הסכסוך האיראני-ישראלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הסכסוך האיראני-ישראלי
Iran-israel relation.png

איראן מול ישראל
תאריך התחלה: 1979
תאריך סיום: מתמשך
מקום: המזרח התיכון
תוצאה: מתמשך
הצדדים הלוחמים
ראשי מדינה
איראןאיראן עלי חמינאי
איראןאיראן מחמוד אחמדינז'אד (2005–2013)
איראןאיראן חסן רוחאני 
ישראלישראל אהוד אולמרט (2006–2009)
ישראלישראל בנימין נתניהו 
כוחות

הסכסוך האיראני-ישראלי הוא מאבק אזורי בין איראן לבין ישראל, שמהצד האיראני אופיין עד לתחילת 2018 בלוחמת שליחים ומצד ישראל אופיין בלוחמת צללים. קדם לסכסוך שיתוף פעולה בין ישראל לאיראן תחת שלטון השאה. הסכסוך החל ב-1979 עם ההפיכה האסלאמית באיראן והפלת שלטון השאה, אז התגבשה התנגדות פוליטית ודתית של שלטון האייתולות באיראן לקיומה של ישראל, התנגדות זו ביקשה לשרת את המאבק האיראני להשפעה אזורית על חשבון ההשפעה האזורית של ישראל ועל חשבון ענייניה.

מאבקה של ישראל נגד ארגוני הטרור הפלסטיניים שאיימו עליה, יחד עם שאיפתה להחלפת השלטון בלבנון בהתערבות צבאית חיצונית (מלחמת לבנון) איפשרו לאיראן לחדור באופן מעמיק לתחום גבולה של ישראל ולהפעיל בו ארגוני טרור וגורמי התנגדות לפלישת ישראל ללבנון שהיעקרי שבהם הוא חזבאללה. מערכה משמעותית נוספת היא בתוכנית הגרעין האיראנית שאחת ממטרותיה העיקריות הייתה פיתוח והשגת נשק גרעיני, דבר שגובה בתוכנית טילים בליסטיים ארוכי-טווח. מנגד, ישראל פעלה נגד תוכנית הגרעין האיראנית ונגד התבססות איראן על גבולות ישראל. איראן מפעילה בעיקר כוחות שליחים למאבקה נגד ישראל, ובמיוחד את תנועת חזבאללה הלבנונית, אם כי חלה לתקופה מסוימת נסיגה בתמיכתה בחמאס ובג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ועדיין תומכת ומממנת מספר גופים פלסטיניים הפועלים בסוריה, לרבות החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית. במהלך השנים האשימה איראן את ישראל בתמיכה בתנועות בדלניות של הכורדים והבלוצ'ים באיראן.

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, כוחות איראניים של משמרות המהפכה האסלאמית נפרסו בסוריה ולראשונה הגיעו למגע ישיר עם גבול ישראל, מה שעורר, לפי דיווחים לא רשמיים, מספר התקלויות חמושות בין כוחות שתי המדינות. באפריל 2018, בעקבות מספר אירועים כאלה, צוטט ראש אמ"ן לשעבר האלוף במיל' עמוס ידלין כי ישראל נמצאת בעימות ישיר מול איראן.[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1979, לאחר עליית האייתוללה ח'ומייני לשלטון והצהרתו שהוא תומך בכיבוש ירושלים מידי הציונים, נותקו היחסים בין שתי המדינות והוחלפו בעוינות גלויה. ח'ומייני טבע את המונח "השטן הקטן" עבור ישראל (תואר "השטן הגדול" ניתן לארצות-הברית), ובתגובה ארצות הברית העבירה לישראל את כלל הנשק שהובטח ונקנה על ידי פהלווי טרם המהפכה האיראנית.[2]

