ק.ו.ן
שיר הנושא | "Мы начинаем КВН" ("אנחנו מתחילים ב-KVN") |
---|---|
סוגה | הומור וסאטירה/תחרות |
יוצרים |
סרגיי מוראטוב אלברט אקסלרוד מיכאיל יעקובלב |
מנחים |
אלברט אקסלרוד (1963-1964) סבטלנה ז'ילצובה (1963-1972) אלכסנדר מסליאקוב (1964-1972, 1986-2022) מנחים שונים (1961-1962, 2022 ואילך) |
ארץ מקור |
ברית המועצות רוסיה |
שפות | רוסית |
תוכנית מקור | ערב השאלות ההיתוליות |
הפקה | |
מפיק | Alexander Maslyakov |
חברת הפקה | AMiK |
אתר צילומים | מוסקבה |
שידור | |
רשת שידור |
הטלוויזיה המרכזית (1961-1990) ערוץ 1 (1990 ואילך) |
פורמט (תמונה) | 4:3, 16:9 |
תקופת שידור מקורית | 8 בנובמבר 1961 – עדיין משודרת |
קישורים חיצוניים | |
http://www.kvn.ru | |
דף התוכנית ב-IMDb | |
ק.ו.ן או KVN (נקרא: קָה.וֶה.אֶן) - (ברוסית: КВН - Клуб Весёлых и Находчивых - מועדון המצחיקים והשנונים) היא תחרות הומור ותנועה שמקורה בתוכנית טלוויזיה פופולרית שהופיעה לראשונה בברית המועצות ב-8 בנובמבר 1961. מדובר במשחק בין קבוצות (בדרך כלל של סטודנטים) המופיעות מול חבר שופטים ומציגות קטעים הומוריסטיים ומוזיקליים. המשחק כולל בדרך-כלל גם תחרויות אלתור.
התחרות הפכה לאחת מתוכניות הטלוויזיה הפופולריות ביותר במדינות ברית המועצות לשעבר ובקרב יוצאי מדינות אלה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות החמישים, על רקע הדה-סטליניזציה שערך אז ניקיטה חרושצ'וב, עלה הרעיון בקרב אנשי טלוויזיה סובייטים ליצור תוכנית טלוויזיה המוקדשת לבני נוער ולצעירים. העיתונאי סרגיי מוראטוב יצר תוכנית בשם "ערב השאלות ההיתוליות" (ברוסית: "Вечер весёлых вопросов") שהתבססה על פורמט של תוכנית שהייתה אז פופולרית בטלוויזיה הצ'כוסלובקית. בתוכנית הזו המנחים ניקיטה בוגוסלובסקי ומרגריטה ליפנובה שאלו את הנוכחים בקהל שאלות והנוכחים היו צריכים לענות עליהן בשנינות ואם אפשר אף בהומור. בסופה של כל תוכנית הבטיחו המנחים פרס למי שיגיע לתוכנית הבאה כשהוא מצויד בכמה אביזרים לא רגילים. בתוכנית השלישית הובטח פרס לכל צופה שיגיע לאולפן כשהוא מצויד בבגדי חורף (התוכנית צולמה בקיץ) ובעיתון מה-31 בדצמבר 1956, אך המנחה ניקיטה בוגוסלובסקי שכח להזכיר את העיתון. כתוצאה מכך, הגיעו לאולפן עשרות רבות של אנשים בבגדי חורף שדרשו לקבל את הפרס שהובטח להם. המשטרה לא הצליחה להסתדר עם ההמון ושידור התוכנית נפסק, כשבמקומה שודר הכיתוב "הפסקה בשידור עקב תקלה טכנית". זו הייתה הפעם האחרונה שהתוכנית הזו שודרה.
