רקטות וטילים של צה"ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אמצעי הלחימה המשמשים את צה"ל כוללים גם קשת רחבה של רקטות וטילים המשמשים למגוון מטרות ומהווים חלק מאמצעי הלחימה של צה"ל. רקטות וטילים אלה הם מתוצרת ישראל, מיבוא, ומשלל שנלקח במלחמות שונות.

מיון טילים לפי שיטת הכיוון שלהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טיל דור ראשון - טיל, או למעשה רקטה, שבדומה לנשק קליעי, אפשר לכוון אותו רק בעת הירי ולא בפרק הזמן שבין הירי לבין הפגיעה במטרה. דוגמאות: לאו M-72 ו-RPG-7.
  • טיל דור שני (טיל מונחה) - טיל שהאדם שיורה אותו יכול לשפר את הכיוון שלו בפרק הזמן שבין השיגור לבין הפגיעה במטרה. לדוגמה טיל עורב (טאו) שהוא טיל מונחה תיילים. האדם שמשגר את הטיל ממשיך לעקוב עם כוונת המשגר אחרי המטרה לאחר השיגור עד שהוא מבחין בפגיעה במטרה.
  • טיל דור שלישי ("טיל שגר ושכח") - טיל שהמנגנונים הפנימיים שלו משפרים את הכוונון שלו בזמן שבין השיגור לבין הפגיעה.
  • טיל מסומן מטרה / דור שני-שלישי - טיל שכוח צבאי שונה מזה ששיגר אותו מסמן את המטרה עבורו וכך מאפשר למנגנונים הפנימיים של הטיל לשפר את כוונונו.
  • טיל שיוט - טיל שהמנגנונים הפנימיים שלו מאפשרים לו לא רק לשפר כיוונון שניתן לו על ידי אדם אלא לאתר את המטרה בעצמו ובמקרים מסוימים אפילו לנווט אליה באופן מתוחכם.

רקטות וטילים בזרוע היבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקטות וטילים שברשות זרוע היבשה נבדלים בראש ובראשונה בסוג המטרות שראשי הנפץ שלהם מיועדים לפגוע בהם, בממדיהם (אורך, רוחב ומשקל) ובחדישות הטכנולוגיה של עיצובם. משולשת גורמים אלה נגזרות היכולות של הטיל ואילוצי העבודה עמו. אלה מכתיבים את המטרה המיטבית שלהם (למשל רכב קרבי משוריין קל או טנקים של ממש) שיטות הכיוון והשליטה בהם (יש טילים שאי אפשר לשלוט בהם מרגע שהם עוזבים את המשגר ויש טילים מונחים ברמות ושיטות שונות), טווח הטילים, אופן נשיאת הטיל (כל חייל חיל רגלים מוסיף טיל קטן לשאר הציוד שלו, או שחייל אחד בלבד נושא טיל כזה ותו לא, או שחלקי הטיל והמשגר נישאים על גביהם של כיתה שלמה, או על נגמ"ש וכיוצא בזה. משיקולים אלה נקבעת גם תורת הלוחמה והכשרתם של החיילים המפעילים את הטיל.

רקטות וטילים נגד טנקים (נ"ט)[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקטות נגד טנקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טילים נגד טנקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארטילריה רקטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד ה-240 מ"מ השתתף גם במלחמת שלום הגליל, במצור על ביירות. תוך כדי המלחמה הוקם גדוד נוסף, מטל"ר 122 מ"מ, שהתבסס על קטיושות שלל מלבנון, וגם הוא השתתף במצור על ביירות. גדוד ה-122 מ"מ פורק לאחר מלחמת שלום הגליל.

טילים בזרוע האוויר והחלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

טילי אוויר-אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 העביר חיל האוויר הישראלי למערכת הביטחון הישראלית דרישה ומאפיינים לייצור עצמי של טיל אוויר-אוויר. זאת כחלק מהמדיניות שנהגה אז ונועדה לקדם את תעשיית הנשק הישראלית ולהפחית את תלות הצבא ביבוא (ישראל הייתה אז עדיין תחת אמברגו אמריקאי, ושנים לאחר מכן התחלף זה באמברגו צרפתי). הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל) נרתמה לפיתוח הטיל בשנת 1959, תחת השם "שפריר".