במשך השנים נשאר שלטון האייתולות באיראן נאמן לקו הבלתי מתפשר נגד ישראל, גם כאשר דגלים אחרים של מדיניותם המהפכנית התפשרו עם צורכי ניהול המדינה. איראן לא חדלה להניף את דגל העוינות לישראל, לגנות את מדינות ערב על חוסר נחרצותן במאבק נגדה ועל מוכנותן לשאת ולתת עמה על שלום, ולתמוך במדינות ובתנועות האסלאמיסטיות והטרוריסטיות הנאבקות נגדה.[3] דוברים איראנים נוהגים לכנות את ישראל "המשטר הציוני", כינוי שנטבע לראשונה על ידי רוחאללה חומייני, במטרה להציג את השלילה מבחינתם בישראל. החל משנת 1979 צוין מדי שנה יום ירושלים הבינלאומי כיום הזדהות עם המאבק נגד הציונות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמיכת איראן בחזבאללה וחמאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מלחמת לבנון השנייה, סכסוך ישראל-חזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה

מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 איראן התערבה במאבק העדתי בלבנון. קיימות עדויות רבות לכך שאיראן בנתה, מימנה וציידה את חזבאללה, ולכך שפעולות הטרור של הארגון נעשות בשיתוף פעולה מלא עם המשטר האיראני ובהוראתו.[4][5] בנוסף, איראן עזרה לחזבאללה להקים מנגנון פוליטי שמטרתו להפוך את לבנון למדינה שיעית פונדמנטליסטית. מיום הקמתו רואה הארגון במדינת ישראל אויב ועוסק בפעילות עוינת נגדה. בהודעות רשמיות של הארגון לא מכונה ישראל בשמה אלא "פלסטין הכבושה" או "האויב הציוני". יחד עם חזבאללה הייתה איראן מעורבת בפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה ב-1992 ובפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה ב-1994.

איראן סיפקה נשק לפלסטינים, למשל באוניות קארין איי וקלוס סי. היא מימנה וסיפקה נשק וטילים לחמאס אחרי שזה השתלט על רצועת עזה. התמיכה האיראנית בחמאס נמשכה עד ל-2011, אז פרצה מלחמת האזרחים בסוריה והתגלעה מחלוקת בין איראן לחמאס לגבי התמיכה בבשאר אסד ומשטרו. בשנים האחרונות חזרה איראן לממן ולחמש את החמאס. בנוסף, איראן מחמשת ומממנת באופן קבוע את הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, במיוחד ברצועת עזה.

בצה"ל אמרו שאיראן עמדה מאחורי מטחי הפצמ"רים והרקטות של הג'יהאד האסלאמי וחמאס ביממת ה-29 במאי 2018.

מאבק ישראל בתוכנית הגרעין האיראנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ההתנגדות לתוכנית הגרעין האיראנית

החל מסוף שנות ה-90 עמדו יחסי איראן-ישראל בצל התפתחות תוכנית הגרעין האיראנית והפעילות הישראלית למניעת הגעת נשק גרעיני לידי איראן. ישראל פעלה נגד תוכנית הגרעין האיראנית במישור הדיפלומטי בקהילה הבינלאומית, וגם רמזה שאיננה שוללת תקיפה באיראן, אפשרות שהופיעה בעיתונות כבר ב-1998,[6] אם הקהילה הבינלאומית לא תעצור את פיתוח הנשק הגרעיני של איראן.[7]

תוכנית ההצטיידות והאימונים של חיל האוויר הישראלי בעשור הראשון של המאה ה-21 כללה היערכות לתקיפה לטווח ארוך, כזו שתאפשר תקיפה של מתקני הגרעין באיראן.[8] בפברואר 2015 כתב הפרשן דן מרגלית כי ההכנות לתקיפה באיראן בתקופת נתניהו וברק לא היו אלא הונאה, שמטרתה הייתה לגרום לקהילה הבינלאומית להחריף את הסנקציות על איראן.[9]

כמו כן יוחסו ל"מוסד" פעולות חבלה במתקני גרעין וטילים באיראן וחיסולים של מדעני גרעין איראניים, בהם ארדשיר חוסיינפור (2007), מסעוד עלי מוחמדי (2010) ומג'יד שהריארי (2010). בתחילת 2018 הצליחו סוכני המוסד לפרוץ לארכיון סודי בטהראן שבו הוחזק חומר ארכיוני רב על תוכנית הגרעין האיראנית בכלל ובפרט על פעילותה לפיתוח נשק גרעיני. חומר זה שהוברח לישראל שימש את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, להציג את איראן כמי שהערימה על הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ביחס לכוונותיה בתחום זה וכן הוצגה כדוברת שקר בנוגע להצהרתה בהסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית ב-2015 על כך שמעולם לא היה בכוונתה לפתח נשק גרעיני.