לאחר הפסקה של כמה שנים מאז כישלון ה-VVV ב-1957, פנתה אשת הטלוויזיה ילנה הלפרינה למוראטוב בבקשה ליצור תוכנית חדשה. לאחר שכנועים, והבטחתה של הלפרינה שהיא תיקח את האחריות על עצמה, מוראטוב הסכים. יחד עם ידידיו, הרופא אלברט אקסלרוד והמהנדס מיכאיל יעקבלב, המציא מוראטוב את הפורמט החדש שזכה לכינוי KVN, על שם טלוויזיות ה-KVN שהיו נפוצות אז בברית המועצות. לשלוש האותיות המציאו "האבות המייסדים" ראשי תיבות חדשים, וכך הומצא השם: "קְלוּב וֶסְיוֹלִיך אי נַאחוֹדְצִ'יבִיך" - "מועדון המצחיקים[1] והשנונים". התוכנית הראשונה הוקרנה בטלוויזיה הסובייטית ב-8 בנובמבר 1961. בשנים הראשונות השתתפו בה רק קבוצות ממוסדות להשכלה גבוהה ממוסקבה, אך המשחק הפך פופולרי במהרה ושוחק גם מחוץ למסגרת הטלוויזיונית כמו בתחרויות עירוניות ובתחרויות בין בתי ספר, פקולטות ואף מפעלים. תחילה הנחו את התוכנית שחקנים פופולריים, אך ב-1963 מונה אלברט אקסלרוד למנחה הראשון הקבוע של התוכנית יחד עם המגישה סבטלנה ז'ילצובה. בשנת 1964 הוחלט להחליף אותו בקפטן של אחת הקבוצות (ככל הנראה, כי לא רצו מנחה יהודי). אקסלרוד נשלח חזרה לאקדמיה לכתוב דיסרטציה, ויוצרי התוכנית ערכו אודישנים לקפטנים על מנת לבחור מהם את השותף החדש של ז'ילצובה. אחד הקפטנים, פבל קנטור, העדיף לשלוח את ידידו אלכסנדר מסליאקוב במקומו, ומסליאקוב הרשים כל כך את הוועדה שנבחר למנחה החדש. במהרה זכה מסליאקוב לפופולריות עצומה בקרב צופי הטלוויזיה, ונבחר בהמשך על ידי הנהלת רשות השידור הסובייטית להנחות עוד כמה תוכניות, חוץ מ-KVN. בעונות הראשונות של תוכנית ה-KVN לא היו רוב התחרויות ידועות מראש לקבוצות המשתתפות והכול היה מבוסס על אלתורים או על הכנות של מספר דקות תוך כדי השידור עצמו. עם הזמן צומצם מספרן של תחרויות האלתור והמשחק הפך תאטרלי יותר. במהלך התחרות התייחסו הקבוצות לבעיות שונות של חיי היום-יום של האזרחים הסובייטים ולכן לאחר מספר שנים הוחלט להפסיק את שידורה של התוכנית בשידור חי (אז בדיוק גם הופיעה האפשרות הטכנולוגית לעשות זאת). הדבר איפשר לחתוך בעריכה קטעים בעייתיים, לדעת עורכי הטלוויזיה. על הקבוצות גם הוטלו הגבלות שונות. למשל: אסור היה שלקבוצה יהיה קפטן יהודי, אסור שיהיו יותר מדי קבוצות סטודנטים ומעט מדי קבוצות של פועלים ושל איכרים, אסור שלקפטן הקבוצה יהיה זקן (זה נחשב כאילו הקבוצה עושה צחוק מקרל מרקס). בשנת 1972 התוכנית נסגרה סופית לאחר 11 שנות קיומה על ידי יושב-ראש הוועדה לשידורי רדיו וטלוויזיה סרגיי לאפין, שהיה ידוע בשנאתו לתוכנית. על אף סגירת התוכנית המשיכו צעירים בכל רחבי ברית המועצות לארגן משחקי KVN.
רבים משחקני ה-KVN של שנות השישים הפכו לאמנים מפורסמים ולאנשי בידור כשהבולטים שבהם הם השחקן והבדרן גנאדי חזנוב, הסאטיריקן מיכאיל זדורנוב, מגיש הטלוויזיה לאוניד יעקובוביץ', במאי הקולנוע יולי גוסמן, הסופר ארכדי אינין ואחרים.
