נילי דותן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נילי דותן
בלי מסגרת
נילי דותן
לידה 28 במרץ 1955 (בת 66)
רומניה
לאום ישראלי
תחום יצירה קולנוע, תיאטרון, כתיבה

נילי דותן (נולדה ברומניה ב-28 במרץ 1955) היא במאית קולנוע, תסריטאית, עורכת תסריטים, מחזאית ועיתונאית ישראלית. "הסרטים הקצרים שביימה בשנות ה-70 של המאה ה-20 נכנסו לפנתאון של הקולנוע הישראלי הקצר"[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דותן נולדה ברומניה בשם קורנליה דולהשטיאנו, אחותם הצעירה של הנרי ושמעון דותן. גדלה במושב ערוגות ולמדה בתיכון בבאר טוביה במגמה חברתית. עדי נוי כתבה בידיעות אחרונות, כי "מהמושב הנ"ל, וליתר דיוק ממשפחת דותן, (שמעון דותן ונילי דותן) יוצאים בזה אחר זה, שנה אחר שנה שני מבריקים צעירים ומבטיחים".[2]

דותן סיימה לימודי תואר ראשון בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב בשנת 1978. סיימה לימודי תואר שני בקולנוע ותקשורת בסמינר הקיבוצים ובעלת תעודת הוראה משנת 2013. לאחר סיום לימודיה באוניברסיטה, עבדה כבמאית בטלוויזיה הלימודית בתוכניות ערב חדש ו רחוב סומסום ובהפקות קולנוע רבות, ביניהן סרט הקולנוע ״פרא״ שכתב וביים יורם גל. הסרט יצא למסכים בישראל ברשת ג.ג. בשנת 2000. הסרט הופק על ידי נילי דותן כהפקה עצמאית וקיבל מענק להשלמתו מקרן הקולנוע הישראלי.[3] הסרט השתתף בפסטיבל חיפה בשנת 2019 ובכמה פסטיבלים בחו״ל וזכה במקום ראשון בפסטיבל לקולנוע אלטרנטיבי בפיצ׳יאנו, באיטליה בשנת 2001.[4] במקביל לעבודתה הקולנועית כתבה עבור עיתונים שונים, ביניהם מוניטין, גלובס ומוספיו והעיר.

מאמצע שנות ה-80 עבדה כמתרגמת סימולטנית מרומנית לעברית בחזרות להצגות עבור במאים אורחים מרומניה בתיאטרון באר שבע ובהבימה, ביניהן המלט והספר מסביליה בבימוי דינו צ׳רנסקו, השטן ממוסקבה בבימוי קטלינה בוזויאנו ו"ליר" מאת אדוארד בונד, בבימוי סילביו פורקרטה. כמו כן תרגמה סימולטנית מאנגלית בהצגות "מקהלת אי ההסכמה" בבימוי פאטריק טאקר ובית הבובות בבימוי הלן קאוט-האוסון.

בשלהי שנות התשעים כתבה מחזות לנוער שהוצגו במסגרת 'אמנות לעם' וכן ביימה כתבות עבור ערוץ 2 בתוכנית 'זמן מדע' בהגשת דן מרגלית ובתוכנית התחקירים 'רשת חוקרת' בהגשת רון בן ישי. בתחילת שנות האלפיים החלה ללמד במשך 4 שנים כתיבה לדוקו-דרמה בבית הספר לתסריטאות בתל אביב, בניהולה של עידית שחורי. בין השנים 19932013 שימשה כלקטורית בקרן הקולנוע הישראלי.

סרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום (הולדת) אחד בחורף 1974

סיפורה של אישה המבקשת לצאת מבדידותה ביום הולדתה, בתקווה שיהיה זה יום שונה משאר ימיה. בהשתתפות דליה קרפל, 1974.

אהרונוב

תערוכת ציורים ניידת מגיעה אל השכונה המשמימה שבה גר הקצב אהרונוב. ההתרגשות האוחזת בו ובתושבי השכונה, מובילה אותו לעשות מעשה בלתי צפוי. בהשתתפות קרלוס ברגר ואולגה שפנדורף, 1975.

אנה עברה בעיר

נערה צעירה בורחת מהכפר אל העיר הגדולה, מטלטלת את חייהם של שני גברים מבוגרים ועריריים, ונעלמת בהפתאומיות, בדיוק כפי שהגיעה. בהשתתפות אורנה לביא, מוסקו אלקלעי, אלברט כהן, דבורה קידר וגד קינר, 1978.

