פריפיאט (עיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבט על הכור הגרעיני הסמוך מגגות הבתים בפריפיאט (2007)

פְּריפּיָאטאוקראינית: При́п'ять, ברוסית: При́пять), היא עיר רפאים השוכנת במחוז קייב שבאוקראינה, סמוך לגבול עם בלארוס ובעבר בשטחה של ברית המועצות. היא נוסדה ב-1970 במטרה לאכלס את עובדי הכור הגרעיני צ'רנוביל והייתה לעיר משגשגת, אולם לאחר אסון צ'רנוביל פונתה לחלוטין על ידי השלטונות ונותרה נטושה עד לימנו.

הקמה ושגשוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על העיר ועל הגלגל הענק הידוע מתוך אולם ההתעמלות (2006)

העיר פריפיאט נוסדה ב-1970 בד בבד עם הקמת הכור הגרעיני הסמוך, במטרה לאכלס את עובדי הכור ומשפחותיהם. ערים מסוג זה כונו "ערי אטום". היא נקראה על שם הנהר פריפיאט שזורם בקרבה לה. פריפיאט הייתה בבת עינו של השלטון הקומוניסטי ותושביה (הצעירים ברובם) נהנו מרמת חיים גבוהה בתחומי החינוך, התרבות והפנאי. העיר נחשבה למופת של תכנון אדריכלי, ודפוסי הבנייה בה ייושמו גם בערים אחרות בברית המועצות.[1] בנוסף היא היוותה גם עורק תחבורתי חשוב. אוכלוסיית העיר מנתה כ-47,500 תושבים (לפי אומדן נובמבר 1985), והייתה בגידול מתמיד.[1] טרם האסון הייתה העיר בתנופת בנייה ומבנים ומתקנים חדשים עמדו להיחנך בה. ביניהם, אחד מסמליה המבוהקים ביותר של העיר כיום, הגלגל הענק, אשר עתיד היה להיחנך באחד במאי (ארבעה ימים לאחר האסון).

אסון צ'רנוביל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריכת השחייה ההרוסה והריקה (2007)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אסון צ'רנוביל

תחנת הכוח הגרעינית צ'רנוביל הורכבה מארבעה כורים פעילים ועוד שניים שהיו בבנייה. בלילה שבין 25 ל-26 באפריל התבצע ניסוי בכור מספר 4. אולם, בשל תכנון לקוי ומספר שגיאות שביצעו המהנדסים, החל הכור לייצר כמות אנרגיה הגדולה בהרבה מהרגיל, ולהתחמם חימום יתר. המדענים שהבינו את חומרת המקרה, ניסו לטפל במצב אך ללא הועיל. ולאחר זמן קצר, החלו לוחיות הדלק הגרעיני בכור להתפוצץ ומי מערכת הקירור הפכו לקיטור. כתוצאה מכך כיפת הבטון של הכור התפוצצה והכור עלה באש, שעה שהקרינה הרדיואקטיבית נפלטת החוצה ומתחילה להתפשט לכל עבר.

בבוקר של יום האסון, 26 באפריל, השכימו תושבי פריפיאט מבלי לדעת על המתחרש. מרביתם חזו בלהבות העולות מהכור, אולם השלטונות לא יידעו אותם על חומרת המקרה ולא הוציאו הנחיות בטיחות כלשהן, והחיים בעיר התנהלו כסדרם.[2] רק לאחר 36 שעות בהן נחשפו התושבים לקרינה הגבוהה, ולאחר שכל התקוות למניעת התפשטות הקרינה עלו בתהו, הוחלט על פינוי גורף של העיר. 1,100 אוטובוסים הוזעקו עוד קודם לכן מקייב, מרחק של כ-110 ק"מ מפריפיאט. לתושבים נמסרה הודעה ברדיו שקראה להביא כמות מספקת של בגדים ומסמכים חשובים, וכי הפינוי הינו זמני והם ישובו לבתיהם בקרוב. רק תושבים מעטים הספיקו לארוז את רכושם, ומרביתם נטשו את ביתם כמות שהוא. פינוי התושבים היה יעיל ומהיר וארך שעות מעטות, שבסופן, לא נותר אף לא אדם אחד בעיר פרט להמוני הפועלים שעסקו בכיבוי הכור ובאיטומו בטונות של בטון.