בשנת 1986, עם בוא הפרסטרויקה, החליטו ותיקי ה-KVN משנות השישים אנדריי מנשיקוב ובוריס סליבוב לנסות ולהחיות את התוכנית. הם פנו ל"אבות המייסדים", שנתנו לשניים את ברכת הדרך, ולמסליאקוב, שהסכים שוב להנחות את התוכנית (ז'ילצובה סירבה). ב-13 במאי 1986 התקיים משחק ה-KVN הטלוויזיוני הראשון מאז סגירת התוכנית. לאחר מספר שידורים הפך המשחק שוב לפופולרי ואף לאחד מסמלי תקופת הגלאסנוסט. שחקני שנות השמונים היו הראשונים לצחוק בשידור על המפלגה הקומוניסטית, על הסובייט העליון, על גורבצ'וב, ואף על המהפכה. לאחר נפילת ברית המועצות הביא גל ההגירה ממנה את משחק ה-KVN למדינות חדשות, ובמיוחד לישראל, לארצות הברית ולגרמניה. בשנת 1992 התקיימה במוסקבה תחרות בינלאומית ראשונה בהשתתפות נבחרות חבר המדינות וישראל. בשנת 1994 אורגן בישראל פסטיבל KVN בינלאומי בהשתתפות נבחרות ארצות הברית, חבר המדינות, גרמניה וישראל.
כיום התוכנית משודרת בטלוויזיה הרוסית והיא אחת התוכניות הפופולריות של הערוץ הראשון. רבים מ"בוגרי" התוכנית הופכים לשחקנים ולתסריטאים מפורסמים (בראש ובראשונה נשיא אוקראינה הנוכחי ולדימיר זלנסקי, ואחרים כמו סרגיי סבטלקוב, אלכסנדר רבה, גאריק חרלאמוב, גאריק מרטירוסיאן, מיכאיל גלוסטיאן ואחרים). כמעט כל הסיטקומים ותוכניות ההומור ברוסיה מיוצרות על ידי שחקני KVN או בשיתופם.
ליגות KVN פועלות במקומות רבים ברוסיה, במדינות ברית המועצות לשעבר ובמדינות שבהן יש קהילות של דוברי רוסית. בישראל את התחרות מארגנת ליגת ה-KVN הישראלית הפתוחה ("OLKI"), רוב המשחקים נערכים באשדוד ובחיפה ובקיץ נערך פסטיבל מוזיקלי בחולון.
ארגון המועדון
[עריכת קוד מקור | עריכה]את משחקי ה-KVN הרשמיים מארגנת חברת "AMiK" (אלכסנדר מסליאקוב ושות') שנוצרה בשנת 1990. באותה שנה הציעה אחת הקבוצות בצחוק לבחור במסליאקוב לנשיא המועדון. לאחר כמה שנים התואר "נשיא" דבק במסליאקוב, והפך לתוארו הרשמי. חברת "AMiK" מארגנת מדי שנה כמות גדולה של משחקים במסגרות שונות וליגות רבות פועלות תחת חסותה. רק ליגות אלה נחשבות לרשמיות. רובן המוחלט של הליגות נמצא ברוסיה, אך קיימות ליגות גם במדינות אחרות שהיו חברות בברית המועצות, אם כי עקב המשבר והמלחמה בין רוסיה לאוקראינה ניתק הקשר בין "AMiK" לליגות הרשמיות במדינה זו, והן, נכון לרגע זה, אינן נמצאות תחת חסות החברה. בשנת 2015 הקימה חברת ההפקות של ולדימיר זלנסקי תחרות בשם "ליגת הצחוק" שנועדה להיות אלטרנטיבה ל-KVN באוקראינה.
הליגות של "AMiK" מתחלקות לכמה סוגים ודרגים. הדרג הבכיר ביותר הוא הליגות הטלוויזיוניות שבו כלולות ארבע הליגות הראשיות של המועדון שמיוצרות בראש ובראשונה כתוכניות טלוויזיה. בראש הדרג עומדת ליגת העל, שהיא הליגה הבכירה, המשודרת בערוץ הראשון. אלופת הליגה נחשבת לאלופת המועדון. מנחה הליגה היה אלכסנדר מסליאקוב עד לפרישתו עקב מצבו הבריאותי והמצב ברוסיה בשנת 2022 (מסליאקוב הלך לעולמו ב-2024). כבר בשנת 2022 הוחלט ב-AMiK לחפש מחליפים לתפקיד המנחה ובשנת 2024 נבחר הקומיקאי דמיטרי חרוסטליוב (שחקן נבחרת סנט-פטרסבורג בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000) למנחה קבוע.
