רמזור (סדרת טלוויזיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רמזור
סוגה קומדיית מצבים
יוצרים אדיר מילר
כותבים אדיר מילר, רן שריג
בימוי רני סער (עונה 1)
אוהד פרח (עונות 2–4)
שחקנים אדיר מילר
ליאור כלפון
נירו לוי
יעל שרוני
ליאת הר לב
יובל וין
פרסים
ארץ מקור ישראלישראל ישראל
שפות עברית
מספר עונות 4
מספר פרקים 51
הפקה
מפיק אלעד קופרמן, גיא לוי
חברת הפקה קופרמן הפקות
צלמים בועז יהונתן יעקב, דנור גלזר
אורך פרק 30 דקות בממוצע
שידור
רשת שידור FOX
CTC
רשת שידור בישראל קשת (ערוץ 2)
ערוץ ההומור ש.ח
תקופת שידור מקורית 24 במרץ 20083 ביולי 2014 (6 שנים ו־14 שבועות)
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb

רמזור היא קומדיית מצבים ישראלית אשר שודרה במקור החל מ-24 במרץ 2008 ועד לסיומה ב-3 ביולי 2014 במשך 4 עונות ו-51 פרקים בערוץ 2 במסגרת "שידורי קשת". התוכנית נוצרה על ידי אדיר מילר, שגם היה שותף בכתיבת התסריט לצד רן שריג. הסדרה מתמקדת בזוגיות, חיי נישואין ובחברות גברית, תוך הקצנה קומית של התלאות הנלוות להם.

בשנת 2010 זכתה הסדרה ב"פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה" בקטגוריית "הסדרה הקומית הטובה ביותר", ואף הייתה לסדרת הטלוויזיה הישראלית הראשונה שזכתה בפרס אמי הבין-לאומי האמריקאי בקטגוריית "הקומדיה הטובה ביותר". זכויות הסדרה נמכרו לרשת FOX האמריקנית ולערוץ CTC ברוסיה.

ב-5 ביוני 2022 שודר בסדרה "צומת מילר" פרק איחוד של שחקני רמזור.

מאפייני הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה עוסקת בחייהם של שלושה חברי ילדות טובים המתגוררים בגבעתיים. כל אחד מהחברים הוא גבר אשר נמצא בתחילת שנות השלושים ובשלב שונה של הזוגיות בחייו. הסדרה מתמקדת בקשרי הידידות בין שלושת הגברים, ובעיקר ביחסי הזוגיות של כל אחד מהם, תוך הקצנה קומית של התלאות הכרוכות בידידות ובזוגיות.

שמה של הסדרה נובע מהרמזור שצבעיו מייצגים את מצב הזוגיות של כל אחד מהגברים. איצקו (ליאור כלפון) נחשב לאור האדום, כיוון שהוא מונוגמי; נשוי ללילך (יעל שרוני) ואב לילדה בשם דניאל (יובל וין). אמיר (אדיר מילר) הוא האור הצהוב, כי הוא נמצא בתחילת הסדרה בשלב הביניים; יוצא קבוע עם חברה בשם טלי (ליאת הר לב), חפר (נירו לוי) הוא האור הירוק; אין לו חברה קבועה, והוא נמצא בשלב ה"סטוצים".

במהלך הסדרה אמיר, איצקו וחפר מחליפים בין "אורות הרמזור", בכך שאמיר מתחתן ונולדת לו בת, איצקו ולילך מתגרשים וחפר מוצא את עצמו בזוגיות מחייבת.

כל פרק בסדרה הוא פרק עצמאי, עם זיקה קלושה בלבד לאירועי הפרקים הקודמים. בכל פרק מוצג אירוע בחיי כל אחד משלושת הגברים, גיבורי הסדרה, אירוע המגיע אל סופו (המר, בדרך כלל) בסוף הפרק. כל אחד משלושת האירועים מתנהל בנפרד, והקשר ביניהם נוצר בעיקר בשיחות בין הגברים, על בעיותיהם עם נשותיהם, או בחייהם.

