לדלג לתוכן

שמעון דותן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמעון דותן
לידה 23 בדצמבר 1949 (בן 74)
אדז'וד, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, מרצה לקולנוע בניו יורק
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים (2012) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שמעון דותן (נולד ב-23 בדצמבר 1949) הוא במאי קולנוע ישראלי. דותן מתגורר בניו יורק ומלמד קולנוע באוניברסיטת ניו יורק.

דותן נולד ברומניה ב-1949, עלה לארץ בגיל 8 וגדל במושב ערוגות. אחותו היא נילי דותן. שירת בקומנדו הימי ולמד במחזור הראשון של החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. במסגרת החוג ביים את הסרטים הקצרים "מסיבת כפר" ו"מאיר בשבע תמונות".

סרטו הראשון באורך מלא צלילה חוזרת (1982) עוסק בהווי השייטת[1]. הסרט ייצג את ישראל בפסטיבל ברלין.

ב-1983 ביים שני סרטים תיעודיים קצרים ("מזכרות מתל אביב" ו"מזכרות מחברון") הכלולים בסרט "ישראל 83" שהופק על ידי צוותא.

ב-1986 ביים את הסרט חיוך הגדי על פי ספרו של דויד גרוסמן[2], שספג ביקורות שליליות[3]. בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין (1986), זכה השחקן הראשי טונג'ל קורטיז בפרס "דב הכסף", ושמעון דותן היה מועמד לפרס "דב הזהב"[4]. לאחר ההצלחה בפסטיבל ברלין, נמכר הסרט להפצה בינלאומית באירופה וארצות הברית[5].

לאחר מכן עבר ללוס אנג'לס[6]. ב-1991 ביים עבור מנחם גולן את סרט הפעולה "שעתנו היפה ביותר" בכיכובו של רוב לאו, שצולם בחלקו בישראל[7].

בהמשך עבר דותן למונטריאול וביים מספר סרטי פעולה נוספים.

ב-1998 ביים את דרמת הקולנוע "You Can Thank Me Later”.

בעת שהותו בישראל ב-2006 יצר סרט תעודה בשם "הביטחוניים" שנושאו הוא האסירים הביטחוניים בישראל[8]. הסרט זכה בפרס מיוחד מטעם חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס[9]. הסרט היה גם מועמד ל"פרס וולג'ין" בפסטיבל הקולנוע ירושלים[10]. הסרט נמכר לשידור בערוץ HBO[11].

ב-2010 יצא לאקרנים סרטו "לראות טלוויזיה עם סיני אדום". סרט המתרחש בניו יורק ב-1980 ומציג את סיפורו של גבר אמריקאי צעיר שמתיידד עם שלושה משכניו: סטודנטים מסין שהגיעו לניו יורק כחלק מתוכנית לחילופי סטודנטים. הסרט השתתף בפסטיבל הקולנוע בקאן ופסטיבל הקולנוע בירושלים[12].

במאי 2016 יצא לאקרנים סרטו התיעודי "המתנחלים". הסרט זכה לביקורות מעורבות[13], נבחר על ידי מגזין וראייטי כאחד הסרטים הטובים ביותר של השנה[14], והיה מועמד לפרס בפסטיבל סאנדנס בקטגוריית סרט דוקומנטרי בינלאומי[15].

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אורי קליין, להתבונן בעצמך, דבר, 26 במרץ 1982
  2. ^ רחל נאמן, סרט חדש - אגדה בגדה - אין אהבות פוליטיות, כותרת ראשית, 20 בנובמבר 1985
  3. ^ ביקורות:
  4. ^ עירית שמגר, קולנוע ישראלי: יש רמה, אין כסף, מעריב, 29 באפריל 1986
  5. ^ "חיוך הגדי" להפצה בינלאומית, חדשות, 20 בפברואר 1986
  6. ^ ניר נתן, ‏ישראלים בהוליווד - הקליקות, באתר גלובס, 26 ביולי 2000
  7. ^ ג. עיטור, לאו חוזר לאילת, חדשות, 8 בנובמבר 1990
  8. ^ נירית אנדרמן, הזבוב שעל קיר התא, באתר הארץ, 30 בינואר 2007
  9. ^ ניר נתן ותמרה שרייבר, ‏אנחנו על המפה: שני סרטים ישראלים זכו בפרסים בפסטיבל סאנדאנס היוקרתי בארה"ב, באתר גלובס, 28 בינואר 2007
  10. ^ הזרים מככבים, באתר גלובס, 5 ביולי 2006
  11. ^ רותה קופפר, הסרט "ביטחוניים" נמכר לערוץ HBO, באתר הארץ, 16 באפריל 2007
  12. ^ אורי קליין, הזדמנות לצפות בסרטים זרים מפסטיבל קאן בפסטיבל הקולנוע בירושלים, באתר הארץ, 7 ביולי 2010
  13. ^ ביקורות:
  14. ^ נירית אנדרמן, "וראייטי": "המתנחלים" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר של השנה, באתר הארץ, 22 ביוני 2017
  15. ^ נירית אנדרמן, שני סרטים ישראליים יתמודדו בפסטיבל סאנדנס, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2015
  16. ^ עכבר העיר, פרס לסרט "הבטחוניים" בפסטיבל סאנדנס, באתר הארץ, 28 בינואר 2007
  17. ^ נירית אנדרמן, הבמאי שמעון דותן זכה בפרס גוגנהיים, באתר הארץ, 19 באפריל 2012