תחת הליגה הזו נמצאת הפרמייר-ליגה, ששודרה גם היא בערוץ הראשון מהקמתה בשנת 2003 ועד לעונת 2020. החל מעונת 2021 משחקי הליגה אינם משודרים, אך הסטטוס שלה בתור ליגה טלוויזיונית נשמר. בשנות שידורה הנחה את הפרמייר-ליגה אלכסנדר מסליאקוב הבן (המכונה סאן סאניץ' - קיצור עממי של אלכסנדר אלכסנדרוביץ'). הפרמייר-ליגה נחשבת ליגה צעירה יותר, ומשחקות בה קבוצות בעלות פוטנציאל להגיע לליגת העל. אלופת הפרמייר-ליגה מבטיחה את עלייתה לליגת העל בעונה שלאחר מכן. משחקי שתי הליגות הבכירות נערכים במוסקבה.
במקום השלישי נמצאת הליגה הראשונה. זוהי ליגה "נודדת" המשנה את מיקומה אחת לכמה שנים. נכון לעכשיו, הליגה מקיימת את משחקיה בעיר פרם. בליגה הראשונה משחקות קבוצות צעירות שהגיעו להצלחות בליגות בדרגים הנמוכים יותר, ושיש להן פוטנציאל להיות קבוצות ברמת הליגות הבכירות ביותר. אלופת הליגה הראשונה מבטיחה את מקומה בפרמייר-ליגה בעונה שלאחר מכן, אך במקרים רבים יכולה אף "לדלג" מעליה ולהגיע ישר לליגת העל. משחקי הליגה הראשונה משודרים בטלוויזיה המקומית של המחוז המארח, אך ניתנים לצפייה גם בערוץ KVN ביו-טיוב.
הליגה הטלוויזיונית הרביעית היא הליגה הבינלאומית שנוצרה בשנת 2014 משתי סיבות. הסיבה הראשונה הייתה ליצור ליגה בכירה בעיר מינסק, בירת בלארוס לאחר שהליגה הראשונה עזבה אותה לטובת טוליאטי. הסיבה השנייה הייתה הצורך בליגה טלוויזיונית רביעית לאחר סגירת ליגת העל האוקראינית בצל המשבר בין רוסיה לאוקראינה, ובצל משבר מתמשך בין "AMiK" לטלוויזיה האוקראינית, שבמשך כמה שנים לא הצליחו להגיע להסכמי שידור. בתחילת 2014 עוד הוכרז שליגת העל האוקראינית תמשיך לפעול כסדרה, אם או בלי שידורים בטלוויזיה המקומית, אך לאחר פרוץ מלחמת האזרחים במדינה, הוחלט שלא לפתוח את הליגה, ובמקום זאת לקדם את הליגה הבינלאומית במינסק למעמד של ליגה טלוויזיונית. משחקי הליגה הבינלאומית משודרים בטלוויזיה הבלארוסית, אך ניתנים לצפייה גם ביו-טיוב. אלופת הליגה לא מבטיחה לעצמה מקום באחת הליגות של מוסקבה, אך יכולה לכוון למקום בליגה הראשונה.
מתחת לליגות הטלוויזיוניות נמצאות הליגות המרכזיות: ליגת מוסקבה והפרברים (מוסקבה), הליגה הקרסנודארית (נובורוסיסק, מחוז קסנודאר), ליגת "אסיה" (קרסנויארסק), הליגה הדרום-מערבית (קורסק), ליגת "אזור הוולגה" (אלמטייבסק, טטרסטן), ליגת "סטארט" (וורונז'), הליגה האורלית (צ'ליאבינסק), ליגת האוקיינוס השקט (חברובסק) וליגת "נייבה" (סנט פטרסבורג). מתחת לליגות המרכזיות נמצאות הליגות הנמוכות יותר שנקראות פשוט "ליגות רשמיות". קיימות גם כמה ליגות בעלות מעמד מיוחד, כמו הליגה לילדים והליגה לבעלי צרכים מיוחדים.
