שלמה אלבז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרופ' שלמה אלבז
אין תמונה חופשית
לידה 1921
מרקש, מרוקו
פטירה 2003 (בגיל 82 בערך)
דורות, ישראל
פעילות בולטת מחקר ספרות ותרבות, וחתירה לשלום
השכלה האוניברסיטה העברית
מקצוע חוקר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרופסור[1] שלמה צבי אלבז (1921-2003) היה מורה ומחנך, חוקר שפה וספרות צרפתית, פעיל חברתי, פעיל שלום, מייסד ומנהיג תנועת "המזרח אל השלום". עסק בתרבות יהודית, תרבות ערבית, תרבות בֶּרְבֵּרִית והיה מומחה לתרבות צרפתית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במרקש שבמרוקו למזל וליצחק אלבז ב-21 באפריל 1921 (ה'תרפ"א). בילדותו התחנך במוסדות מקומיים, וכשבגר עבר לפריז שבצרפת כדי ללמוד חינוך והוראה. עם סיום לימודיו חזר למרוקו, ושימש כמורה וכמחנך. בצעירותו התייתם מאביו, ונאלץ לפרנס את אחיו ובני משפחתו.

בשנת 1955 עלה לישראל והתיישב בקיבוץ דורות. בשנת 1959 החל ללמוד מקרא ואנגלית לתואר ראשון. בחודש יוני 1966 קיבל מהאוניברסיטה העברית תואר שני בספרות צרפתית ובספרות השוואתית[2] (את חלקו השלים בפריז). בתקופת הלימודים של התואר השני, שימש במקביל כמנהל היחידה לאירופה במחלקת הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית העולמית. מטעם האחרונה יצא גם לשליחות בפריז.

עם חזרתו ארצה, קיבל דוקטורט מהאוניברסיטה העברית במחקר השוואתי על המשורר סן ג'ון פרס וטי אס אליוט. בתקופה זו נישא לאריאן ריינהולד, שהייתה אחת מחניכותיו.

אלבז סייע לפרופסור דוד אוחנה ולקלוד סיטבון להקים את הפורום לתרבויות הים התיכון במכון ון ליר.

פעל לייסד את סדרת "הים שלנו" במסגרת הוצאת "כרמל", שמטרתה הייתה חיזוק המודעות של אזרחי ישראל לסביבה התרבותית שבה הם חיים, וייצור תחושת סולידריות עם העמים האחרים השוכנים לחופי הים התיכון.

במסגרת פעילותו לשלום, נפגש הוא ומשה עמירב עם אנשי אש"ף. הוא גם תמך ברעיון שתי מדינות לשני עמים, שנחשבה בזמנו לפחות מקובלת.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 נמנה עם חבר הנאמנים של המרכז הבינלאומי לשלום במזרח התיכון[3].

אלבז היה דובר עברית, צרפתית, אנגלית וערבית, ולפי פרופסור דוד אוחנה וד"ר עמי בוגנים, אלבז פילס דרך במחקר על התרבות הברברית.

הלך לעולמו בירושלים ב-26 באוגוסט 2003 (ה'תשס"ג), ונקבר קיבוץ דורות.

המזרח אל השלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1982, בעקבות מלחמת לבנון ורצח אמיל גרינצוייג ייסד את "המזרח אל השלום" - תנועה אידאולוגית תרבותית שהורכבה בעיקר מאינטלקטואלים, והייתה בעלת השקפה גאופוליטית שראתה במדינת ישראל חלק מהמזרח התיכון הערבי, ופעלה לחתירה לשלום עם הפלסטינים, ותמכה בהקמת מדינה פלסטינית.

לפי המרצה לפילוסופיה דודי מחלב, תנועת "המזרח אל השלום" הקדימה את זמנה בשיח, בפוליטיקת הזהויות וברעיון הרב-תרבותיות, הדגישה את התלות של רעיון אחד במשנהו, ואת הלכידות הפנימית שמתקיימת בין הרעיונות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלום ירושלמי, פרס ורבין הובסו, הימין כפה מציאות מסוכנת, באתר מקור ראשון, 23 באוגוסט 2018
  2. ^ האוניברסיטה העברית בירושלים העניקה 445 תארים אקדמיים, כתבה בעיתון מעריב, 23 ביוני 1966, באתר עיתונות יהודית היסטורית
  3. ^ אבינועם בר-יוסף, ערפאת: "אנו מוכנים לדון בתנאי יישום השיבה", עיתון מעריב, 25 בפברואר 1990, באתר עיתונות יהודית היסטורית