לשלושת הגברים מקום מפגש קבוע בכל עונה של הסדרה. כמעט בכל פרק ישנה לפחות סצנה אחת שבה נפגשים שלושתם הגברים לשיחה במקום המפגש. אף שהמקום משתנה מעונה לעונה, מאפייניו אינם משתנים. מקומות אלה הם:

  • עונה ראשונה: חדר כושר - אף שהם לבושים לאימון הם תמיד נצפים מתבטלים ושותים מיץ ולעולם לא מתאמנים. מקום מפגש נוסף בעונה הראשונה עשוי להיות גם בג'קוזי.
  • עונה שנייה: מגרש כדורסל, בו הם לכאורה משחקים כדורסל עם חברים אך בפועל מתבטלים על הספסל ודוחים הצעות של חבריהם לעלות לשחק.
  • עונה שלישית: ספסל מנוחה במסלול לרכיבת אופניים - אף שהם לבושים לרכיבה ספורטיבית, הם אינם רוכבים, ודוחים הצעות של רוכבים להצטרף לרכיבה.
  • עונה רביעית ואחרונה: ספסל במרינה בתל אביב - אף שהם לבושים בבגדי צלילה, הם אינם צוללים, ודוחים הצעותיהם של חבריהם (זיסו, בז'ה ושאר חבריהם) להצטרף לצלילה.

בנוסף למקומות אלו, ניתן לראות את החבורה מבלה ונפגשת לעיתים גם בבית קפה.

רבים מפרקי הסדרה כוללים סיוט של אחד מגיבורי הסדרה, בעקבות אירועים שחווה במשך היום. מוטיב נוסף החוזר בפרקי הסדרה הוא הספרים הבדיוניים (שלא קיימים) שאמיר וטלי קוראים המהווים סאטירה הומוריסטית על אירועים אקטואליים, כגון "ערה?" מאת עמנואל רוזן, "געגועי לאתגר קרת" מאת הנרי קיסינג'ר (על פי "געגועי לקיסינג'ר" שחיבר קרת), "געגועי לכינים" מאת רמי קלינשטיין, ו"לתת שם פשוט לילד" מאת מארינה מקסימיליאן בלומין.

הסדרה עוקבת אחר אירועים בחייהם של שלושת הגברים ונשיהם אשר מתקשרים בדרך כלל לסיפור אחד. לדוגמה הפרק השביעי בעונה השלישית, "טלי הורמונאלי", שכלל שלושה סיפורים:

  • אמיר סובל מהתפרצויות זעם של טלי, אותן מייחסים חבריו להשפעתו ההורמונלית של ההריון. כדי להרגיע אותה הוא מציע לה שייסע ליהוד כדי להביא לה את הגלידה האהובה עליה, אך טלי מגלה שהוא אינו יודע מה הטעם החביב עליה, וצעקותיה רודפות אחרי אמיר בחדר המדרגות.
  • לילך חושקת בספה מהודרת, כמו זו שיש לחברתה. איצקו נדהם ממחירה הגבוה של הספה, ושומע לעצת חפר לקנות חיקוי זול, זהה למקור. לילך מתיישבת באושר על הספה, וזו מתפרקת תחתיה, ובעקבות זאת מתברר לה שמדובר בחיקוי. כעונש איצקו עובר לישון במכוניתו. לילך חוזרת לביקור אצל חברתה, וכשהן יושבות על הספה, גם זו מתפרקת - מתברר שגם החברה קנתה חיקוי זול.
  • חפר רואה חירש המתפרנס ממכירת דובונים במסעדות, ומחליט להתחזות לחירש ולהתפרנס באופן דומה. הוא זוכה להכנסה נאה, אך הדברים מסתבכים כאשר עיריית גבעתיים יוצאת במבצע התרמה למען חפר החירש, וקונה לו מכשיר שמיעה המוכנס לאוזניו בטקס חגיגי, וגורם לו לשמוע את התזמורת ברעש מחריש אוזניים.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמיר "מירי" רוזנר (אדיר מילר): גר בגבעתיים עם בת זוגו טלי וכלבתה, ירדנה. אמיר כלל לא מחבב את הכלבה ירדנה, ואף ניתן לראות מקרים בהם הוא מראה שנאה כלפיה (לדוגמה בעונה הראשונה בפרק 11, בו הוא מגיע הביתה מהעבודה ואומר לה ללכת כשהיא יושבת בקרבתו). אמיר עובד כבמאי כוריאוגרף בחברה להפקת אירועים. בסוף העונה השנייה אמיר וטלי נישאים ובתחילת העונה השלישית טלי נכנסת להריון, וההריון מלווה אותה בעונה זו. בסוף העונה השלישית טלי יולדת את בתם הבכורה, ירדנה, אשר קרויה על שם הכלבה של טלי שנדרסה בפרק האחרון בעונה זו. טלי מכנה את אמיר בכינוי "מירי", וחפר נוהג לכנות אותו "גיסנו".
  • אייל "איצקו" איצקוביץ' (ליאור כלפון): בתחילת הסדרה נשוי ללילך ואב לדניאל בת השבע. איצקו מנהל את חנות הטריקים של אביו ומתבלט בקמצנותו. בעונה הרביעית לילך מתגרשת ממנו. בפרק האחרון של העונה הרביעית הם חוזרים, ומתחילים זוגיות חדשה. חפר נוהג לכנות אותו "גיסנו".
  • חפר גורי (נירו לוי): רווק הולל. מרבה לדבר בגוף שלישי, ותורם משלל עצותיו לשני חבריו, שלעיתים קרובות מסבכות אותם במקרים שלא רצו כלל להגיע אליהם. רווק נצחי שנהנה מחיי הרווקות ומכך שמחליף בנות זוג, בסוף העונה הראשונה ובעונה השנייה נכנס לקשר רציני עם שירי "סרטים" שממנה מתקשה להיפרד למרות רצונו, במהלך העונה השנייה מכיר את דליה מלקין, לכאורה אלמנה עשירה, ובעונה השלישית חוזר לחיי הרווקות.
  • לילך איצקוביץ'-יפה (יעל שרוני): אשתו הקרה, הקשוחה והאכזרית של איצקו, שהכירה אותו בתיכון במגמה הספרותית. לילך נולדה בדרום גבעתיים והיא עיתונאית ממולחת בעיתון "מעריב", העוסקת בנושאים חברתיים. לרוב מתייחסת לאיצקו כ"סמרטוט" ולא מעריכה אותו ואת הדברים הקשורים אליו כלל, למרות שניתן לראות לעיתים רחוקות מקרים אחדים בהם היא מראה כלפיו מעט חיבה ודאגה. למרות שחבריו ומכריו הסובבים אותו נוהגים לקרוא לו ״איצקו״, לילך קוראת לו תמיד בשמו אייל. לילך מרבה להסתובב עם אוזניית הבלוטות' על אוזנה, וכך היא מדברת עם אנשים. בעונה הרביעית התגרשה מאיצקו, ונשארה בדירתה עם בתה דניאל, אך חזרה לאיצקו בסוף העונה הרביעית.
  • טלי רוזנר (לשעבר דביר) (ליאת הר לב): אשתו של אמיר. טלי פגשה את אמיר במהלך עבודתו כבמאי של הופעה שהייתה לטלי במסגרת עבודתה בארקיע. עבדה כדיילת אוויר בארקיע עד העונה השלישית. בעונה השלישית היא נכנסת להריון ובסוף העונה השלישית נולדה בתה הבכורה, ירדנה, אשר קרויה על שם כלבתה שמתה בפרק האחרון כאשר נדרסת בטעות כשאיצקו ולילך שומרים עליה.
  • דניאל איצקוביץ' (יובל וין): בתם של איצקו ולילך (בת ה-7 בתחילת הסדרה). בעלת נפש בוגרת, חוצפנית ועקשנית, נוהגת לראות חדשות ומעריצה את איש החדשות והעיתונאי דני קושמרו.

