לדלג לתוכן

רקטות וטילים של צה"ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמצעי הלחימה המשמשים את צה"ל כוללים גם קשת רחבה של רקטות וטילים המשמשים למגוון מטרות ומהווים חלק מאמצעי הלחימה של צה"ל. רקטות וטילים אלה הם מתוצרת ישראל, מיבוא, ומשלל שנלקח במלחמות שונות.

מיון טילים לפי שיטת הכיוון שלהם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • טיל דור ראשון - טיל, או למעשה רקטה, שבדומה לנשק קליעי, אפשר לכוון אותו רק בעת הירי ולא בפרק הזמן שבין הירי לבין הפגיעה במטרה. דוגמאות: לאו M-72 ו-RPG-7.
  • טיל דור שני (טיל מונחה) - טיל שהאדם שיורה אותו יכול לשפר את הכיוון שלו בפרק הזמן שבין השיגור לבין הפגיעה במטרה. לדוגמה טיל עורב (טאו) שהוא טיל מונחה תיילים. האדם שמשגר את הטיל ממשיך לעקוב עם כוונת המשגר אחרי המטרה לאחר השיגור עד שהוא מבחין בפגיעה במטרה.
  • טיל דור שלישי ("טיל שגר ושכח") - טיל שהמנגנונים הפנימיים שלו משפרים את הכוונון שלו בזמן שבין השיגור לבין הפגיעה.
  • טיל מסומן מטרה / דור שני-שלישי - טיל שכוח צבאי שונה מזה ששיגר אותו מסמן את המטרה עבורו וכך מאפשר למנגנונים הפנימיים של הטיל לשפר את כוונונו.
  • טיל שיוט - טיל שהמנגנונים הפנימיים שלו מאפשרים לו לא רק לשפר כוונון שניתן לו על ידי אדם אלא לאתר את המטרה בעצמו ובמקרים מסוימים אפילו לנווט אליה באופן מתוחכם.

רקטות וטילים בזרוע היבשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקטות וטילים שברשות זרוע היבשה נבדלים בראש ובראשונה בסוג המטרות שראשי הנפץ שלהם מיועדים לפגוע בהם, בממדיהם (אורך, רוחב ומשקל) ובחדישות הטכנולוגיה של עיצובם. משלושה גורמים אלה נגזרות היכולות של הטיל ואילוצי העבודה עמו. אלה מכתיבים את המטרה המיטבית שלהם (למשל רכב קרבי משוריין קל או טנקים של ממש) שיטות הכיוון והשליטה בהם (יש טילים שאי אפשר לשלוט בהם מרגע שהם עוזבים את המשגר ויש טילים מונחים ברמות ושיטות שונות), טווח הטילים, אופן נשיאת הטיל (כל חייל חיל רגלים מוסיף טיל קטן לשאר הציוד שלו, או שחייל אחד בלבד נושא טיל כזה ותו לא, או שחלקי הטיל והמשגר נישאים על גביהם של כיתה שלמה, או על נגמ"ש וכיוצא בזה. משיקולים אלה נקבעת גם תורת הלחימה והכשרתם של החיילים המפעילים את הטיל.

צה"ל מפעיל מגוון רקטות כתף ורקטות נגד טנקים. הרקטות הן נשק קל וזול יחסית המאפשר פגיעה במטרות גדולות ומשורייניות כגון כלי רכב, רק"ם ומבנים מבוצרים. בעבר ייעודן העיקרי היה לשמש כנשק נ"ט אך התקדמות בשריון לכלי רכב של טנקים הפך את רובן לחלשות מידי לתפקיד זה.

