סיירת חרוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סיירת חרוב
סמל סיירת חרוב.jpg
פרטים
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך Badge of the Israel Defense Forces.svg  צה"ל
סוג סיירת
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1966
מקים היחידה יחיאל אמסלם ויחזקאל (חזי) שלום
פירוק היחידה 1974
מלחמות מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
פיקוד
יחידת אם חטיבה 35, פיקוד מרכז, חטיבת הבקעה, חטיבת כפיר
מפקדים מפקדה הראשון היה יחזקאל (חזי) שלום, ע׳ קמ״ן חטיבה 35

סיירת חרוב (גדוד 484) הייתה סיירת פיקודית שפעלה בפיקוד המרכז בין השנים 19661974.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוזמה להקמת סיירת חרוב החלה באפריל 1966. מקים הסיירת ומפקדה הראשון היה יחזקאל (חזי) שלום. לוחמי היחידה נבחרו משורות חטיבת הצנחנים ואורגנו כמחלקת סיור ביחידת המודיעין של החטיבה. בהמשך מפקדה השני אריה צידון (צימל) הוא שהפכה מיחידה בהקמה, ליחידה מבצעית.

לאחר הקמתה, פעלה הסיירת בעיקר בגבול ירדן. במלחמת ששת הימים לחמה הסיירת באזור מצפון לירושלים, רמאללה וצפונה לכיוון שכם. במלחמת ההתשה בבקעת הירדן פעלה הסיירת במשימות סיור, אך בייחוד במשימות מיוחדות שעיקרן תצפיות, מארבים חודרים מעבר לגבול ומרדפים אחר מחבלים ומסתננים באזורי יהודה ושומרון והגבול החדש עם ירדן[1]. בתקופה זו הסיירת טופחה על ידי אלוף הפיקוד רחבעם זאבי.

באירוע חטיפת המטוס הלבנוני באוגוסט 1973, שבו מטוס בואינג 707 לבנוני נחטף על ידי אזרח לובי והונחת בנתב"ג, הוטלה משימת ההשתלטות על הסיירת, תוך העדפתה על-פני כוח מסיירת מטכ"ל. כוח בפיקוד שלום קורן, מפקד פלוגה בסיירת, פרץ פנימה והשתלט על החוטף, החמוש באקדח, ושחרר את בני הערובה.

במהלך מלחמת יום הכיפורים לחמה היחידה, בפיקוד חיים אורן, בחזית הדרום. בתחילה נועדה הסיירת להשתתף ב-22 באוקטובר, כחלק מכוח מכוח מיוחד עליו פיקד מתן וילנאי, בפשיטה על פורט פואד, אולם זו בוטלה בשל כניסת הפסקת האש הראשונה לתוקפה[2]. לאחר מכן לחמה בקרבות טיהור החיץ החקלאי ובחילוץ הצנחנים הנצורים במהלך הקרב בעיר סואץ[3], עד לכניסת הפסקת האש לתוקף.

לאחר מלחמת יום הכיפורים כחלק מרפורמה במערך חיל הרגלים פורקו כל הסיירות הפיקודיות וכוח האדם הופנה לאיוש גדודי חי"ר. בין אלה שפיקדו על פלוגות בסיירת ניתן למנות את יוני נתניהו[4], אסא קדמוני, יואב גלבר ואת שריה עופר ("ייה").

על שמה של הסיירת הוקם בשנת 1995 גדוד חרוב של חטיבת כפיר. במרץ 2017 הוסב גדוד חרוב לסיירת, ובכך הפך לחוד החנית של חטיבת כפיר ומיועד לפעול בלחימה באיו"ש ועזה. בסיירת החדשה הקימו צוותי לת"ק (לוחמה תת-קרקעית), צוותי פשיטה מיוחדים וצוות מודיעין מדויק.

סמל היחידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון ראשוני לסמל היחידה צוייר על ידי אייזיק ("עזי") שפירא, בן קיבוץ אפיקים, ששירת כמש"ק במחלקת המודיעין של חטיבה 35. ציור ראשון של הסמל בגרסתו הסופית בוצע על קיר ודלת במגורי הסיירת בתל נוף, על ידי לוחם היחידה, משה שדה (שטיינפלד). המוטיבים העיקריים בסמל מדגישים את ייעוד הסיירת ושיוכה: האריות מצביעים על שיוך היחידה לפיקוד מרכז, הג'יפ מסמל את משימות ואופי פעילות היחידה, הכנפיים מסמלות את השיוך למערך המוצנח והחבצלת היא סמל המודיעין.