המיון לליגות השונות נערך מדי ינואר בפסטיבל ה-KVN בעיר סוצ'י. כל קבוצה המגיעה לפסטיבל זוכה מהעורכים לרייטינג. קבוצות שלא מרשימות את העורכים לא זוכות לרייטינג כלל, קבוצות המצליחות להרשים את העורכים זוכות לרייטינג רגיל, הקבוצות המרשימות ביותר זוכות לרייטינג גבוה, והן אלה שבעיקר מרכיבות את הליגות המרכזיות. אלופות הליגות המרכזיות זוכות למקום באחת מארבע הליגות הטלוויזיוניות בעונה לאחר מכן.
חוץ מהפסטיבל בעיר סוצ'י, מארגנת ליגת העל עוד כמה אירועים במהלך עונת המשחקים, כשהבולטים שבהם הם אירועי הקיץ: פסטיבל "הקיוין המזמר" שבו קבוצות מופיעות בקטעי הומור מוזיקליים, וגביע הקיץ - משחק בין אלופות המועדון. מאז 2001 (שנת הארבעים של המשחק), בסביבות ה-8 בנובמבר, או ב-8 בנובמבר עצמו, נחגג יום ההולדת של המועדון במשחק מיוחד.
מתכונת התוכנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכל משחק משתתפות שתי קבוצות לפחות (היום כמעט ולא מתקיימים משחקים בהשתתפות פחות מארבע קבוצות), והמנצחות עולות לשלב הבא של משחקי הליגה. עונה מתחילה ברוב המקרים משלב שמינית הגמר, אך יש ליגות קטנות יותר שמתחילות מרבע הגמר וליגות מורחבות יותר שבהן נערך פסטיבל מיוחד בתחילת העונה וממנו נבחרות קבוצות שימשיכו הלאה לשמינית הגמר. בסוף כל עונה יש גמר שבו השופטים בוחרים את הקבוצה האלופה. משחק מורכב ממספר תחרויות, כשהנפוצות ביותר הן:
- "ברכת שלום" (או "כרטיס ביקור") - תחרות שפותחת את המשחק ובה הקבוצות מציגות את עצמן ואת סגנון המשחק שלהן בפני הצופים והיריבים
- "חימום" - תחרות אלתור שבה צריך לענות תשובות מצחיקות לשאלות תוך 30 שניות, השאלה יכולה להגיע מהקבוצות היריבות, מהשופטים, מהקהל או אפילו מהמנחה
- "ביאתלון" - תחרות שבה כל קבוצה בתורה מקריאה כמה בדיחות או שרה שירים קצרים ומצחיקים, ולאחר כל סבב אחת הקבוצות מודחת עד שנשארת קבוצה אחת
- "תחרות מוזיקלית" - תחרות שבה מוצגים קטעי הומור המשלבים מוזיקה: שירה, נגינה או ריקוד
- "BRIZ" - תחרות שבה הקבוצות צריכות להציג לקהל דבר מה בסגנון הרצאה: המצאה כלשהי, רעיון מסוים, מקבץ חדשות וכן הלאה
- "STEM" - תחרות שבה הקבוצות צריכות להציג קטע הומוריסטי קצר, כשברוב המקרים קיימת הגבלה האוסרת ליותר משלושה אנשים להיות בו זמנית על הבמה
- "תחרות של שיר אחד" - תחרות מוזיקלית שבה מותר לקבוצות להשתמש רק במנגינה אחת
- "פריסטייל" - תחרות בסגנון חפשי, שאם משוחקת בתחילת המשק אינה שונה מברכת השלום, אך בסוף המשחק יכולה להיות כל דבר מתחרות מוזיקלית לשיעורי בית קצרים
- "תחרות וידאו" - תחרות של סרטוני וידאו הומוריסטיים
- "תחרות קפטנים" - תחרות בין הקפטנים של הקבוצות שבה הם מקריאים מונולוגים ומציגים נושאים שונים, לפעמים הם צריכים גם לאלתר ולענות על שאלות היריבים, השופטים או המנחה
- "שיעורי בית" - תחרות שבה מוצגים קטעי הומור נוספים, התחרות הזו ארוכה יותר מהאחרות ובמקרים רבים מציגות הקבוצות מעין "מיני-הצגות"
משחק KVN טיפוסי מורכב בדרך כלל משלוש תחרויות: "ברכת שלום", "חימום" או "ביאתלון" ו"תחרות מוזיקלית" או "שיעורי בית". מספר התחרויות במשחק תלוי בדרך כלל במספר הקבוצות המשתתפות.