ריגול איראני בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 הורשע נחום מנבר, איש עסקים וסוחר נשק ישראלי, בסיוע לאיראן על ידי מכירת ידע, ציוד וחומרים אשר עשויים לשמש להכנת נשק כימי.

בשנת 2018 הוגש כתב אישום נגד שר האנרגיה לשעבר, גונן שגב, בחשד שמאז שנת 2012 פעל בשירות המודיעין האיראני, מסר מידע על משק האנרגיה ועל גופי הביטחון של ישראל, וניסה לקשר בין אזרחים ישראלים לאנשי מודיעין איראניים שהציג כאנשי עסקים.

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל במלחמת האזרחים בסוריה

ב-2011 פרצה בסוריה התקוממות נגד שלטונו של בשאר אסד. אסד הפעיל כוח צבאי רב כדי לדכא את ההתקוממות, וכתוצאה מכך שקעה סוריה למלחמת אזרחים עקובה מדם, שנמשכת עד היום (נכון ל-2018) ובה נהרגו למעלה מ-500 אלף בני אדם ומיליונים נוספים הפכו לפליטים. בעקבות חוסר יכולתו של אסד לדכא את ההתקוממות, ובזכות היותו בעל ברית של איראן ורוסיה, הוא החל לקבל סיוע צבאי ניכר שהתבטא במשלוחי נשק, בייעוץ צבאי של קצינים ממשמרות המהפכה האסלאמית, ובמיליציות שיעיות, שבראשן חזבאללה ששלח אלפי לוחמים למערכה. בהדרגה החלה איראן לשלוח עוד ועוד כוחות לסוריה ואף הקימה בה בסיסים צבאיים. מלבד לסייע לסורים מטרת איראן היא להתבסס בשטחי סוריה על מנת לפעול משטחה נגד ישראל. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הודיע שמבחינת ישראל מדובר ב"קו אדום" ושישראל לא תרשה לאיראן להתבסס בסוריה.

ב-18 בינואר 2015 תקפו מסוקי קרב שיירה של חזבאללה בגולן הסורי והרגו 6 לוחמים של חזבאללה וכ-6 לוחמים של משמרות המהפכה, כולל תת-אלוף האיראני מוחמד עלי אלעדאדי וג'יהאד מוע'ניה. התקיפה יוחסה לישראל, וב-28 בינואר ירו בתגובה מחבלי חזבאללה שישה טילי קורנט לעבר כלי רכב של כוח צה"ל בסמוך לע'ג'ר. מהירי נהרגו קצין ולוחם מחטיבת גבעתי.

בלילה שבין 1 בדצמבר ל-2 בדצמבר הותקף בסיס צבאי שבנתה איראן כ-15 ק"מ מדמשק. לפי רוב הדיווחים את התקיפה ביצעו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי באמצעות ירי טילי אוויר-קרקע מלבנון, אך לפי חלק מהפרסומים בתקיפה שוגרו גם טילי קרקע-קרקע אל עבר הבסיס.[10] לבסיס נגרם נזק כבד ולפי ההערכות בין 10 ל-12 חיילים נהרגו, בהם איראנים,[11] הסורים הגיבו בירי נ"מ וטענו שהצליחו ליירט חלק מהטילים.[12] צילומי לוויין צילום שפורסמו בתקשורת מספר ימים אחרי הראו שלבסיס נגרם נזק כבד ומספר מבנים הושמדו כליל.