בעבר:

  • כלי הנשק בזוקה / Bazooka 2.36 הוא אחד ממטולי הרקטות הראשונים נגד טנקים שהתבססו על ראש קרבי מסוג "חלול". הבזוקה פותחה על ידי צבא ארצות הברית ונכנסה לשירות בזמן מלחמת העולם השנייה, שם היא שירתה בהצלחה מרובה בכל הזירות. חיקוי ישראלי למטול הרקטות אמריקאי הוא סופר בזוקה / IMI Bazooka 3.5, בעל יכולת חדירה משופרת (400 מ"מ שריון). בשנת 1956 תע"ש יצרה 1,000 מטולים כאלה עבור צה"ל. כלי הנשק יצא משימוש, לאחר שצה"ל הצטייד בתחליפים עדיפים.
  • RPG-7 הוא מטול רקטות תוצרת ברית המועצות הנפוץ ביותר בעולם, שמיוצר משנת 1962 ועד היום. באמצעותו ניתן לשגר מגוון רחב של רקטות ורימונים נגד אדם, נגד רק"מ ונגד טנקים (יכולת חדירה: 350-700 מ"מ שריון). המטול נמצא בשימוש צבאות ערב וארגוני טרור פלסטינים, ומהם נלקח כשלל במלחמות ובמבצעים, והוכנס לשימוש בצה"ל. כיום לא נמצא יותר בשירות.
  • SMAW / B-300 - מטול רקטות רב-פעמי, פותח על ידי תע"ש בעקבות מלחמת יום הכיפורים ויוצר גם עבור ארצות הברית בגרסת SMAW. מדויק יותר מ-RPG-7, חזק יותר מ-לאו (600 מ"מ שריון). יצא משירות.
  • B-300 שיפון - מטול רקטות רב-פעמי המבוסס על B-300 SMAW. פותח בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 על ידי תע"ש. בעל יכולת חדירה משופרת (800 מ"מ שריון, 500 מ"מ בטון מזוין), טווח ירי ובקרת אש משופרים. יצא משירות.

כיום:

צה"ל מפעיל מספר דגמים של טיל נגד טנקים. הטילים כבדים יותר ובעלי טווח וכושר חדירת שריון גבוהים באופן ניכר מאשר רקטות הנ"ט ומשמשים לפגיעה בטנקים ומטרות איכות.

רקטות ארטילריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צה"ל מפעיל ארטילריה רקטית המשגרת רקטות קרקע-קרקע בירי תלול מסלול. חלק מהרקטות - בעיקר הישראליות - בעלות יכולת לתקן את מסלולן בהתאם לנ.צ. שהוזנה להן בעת השיגור.

גדוד ה-240 מ"מ השתתף גם במלחמת שלום הגליל, במצור על ביירות. תוך כדי המלחמה הוקם גדוד נוסף, מטל"ר 122 מ"מ, שהתבסס על משגרי רקטות מתוצרת צפון קוריאה שנלקחו שלל, וגם הוא השתתף במצור על ביירות. גדוד ה-122 מ"מ פורק לאחר מלחמת שלום הגליל.

טילים לדיכוי הגנה אווירית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקטות פריצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צה"ל, בעיקר בחיל ההנדסה, מפעיל מספר מערכות רקטיות המיועדות לפריצת שדות מוקשים וניקוי זירות מטענים.

  • ריצוף – רקטות דלק-אוויר לפריצת שדות מוקשים. המשגרים מותקנים מאחורי נגמ"שי פומ"ה ונמר"ה של חיל ההנדסה.
  • צפע שריון (צפ"ש) – רקטה המחוברת לשרשרת מטענים, לפריצת שדה מוקשים. הרקטה מותקנת בעגלה הנגררת על ידי רק"ם.
  • צפע חי"ר – רקטה קטנה המחוברת לשרשרת מטענים, לשימוש בידי כוחות רגליים.

טילים בזרוע האוויר והחלל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 העביר חיל האוויר הישראלי למערכת הביטחון הישראלית דרישה ומאפיינים לייצור עצמי של טיל אוויר-אוויר. זאת כחלק מהמדיניות שנהגה אז ונועדה לקדם את תעשיית הנשק הישראלית ולהפחית את תלות הצבא ביבוא (ישראל הייתה אז עדיין תחת אמברגו אמריקאי, ושנים לאחר מכן התחלף זה באמברגו צרפתי). הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל) נרתמה לפיתוח הטיל בשנת 1959, תחת השם "שפריר".

