קתדרלת יוחנן הקדוש (ולטה)

קתדרלת יוחנן הקדוש
Kon-Katidral ta' San Ġwann
מידע כללי
סוג	קתדרלה, כנסייה
על שם	יוחנן המטביל
כתובת	Misrah San Gwann
מיקום	ולטה
מדינה	מלטה
מייסדים	ז'אן דה לה קסייר
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1577
תאריך פתיחה רשמי	1577
אדריכל	ג'רולאמו קסאר
סגנון אדריכלי	בארוק
קואורדינטות	35°53′52″N 14°30′46″E / 35.897778°N 14.512778°E
	www.stjohnscocathedral.com
	מפת ולטה והקתדרלה במרכזה

קון-קתדרלת יוחנן הקדוש (במלטית: Kon-Katidral ta’ San Ġwann, באנגלית: St. John's Co-Cathedral) בוולטה בירת מלטה, היא הקתדרלה הקתולית של האי מלטה, במשותף (Co-Cathedral) עם קתדרלת פאולוס הקדוש בעיר מדינה. הקתדרלה, שהוקמה על ידי מסדר האבירים ההוספיטלרים, מוקדשת ליוחנן המטביל, הקדוש המגן של המסדר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית הכנסייה החלה בשנת 1572 בהוראתו של הגראנד מאסטר ז'אן דה לה קסייר (Jean de la Cassière), ותכנונה הופקד בידי האדריכל המקומי ג'רולאמו קסאר. היא מוקמה במרכזה של העיר המבוצרת ולטה, בירת ההוספיטלרים החדשה, שנבנתה לאחר עמידתם במצור הגדול על מלטה ב-1565. ב-1577 הסתיימה הבנייה, והכנסייה קושטה ועוטרה ביצירות אמנות עשירות. במחצית המאה ה-17 עוצב פנים הכנסייה מחדש בסגנון אדריכלות הבארוק, בפיקוחו של האמן בן קלבריה מתיה פרטי (Mattia Preti,‏ 1613-1699). השינויים החשובים ביותר בתקופה זו היו עיטורה מחדש של תקרת הספינה הראשית ב-18 סצנות מחייו של יוחנן המטביל, ועיטור הקירות הפנימיים של הספינה ושל קפלות הצד במיטב סגנון הבארוק. העמודים התומכים בתקרת הספינה הראשית צופו בשיש ירוק, ולמעשה, כל קירות הפנים, התקרה והרצפה של המבנה מכוסים בציורים, בשיש וביצירות אמנות. אחד המקורות החשובים ליצירות האמנות העשירות של הקתדרלה היה הנוהג לפיו כל גראנד מאסטר נבחר תרם לה יצירה כלשהי שהעידה, בין היתר, על עושרו ועל נדיבות לבו, והנציחה את זכרו.

ב-1798 נכנעו ההוספיטלרים לנפוליאון ועזבו את מלטה, ושנתיים לאחר מכן עבר האי לבעלות הבריטים. בצו של הוותיקן הוענק לכנסייה מעמד של קתדרלה במשותף בשנת 1816. במאה ה-19 הופקדה הקפלה של לשון צרפת (ראו להלן) בידיו של האמן המקומי ג'וזפה היזלר (Giuseppe Hyzler) מתנועת הנצרנים (תנועה אשר ביקשה להשיב את האמנות הדתית הנוצרית למקורותיה). זה הסיר את המזבח בקפלה, שינה חלק מיצירות האמנות בה וגרם נזק לאחרות. פעולותיו הופסקו בעקבות מחאה בשנת 1840. במלחמת העולם השנייה נפגעה הקתדרלה מההפצצות האוויריות של מדינות הציר על מלטה, אך אלה גרמו נזק בעיקר לאגפים המשניים ופחות לגוף הכנסייה עצמה. חדר המלבושים ומגדלי השעון נפגעו באופן קשה, ודלת הכניסה הראשית הועפה ממקומה. הנזקים תוקנו ותכולת המבנה ניצלה, במידה רבה בשל כך שהועברה מבעוד מועד למקום מבטחים. בשנת 2001 הוקמה "קרן קון-קתדרלת יוחנן הקדוש" (St John’s Co-Cathedral Foundation), המופקדת על ניהול הכנסייה והמוזיאון הצמוד לה, ועל שימורם.

