צביקה צוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צביקה צוק
Tsvika Tsuk
Tsvika Tsuk
לידה 16 בנובמבר 1953 (בן 68)
ענף מדעי ארכאולוגיה
מקום מגורים ישראל

צְבִיקָה צוּקאנגלית: Tsvika Tsuk; נולד ב-16 בנובמבר 1953) הוא ארכאולוג, גאוגרף, מדריך טיולים ישראלי ומומחה בינלאומי לחקר מפעלי מים עתיקים בישראל. היה הארכאולוג הראשי של רשות הטבע והגנים במשך 22 שנים. לדבריו: "כל דבר שאתה מגלה - זה מרגש. אתה לא יודע מה תמצא בעוד רגע".[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת ספר: ״צפורי ואתריה״
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

צביקה צוק (גורודצקי) הוא בנם של אורה ושמואל גורודצקי, ונינו של צבי למפרט בן למייסדי המושבה פתח תקווה.[2] צוק נולד בשנת 1953 ברמת גן ולמד בתיכון אוהל-שם. בשנת 1972 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת חרוב ולאחר מכן כקצין ידיעת הארץ בבית הספר לקצינים וכסגן ראש מדור ידיעת הארץ. זכה במקום ראשון בחידון צה"ל בידיעת הארץ בשנת 1973. בשנת 1979, סיים תואר ראשון בהצטיינות בארכאולוגיה וגאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב ואת לימודי התואר השני בארכאולוגיה סיים בשנת 1985. בשנת 2000 סיים את עבודת הדוקטורט בארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בנושא "מפעלי מים קדומים בארץ ישראל מהתקופה הנאוליתית ועד שלהי תקופת הברזל", בהנחיית פרופסור זאב הרצוג ודוקטור זאב משל.

צוק הוא מדריך טיולים החל משנת 1974 והדריך עד כה אלפי ימי טיול בארץ וכ-100 טיולים ברחבי העולם.

נשוי לעמית ואב לבן אחד - איתן ומתגורר ברמת גן.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1979–1984 עבד בחברה להגנת הטבע, שם הקים את בית ספר שדה ירקון בפתח תקווה, וכן במחלקת ייעוץ טיולים. בשנים 1992–1995 ניהל את המרכז לחקר מערות בישראל (מלח"ם) של החברה להגנת הטבע. בשנים 1995–1998 ניהל את מחלקת ההדרכה ברשות הגנים הלאומיים. משנת 1998 עד שנת 2020, ניהל את אגף הארכאולוגיה ברשות הטבע והגנים. בתפקידו זה, עסק בהגנה ושימור אתרי עתיקות בגנים לאומיים ושמורות טבע וכן בהגשת אתרי מורשת עולמית להכרזה באונסקו. ביוזמתו הוכרזו עד כה 5 אתרי מורשת עולמית בישראל: התילים המקראיים – תל מגידו, תל חצור ותל באר שבע (2005),[3] דרך הבשמים וערי המדבר בנגב – עבדת, ממשית, שבטה וחלוצה והדרך מאורחן מור לעבדת (2005),[4] מערות הכרמל (2012),[5] מערות מרשה ובית גוברין (2014),[6] מערות בית שערים (2015).[7] בשנים 1975–2019 חקר את מערכת המים הקדומה של העיר צפורי, המתוארכת לתקופות הרומית והביזנטית. במרכז המחקר חפירת מאגר המים הענק ששימש לוויסות המים לעיר. מאגרים נוספים, המכונים מאגרי הקשתות ובריכת משהד והבריכה המערבית נחפרו בשנים 2002-2019 והוסיפו מידע חשוב למחקר זה.

