ארז ביטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארז ביטון
1942 (בן 73 בערך)
Erez Biton.jpg
ארז ביטון, 2011
מדינה ישראל
מקצוע משורר

ארז ביטון (נולד ב-1942) הוא משורר ישראלי וחתן פרס ישראל לספרות ושירה עברית לשנת תשע"ה‏[1].

חייו וכתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארז ביטון נולד בעיר אוראן שבאלג'יריה להורים ילידי מרוקו, ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1948. כמו עולים רבים בתקופה זו שוכנה משפחתו במעברה ברעננה, ממנה עברה ללוד, שם נפצע, בגיל 11, מרימון יד שמצא והתפוצץ, ואשר גרם לו לעיוורון ולקטיעת ידו השמאלית. בעקבות זאת עבר לבית חינוך עיוורים בירושלים; סיים לימודים לתעודת בגרות בבית הספר ליפשיץ בירושלים, ולאחר מכן המשיך ללימודי בוגר עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ותואר שני בפסיכולוגיה שיקומית באוניברסיטת בר-אילן.

במשך למעלה משבע שנים עבד כעובד סוציאלי באשקלון, ולאחר מכן כחמש שנים במחלקה הסוציאלית במועצת אור יהודה, ושלוש שנים נוספות בבית החולים לחולי נפש (שנסגר מאז) "נווה און" ברמת גן. תחומי עבודתו והתמחותו מגוונים: בשנותיו הרבות כעובד סוציאלי ופסיכולוג שיקומי צבר ניסיון כמטפל פסיכו-סוציאלי. הוא התמחה בטיפול במשפחות רב-בעייתיות ובנכים פיזית ונפשית. כמו כן, הדריך ביטון במשך שנים עובדים סוציאלים וסטודנטים לעבודה סוציאלית מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת בר-אילן.

ביטון עסק בעיתונות כמה שנים. בין השאר, כתב טור שבועי בעיתון "מעריב" על נושאים חברתיים וציבוריים.

הוא ידוע בעיקר כמשורר, כסופר וכעורך כתב העת הספרותי "אפיריון". הוא נחשב לאחד היוצרים הראשונים שייצגו את "הקול המזרחי" – קולם של יוצאי עדות המזרח. שירתו מבטאת את שבר ההגירה ארצה, כמו גם את התרבות המזרחית הנאבקת למצוא את מקומה בתוך הפסיפס הישראלי.

המשורר ארז ביטון נושא דברים בטקס של האגודה לזכות הציבור לדעת בשנת 1999, לצידו: עוזי לנדאו, יובל שטייניץ וישראל מידד

ביטון משמש גם יו"ר המרכז הים תיכוני לתרבות, יו"ר אגודת הסופרים וחבר מועצה בארגון נפגעי פעולות איבה. בתפקידו בארגון (עד 2005), ביטון היה בקשר עם נפגעי פעולות איבה רבים בישראל, כשהוא נעזר בידע המקצועי שלו כעובד סוציאלי וכפסיכולוג שיקומי, ובניסיון האישי שלו כנפגע פעולות איבה.

ביטון הינו חבר נשיאות האגודה לזכות הציבור לדעת ושופט בוועדת הפרס לביקורת התקשורת של "לדעת". ביטון היה חבר "מפלגת העבודה" בין השנים 1993 ל-2003, ואף ניסה את מזלו בפריימריז של מפלגת העבודה ב-1999, לאחר מכן עבר ל"עם אחד"‏[2].

אחד משיריו הידועים הוא "שיר זוהרה אלפסיה" המדבר על הזמרת המרוקאית היהודייה, זוהרה אלפסיה, שעלתה לארץ ישראל וחוותה בה הידרדרות מעמדית וחיה חיים פשוטים, בניגוד לתהילתה כזמרת מלכותית במרוקו. שירו "חתונה מרוקאית" הולחן על ידי חברי להקת "הברירה הטבעית" ונכלל באלבומם "אלי שורשים" מ-1979.

ביטון הדליק משואה בהר הרצל ביום העצמאות ה-40 למדינת ישראל.

בשנת 2014 זכה בפרס מפעל חיים על שם יהודה עמיחי לשירה עברית[3] ובפרס ביאליק לשירה ומפעל חיים.‏[4]

בשנת 2015 זכה בפרס ישראל לספרות ושירה עברית.

נשוי לרחל ואב לבן ובת.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחה מרוקאית, הוצאת עקד, 1976.
  • ספר הנענע, הוצאת עקד, 1979.
  • ציפור בין יבשות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990.
  • תמביסרת: ציפור מרוקאית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.
  • נופים חבושי עיניים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hannan Hever, "We Are Fragments of Rhymes: The Poetry of Erez Biton between East and West", Journal of Levantine Studies 2(2), Winter 2012 (תקציר בעברית).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]