עם גיבוש הרעיון וציור הסמל, הוא הוצג ב-1966 על ידי יעקב רוזנצווייג (לימים, "רוזן"), לוחם ביחידה, בפני אביו, אשר עסק בצורפות. האחרון התנדב מייד להכין תבנית ואבטיפוס ללא כל עלות. לאחר קבלת האישורים הנדרשים לנשיאת הסמל היחידתי, אורגן על ידי אחד מקציני הסיירת, נדב בר אמוץ, יום עבודה לחיילי היחידה במסיק הזיתים. בהכנסות מיום עבודה זה, מומון ייצור סמל סיירת חרוב. הסמל יוצר כפי שעוצב ובהתאם לאבטיפוס שייצר הצורף חיים רוזנצווייג מחיפה.

מפקדי היחידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
יחזקאל שלום 1966 - 1967 מפקד היחידה הראשון, מונה לתפקיד ב-3 באפריל 1966. היחידה הייתה בהקמתה, על בסיס חיילי צנחנים מהגדודים.
אריה צידון (צימל) 1967 לימים מפקד חטיבת הצנחנים. היחידה הפכה בתקופתו למבצעית.
דן שגיא (צו'בו) 1967
עמוס נאמן 1967 - 1968
צבי עופר[5] 1968 נהרג בקרב עם מחבלים בוואדי קלט בדצמבר 1968. על שמו נקרא "מחנה עופר" ובשנות האלפיים, בית סוהר עופר[6].
יוסף קולר 1969 - 1970 לימים מפקד עוצבת הגליל
יהודה בר (יוד-בית) 1970 - 1972 לימים מפקד עוצבת הגליל
מנחם סלע (נחיק) 1972 - 1973
ישראל פסח 1973
יאיר קליין 1973 מ"מ מג"ד בין 20 ביולי 1973 ל-10 באוקטובר 1973
חיים אורן (איבן) 1973 - 1974 מפקדה האחרון של היחידה, מתחילת מלחמת יום הכיפורים ועד פירוקה ביוני 1974; קודם לכן, בשנים 1970–1971, כיהן כסגן-מפקד הסיירת.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר סיירת חרוב ברמת גן
לוחית זיכרון בכיכר סיירת חרוב ברמת גן

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב ארז בהשתתפות זאב קליין, האנציקלופדיה לצבא וביטחון – "צה"ל בחילו", הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1983, כרך 14 - "סיירות ומיעוטים", עמ' 74–103
  • ברוך נבו ונורית אשכנזי, "השיבה מסרפיאום", הוצאת ספרית מעריב, 2006, עמ' 123–144

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדו נתניהו, "הקרב האחרון של יוני", הוצאת "מעריב, 1991, עמ' 118
  2. ^ http://www.484.co.il/editor/assets/plugat_koren1973.pdf סיפורה של פלוגת קורן במלחמת יום הכיפורים 1973], מתוך אתר עמותת סיירת חרוב, עמ' 3-9
  3. ^ ראו את הסרט "קרב אחד יותר מידי".
    סרטונים הצצה: קרב אחד יותר מדי, באתר ערוץ עשר, 12 בספטמבר 2013 (במקור, מאתר "nana10")
  4. ^ יוני נתניהו, מכתבי יוני, הוצאת ספרית מעריב, מהדורה מיוחדת לכבוד 30 שנים למבצע אנטבה, 2006, עמ' 204-205
  5. ^ דברים לזכרו מתוך הספר: "עשרים שנות גבורה בישראל", מתוך אתר חטיבת הצנחנים
  6. ^ שמעון כהן, לראשונה בואדי קלט: הנצחה למפקד קרבות המרדפים, באתר ערוץ 7, 5 במרץ 2012
  7. ^ מילות השיר "יש לי אהוב בסיירת חרוב", באתר שירונט