עטיפת ספר: "The Nahal Qanah Cave"
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

בשנים 1986–1988, ערכו צביקה צוק ופרופסור אבי גופר חפירה משותפת במערת נחל קנה. בחפירה התגלו 8 מטילים דמויי טבעת, עשויים זהב ואלקטרום. כל הטבעות נעשו ביציקה, וצורתן דומה לצורת טבעות המופיעות על ציורי קיר מאוחרים יותר במצרים. מטילי הזהב הללו נחשבים לזהב הקדום ביותר במזרח התיכון, והם מתוארכים לתקופה הכלקוליתית (לפני כ-6,000 שנה).[8]

בשנים 2010–2018, חפר את מפעל המים של תל גזר בניהול משותף עם משלחת מטעם הסמינר התאולוגי הבאפטיסטי של ניו-אורלינס, בראשות פרופסור ג'ים פרקר (חוקר מקרא וסגן נשיא הסמינר התאולוגי הבפטיסטי של ניו אורלינס[9]). המשלחת תיארכה את מפעל המים לתקופת הברונזה התיכונה 2 ב', הנחשב עד כה למפעל המים הכנעני הגדול בעולם.

חפירות עיקריות נוספות בהן השתתף וניהל היו: אפולוניה (מגדל העוז), בקעת עובדה (אתר 17), תל גריסה (מפעל המים), חורבת זיכרין (בית המרחץ וסקר בורות מים), יריחו - נחל פרת (אמות המים), לגיו - מגידו (אמת המים), הרצליה (מנהרת הניקוז), סוסיתא (אמות המים), שבטה (סקר בורות מים), מגדל צדק (בית האחוזה ומערות קברים מימי הבית השני), תל אפק - אנטיפטריס (התיאטרון), יבנה ים (מערת החניון) ובית שערים (מאגר המים).

עטיפת ספר: ״צפורי וסביבתה״
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמות המים לצפורי, תל אביב: הוצאת החברה להגנת הטבע, 1985.
  • צפורי ואתריה, תל אביב: הוצאת החברה להגנת הטבע, 1987.
  • צביקה צוק ועמוס קלונר (עורכים), נקרות צורים 19 (כת״ע לחקר מערות), תל אביב: הוצאת החברה להגנת הטבע, 1993.
  • צפורי וסביבתה, ירושלים: הוצאת אריאל; 109, 1995.
  • צביקה צוק, אריק רוזנברגר ומרטין פיילשטוקר, מאגר המים העתיק של צפורי, תל אביב: רשות הגנים הלאומיים, 1996.
  • מפעלי מים קדומים בארץ ישראל מהתקופה הנאוליתית ועד שלהי תקופת הברזל, (דיסרטציה), אוניברסיטת תל אביב, 2000.
  • מים בקצה המנהרה - לטייל במפעלי המים הקדומים, ירושלים: הוצאת יד בן-צבי ורשות הטבע והגנים, 2011.
  • Avi Gopher & Tsvika Tsuk, The Nahal Qana Cave, Earliest Gold in the Southern Levant, Edited by Avi Gopher, Tel Aviv University, Sonia and Marco Nadler Institute of Archaeology. Monograph Series Number 12, 1996.
  • Ze'ev Meshel, Tsvika Tsuk, Henning Fahlbusch & Yehuda Peleg, The Water-Supply System of Susita, Institute of Archaeology University of Tel Aviv, Fachhochschule Lübeck, 1996.
  • Ancient Water Systems in Settlements in Eretz-Israel (from the Neolithic to the end of the Iron Age). Ph.D. Thesis, Tel-Aviv university (Hebrew), (English Summary), 2000.
  • Christoph Ohlig, Yehuda Peleg and Tsvika Tsuk, (Eds.) Cura Acuarum in Israel. Proceedings of the 11th International Conference on the History of Water Management and Hydraulic Engineering in the Mediterranean Region, Israel, 7-12 May 2001, Siegburg, 2002.
  • Christoph Ohlig and Tsvika Tsuk, (Eds.) Cura Acuarum in Israel. Proceedings of the 15th International Conference on the History of Water Management and Hydraulic Engineering in the Mediterranean Region, Israel, 14-20 October 2012, Siegburg, 2012.

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עטיפת הדוקטורט: ״מפעלי מים עתיקים ביישובים בארץ ישראל"
    תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
    נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
    צוק, צ. (עורך), 'סיפורי תושב רמת גן' שמואל גורודצקי, 2007.
  • צוק, צ. (עורך), 'סיפורו של בית כנסת' שמואל גורודצקי, 2015.

