פריז, טקסס

פריז, טקסס
Paris, Texas
בימוי	וים ונדרס
הופק בידי	אנטול דאומן
תסריט	סם שפרד, ל. מ. קיט. קרסון
עריכה	פטר פְּשִיגוֹדָה
שחקנים ראשיים	הארי דין סטנטון; ג'ון לורי; האנטר קרסון; ויוה; ברנרד ויקי; דין סטוקוול; אורור קלמן; נסטסיה קינסקי; סם שפרד
מוזיקה	ריי קודר
צילום	רובי מילר
מדינה	צרפת, הממלכה המאוחדת, גרמניה, ארצות הברית
חברת הפקה	Film4 Productions, Argos Films
חברה מפיצה	פוקס המאה ה-20
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	19 במאי 1984
משך הקרנה	147 דק'
שפת הסרט	אנגלית, ספרדית
סוגה	סרט דרמה
הכנסות באתר מוג'ו	paristexas
פרסים	פרס דקל הזהב; מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר ;
	האתר הרשמי
	דף הסרט ב־IMDb

פריז, טקסס (אנגלית: Paris, Texas) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 1984 בבימויו של וים ונדרס. הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 1984, וכן בפרס באפט"א לבימוי. בנוסף הוקרן ב-1985 בפסטיבל סאנדנס.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עוקב אחרי דמותו של טראוויס (מגולם על ידי הארי דין סטנטון) שחוזר אל מציאות חייו ומנסה לארגן אותה, לאחר ארבע שנים בהן נעלם לתוך השממה האמריקאית. לאחר שהוא מתאחד עם אחיו (דין סטוקוול) ועם בנו, הוא יוצא במסע אחרי אשתו ג'ין (נסטסיה קינסקי), ובדרך מנסה להתחבר מחדש אל בנו ואל אשתו.

זהו סרט מסע, סרטי מסע יוצרים תחושה של מסעות מקבילים מסע פיזי/גאוגרפי - מנטלי /נפשי שהדמות עוברת תוך כדי התפתחות העלילה. הסרט מתחיל בלונג שוט המצולם ממעוף הציפור. מדבר צחיח, טרוויס מתהלך במדבר ומעל חג נשר. התחושה שהצופה מקבל, ייאוש וסכנה. המצלמה מתמקדת בטרוויס שצועד במדבר ללא עניין ומטרה כשלצופה ברור שהוא יצא למסע התאבדות.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביציאתו לאקרנים, התקבל הסרט בביקורות מהללות. המבקרים שיבחו את הבימוי המדוייק של ונדרס, את עבודת המצלמה של רובי מיולר ואת הופעות המשחק של כל קאסט השחקנים. הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן של אותה השנה ועוד בשלל פרסים. כיום הסרט נחשב ליצירת מופת קולנועית ולאחד מטובי הסרטים של הבמאי. בשנת 2023 הסרט נכנס לרשימת 250 סרטים הטובים בכל הזמנים של המגזין sight and sound במקום ה- 192.

במגזין "ניוזוויק" נכתב על הסרט כי הוא עוסק ב"סיפורה של ארצות הברית, פורטרט עגום של ארץ בה אנשים כמו טראוויס וג'ין לא יכולים לנטוע שורשים, סיפורה של ארץ רחבת ידיים, עוצמתית ועשירה, ארץ שבה אנשים בקלות יכולים להפוך לאבודים ונואשים".

מבקר הקולנוע המפורסם רוג'ר אברט העניק לסרט 4/4 כוכבים, וכתב " פריז, טקסס הוא סרט עם סוג של תשוקה ונכונות להתנסות שהיו נפוצים יותר לפני חמש עשרה שנה מאשר עכשיו. יש לו יותר קשרים עם סרטים כמו רסיסי חיים, קאוובוי של חצות ואיזי ריידר, מאשר עם משחקי הארקייד החלקלקים שהם זוכי הקופות של שנות השמונים . הוא עומק אמיתי, מבריק".

שם הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסרט אינו מתייחס למקום התרחשות העלילה, אלא לתמונה בבעלותו של טראוויס שבה מצולמת חלקת אדמה שוממה שבבעלותו של טראוויס, בעיר פריז שבמדינת טקסס בארצות הברית. האובססיה של טראוויס כלפי העיר נובעת מהעובדה שהוריו סיפרו לו ששם התעברה אימו. בתמונה נראה מדבר צחיח, אך במציאות העיר נושקת ליערות מזרח טקסס, הרחק ממדבר כלשהו.

סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט ייחודי בזכות סגנון הצילום של טקסס, שבא לידי ביטוי בשוט הפותח - מבט ממעוף הציפור על מדבר צחיח, יבש וחייזרי. הצילום מתמקד בשאריות, שלטי חוצות ישנים, כבישים שלא ניתן לראות את סופם, הריסות, חלודות וכו'. סגנון זה מייחד את רובי מיולר, הצלם הקבוע של הבמאי וים ונדרס.

מוזיקת הגיטרה, שמלווה את הסרט לכל אורכו, מבוססת על שירו של וילי ג'ונסון, זמר בלוז עיוור משנות ה-20.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של פריז, טקסס
"פריז, טקסס", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"פריז, טקסס", באתר AllMovie (באנגלית)
"פריז, טקסס", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"פריז, טקסס", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"פריז, טקסס", באתר Metacritic (באנגלית)
"פריז, טקסס", באתר אידיבי
"פריז, טקסס", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)

פרס דקל הזהב
1945‏-1960	יוניון פסיפיק (1945) • (בשנה זו חולקו 11 פרסים) ייסורים, סוף השבוע האבוד, האחו האדום, פגישה מקרית, ניצ'ה נגר, הסימפוניה הפסטורלית, תקוותם האחרונה, גברים ללא כנפיים, רומא עיר פרזות (1946) • הפרס לא חולק (1947) • הפסטיבל לא התקיים (1948) • האדם השלישי (1949) • הפסטיבל לא התקיים (1950) • מיס ג'ולי (אלף סיוברג), נס במילאנו (ויטוריו דה סיקה) (1951) • בשל מאזן הכוחות, אותלו (1952) • שכר האימה (1953) • השער לגיהנום (1954) • מרטי (1955) • עולם הדממה (1956) • שכנוע ידידותי (1957) • העגורים עפים (1958) • אורפאו נגרו (1959) • לה דולצ'ה ויטה (1960)
1961‏-1980	היעדרות כה ארוכה, וירידיאנה (1961) • משלם ההבטחות (1962) • הברדלס (1963) • מטריות שרבורג (1964) • הפטנט (1965) • על גברים ונשים, גבר ואישה (1966) • יצרים (1967) • חלוקת הפרס בוטלה בשל אירועי מאי 1968 (1968) • והיה אם... (1969) • מ.א.ש (1970) • המקשר (1971) • מקרה מאטי, מעמד הפועלים הולך לגן עדן (1972) • אי ההבנה, הדחליל (1973) • השיחה (1974) • כרוניקה של שנים בוערות (1975) • נהג מונית (1976) • פדרה פדרונה (1977) • קבקבי העץ (1978) • אפוקליפסה עכשיו, תוף הפח (1979) • כל הג'אז הזה, קגמושה (1980)
1981‏-2000	איש הברזל (1981) • יול, נעדר (1982) • הבלדה על נראיימה (1983) • פריז, טקסס (1984) • מסע העסקים של אבא (1985) • המיסיון (1986) • מתחת לשמש השטן (1987) • פלה הכובש (1988) • סקס, שקרים ווידאוטייפ (1989) • לב פראי (1990) • ברטון פינק (1991) • כוונות טובות (1992) • שלום לפילגש, הפסנתר (1993) • ספרות זולה (1994) • מתחת לפני השטח (1995) • סודות ושקרים (1996) • טעם הדובדבן (1997) • נצח ועוד יום (1998) • רוזטה (1999) • רוקדת בחשכה (2000)
2001‏-2020	חדרו של הבן (2001) • הפסנתרן (2002) • אלפנט (2003) • פרנהייט 9/11 (2004) • הילד (2005) • כשהרוח נושבת (2006) • 4 חודשים, 3 שבועות ויומיים (2007) • בין הקירות (2008) • סרט לבן (2009) • הדוד בונמי שיכול לזכור את חייו הקודמים (2010) • עץ החיים (2011) • אהבה (2012) • כחול הוא הצבע החם ביותר (2013) • שנת חורף (2014) • דיפאן (2015) • אני, דניאל בלייק (2016) • הריבוע (2017) • המשפחה שלי (2018) • פרזיטים (2019) • הפסטיבל לא התקיים בשל מגפת הקורונה (2020)
2021-היום	טיטאן (2021) • משולש העצבות (2022) אנטומיה של נפילה (2023)