבוש בגדי חאקי, שכאשר נסע לפגישות רשמיות - לבוש בפראק וצילינדר, היה מתנצל, בהומור, על כך שהוא לבוש בבגדי עבודה.[2]
בפואמה היידית "אין מלכות פון צלם" (במלכות הצלב), בה מבקש המשורר אורי צבי גרינברג להמחיש את השתוקקות היהודי העולה לישראל, להשתחרר מהתדמית הרשמית האירופאית, וללבוש את החזות האקזוטית המזרחית. הוא שם בפיו את המילים המבקשות להשליך את הפראק:
טוט מיר אן אין א ברייטער אראבער-אבאייע, פארווארפט אויף מיין אקסל א טלית
פלאקערט אויף מיט א מאל דער פארלאשן-געווארענער מזרח אין ארעמען בלאט מיר
און - נאט אייך דעם פראק, און דעם שניפס, און די לאק שיך
ואס איך האב געקויפט אין איי - רא - פע.— במלכות הצלב, אצ"ג
- תרגום:
- הלבישוני עבאיית-ערב רחבה, והשליכו טלית על כתף לי
כי לפתע ניצת המזרח הכבוי, להבה בדמי העני
וקחו לכם את הפראק, והפרפר ונעלי הלכה,
אשר קניתי לי באירופה.
לבוש חרדי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
_(cropped).jpg)
בציבור החרדי ליטאי, הפראק הוא פריט לבוש חשוב וסמל-סטטוס רבני. נוהגים ללבוש אותו רבנים, פוסקים, ראשי ישיבות, משגיחים מגידי שיעור ודיינים בבתי הדין. הפראק הפך נפוץ גם בקרב ראשי ישיבות ורבנים ספרדיים, שבארצותיהם לבוש זה לא היה נהוג. בקרב רבנים, לבוש הפראק מלווה לעיתים גם בחבישת כובע הומבורג. לעיתים גם רבנים ממגזרים אחרים לובשים פראק כמלבוש רבני.
חתנים רבים בני המגזר הליטאי והספרדי נוהגים ללבוש פראק בחתונתם.[3] מנהג זה החל בישיבת פונוביז' בבני ברק ומאז התפשט במהרה כמעט בכל עולם הישיבות שבמגזר החרדי, הסיבה לדבר היא שזהו מלבוש שמסמל רבנות ורב הוא בהגדרת מלך מאן מלכי רבנן, וחתן דומה למלך לכן גם חתנים לובשים פראק. לאחר החתונה משמש הפראק בדרך כלל את הגברים הנשואים בחגים ובאירועים מיוחדים.
לדעת חלק מהפוסקים חייב בציצית מכיוון שיש לו ארבע כנפות.[4] לדבריהם, השסע האחורי ארוך דיו כדי להחשיב את שני קצותיו לשתי כנפות - בנוסף לשתיים הקדמיות. כדי לפטור את הצורך בחיבור ציציות אל קצות הפראק, יש שנוהגים לעגל אחד משני קצות השסע, מה שגורם לבגד להיחשב כבגד בעל שלוש כנפות בלבד הפטור מציצית.[5]
חסידי חב"ד לובשים סירטוק, הנראה כמו פראק אך מעט קצר יותר ומגיע עד הברך בדיוק. חסידי חב"ד נהוגים ללבוש סירטוק בשבתות ומועדי ישראל וכן בשמחות ואירועים מיוחדים. לעיתים, רבנים ובעלי תפקידים מכובדים אחרים, לובשים את הסירטוק גם בימות החול.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פראק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ How A Suit Should Fit - Jacket & Dress Pants, 2017-09-22 (באנגלית אמריקאית)
- ^ הלבוש הסיני, בולטין - ביטאון איגוד יוצאי סין - גיליון 383, עמוד 27, מאמר בשם הלבוש הסיני. (מהמאמר עולה כי 50 שנה לפני בן-גוריון, נאמרה הלצה זאת על ידי ד"ר סון יאט-סן הסיני).
- ^ ראש הישיבה לחתן: תלבש פראק, או שלא אבוא לחתונה. באתר כיכר השבת
- ^ בגד בעל ארבע כנפות מחויב על פי ההלכה בציצית.
- ^ כ"כנף" נחשבת פינה מרובעת בלבד - לא עגולה. הרב מרדכי אליהו, הלכות ציצית, אתר ישיבת בית אל.
| לבוש חרדי | ||
|---|---|---|
| ליטאים | מכנסים ארוכים • חולצה לבנה • חליפה קצרה • מגבעת קנייטש ובשבת עניבה נושאי משרות תורניות לובשים פראק ולעיתים גם הומבורג הנמנים עם חוג חזון איש (ואנשי ירושלים): חליפה ארוכה • מגבעת קנייטש או מגבעת עגולה |
 |
| חסידים | בימות החול: מכנסים ארוכים (או קצר עם גרביים ארוכים שחורים, אצל חסידי גור הויזען אין די זאקען) • חולצה לבנה • חליפה ארוכה • מגבעת לבד עגולה או כובע סמט • גרטל בשבתות וימים טובים: מכנסים ארוכים (או קצר עם גרביים ארוכים לבנים) • חולצה לבנה • קפוטה • כובע פרווה (שטריימל או ספודיק אצל חסידי פולין). יוצאים מן הכלל הם חסידי חב"ד הלובשים סירטוק ומגבעת קנייטש | |
| חסידים ירושלמים | אברקיים • ירמולקה • ג'ובה • קאפטן ירושלמי • געלע קאפטן • גרטל ירושלמי | |
