ארז ביטון
 |
|
| ארז ביטון | |
| תאריך לידה | 4 ביוני 1941 (בן 76) |
|---|---|
| מקום לידה | אוראן, אלג'יריה |
| עיסוק | משורר |
| לאום | ישראל |
| שפות היצירה | עברית |
| פרסים | פרס ביאליק פרס ישראל (2015)  |
 |
|
ארז ביטון (נולד ב-4 ביוני 1941) הוא משורר ישראלי וחתן פרס ישראל לספרות ושירה עברית לשנת 2015.[1]
ביטון הוא יושב ראש המרכז הים-תיכוני הבינלאומי בישראל, עורך כתב העת הספרותי "אפיריון" ועיתונאי.
תוכן עניינים
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארז ביטון נולד בעיר אוראן שבאלג'יריה להורים ילידי מרוקו, ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1949. כמו עולים רבים בתקופה זו שוכנה משפחתו במעברה ברעננה, ממנה עברה ללוד, שם נפצע, ב-1952 בגיל 11, מרימון יד שמצא והתפוצץ, ואשר גרם לו לעיוורון ולקטיעת ידו השמאלית. בעקבות זאת עבר לבית חינוך עיוורים בירושלים; סיים לימודים לתעודת בגרות בבית הספר ליפשיץ בירושלים, ולאחר מכן המשיך ללימודי בוגר עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ותואר שני בפסיכולוגיה שיקומית באוניברסיטת בר-אילן.
פסיכולוג ועובד סוציאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך למעלה משבע שנים עבד כעובד סוציאלי באשקלון, ולאחר מכן כחמש שנים במחלקה הסוציאלית במועצת אור יהודה, ושלוש שנים נוספות בבית החולים לחולי נפש (שנסגר מאז) "נווה און" ברמת גן. תחומי עבודתו והתמחותו מגוונים: בשנותיו הרבות כעובד סוציאלי ופסיכולוג שיקומי צבר ניסיון כמטפל פסיכו-סוציאלי. הוא התמחה בטיפול במשפחות רב-בעייתיות ובנכים פיזית ונפשית. כמו כן, הדריך ביטון במשך שנים עובדים סוציאלים וסטודנטים לעבודה סוציאלית מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת בר-אילן.
כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארז ביטון נחשב לאחד היוצרים הראשונים שייצגו את "הקול המזרחי" – קולם של יוצאי עדות המזרח. שירתו מבטאת את שבר ההגירה ארצה, כמו גם את התרבות המזרחית הנאבקת למצוא את מקומה בתוך הפסיפס הישראלי. אחד משיריו הידועים הוא "שיר זוהרה אלפסיה" המדבר על הזמרת המרוקאית היהודייה, זוהרה אלפסיה, שעלתה לארץ ישראל וחוותה בה הידרדרות מעמדית וחיה חיים פשוטים, בניגוד לתהילתה כזמרת מלכותית במרוקו. שירו "חתונה מרוקאית" הולחן על ידי חברי להקת "הברירה הטבעית" ונכלל באלבומם "אלי שורשים" מ-1979.
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארז ביטון עסק בעיתונות כמה שנים. הוא כתב טור שבועי בעיתון "מעריב" על נושאים חברתיים וציבוריים והוא עורך את כתב העת הספרותי "אפיריון", אותו ייסד ב-1982. ביטון כיהן כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בישראל.
ביטון משמש גם יו"ר המרכז הים תיכוני לתרבות וחבר מועצה בארגון נפגעי פעולות איבה, בה כיהן כיו"ר הארגון עד 2005. כמסגרת תפיקדו, ביטון היה בקשר עם נפגעי פעולות איבה רבים בישראל, כשהוא נעזר בידע המקצועי שלו כעובד סוציאלי וכפסיכולוג שיקומי, ובניסיון האישי שלו כנפגע פעולות איבה.