ב-2018 הפך העימות בין ישראל לאיראן לגלוי. עד אז תקפה איראן את ישראל באמצעות פרוקסי, ארגונים הפועלים מטעמה אך לא מהווים חלק רשמי מכוחותיה. הפרוקסי העיקרי היה חזבאללה, שניסה להקים תשתית טרור בסוריה ומשם לבצע פיגועים נגד ישראל. מנגד, ישראל פעלה נגד איראן במבצעים חשאיים ונמנעה לקחת עליהם אחריות. המבצעים כללו תקיפות רבות של משלוחי נשק מאיראן לחזבאללה דרך סוריה. בעקבות מספר תקריות גלויות צוטט האלוף במילואים וראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין כי ישראל נמצאת בעימות ישיר מול איראן.[1]

תקריות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2018 מונה אלוף ניצן אלון לתפקיד "פרויקטור למאבק באיום האיראני".[21]

תעמולה ומלחמה מילולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא מחמוד אחמדינז'אד ערך באוקטובר 2005 ועידה בטהראן שכותרתה "עולם ללא ציונות", בה הצהיר כי "יש למחוק את ישראל מהמפה", וכי הקמת מדינת ישראל הייתה צעד תוקפני כלפי האסלאם.[22] אחמדינז'אד היה מכחיש שואה, ובמספר נאומים הכחיש את השואה ואף ארגן אירועים וכנסים שנועדו לקדם הכחשת שואה.

המתיחות בין שתי המדינות לוותה פעמים רבות בדיבורים מתלהמים של בכיריהן. בספטמבר 2015 אמר המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי: "ראשית, אם ירצה האל, לא תהיה מדינה ציונית בעוד 25 שנים. שנית, עד אז יהיה מאבק, של גבורה, ג'יהאד ומורל, שלא ישאיר לציונים רגע של מנוחה".[23] באפריל 2018 הזהיר בכיר איראני כי על ישראל להימנע מלתת לאיראן תירוץ להשמיד את תל אביב וחיפה. בתגובה אמר שר הביטחון של ישראל, אביגדור ליברמן: "כל מוצב בסוריה שבו נראה שאיראן מנסה להתמקם צבאית - נהרוס אותו. לא נאפשר זאת, יהיה אשר יהיה המחיר. אנו שומעים איומים רבים. אם הם יתקפו את תל אביב, נתקוף את טהרן. אם לא יהיה שקט בתל אביב ובישראל, לא יהיה גם בטהרן."[24]

איומי ישראל הופנו גם אל בני בריתה של איראן. שר האנרגיה, יובל שטייניץ, איים על סוריה: "אם נשיא סוריה בשאר אסד ימשיך לתת לאיראנים לפעול משטח סוריה - הוא צריך לדעת שדמו בראשו וזה יהיה סופו. נמוטט את משטרו".[25] שר החינוך, נפתלי בנט, אמר ש"תקיפה של חזבאללה על ישראל, תביא להחרבתה של לבנון".[26]