דמויות משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אילנה רוזנר (תחיה דנון): אמו של אמיר רוזנר. אוהבת לעשן סמים.
  • סנאית (אמה רובין) (עונות 1–2): חברתה של טלי מהעבודה. אוהבת לאכול. מנגנת על טובה.
  • שירי "סרטים" (שירה קצנלנבוגן) (עונות 1–2): חברתו של חפר מסוף העונה הראשונה עד תחילת העונה השנייה. נוטה להיעלב בצורה מוגזמת, ומכאן בא כינויה ״סרטים״.
  • דליה מלקין (רינה פדווה) (עונות 3–2): חברתו של חפר מסוף העונה והם בקשר רציני. הם נפרדים בעונה השלישית.
  • זיסו (אוהד פרח) (עונות 2–4): חברם של אמיר, איצקו וחפר. נראה בעונה השנייה במגרשי הכדורסל ושואל אם הם רוצים לעלות לשחק ותמיד נענה בסירוב, בעונה השלישית נראה יחד עם קבוצת רוכבי אופניים ושואל האם הם רוצים לרכב וגם פה נענה בסירוב של אמיר בשלל תירוצים, בעונה הרביעית נראה במרינה כצוללן המציע לשלושה לצלול איתו. אוהד פרח הוא גם במאי הסדרה.
  • גיורא (יגיל מריסין) (עונה 1): עובד בחנות של איצקו.
  • ירדנה רוזנר (הילי/דניאלה אור) (עונה 4): התינוקת של אמיר וטלי, שנולדה בסוף העונה השלישית. היא נקראת ירדנה על שם הכלבה של טלי שנדרסה בפרק שבו טלי יולדת אותה. רוב המקרים של אמיר בעונה הרביעית והאחרונה קשורים אליה. פרק הסיום של הסדרה עסק ביום הולדתם המשותף של ירדנה ואמיר.
  • שפרה (שפרה ציפרין) (עונה 4–3): סבתו של אמיר רוזנר. בעלת זיכרון גרוע (סנילית). שוכחת את שמותיהם של האנשים הקרובים לה. קוראת תמיד לירדנה "חנהל'ה" כי כך רצתה לקרוא לה בפרק האחרון על שם אחותה שנפטרה ואמיר וטלי לא הסכימו. נוהגת לספר סיפורים על השואה, ולהתבטא במשפטים כמו: "בוז לספר הלבן".
  • עו"ד בני שטיין (אלון גל) (עונה 4): עורך דין שמייצג אך ורק נשים גרושות, מרצה אותן ומביס את הגברים שלהן. לילך שוכרת אותו בעקבות גירושיה מאיצקו. בפרק האחרון איצקו נעזר במשה דץ על מנת לנקום בו, על כך שהרס את חייו. באותו פרק יצא שטיין עם לילך, אך לאחר שהתברר שהוא ניצל אותה בשביל כתבה בעיתון היא נפרדת ממנו וחוזרת לאיצקו.
  • נפתלי דביר (שלום כורם) (עונות 2–4): אביה של טלי. מרבה לקרוא את מדור הספורט בעיתון.
  • שושי "שושקה" דביר (אסתי קוסוביצקי) (עונה 2–4): אימה של טלי.