ביטון הוא חבר נשיאות האגודה לזכות הציבור לדעת ושופט בוועדת הפרס לביקורת התקשורת של "לדעת". ביטון היה חבר מרכז "מפלגת העבודה" בין השנים 1993 ל-2003, ואף ניסה את מזלו בפריימריז של מפלגת העבודה ב-1999, לאחר מכן עבר ל"עם אחד".[2]
בפברואר 2016 מונה על ידי שר החינוך נפתלי בנט לראשות ועדה, "ועדת ביטון", שתציע כיצד להעשיר את תוכניות הלימודים בהיסטוריה, בספרות ובמסגרות הבלתי פורמליות, בתכנים שיביאו "לאיזון ביחס למורשתן של קהילות המזרח ולהעמקת תחושת האחדות בעם".[3]
ב-10 באוגוסט 2016 נקרא רחוב על שמו בבית אריה.
פרסים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- השיא משואה בהר הרצל ביום העצמאות ה-40 למדינת ישראל (1988)
- פרס ספרותי ע"ש יצחק לייב ורחל גולדברג מטעם קרן קיימת לישראל (תשע"א 2011)
- פרס מפעל חיים על שם יהודה עמיחי לשירה עברית[4] (2014)
- פרס ביאליק לשירה ומפעל חיים.[5] (2014)
- פרס ישראל לספרות ושירה עברית (2015)
- דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון (2015)
- פרס הפדרציה הספרדית האמריקאית למפעל חיים (2015).
- אות קרן אייסף על תרומה יוצאת דופן לחברה וצמצום פערים חברתיים בישראל (2015).
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנחה מרוקאית, הוצאת עקד, 1976.
- ספר הנענע, הוצאת עקד, 1979.
- ציפור בין יבשות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990.
- תמביסרת: ציפור מרוקאית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.
- נופים חבושי עיניים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013.
- בית הפסנתרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשוי לרחל ביטון קלהורה ואב לבן, אסף ולבת, שלומית. לביטון נכד אחד.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הכיוון מזרח 12, "לגנוב גבולות בבהונות שקטים: הומאז' ליצירת ארז ביטון ודיון ביצירה הביוגרפית והאוטוביוגרפית" (גיליון המוקדש לביטון), קיץ 2006.
- קציעה עלון ויוחאי אופנהיימר (עורכים), אנא מן אלמגרב: קריאות בשירת ארז ביטון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014.
- הלית ישורון, איך עשית את זה? - ראיונות 'חדרים', הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016, עמ' 465–484, ראיון עם ארז ביטון מספטמבר 2014.
- נורית גוברין, "שירת ארז ביטון בהקשר היסטורי", 'המשכיל בעת הזאת - ספר היובל למשה פלאי', בעריכת זאב גרבר, לב חקק ומשואל כץ, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ז/2017, עמ' 66 - 91.
- Hannan Hever, "We Are Fragments of Rhymes: The Poetry of Erez Biton between East and West", Journal of Levantine Studies 2(2), Winter 2012 (תקציר בעברית).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארז ביטון, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- רשימת הפרסומים של ארז ביטון, בקטלוג הספרייה הלאומית
- ארז ביטון, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- ארז ביטון, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
ארז ביטון, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל- על הספר "מנחה מרוקאית" באתר תרבות.il
- מתי שמואלוף, עיניים עצומות לרווחה, "כביש ארבעים", גיליון 115, מרץ 2011
- שושנה ויג, שירי העיוורון של המשורר ארז ביטון, באתר אימגו, 1 בינואר 2006
