יהושע בר-יוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהושע בר-יוסף
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

יהושע בר-יוסף (29 במאי 1912 - 7 באוקטובר 1992) היה סופר עברי, מחזאי, מבקר ועיתונאי ישראלי. חתן פרס ביאליק לספרות יפה (1984).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-יוסף נולד ב-1912 בצפת בשם יהושע ציינווירט. בצעירותו יצא ללמוד בטרנסילבניה. חזר ב-1924 וחי בירושלים בשכונת מאה שערים. בשנות העשרים לחייו עבר משבר אמונה שהשפיע עליו מאוד, ואף ספרו "אפיקורוס בעל כורחו" עוסק ביציאה בשאלה של אברך, מהמגזר שממנו הגיע בציבור החרדי. היה חבר מערכת 'דבר' בשנים 1942 עד 1949, ולאחר-מכן בעל טור קבוע, תחילה ב'מעריב' (1951 עד 1954) ואחר כך ב'ידיעות אחרונות'. במלחמת השחרור שירת ככתב צבאי. החל לפרסם סיפוריו מחיי היישוב הישן והחדש ב'דבר' (1955). פרסם סיפורים ומחזות וכן רפורטָז'ות (כתבות שטח) ומאמרים פובליציסטיים בעיתונות העברית בארץ. זכה בפרס אוסישקין לשנת תש"ט ובפרס ביאליק לספרות יפה לשנת 1984. בראשית שנות השישים נענה לקריאתו של אבא חושי, ראש עיריית חיפה, והתיישב בעירו עם סופרים נוספים.

בשנת 1952 ליווה, כשליח "במחנה", את מבצע קולומבוס - הפלגה של שתי ספינות חיל הים לארצות הברית. הוא פרסם מאמרים אוהדים על ההפלגה,[1] אך הזדעזע מגינוני המפקדים ומיחסם הקשה אל המלחים. הוא שלח מכתב אישי לראש הממשלה דוד בן-גוריון, ובו ביקר בחריפות את היחס לו זכו המלחים הפשוטים מצד שלמה אראל והצוות הפיקודי, והזכיר מקרים של הפליה על רקע עדתי.[2] בעקבות ההפלגה כתב בר-יוסף מחזה בדיוני בשם "סערה בים", שהציג בצורה ביקורתית את מערכת היחסים בספינת חיל הים, ושרטט את דיוקן המפקד באור שלילי. המחזה נפסל על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות, בנימוק ש"הוא עלול להוות מעשה חבלה במאמץ המלחמתי של המדינה". בר-יוסף שכתב את המחזה כך שיתרחש בספינה של צי ניקרגואה, אך גם גרסה זו נפסלה על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות.[3]

ב-1969 חזר והתיישב בצפת בקריית האמנים יחד עם אשתו אביבה (אשכנזי לבית מנהיים), שאותה נשא כמה שנים קודם. הותיר אחריו עיזבון ספרותי גדול. חי וכתב בצפת עד לפטירתו ביום כיפור ה'תשנ"ג.