לאחר האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט פנורמי על העיר כיום (2009). ניתן לראות את הצמחייה הרבה שגדלה בינות הבתים, וברקע את הכור הגרעיני (מימין).

לאחר אטימת הכור ניסו השלטונות לטהר את האזור על מנת לאפשר את חזרת התושבים, אך כשהבינו שלא ניתן לעשות כן, הוכרז על האזור שסובב את הכור ברדיוס של עד 30 ק"מ כשטח הסגר. הכניסה לאזור זה הייתה מוגבלת מאוד וכרוכה באישורים רבים, והתושבים שפונו הבינו כי לעולם עוד לא ישובו לגור בעירם. מעטים מהם עוד חזרו לאחר האסון כדי לאסוף את רכושם, אולם הרוב מעולם לא שבו. ברם, ההגבלות לא מנעו מוונדליסטים וגנבים אחרים לפשוט על העיר ולקחת מכל הבא ליד מהבתים הנטושים. העיר נחשבה ליעד מועדף במיוחד בעיני גנבי המתכות, שהמשיכו בפשיטותיהם גם שנים רבות לאחר האסון. העיר גם שימשה מקלט לחסרי הבית ולפושעים נמלטים שהסתננו לתחומיה.

לאחר האסון סיפקו השלטונות מקומות מגורים בקייב ובערים אחרות למפונים שנותרו חסרי כל. רבים מהם גם אוכלסו בעיר סלָבוטיץ', המרוחקת כ-45 ק"מ מפריפיאט ונבנתה זמן קצר לאחר האסון במיוחד למען התושבים שפונו.

עם התפרקות ברית המועצות עברה העיר לשליטת אוקראינה.

פריפיאט, להבדיל מהעיר השכנה צ'רנוביל שהשתקמה קמעה מאז האסון, נותרה נטושה ומוזנחת עד היום. עדות לכך ניתן לראות בעובדה שעד היום נותרו כרזות תעמולה קומוניסטיות תלויות ברחבי העיר.[3] לעומת זאת, עולם החי החל לשגשג דווקא לאחר האסון ועזיבת האדם, חרף הזיהום הכבד. צמחייה רבה החלה לגדול ללא הפרעה ברחובות בעיר, ולעתים אף בתוך הבתים עצמם. גם בעלי החיים ניצלו את עזיבת האדם[4]; באזור התרבו מינים רבים של בעלי חיים וציפורים, שחלקם נדירים[5] ואחרים לא תועדו באזור טרם האסון.[6]

כיום העיר מאובטחת על ידי שומרים שמגבילים את הכניסה לעיר על מנת למנוע הברחה של חפצים מזוהמים החוצה. אולם, בשנים האחרונות גדלה הפופולריות של סיורים תיירותים לפריפיאט ולכור שלידה, שמוצעים על ידי חברות מסחריות. התיירים מגיעים בקבוצות מאורגנות עם מדריך, ומתבקשים להציג תעודת בהיכנסם לאזור, ולבדוק את רמת הקרינה על בגדיהם טרם הם עוזבים אותו. על אף שהאזור מזוהם פחות מבעבר, בטיחות הסיורים עדיין מוטלת בספק.

אזכורים לעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנם העיר צ'רנוביל הסמוכה, הגם שהייתה קטנה ורחוקה יותר מהכור מאשר פריפיאט, נותרה עד היום שם נרדף לאסון, פריפיאט הפכה למייצג החזותי שלו.[1] לדוגמה, במשחק הווידאו הפופולרי Call Of Duty 4 משוחק שלב שלם בתוך הדמיה מדויקת למדי של העיר, ובכך גם באחדים מהפרקים בסדרת המשחקים S.T.A.L.K.E.R. תוכנית הטלוויזיה העולם אחרי האנושות עשתה שימוש בעיר כדי לבחון כיצד יראה העולם 20 שנה לאחר הכחדת האדם.

בתחום הקולנוע בולט הסרט התיעודי הקצר "White Horse" מ-2008, אשר בוים על ידי מריאן דה-לאו (שזכתה ב-2003 בפרס אוסקר לסרט הדוקמנטרי הקצר "הלב של צ'רנוביל"), ומתעד את חזרתו של תושב פריפיאט לביתו, 20 שנה לאחר שפונה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]