הדגם הראשון, שפריר 1, נכנס לפעילות מבצעית בשנת 1966. חיל האוויר הצטייד בכ-120 טילים מדגם זה, אך לא נתן בו אמון רב. הטיל שימש להפלתם של שלושה מטוסי אויב, והוצא מהשירות בסוף 1970, לאחר שהוחלף בדור ההמשך שלו, שפריר 2. עד לשנת 1978 יוצרו וסופקו לחיל האוויר 925 טילים מבצעיים ועוד 85 טילי אימונים, והטיל סיים את פעילותו המבצעית ב-1980. לזכותו של "שפריר 2" נזקפות 106 הפלות של מטוסים ומסוקים במהלך שנות שירותו בחיל האוויר.

בשנת 1978 נכנס לשירות מבצעי טיל חדש, שנקרא פיתון 3[1]. הטיל היה למעשה דור ההמשך של סדרת השפריר, אך זכה לשם חדש וידידותי לאוזניים מערביות. הטיל שימש כנשק העיקרי לקרבות אוויר של מטוסי ה-F-4 פנטום ("קורנס") והכפיר הישראליים, ובמהלך מבצע שלום הגליל ולפניו הופלו בעזרתם 35 מטוסים ומסוקים סוריים.

כניסת הפיתון 4 לשירות, באפריל 1993, היוותה את המהפכה האמיתית בשוק טילי האוויר-אוויר לטווח קצר. מרבית מרכיבי הטיל הוחלפו ושודרגו, ובנוסף לשינוי במבנה האווירודינמי הוחלף מכלול ההנחיה והביות. כעת המושג "שגר ושכח" קיבל משמעות שונה מהמקובל: הטיל יכול לעקוב אחרי מטרות מתמרנות גם ב-9 ג'י, בעלות חתימת חום נמוכה על רקע בעל ניגודיות נמוכה. ראש ההנחיה ידע לתכנן נתיב טיסה מיטבי שבו גם אם המטרה תוחטא בהזדמנות הראשונה - עדיין תהיה הזדמנות שנייה לפגיעה[2]. הטיל מעולם לא עבר טבילת אש מבצעית - לא הייתה ולו הפלה אחת של כלי-טיס זר בכל שנות שירותו המבצעי של הטיל, החל משנת 1993 ועד 2005 אז נכנס לשירות מבצעי פיתון 5. השיפור המשמעותי ביותר, שהפך את הטיל לייחודי בתחום זה, הוא יכולתו להנעל על כל מטרה, ללא תלות במיקומה היחסי אל המטוס התוקף גם אם זו נמצאת ממש מאחוריו. יכולת ייחודית זו של טיל הפיתון 5 ממכונה "יכולת (נעילה ב) ספירה מלאה" - Full Sphere Capability. הפיתון 5 עבר טבילת אש מבצעית במהלך מלחמת לבנון השנייה, כאשר לפחות בשני מקרים הופל בעזרתו כטב"ם מסוג אבאביל בשירות חזבאללה.

  • דלילה - טיל שיוט מונחה אוויר-קרקע וקרקע-קרקע לטווח בינוני
  • Sea Breaker - מערכת נשק דור-5 המסוגלת לשגר טילים אוטונומיים מדויקים לטווח של 300 ק"מ אל עבר מטרות ימיות או יבשתיות.

רקטות

טילים בזרוע הים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פיתוח הטיל החל עוד לפני כניסת השפריר 2 לשירות מבצעי, ואף הפריע לריכוז המאמצים לפתרון בעיות אחרונות בהכנסת השפריר 2 לשירות מבצעי.
  2. ^ תמונה להמחשה
  3. ^ דין שמואל אלמס, ‏חיל האוויר נפרד ממערכת היירוט המיתולוגית שלו. הכירו את המחליפה, באתר גלובס, 1 במאי 2024