שלמה בר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה בר
PikiWiki Israel 4108 Shlomo Bar.JPG
לידה 25 ביוני 1943 (בן 75)
רבאט, מרוקו
שם לידה יוסף בן־גוזי
שנות פעילות 1967 - היום
סוגה מוזיקה אתנית, מוזיקת רוק, סול, מוזיקת עולם
עיסוק מוזיקאי, מלחין, פזמונאי, זמר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים הד ארצי
www.shlomobar.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שלמה בר מופיע בפסטיבל ישראל לשלום בנווה שלום

שלמה בר (נולד ב-25 ביוני 1943 בשם יוסף בן־גוּזי), הוא זמר-יוצר, מוזיקאי, פזמונאי, מלחין ומגיש רדיו ישראלי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר נולד בעיר רבאט שבמרוקו ובשנת 1949 עלה עם משפחתו לישראל. גדל במעברת באר יעקב. עוד מגיל צעיר החל להתחבר למוזיקה ונחשב כאוטודידקט בתחומו.

ב-1976 שידך דודו אלהרר בין בר לבין תיאטרון חיפה שעמד להעלות את מחזמר המחאה קריזה. בר הלחין את השירים שכתב יהושע סובול וביצע אותם על הבמה. שניים מהשירים: "ילדים זה שמחה", ו"אצלנו בכפר טודרא" היו ללהיטים. לאחר מכן הקים בר את להקת "הברירה הטבעית". בשנת 1979 הוציא יחד עם להקתו את התקליט הראשון הנועז, "אלי שורשים", שסימן את ראשיתה של המוזיקה המזרחית האליטיסטית ששילבה מוטיבים מערביים עם מוזיקה קלאסית צפון אפריקאית ואסייתית. בנוסף הוא היה שותף למאבקים חברתיים אומנותיים עם המשורר ארז ביטון (שגם תרם חלק משיריו לתקליטו הראשון "אלי שורשים") וגם עם הבמאי והמחזאי גבריאל בן שמחון שהעלה את המחזה "מלך מרוקאי". השלושה סימנו חזית מזרחית תרבותית חדשה.

בר יצר סגנון מוזיקלי ייחודי, אשר כיום ניתן אולי לאפיין אותו כ"רוק מוזיקת עולם" - המושפעת ממוזיקה ערבית וצפון אפריקאית מסורתית, מסגנונות הודיים ופרסיים וממזמורי תפילה, אך גם מרוק מתקדם של שנות ה-70. גם תוכני השירים היו שונים משירי פופ שרווחו ברדיו הישראלי בשנות ה-70, או מהמוזיקה של "זמרי הקסטות" ושילבו מחאה פוליטית נגד אפלייתם של בני עדות המזרח בישראל ונגד עוולות חברתיות אחרות. בנוסף, השתמש בר לעיתים קרובות בסגנון לירי ובשירי משוררים.

מאז שנות השמונים הופיעה להקתו בעשרות פסטיבלים ברחבי העולם ואף יצגה את ישראל מטעם משרד החוץ במופעים רבים. בנובמבר 2014 הוענק לו תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב[1]. בשנת 2015 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע.

במרץ 2006 הוציא את האלבום ה-11 - "עננים נמוכים" בו לראשונה עשתה הלהקה שימוש במחשב ובתוכנות עריכה מוזיקליות. האלבום הכיל תשעה קטעים, שכולם הולחנו על ידי שלמה בר. כותבי המילים היו: יעל אופנבך, זוגתו לשעבר של בר, שהייתה חתומה על ארבעה מהקטעים, שאר הקטעים נכתבו על ידי המשוררים והפזמונאים: יונתן רטוש, אברהם חלפי, אסתר ראב, יעקב אורלנד ויענקל'ה רוטליבט. בר וגיטריסט הלהקה אילן בן-עמי עיבדו, ויזהר אשדות היה שותף להוספת אופי אלקטרוני ל-3 מהקטעים.

ביוני 2010 הוציא את האלבום ה-12 של להקת "הברירה הטבעית" - "בסוד תפילת ערער". האלבום הכיל כמסורת הלהקה שירי משוררים ופיוטים ששלמה בר הלחין: “שיר לאשת נעורים” של נתן אלתרמן, “ברכה” של לאה גולדברג, “וככה אנשקך” של אהוד בן עזר. עוד כלל האלבום חידושים לקלאסיקות ישראליות, שבר עיבד ביחד עם חברי הלהקה: “אמא אדמה”, “יש דברים שרציתי לומר”, “סליחות” ו”הלילה” (מקור: ארז הלוי), בו השתתפה הזמרת ליאורה יצחק ששרה טקסט בהינדית.

באוגוסט 2018 הוציא את האלבום "עד כלות נפש ואחריה", שכולל 11 שירי תפילה ופיוט, שהלחין בר לשירים שכתב המשורר יוסף צבי רימון בשנות ה-30 וה-40 של המאה העשרים. נדב ביטון הפיק מוזיקלית את האלבום, שמתוכו בלטו "אלוקים אור", ו"חי אלוהים".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר היה נשוי לרינה ולזוג נולד ילד אחד. משך 17 שנים היה בן זוגה של המוזיקאית יעל אופנבך, חברת "הברירה הטבעית" ומנהלת הלהקה. להם שלושה בנים. כיום בר נשוי לזהרה גוזי בר.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1979 - אלי שורשים
  • 1980 - מחכים לסמסון
  • 1982 - חוט שזור
  • 1984 - מתוך כלים שבורים
  • 1988 - מחוץ לחומות
  • 1990 - נדודים
  • 1993 - פעימות שחורות
  • 1995 - דוד ושלמה
  • 1996 - יחף
  • 2006 - עננים נמוכים
  • 2010 - בסוד תפילת ערער

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2003 - מים נאמנים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ nrg תרבות, שלמה בר זכה לתואר ד"ר לפילוסופיה לאות כבוד, באתר nrg‏, 30 בנובמבר 2014