בנו הבכור יוסף בר-יוסף הוא מחזאי וסופר, זוכה פרס ישראל (נישא לדליה רביקוביץ ולאחר מכן לחמוטל בר-יוסף). בתו בלהה רובינשטיין היא חוקרת ספרות ומתרגמת. בנו יצחק עיתונאי וסופר אף הוא.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "קול היצרים" הוצאת קריית ספר, תרצ"ז
  • "ירח ימים" הוצאת משכן, תרצ"ח
  • "חומה שנפלה" הוצאת גזית, ת"ש
  • "בחתונת הבן", סיפור, תל אביב, תש"א
  • "אם הבנות", הוצאת מסדה, תש"ג
  • "מגופה של אם", הוצאת עדי, תש"ה
  • "הבית החדש", ועוד סיפורים, ספרית פועלים, 1946
  • "פגישה באביב", הוצאת טברסקי, תש"ז
  • "עיר קסומה", הוצאת טברסקי, תש"ט-תשי"א[4]
  • "בני המג"ד", הוצאת טברסקי, תש"י
  • "העומדים על הסף", הוצאת טברסקי, תשי"ג
  • "בכל מאדם", מעשים למופת במלחמת ישראל, ליקט: יהושע בר-יוסף; עיטורים: בנימין עציוני, הוצאת מערכות, 1954.
  • "סודה של אשה - מסיפורי ירושלים",הוצאת עם עובד, 1957
  • "סוכת שלום", הוצאת עם עובד, 1958
  • "אנשי בית רימון", סיפורים מן הפרובינציה, הוצאת עמיחי, 1958
  • "בדרך לסלע אדום", סיפורים, 1959
  • "שלושה שעזבו", הוצאת מסדה, 1963
  • "חרב ישועות", הוצאת מערכות, תשכ"ו
  • "על חומותייך ירושלים - מחזה בשלוש מערכות", הוצאת רנסאנס, תשכ"ז
  • "בין צפת לירושלים", הוצאת מוסד ביאליק, 1972
  • "אהבת נפש", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1979
  • "הפוטוגרף הרביעי", הוצאת יחדיו, 1980
  • "מסיפורי צפת ומסיפורי ירושלים", הוצאת כתר, 1984
  • "מורה דרך לפטריוטים נבוכים", הוצאת הדר, 1984
  • "אפיקורס בעל כורחו", הוצאת כתר, 1985
  • "ויהי אור", הוצאת הדר, 1985
  • "בשלוש דרכים", הוצאת כתר, 1986
  • "הינוקא מברעם", הוצאת הדר, 1987
  • "בדרך חזרה", כתר, 1988
  • "סיפורו של אדם רעב", הוצאת מעריב, 1988
  • "הדג והיונה", ספרית מעריב, 1989
  • "אוטופיה בכחול לבן", ספרית מעריב, 1990
  • "גפרורים שרופים", ספרית מעריב, 1991
  • "זרע של קיימא", ספרית מעריב, 1992
  • "גוילים ובשרים", ספרית מעריב, 1993
  • נקמתו של סבל

ממחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בסימטאות ירושלים, מחזה, אחיאסף ירושלים, תש"א 1941
  • בעלי המיניסטר, קומדיה בשלוש מערכות, מוצגת על ידי "המטאטא", טברסקי תל אביב, תש"י 1950
  • ‫ירח ימים, מחזה בשלוש מערכות, משכן, ירושלים, תרצ"ח 1938
  • סערה בים, מחזה בשלוש מערכות, תל אביב
  • על חומותיך ירושלים, רנסאנס, חיפה, תשכ"ז 1967

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתו של בר-יוסף נכתבו ביקורות מסות ומאמרים רבים. בין המבקרים שכתבו על יצירתו אפשר למצוא את בתו בלהה רובינשטין, נחמה רזלר-ברסון, אריה ליפשיץ, יונה בחור, רחל שקלובסקי, אמנון הדרי, יצחק שנל, נסיה שפרן, הלל ויס, עודד מנדה-לוי, מלכה שקד, שולמית לפיד ורבים אחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהושע בר-יוסף, "עם אוניות חיל הים", 12 ביולי 1951
  2. ^ מכתבו של בר-יוסף לבן-גוריון במסמך: הבולשיט המפרז בחיל הים, 1951, בבלוג "הערות שוליים להיסטוריה"
  3. ^ רפי מןבין שר האמנות לשר הצבא: התמזגות מנגנוני הצנזורה לפסילת המחזה "סערה בים", קתדרה 158, טבת תשע"ו
  4. ^ ביקורת: שולמית לפידמציאות קסומה, מעריב, 10 באוגוסט 1979.


הקודם:
ניסים אלוני, עוזר רבין
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם דוד שחר

1984
הבא:
חנוך ברטוב, שלמה טנאי