אלופי ה-KVN
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאלופי המועדון נחשבים אלופי התחרות הטלוויזיונית משנות השישים והשבעים ואלופי ליגת העל.
אלופי המועדון (1961—1972)
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונה | עיר | קבוצה/מוסד לימודים |
---|---|---|
1961/1962 | מוסקבה | המכון המוסקבאי להנדסה אזרחית (MISI) |
1962/1963 | מוסקבה | המכון המוסקבאי לפיזיקה ולטכנולוגיה (MFTI) |
1963/1964 | מוסקבה | המכון המוסקבאי להנדסת מכרות (MGI) |
1964/1965 | פריאזינו | נבחרת העיר פריאזינו |
1965/1966 | גורקי | "וולגה-66" |
1966/1967 | אודסה / מוסקבה | "מנקי הארובות האודסאים" (אודסה) / המכון המוסקבאי לרפואה (MMI)[2] |
1967/1968 | באקו | "הבחורים מבאקו" |
1968/1969 | ריגה | המכון של ריגה להנדסת כלי תעופה אזרחית (RKIIGA) |
1969/1970 | באקו | "הבחורים מבאקו" |
1970/1971 | מינסק | המכון הפוליטכני הבלארוסי (BPI) |
1971/1972 | אודסה | "אנשים עסוקים" (האוניברסיטה הכלכלית הממלכתית של אודסה - OINKh) |
אלופי ליגת העל (1986—ואילך)
[עריכת קוד מקור | עריכה]1986/1987 | אודסה | אוניברסיטת אודסה הממלכתית | "הג'נטלמנים מאודסה" |
1987/1988 | נובוסיבירסק | אוניברסיטת נובוסיבירסק הממלכתית | NGU |
1989 | חארקוב | בית הספר הגבוה של חארקוב להנדסת כלי תעופה צבאיים | KhVVAIU |
1990 | אודסה | אוניברסיטת אודסה הממלכתית | "הג'נטלמנים מאודסה" |
1991 | נובוסיבירסק | אוניברסיטת נובוסיבירסק הממלכתית | NGU |
1992 | ירוואן באקו[3] |
מכון ירוואן לרפואה - |
YerMI "הבחורים מבאקו" |
1993 | נובוסיבירסק[4] | אוניברסיטת נובוסיבירסק הממלכתית | NGU |
1994 | ירוואן | מכון ירוואן לרפואה | YerMI |
1995 | מוסקבה חרקוב[5] |
האוניברסיטה ההומניטארית המודרנית מכון חארקוב להנדסת כלי תעופה |
"אסכדרון הוסארים" KhAI |
1996 | מחצ'קלה | אוניברסיטת דאגסטן הממלכתית | "הנוודים ממחצ'קלה" |
1997 | זפורוז'יה — קריבוי רוג ירוואן[6] |
מכון זפוריז'יה לרפואה - |
"זפורוז'יה — קריבוי רוג — טרנזיט" "הארמנים החדשים" |
1998 | טומסק | "ילדיו של סגן שמידט" | |
1999 | מינסק[7] | אוניברסיטת בלארוס הממלכתית | BGU |
2000 | יקטרינבורג | המכון הפוליטכני האורלי | "הפלמני האורליים" |
2001 | מינסק | אוניברסיטת בלארוס הממלכתית | BGU |
2002 | מגניטוגורסק — צ'ליאבינסק | "העיר המחוזית" | |
2003 | סוצ'י[8] | מכון סוצ'י לניהול אתרי נופש ותיירות | "מותשים מהשמש" |
2004 | פיאטיגורסק | נבחרת פיאטיגורסק | |
2005 | / סוחומי מוסקבה[9] |
אוניברסיטת אבחזיה הממלכתית - |
"הנארטים מאבחזיה" "מגאפוליס" |