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקתדרלה נצבת בערך במרכזה הגאוגרפי של העיר ולטה. מצידה הצפון-מערבי היא גובלת ברחוב הרפובליקה, רחובה הראשי של העיר, ומדרום-מזרח לה נמתח רחוב הסוחרים (Triq il-Merkanti), אחד משני הרחובות הראשיים האחרים של ולטה. חזיתה פונה לכיוון דרום-מערב, אל כיכר יוחנן הקדוש (Piazza San Ġwann). למבנה חזות מבוצרת, אשר הושפעה מאירועי המצור הגדול, ושני מגדלי פעמונים ניצבים משני צדדיה של החזית.

המזבח המרכזי ומאחוריו פסל טבילת ישו בידי יוחנן המטביל

לוחות הקבורה המכסים את רוב שטחו של המבנה

הספינה הראשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה של הספינה הראשית הוא 53 מטרים ורוחבה 15 מטרים. היא מחולקת לאזור הכללי ולאזור המקודש (Sanctuary) שבו ניצב המזבח הראשי על במה מוגבהת. בעבר שכן באפסיס שבאזור המקודש מזבח בודד ומעליו ציור המתאר את טבילתו של ישו. הציור נמצא כיום באולם מייג'ור קוליירו (ראו להלן), ובמקומו ניצב באפסיס פסל של האירוע, מעשה ידיו של ג'וזפה מצואולי מהמאה ה-18, ומשני צדדיו שני עוגבים. למזבח זה נוסף המזבח הראשי, העשוי שיש והניצב במרכזו של האזור המקודש. סביב המזבח אפריז שבו משולבים סמלי ארבעת המבשרים וסמליהם של פטרוס הקדוש (מפתחות השמים) ושל פאולוס הקדוש (ספר החוקים והחרב). המוטיב המרכזי במזבח הוא של הסעודה האחרונה, וזה עדוי מארד מוזהב ומשולבים בו אבני לפיס לזולי. מעל המזבח הראשי תלויה חופה. למעט האזור המקודש, כמעט כל רצפת הספינה הראשית, הקפלות והאורטוריום מכוסה בלוחות קבורה משיש צבעוני. אלה מונים 405 במספר וניתן לצפות בכל אחד מהם באתר הרשמי.

הקפלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משני צדי הספינה הראשית שוכנות הקפלות הצדדיות. בקתדרלה שמונה קפלות, ארבע מכל צד, וארבעה מעברים, שניים מכל צד. כל הקפלות נקראות על שם שמונה לשונות ההוספיטלרים (Langues), הכינוי הרשמי שניתן ליחידות הלאומיות של המסדר. הלשונות העיקריות זכו לקפלות קרובות יותר אל המזבח הראשי.