ב-2 ביולי 2018, בעקבות הבצורת הקשה באיראן וההפגנות של ההמונים נגד המשטר, האשים גנרל איראני את ישראל בבצורת וטען ש"ישראל גנבה את העננים" מאיראן ומנעה ירידת משקעים שם.[27]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ידלין: "אנחנו בשלב העימות הישיר בין ישראל לאיראן", 24 באפריל 2018
  2. ^ פסטיבל מספרי סיפורים, 2011, הרצאתו של האלוף אליעזר שקדי.
  3. ^ The Zionist Entity and Iran, 1979-1999, globalsecurity.org
  4. ^ רוני סופר, פרס נגד הקהילה הבינ"ל: הצהרות אינן פתרון, באתר ynet, 23 ביולי 2006.
  5. ^ ירעם נתניהו, שליפות עם יעקב עמידרור, באתר nrg‏, 17 בינואר 2006
    "לא ניסוג עד שיוצב כוח בינ"ל", באתר nrg‏, 3 באוגוסט 2006
    בוש: איראן היא האיום הגדול ביותר על המזרח התיכון, באתר ערוץ עשר, 14 במאי 2008
    מל"מ, "חזבאללה" כזרוע אסטרטגית של המשטר האיראני
  6. ^ ישראל זקוקה למטוסים כדי לתקוף באיראן, "טורונטו סאן", 5 ביולי 1998
  7. ^ המאמר בעיתון Scotsman: "ישראל מאיימת לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים", מ-23 בנובמבר 2003
  8. ^ יצחק בן-חורין, דיווח: ישראל ערכה תרגיל המדמה תקיפה באיראן, באתר ynet, 20 ביוני 2008
    ברק רבידדיווח: חיל האוויר ערך תרגיל המדמה פעולה באיראן, באתר הארץ, 22 ביוני 2008
    דיווח: חיל האוויר טס עד גיברלטר לתרגל תקיפה באיראן, באתר הארץ, 3 במאי 2009
    אנשיל פפרחיל האוויר תירגל תקיפה לטווח ארוך, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2011.
  9. ^ דן מרגלית, ‏האיום האיראני: איך להילחם בפשרה המסוכנת, באתר ישראל היום, 13 בפברואר 2015.
  10. ^ רועי קייס, דיווחים: ישראל הפציצה בסיס איראני ליד דמשק, באתר ynet, 2 בדצמבר 2017,
    דניאל סיריוטי, ‏דיווחים: חיל האוויר תקף תשתית איראנית בסוריה, נורתה אש נ"מ, באתר ישראל היום, 2 בדצמבר 2017 07:46.
  11. ^ "ישראל היום", 3 בדצמבר 2017. עמ' 1–3.
  12. ^ יאסר עוקבי, ‏דיווחים בתקשורת הזרה: חיל האוויר תקף מוצב איראני בפרברי דמשק, באתר מעריב השבוע, 2 בדצמבר 2017.
  13. ^ כוחות צה"ל יירטו מל"ט איראני ותקפו בתגובה מטרות איראניות בסוריה, אתר צה"ל, 10 בפברואר 2018
  14. ^ דיווח: יעד התקיפה בסוריה - מערכת הגנה אווירית איראנית חדשה, באתר ynet, 18 באפריל 2018.
  15. ^ גבול הצפון: "כיפת ברזל" יירטה מספר שיגורים לעבר קו המוצבים הקדמי ברמת הגולן, באתר צה"ל, 10 במאי 2018.
  16. ^ אמיר בוחבוט ואלי אשכנזי‏, כוח איראני שיגר 32 רקטות לגולן; צה"ל תקף עשרות מטרות בסוריה, באתר וואלה! NEWS‏, 10 במאי 2018.
  17. ^ כוחותינו תקפו עשרות יעדים צבאיים השייכים לכוח "קודס" האיראני, באתר צה"ל, 10 במאי 2018.
  18. ^ צה"ל תקף עשרות יעדים איראנים בסוריה, באתר ערוץ 7, 10 במאי 2018.
  19. ^ צה"ל תקף ציוד לנשק מדויק עבור איראן וחיזבאללה, באתר צה"ל, 18 בספטמבר 2018.
  20. ^ יואב זיתון, עשרות טילים ב-40 דקות: התחקיר הישראלי מול הטענות הרוסיות, באתר ynet, 20 בספטמבר 2018.
  21. ^ בן כספית, ‏פרסום ראשון: הרמטכ"ל מינה את אלוף ניצן אלון כאחראי להובלת המאבק נגד איראן, באתר מעריב השבוע, 3 ביולי 2018
  22. ^ רועי נחמיאס, נשיא איראן: "למחוק את ישראל מהמפה", באתר ynet.
  23. ^ חמינאי: ישראל לא תהיה קיימת עוד 25 שנים. עד אז - ניאבק בה, באתר וואלה! NEWS‏, 9 בספטמבר 2015
  24. ^ ליעד אוסמו, ליברמן בריאיון לאתר סעודי: "אם איראן תתקוף את ת"א, נתקוף את טהרן", באתר ynet, 26 באפריל 2018.
  25. ^ אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, "אם אסד ייתן לאיראן לפעול מסוריה - זה יהיה סופו", באתר ynet, 7 במאי 2018
  26. ^ שלמה צזנה, ‏"סוריה תהפוך לווייטנאם של איראן", באתר ישראל היום, 8 במאי 2018.
  27. ^ סוכנויות הידיעות‏, גנרל איראני: ישראל גונבת מאיתנו עננים ומונעת שלג, באתר וואלה! NEWS‏, 03 ביולי 2018.