צ'יינה סאות'רן איירליינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'יינה סאות'רן איירליינס
China Southern Airlines
China Southern Airlines.png
איירבוס A380 של החברה
איירבוס A380 של החברה
נתונים כלליים
בורסה
תקופת הפעילות 1991–הווה (כ־31 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
חברות בנות
מיקום המטה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין גואנגג'ואו, סין
נתוני חברת תעופה
יאט"א
CZ
ICAO
CSN
אות קריאה
CHINA SOUTHERN
בסיס פעולה מרכזי נמל התעופה בייג'ינג קפיטל
נמל התעופה גואנגג'ואו באיון
בסיס פעולה משני צ'ונגצ'ינג, שאנגחאי, אורומצ'י
מועדון הנוסע המתמיד Sky Pearl Club
צי מטוסים 620 + 215 בהזמנה
מספר יעדים 216
 
www.csair.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בואינג 787-9 של החברה
בואינג 737-800 של החברה
איירבוס A330-300 של החברה
איירבוס A319-100 של החברה
איירבוס A320-200 של החברה
בואינג 747-400 של צ'יינה סאות'רן איירליינס קרגו

צ'יינה סאות'רן איירליינססינית: 中国南方航空公司; באנגלית: China Southern Airlines) היא חברת התעופה הגדולה ביותר בסין. בסיסה הראשי נמצא בנמל התעופה של העיר גואנגג'ואו. החברה מפעילה טיסות למעל 200 יעדים פנימיים ובינלאומיים.

תולדות החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה נוסדה בשנת 1989 מתוך CAAC איירליינס והחלה לבצע טיסות פנימיות בסין. בשנת 1996 החלה להפעיל גם טיסות בינלאומיות כשהטיסה הראשונה התבצעה בקו גואנגג'ואו-בייג'ינג-אמסטרדם.

בשנת 1997 הונפקה החברה בבורסאות בניו יורק והונג קונג. בשנת 2003 קנתה החברה את חברת צ'יינה נורת'רן איירליינס.

בינואר 2005, הפעילה החברה טיסה בין סין וטייוואן, לראשונה לאחר 55 שנה[1].

באפריל 2005, צ'יינה סאות'רן והממשלה הסינית ביצעו כמה הזמנות מאירבוס ובואינג. החברה הפכה לחברה הסינית הראשונה (והיחידה) שרכשה את מטוס איירבוס A380, מטוס הנוסעים הגדול בעולם[2]. בנוסף, צ'יינה סאות'רן, יחד עם חמש חברות מקומיות אחרות, ביצעו הזמנה ל-60 מטוסי בואינג 7E7 (ששמו שונה מאוחר יותר ל-Boeing 787 Dreamliner)[3].

בשנת 2007 הצטרפה החברה לברית חברות התעופה סקאיי טים ובאותה שנה הפכה החברה לגדולה באסיה מבחינת כמות הנוסעים. בינואר 2019 פרשה החברה מברית החברות סקאיי טים[4].

באפריל 2013, התפרצות שפעת העופות בסין פגעה בעסקי החברה, לאחר שבאופן דומה מגפת סארס בשנת 2003 השביתה את רוב טיבות החברה במשך מספר שבועות[5].

באוקטובר 2013, הזמינה החברה 25 מטוסי בואינג 737 MAX, כחלק מהזמנה סינית של 200 מטוסים בסך הכל[6].

בקיץ 2019 פתחה בסיס פעילות שני בנמל התעופה הבינלאומי בייג'ינג דאשינג[7].

הסכמי שותפות קוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד לחברותה בברית חברות התעופה סקאיי טים, לחברה הסכמי שותפות קוד עם החברות הבאות:

צי המטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צי המטוסים של החברה נכון למאי 2020:[8]

כלי טיס בצי בהזמנה נוסעים הערות
F J W Y סה"כ
איירבוס A319-100 10 8 30 90 128
איירבוס A320-200 115 8 24 120 152
24 144 168
4 18 138 160
4 24 138 166
איירבוס A320neo 32 68 4 24 138 166
איירבוס A321-200 99 12 24 143 179
4 18 167 189
4 24 167 195
איירבוס A321neo 27 22 4 24 167 195
איירבוס A330-200 14 4 24 48 142 218
18 244 262
24 50 184 258
12 24 242 278
איירבוס A330-300 32 4 24 48 208 284
28 258 286
30 42 187 259
30 253 283
איירבוס A350-900 6 14 28 24 262 314 יתקבלו החל משנת 2019
איירבוס A380-800 5 8 70 428 506
בואינג 737-700 26 4 18 106 128
4 24 106 134
בואינג 737-800 163 8 24 132 164
8 24 129 161
8 27 127 159
4 24 150 178
בואינג 737-8MAX 24 50 4 24 150 178
בואינג 777-300ER 15 1 4 34 44 227 309
28 28 305 361
בואינג 787-8 10 4 24 200 228
בואינג 787-9 15 5 28 269 297
קומק C-919 20 טרם נקבע
קומק ARJ21 35 טרם נקבע
אמבראר E190 11 6 16 76 98
מטוסי צ'יינה סאות'רן קרגו איירליינס
בואינג 747-400F 2 מטען
בואינג 777F 14 מטען
סה"כ 620 215

פעילות החברה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2018 התפרסם שהחברה הגישה בקשה למשרד התיירות הסיני להפעלת קו בין גואנגז'ו לתל אביב.

הקו התעתד לפעול ב-2 באפריל 2019[9], אך הקו בוטל במרץ 2019.[דרוש מקור]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Camera-photo.svg מדיה וקבצים בנושא צ'יינה סאות'רן איירליינס באתר Airliners.net

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]