קפלת אנגלו-בוואריה (תרשים - 1) נודעה עד המאה ה-18 כקפלת הרליקים, אך אז הוקדשה לחשמן הקדוש קארלו בורומאו (Carlo Borromeo, ‏ 1538-1584), הארכיבישוף של מילאנו. המזבח עשוי משיש צבעוני בסגנון המאה ה-18, ומוקדש לבתולה. עליו ניצב קרוסיפיקס מוזהב, מעשה ידיו של האמן הרומאי, אלסנדרו אלגארדי. שער הארד של הקפלה ניצב על גבי מעקה, והוא הועבר למקומו מקפלת המדונה מפילרמוס (ראו להלן), בה שימש כאיקונוסטאזיס. מתחת לקפלה ולאזור המקודש שוכנת קריפטת הקבורה של 11 הגראנד מאסטרים הראשונים ששלטו במלטה, ואביר נוסף, והגישה אליה היא מהקפלה.
קפלת פרובאנס (תרשים - 2) - המזבח בקפלה זו הוא מעשה ידיו של פרטי בשנות ה-20 של המאה ה-17, אך הוא חודש וצופה בשיש לבן ב-1732. המזבח נושא איקונין של המלאך מיכאל, שלו מוקדשת הקפלה. לאורך קירותיה הצדדיים של הקפלה טמונים שניים מהגראנד מאסטרים - אנטואן דה פול (Antoine de Paule) וז'אן לסקאריס קסטליאר (Jean Lascaris Castellar) - וקבריהם מעוצבים בסגנון מנייריסטי. בקפלה לונטה המציגה את הופעתו של מיכאל הקדוש על הר גרגאנו.
קפלת צרפת (תרשים - 3) מוקדשת לשיחת פאולוס הקדוש (האירוע שבעקבותיו היה פאולוס למאמינו של ישו). קפלה זו עברה שיפוצים מרחיקי לכת במיוחד, הן במאה ה-17, עת נוספו לה פסלים ותבליטים, והן במאה ה-19, עת נערכו בה שינויים בסגנון התנועה הנצרנית. בית המלוכה הצרפתי מיוצג בעיטורי פלר דה ליס על קירות הקפלה, ועל כיפתה סמל פלר דה ליס גדול נוסף הנישא על ידי שני מלאכים. המזבח בקפלה הוצב בה ב-1614, והוא עשוי בפשטות משיש לבן. הוא מציג את השלכתו של פאולוס מהסוס בדרכו לדמשק מעשה ידיו של פרטי. על הלונטה בקפלה ציור המציג את אונייתו הטרופה של פאולוס בחופי מלטה וציור נוסף המתאר את עריפת ראשו ברומא. בקפלה שני מונומנטים לשני גראנד מאסטרים נוספים - אדריאן דה ויניאקור (Adrien de Wignacourt), פרה עמנואל דה רוהאן (Fra Emmanuel de Rohan) - ושרידיהם טמונים כדי קבורה במקום. בקפלה שני קברים נוספים - האחד של אחיו של ויניאקור, אשר מת בעת שביקר במלטה ב-1615; והאחר של הוויקונט דה בוז'ולה, אחיו של לואי פיליפ מלך צרפת, אשר מת גם הוא במלטה ב-1808.
קפלת איטליה (תרשים - 4) מוקדשת לקתרינה מאלכסנדריה, פטרוניתם של ההוספיטלרים האיטלקים. המזבח הוא מעשה ידיו של פרטי, ומעליו ציור גדול המתאר את נישואיה המיסטיים. הלונטות משני צדדי הקפלה מתארות את פולמוסה של הקדושה (משמאל), ואת מותה בשל אמונתה (מימין). הקפלה מעוטרת בעלי קוציץ וסמל של עיט דו-ראשי מייצג את בית המלוכה הספרדי דווקא. מימין ניצב מונומנט המוקדש לגראנד מאסטר גרגוריו קראפה (Gregorio Carafa), והרצפה עשויה מלוחות קבורה מהמאות ה-17 וה-18. הקפלה שופצה על ידי ממשלת איטליה בשנת 2005.
קפלת גרמניה (תרשים - 5) מוקדשת להתגלותו של ישו, והיא השתייכה לא רק לאבירים מגרמניה, אלא גם לכאלה מאוסטריה, מהולנד ומארצות סקנדינביה. המזבח מתאר את הערצת שלושת האמגושים.
קפלת המדונה מפילרמוס (תרשים - 6) נחשבה לאחת החשובות בקפלות הקתדרלה, שכן בה נשמר האיקונין עושה הנפלאות של המדונה מפילרמוס (Madonna of Philermos), אשר היה בחזקת האבירים עוד בירושלים. האבירים הפנו את תחינותיהם לניצחון בקרב אל המדונה מפילרמוס, ואם זכו בניצחון, העניקו לה את מפתחות המבצרים שכבשו. המפתחות תולים בקפלה עד היום. כאשר ההוספיטלרים נאלצו לעזוב את מלטה ב-1798, הם לקחו עימם את האיקונין לסנקט פטרבורג ולבסוף התגלגל למוזיאון במונטנגרו, שם הוא שמור כיום. בקפלה שערים מצופים כסף מהמאה ה-18 המשמשים כאיקונוסטאזיס.
קפלת אוברן (תרשים - 7) מוקדשת לסבסטיאן הקדוש. המזבח בקפלה הוא אחד משני העתיקים בקתדרלה (יחד עם זה של קפלת פרובאנס) והוא מעוטר בעמודונים לולייניים. מעל המזבח מתואר מותו בשל אמונתו של סבסטיאן הקדוש, ובשתי לונטות בקפלה מתוארות סצנות מחייו. בקפלה שוכן קברו של הגראנד מאסטר אנה דה קלרמון דה שאט-גאסאן (Annet de Clermont de Chattes-Gessan).
קפלת אראגון (תרשים - 8 ) מוקדשת לגאורגיוס הקדוש, הקדוש המגן של האבירים מאראגון. המזבח בקפלה הוא יצירתו הראשונה של פרטי בכנסייה, ומציג את הקדוש בהורגו את הדרקון.
קפלת קסטיליה, לאון ופורטוגל (תרשים - 9) מוקדשת ליעקב בן חלפי, הקדוש המגן של ספרד, ועל המזבח נראית דמותו כשעל חזהו סמלו - הצדפה. בקפלה קבורים הגראנד מאסטרים אנטוניו דה ויליינה (Anton Manoel de Vilhena) ומנואל פינטו דה פונסקה (Manuel Pinto da Fonseca).