- מואיז בן הראש, שלושים שנה להופעת "מנחה מרוקאית", באתר מחשבה שנייה, 3 באפריל 2008
- מלכה נתנזון, משורר בין מזרח למערב, ראיון עם ארז ביטון, באתר אנ"י
- אלי הירש, על "תמביסרת, ציפור מרוקאית", ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות, 2 באוקטובר 2009
- אלמוג בהר, להיטמן כאן בין החיים בשנות החמישים בעיר לוד, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2009
- שרון יונתן, "הייתי נותן הכל כדי לחזור לראות", באתר local רמת השרון, 8 באוקטובר 2009
- שמעון שלוש, על "תמביסרת - ציפור מרוקאית", באתר סימניה, 13 בנובמבר 2009
- מלכה נתנזון, יש לי ציפור קטנה בלב, באתר ynet, 2 באוגוסט 2010
- אלי הירש, ארז ביטון ופרס ישראל, ידיעות אחרונות, מדור ספרות, 17 בפברואר 2012
- חן זורע, "יעיש הוא הילד שגר בתוכי": בגובה העיניים עם ארז ביטון, באתר nrg, 23 בינואר 2013
- כרמית ספיר ויץ, עיניים עצומות לרווחה: ארז ביטון מספר על החושך, באתר nrg, 8 ביולי 2013
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם ארז ביטון, באתר iCast, 8 ביולי 2013- אילנה ברנשטיין, שירים מהחצר האחורית, באתר "Time Out ישראל", 5 ביוני 2014
- גלילי שחר, רקיעת שמות: על שירתו של ארז ביטון, באתר "העוקץ", 7 במאי 2014
- איתי בלומנטל, ארז ביטון שיקבל את פרס ישראל: "שיריי מגיעים מפיוס ומהכלת האחר", באתר ynet, 29 במרץ 2015
- אלי אליהו, ארז ביטון: משורר מזרחי שהשפיע עלי? אין כזה, באתר הארץ, 21 באפריל 2015
- יניב מגל, "העובדה שהבקעתי את המחסום העדתי היא פרס בפני עצמו", באתר גלובס, 10 בדצמבר 2015
- רותי זוארץ, "ההגמוניה לא יכולה להיות כל הזמן אצל האשכנזים": ארז ביטון מתגייס למערכה העדתית, באתר מעריב השבוע, 18 במרץ 2016
- תחיה ברק, "בנט אמר לי: 'עד גיל 18 לא ידעתי שיש מזרחים'", באתר mako, 13 ביולי 2016
- נעמה לנסקי, "קשה לאשכנזים לקבל שיש מזרחיות בעלת משמעות", באתר ישראל היום, 15 ביולי 2016
- אלעד זרט, מחסום ארז, באתר ynet, 15 ביולי 2016
- נפתלי טרבלסי, "נפתלי בנט אמר לי 'עד גיל 18 לא ידעתי שיש כזה דבר יהודי מזרחי'", באתר כיכר השבת, 16 ביולי 2016
- יאיר שלג, "מה שקרה פה זו כמעט השמדה תרבותית", מקור ראשון, מוסף "שבת", 26 בפברואר 2017
- אהרון ברנע מראיין את המשורר ארז ביטון בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, 18.10.15
- המשורר ארז ביטון מקריא משיריו עבור כתב העת אורות, באתר YouTube
משיריו:
- ארז ביטון, אנתולוגיה מקוונת לשירה עברית, באתר של נילי דגן
- מבוא לאיש עיוור, באתר ynet, 3 במרץ 2009
- אימי משדלת ציפור, באתר ynet, 20 באוקטובר 2009
- לאימי לא חיו לה הילדים, באתר ynet, 19 באוקטובר 2008
- שיר לשבת: שיר באמצע ירושלים, באתר nrg, 5 בנובמבר 2009
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ארז ביטון הוא זוכה פרס ישראל לספרות, באתר ynet
- ^ הסופר ארז ביטון עבר מהעבודה לעם אחד, באתר הארץ, 20 בינואר 2003
- ^ ירדן סקופ, השר בנט מקים ועדה להעצמת הזהות המזרחית במערכת החינוך, באתר הארץ, 4 בפברואר 2016
- ^ מיה סלע, ארז ביטון הוא הזוכה בפרס מפעל חיים ע"ש יהודה עמיחי לשירה עברית, באתר הארץ, 4 במאי 2014.
- ^ מיה סלע, פרס ביאליק למשורר ארז ביטון, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2014