2006 | מוסקבה | אוניברסיטת הידידות בין העמים של רוסיה | RUDN |
2007 | מוסקבה[10] | המכון המוסקבאי להנדסת חשמל | "אנשים רגילים" |
2008 | טומסק | אוניברסיטת טומסק הממלכתית | "מקסימום" |
2009 | קורסק | אוניברסיטת קורסק הממלכתית לטכנולוגיה | "פרימה" |
2010 | ארמוויר — בריוחובצקיה | נבחרת מחוז קרסנודאר | |
2011 | סמרה | "מיץ"[11] | |
2012 | סמולנסק | סניף סמולנסק של המכון המוסקבאי להנדסת חשמל | "טריודה ודיודה" |
2013 | פיאטיגורסק | "העירְ פיאטיגורסקְ" | |
2014 | טיומן | "ברית" | |
2015 | אסטרחן | "נבחרת מחוז קאמיזיאק" | |
2016 | בישקק | "אסיה MIX" | |
2017 | אסטנה | "ספרטה" | |
2018 | קירוב אירקוטסק[12] |
"ויאטקה" "ראיסות" | |
2019 | קרסנויארסק | האוניברסיטה הפדרלית הסיבירית | "בעצם" |
2020 | ארמוויר אלמטייבסק[13] |
אוניברסיטת ארמוויר הממלכתית להוראה - |
"הדרך הרוסית" נבחרת "טטנפט" |
2021 | מוסקבה פרם[14] |
"ג'ו הבלתי ניתן לעצירה" נבחרת מחוז פרם | |
2022 | קורוליוב מוהילב[15] |
"על שמי" "דוקטור האוס" | |
2023 | רוסטוב על הדון | "פלאש-רויאל" |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של ק.ו.ן
- ק.ו.ן, ברשת החברתית פייסבוק
- ק.ו.ן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- ק.ו.ן, ביישום טלגרם
- ק.ו.ן, ברשת החברתית אינסטגרם
- ק.ו.ן, ברשת החברתית טיקטוק
- ק.ו.ן, ברשת החברתית VK
- ק.ו.ן, סרטונים בערוץ היוטיוב
- "ק.ו.ן", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "ק.ו.ן", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- ק.ו.ן. באתר הערוץ הראשון
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ למילה весёлый אין מקבילה מדויקת בשפה העברית, הכוונה היא לאדם בעל אופי מלא שמחה
- ^ גמר העונה הסתיים בתיקו
- ^ משחק הגמר לא שוחק עקב המלחמה בין ארמניה לאזרבייג'ן. שתי הקבוצות הוכרזו אלופות בלי משחק.
- ^ עלו לחצי הגמר בהחלטת נשיא המועדון.
- ^ תיקו בגמר בהחלטת חבר השופטים.
- ^ תיקו בגמר בהחלטת חבר השופטים.
- ^ עלו לגמר בהחלטת נשיא המועדון.
- ^ העפילו לרבע הגמר לאחר הצבעת SMS של הצופים.
- ^ תיקו בגמר בין שתי הקבוצות.
- ^ העפילו לרבע הגמר לאחר הצבעת SMS של הצופים, ולגמר בהחלטת חבר השופטים.
- ^ שם הקבוצה ברוסית - SOK הוא גם ראשי תיבות של הארגון ללא מטרת רווח "ספורט, חינוך, תרבות" (Sport, Obrazovaniye, Kul'tura).
- ^ הקבוצה מאירקוטסק הוכרזה כאלופה השנייה של העונה בהחלטת השופטים אף שקיבלה 0,2 נקודות פחות מהיריבה מקירוב
- ^ תיקו בגמר בין שתי הקבוצות.
- ^ תיקו בגמר בין שתי הקבוצות.
- ^ תיקו בגמר בין שתי הקבוצות.