סקירת הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה שודרה בערוץ 2 במסגרת "שידורי קשת". פרק הבכורה של הסדרה שודר ב-24 במרץ 2008 והשיג 22.8% אחוזי רייטינג, ממוצע הצפייה של העונה הראשונה הוא 19%.

העונה השנייה החלה ב-4 באוגוסט 2009 ופרק הבכורה של העונה שודר ללא הפסקת פרסומות והשיג בעקבות כך 24.8% אחוזי רייטינג. העונה השנייה השיגה נתוני צפייה מוצלחים מהעונה הראשונה וממוצע הצפייה שלה עומד על 23.6%.

העונה השלישית עלתה ב-26 במאי 2011 והפכה לעונה הנצפית ביותר של הסדרה ולסדרה הישראלית הנצפית ביותר בשנים האחרונות (מאז שודרו "שמש" ו"מרחק נגיעה"). שישה פרקים מתוך העונה השלישית קיבלו מעל 30% אחוזי רייטינג כשהפרק הנצפה ביותר בעונה ובסדרה בכלל היה פרק סיום העונה השלישית ששודר ב-10 בספטמבר 2011 עם 35.1% כאשר בדקת השיא היו 38.7% רייטינג.

העונה הרביעית והאחרונה החלה ב-3 באפריל 2014 ופרק הבכורה זכה לרייטינג של 33.5%.[1] פרק סיום הסדרה שודר ב-3 ביולי 2014 וזכה ל-30.5% אחוזי רייטינג. העונה כללה 13 פרקים וממוצע של 28% אחוזי רייטינג. העונה הרביעית דורגה במקום ראשון בין הדרמות הנצפות ב-2014.

עונהפרקיםשודרה לראשונה (ישראל)ממוצע צפייה
הפרק הראשוןהפרק האחרון
11324 במרץ 20088 ביולי 200819%
2134 באוגוסט 20099 בנובמבר 200923.6%
31226 במאי 201110 בספטמבר 201133.9%
4133 באפריל 20143 ביולי 201428%

במהלך שידור הסדרה קנסה הרשות השנייה את זכיינית השידור, "קשת", בגריעה של 4 דקות פרסומת (שערכן כ-500,000 ש"ח) בגין שילוב פרסומת סמויה בסדרה.[2]

במאי 2014 התלוננו "קבוצת הקול הנשי" ו"ידיד" בפני הרשות השנייה על שאמהות חד-הוריות כונו באחד מפרקי הסדרה "שרמוטות".[3]

בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות הסדרה נמכרו לרשת FOX האמריקאית,[4] בה שודרה הסדרה מפברואר 2011 בשם Traffic Light, ופותחה על ידי התסריטאי בוב פישר. כעבור שלושה חודשים החליטה FOX לבטל את הסדרה לאחר עונה אחת בת 13 פרקים, עקב רייטינג נמוך.

הגרסה הרוסית של הסדרה משודרת בערוץ הבידור המוביל ברוסיה CTC במשך 11 עונות.[5]

הסדרה זכתה בפרס אמי הבינלאומי לסדרה הקומית הטובה ביותר, בטקס שנערך בנובמבר 2010.[6][7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
2009 - "Red Band"
פרס האקדמיה לטלוויזיה - סדרה קומית
2010 - רמזור
הבא:
2011 - עבודה ערבית