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צוק, צ. וגופר, א. תשנ"א, ״אוצרות ממערת נחל קנה שבמערב השומרון״, קדמוניות כד (94-93): 31-23.
  • ״אספקת מים בחורבת זיכרין, כפר מהתקופה הביזנטית בשולי השומרון״, בתוך: זאבי, ר. (עורך), ישראל עם וארץ, שנתון מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, ספר ז'-ח' (26-25) תש"ן-תשנ"ג (1993-1990), עמ' 132–148.
  • ״בית שערים, עיר מן העבר״, טבע הדברים 13, עמ' 130–141.
  • ״אספקת המים של שבטה בתקופה הביזנטית״, קדמוניות 125, תשס"ג, עמ' 18–24.
  • ״ניצנים ראשונים לראשיתה של רשות הגנים הלאומיים״, שיחות עם דוד לוינסון, סמנכ"ל רשות הגנים הלאומיים בשנים 1954–1986, 2004, 56 עמודים.
  • צוק, צ. וגספר, ד., ״מסביב להר הלבן״, ארץ וטבע 104 (יולי-אוגוסט 2006), עמ' 60–68.
  • "מעשה באמת מים"... לאורך אמות המים לצפורי. עמק יזרעאל וכל נתיבותיו, זלצר, א. (עורך), 2007, עמ' 94–112.
  • "׳ויבא את המים העירה׳ צריכת המים בירושלים בתקופה המקרא״, חידושים בחקר ירושלים הקובץ הארבעה-עשר, ברוך, א. לוי-רייפר א. ופאוסט, א. (עורכים), תשס"ט, עמ' 107–119.
  • ״מקורות המים של בית המקדש הראשון בהר הבית, ירושלים״, חידושים בחקר ירושלים הקובץ השישה-עשר, ברוך, א. לוי-רייפר א. ופאוסט א. (עורכים), תשע"א, עמ' 7–20.
  • ״חידושים בחקר מפעלי מים קדומים״, קדמוניות 155, 2018, עמ' 3–17.
  • ״שימור והגנה על אבני המיל נושאות הכתובות״, פרק 16, דרכי הבשמים 2020, בן דוד, ח. ופרי, ד. (עורכים), 2021. עמ' 229–240.
  • ״הכרזת ׳דרך הבשמים וערי המדבר בנגב׳ אתר מורשת עולמית״, פרק 17, דרכי הבשמים 2020, בן דוד, ח. ופרי, ד. (עורכים), 2021, עמ' 243–251.
עטיפת הספר: ״מים בקצה המנהרה״
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסף קמר, הצצה נדירה למערכת המים של ציפורי העתיקה, ynet, ‏9 ינואר 2021
  2. ^ ארכיונים אישיים, צוק צביקה, הארכיון לתולדות פתח תקוה
  3. ^ The Biblical Tels – Megiddo, Hazor, Beer Sheba, משרד החינוך, ‏15 יולי 2005 (באנגלית)
  4. ^ The Incense Route - Desert Cities in the Negev, אונסקו, ‏15 יולי 2015 (באנגלית)
  5. ^ עוזי ברוך, נחל מערות - אתר מורשת עולמית אונסק"ו הכריזה על מערות האדם הקדמון כעל אתר מורשת עולמית. המבנה, עשוי כולו לבני בוץ, נבנה לפני כ-3,700 שנים., ערוץ 7, ‏29 יוני 2021
  6. ^ גן לאומי בית גוברין-מערות מרשה הוכרז כאתר מורשת עולמי, רשות הטבע והגנים, ‏10 יוני 2014
  7. ^ ד״ר דלית אטרקצ׳י, הכרזה על אתר מורשת עולמית חדש - "הנקרופוליס של בית שערים", הוועד הישראלי לאונסקו, משרד החינוך, ‏5 יולי 2015
  8. ^ אבי גופר וצבי צוק, אוצרות ממערת נחל קנה שבמערב שומרון, דעת -אתר לימודי יהדות ורוח, מחקרי יהודה ושומרון קובץ א׳, ‏תשנ"א - 1991
  9. ^ הראלה סטוצקי-באר, מפעל המים העלום של גזר,  National Geographic, המהדורה הישראלית, ‏9 אוגוסט 2012