האגפים המשניים והמוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסקריסטי - הסקריסטי ששמשה בעבר כחדר מלבושים, נבנתה ב-1598 ותקרתה עשויה מדוגמאות שקועות, בדומה לתקרת הספינה הראשית לפני השיפוץ המקיף במאה ה-17. פנים האולם חודש ב-1758.
חדר המלבושים - בחדר זה שמורים המלבושים שנתרמו לכנסייה. רובם עשויים ממשי צבעוני ובחלקם משולבים חוטי כסף וזהב.
אולם מייג'ור קוליירו - אולם מייג'ור קוליירו (Mgr. Coleiro Hall) משמש כיום כגלריית ציורים מהמאה ה-16, העוסקים בנושאים דתיים והיסטוריים, וכוללים דיוקנים של מספר גראנד מאסטרים.
האורטוריום נבנה בין השנים 1602-1605 כמקום פולחן לאבירים חדשים. באולם שמורה יצירת האמנות הידועה ביותר בקתדרלה - עריפת ראשו של יוחנן המטביל מאת קאראווג'ו מ-1608. עוד שוכן בו ציורו של אותו אמן המתאר את "הירונימוס הכותב", גם הוא מ-1608. בשנות ה-80 של המאה ה-17 שופץ האורטוריום על ידי פרטי, אשר הוסיף לו מזבח, תבליטים מוזהבים בתקרתו המקומרת ובאפסיס, יצירות אמנות המתארות סצינות מהפסיון של ישו, וכן את תמונותיהם של מספר קדושים ושניים ממייסדי המסדר ההוספיטלרי. באולם שמורים גם עוגב נדיר מהמאה ה-16 ופסל ראשו של יוחנן המטביל עשוי שיש הנח על צדפה.
הכניסה למוזיאון - באולם מוארך זה ניצב פסלו של ישו המושיע, מעשה ידיו של אלסנדרו אלגארדי. הפסל הגיע למלטה ב-1639, ובתחילה ניצב בגומחה בנמל הגדול ממזרח לוולטה. הוא אחז בידו האחת בגלובוס ובאחרת ברך את הבאים. לאחר מכן הוא הועבר לכנסייה קטנה שנבנתה על רציף הנמל, ומשזו נהרסה ב-1853 הוא הועבר לחזית הקתדרלה. מאוחר יותר שופץ והוכנס לאורטוריום. בשלב כלשהו שונה מראהו של הפסל.
אולם פריוס מוקדש לחלק מאוסף הגובלנים הפלמי של הקתדרלה, אשר הגיע אליה ב-1701. האוסף כולל 29 יצירות בסך הכל, אשר הוכנו לפי תכנון של פטר פאול רובנס. 14 גובלנים גדולים מתארים סצינות מחיי ישו ואלגוריות, ו-14 נוספים עוסקים בבתולה, בשליחים ובישו המושיע. הגובלן הנותר מתאר את דמותו של התורם, הגראנד מאסטר רמון פריוס אי רוקפול (Ramon Perellos y Roccaful). חלק מהגובלנים תלויים בחדר המלבושים ובאולם צ'ירו פרי.
אולם צ'ירו פרי (Ciro Ferri Hall) - באולם זה שמור אוסף המזמורים הקתולי (לטינית Graduale) הערוך בעשרה כרכים, מתנתו של הגראנד מאסטר ל-איל אדם (L-Isle Adam). האוסף נוצר בידי אמנים שונים בסגנונות האמנות הגותית ואמנות הרנסאנס. עוד שמור בו אוסף של תשעה ספרי שירה (לטינית Antiphonarium). במקום נמצא גם כלי שהוכן כדי להכיל את שרידי ידו של יוחנן הקדוש אשר הטבילה את ישו בנהר הירדן. הכלי עשוי ארד מצופה בכסף, והוא הוכן על ידי האמן צ'ירו פרי מרומא. חלק מהכלי הוחרם על ידי צבאו של נפוליאון, והיתר הוברח ממלטה והושב אליה מאוחר יותר.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה בקתדרלה
קפלת גרמניה
קפלת איטליה
פרט
פרט מאחד מלוחות הקבורה
יצירת האמנות הידועה ביותר בקתדרלה - עריפת ראשו של יוחנן המטביל מאת קאראווג'ו (1608)
"הירונימוס הכותב" מאת קאראווג'ו (1608)