הדגם הראשון, שפריר 1, נכנס לפעילות מבצעית בשנת 1966. חיל האוויר הצטייד בכ-120 טילים מדגם זה, אך לא נתן בו אמון רב. הטיל שימש להפלתם של שלושה מטוסי אויב, והוצא מהשירות בסוף 1970, לאחר שהוחלף בדור ההמשך שלו, שפריר 2. עד לשנת 1978 יוצרו וסופקו לחיל האוויר 925 טילים מבצעיים ועוד 85 טילי אימונים, והטיל סיים את פעילותו המבצעית ב-1980. לזכותו של "שפריר 2" נזקפות 106 הפלות של מטוסים ומסוקים במהלך שנות שירותו בחיל האוויר.

בשנת 1978 נכנס לשירות מבצעי טיל חדש, שנקרא פיתון 3[1]. הטיל היה למעשה דור ההמשך של סדרת השפריר, אך זכה לשם חדש וידידותי לאוזניים מערביות. הטיל שימש כנשק העיקרי לקרבות אוויר של מטוסי ה-F-4 פנטום ("קורנס") והכפיר הישראליים, ובמהלך מבצע שלום הגליל ולפניו הופלו בעזרתם 35 מטוסים ומסוקים סוריים.

כניסת הפיתון 4 לשירות, באפריל 1993, היוותה את המהפכה האמיתית בשוק טילי האוויר-אוויר לטווח קצר. מרבית מרכיבי הטיל הוחלפו ושודרגו, ובנוסף לשינוי במבנה האווירודינמי הוחלף מכלול ההנחיה והביות. כעת המושג "שגר ושכח" קיבל משמעות שונה מהמקובל: הטיל יכול לעקוב אחרי מטרות מתמרנות גם ב-9 ג'י, בעלות חתימת חום נמוכה על רקע בעל ניגודיות נמוכה. ראש ההנחיה ידע לתכנן נתיב טיסה מיטבי שבו גם אם המטרה תוחטא בהזדמנות הראשונה - עדיין תהיה הזדמנות שנייה לפגיעה[2]. הטיל מעולם לא עבר טבילת אש מבצעית - לא הייתה ולו הפלה אחת של כלי-טיס זר בכל שנות שירותו המבצעי של הטיל, החל משנת 1993 ועד 2005 אז נכנס לשירות מבצעי פיתון 5. השיפור המשמעותי ביותר, שהפך את הטיל לייחודי בתחום זה, הוא יכולתו להנעל על כל מטרה, ללא תלות במיקומה היחסי אל המטוס התוקף גם אם זו נמצאת ממש מאחוריו. יכולת ייחודית זו של טיל הפיתון 5 ממכונה "יכולת (נעילה ב) ספירה מלאה" - Full Sphere Capability. הניסיון המבצעי הראשון שלו עבר הפיתון 5 במהלך מלחמת לבנון השנייה, כאשר לפחות בשני מקרים הופל בעזרתו מזל"ט מסוג אבאביל בשירות חזבאללה.

טילי אוויר-קרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טילי שיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

טילים נגד מטוסים (נ"מ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

טילי קרקע-קרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טילים בליסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טילים בזרוע הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טילי ים-אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברק - מערכת להגנת ספינות מפני טילים ואיומי נ"מ.
  • ברק 8 - מערכת להגנה אווירית מפני טילים ואיומי נ"מ שניתן להציב על ספינות ואסדות קידוח או ביבשה. זוהי גרסה משופרת של ה"ברק".

טילי ים-ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פיתוח הטיל החל עוד לפני כניסת השפריר 2 לשירות מבצעי, ואף הפריע לריכוז המאמצים לפתרון בעיות אחרונות בהכנסת השפריר 2 לשירות מבצעי.
  2. ^ תמונה להמחשה