פצעי מדברDesert Wounds

צילום מתוך הסרט "פצעי מדבר"

סרט דוקומנטרי שצולם בישראל ובאוגנדה העוקב במשך 5 שנים אחר סיפור הישרדותן של שתי נשים נוצריות, פליטות מסודאן ומאריתריאה, שברחו לישראל בתקווה למצוא בה מקלט. הסרט הופק על ידי סשה קליין עבור הערוץ הראשון ושודר במסגרת התכנית "הסיפור האמיתי" באוקטובר 2016.[5] הסרט השתתף בפסטיבלים רבים ברחבי העולם:

  • "פסטיבל הקולנוע העצמאי בוושינגטון, ארצות הברית" – "DC Independent Film Festival, Washington DC – February 2017", ‏ 18 בפברואר 2017[6]
  • פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בקורק, אירלנד. מאי 2017 – " Cork International Film Festival, Ireland". הסרט זכה בפרס הבימוי הטוב ביותר בקטגוריה של סרטים דוקומנטריים – "Best Documentary Director Award"
  • הפסטיבל הבינלאומי במדריד, יולי 2017. "Madrid international Film Festival"
  • פסטיבל ישראל האחרת בניו יורק, נובמבר 2017' – "Other Israel Film Festival, JCC, Manhattan NY"[7]
  • הפסטיבל הבינלאומי לתרבות בכלכותה, הודו 2018 – "CICFF – Calcutta International Cult Film Festival". הסרט זכה בפרס שועל הזהב עבור סרט הנשים הטוב ביותר – "Golden Fox Award for Best Women’s Film"[8]
  • פסטיבל לסרטים דוקומנטריים על העולם האפריקאי, באוניברסיטה על שם סם יוסטון בהאנטסוויל, טקסס, ארה״ב – פברואר 2018 – "Africa World Documentary Film Festival".[9]

מבקר הקולנוע גידי אורשר התייחס לסרטיה של נילי דותן בכתבה שכתב בעיתון מעריב, ככאלה שנוגעים בחייהם של "אנשי השוליים ולא לכוכבים...בנושא הסרטים ובאווירה שלהם יוצאת נילי עם משהו יוצא דופן, נעים ומקורי בנוף הקולנועי של ישראל... את נילי לא מעניינים ה"כוכבים" היא מחפשת ומציגה את ה"פשוט".[10]

מחזות שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "רימון בין לבבות" – על פי משה עמיאל, על פרשת התאבדותם של משה ברזני ומאיר פיינשטיין בכלא בשנת 1947, בבימוי דור פלס ובהשתתפות אורן שאב, יוסי עייני, נירית אהרוני ואליעזר אפלבאום.[11]
  • "אהבה ראשונה" (שמשון ודלילה) – קומדיה על אהבה ראשונה בהשתתפות אריק משעלי
  • "הזקן ואני" – כתיבה משותפת עם יורם גל בהשתתפות דביר בנדק.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דותן הייתה נשואה ליורם גל ולהם בן משותף.

מלגות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלגה כספית מהקרן לעידוד הסרט הקצר של משרד המסחר והתעשייה, להפקת הסרט אהרונוב.
  • מלגה כספית מהקרן לעידוד הסרט הקצר של משרד המסחר ותעשייה, להפקת הסרט אנה עברה בעיר.
  • תסריט לפיצ'ר – "40" זכה בפרס הראשון בתחרות על שם מיקי אלבין, 1998.[12]
  • פרס ראשון עבור הסרט פרא שאותו הפיקה בפסטיבל הסרטים לקולנוע אלטרנטיבי בפיצ׳יאנו, איטליה.
  • פרס ראשון עבור "הסרט הטוב ביותר לבמאית באירלנד" – פצעי מדבר, 2018.
  • פרס ראשון בפסטיבל כלכותא, הודו – "פרס שועל הזהב עבור סרט הנשים הטוב ביותר" – פצעי מדבר, 2018.[13]
  • מקום ראשון על כתיבת הסלוגן למיץ עגבניות – "דרקולה – משקה עם שיניים".[14][15]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך ארכיון הסרטים הישראלי באתר הארכיון
  2. ^ כתבה של עדי נוי בידיעות אחרונות, "סרטים צומחים בערוגות של משפחת דותן במושב ערוגות", מדור שיחת העיר, 28 ביולי 1978
  3. ^ סרטי הקרן באתר קרן הקולנוע הישראלי
  4. ^ "פרא" של יורם גל זכה בפרס הראשון בפסטיבל הקולנוע האלטרנטיווי בפיצ׳יאנו, איטליה, 20 באוקטובר 2001 באתר הארץ
  5. ^ גילי איזיקוביץחסרות מעמד, מתקיימות בקושי, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2016
  6. ^ פרטים על הסרט באתר הפסטיבל
  7. ^ סקירה על הסרט באתר הפסטיבל
  8. ^ ראו באתר הסרטים של כלכותה תחת הקטגוריה CATEGORY: WOMEN’S FILMS – BEST WOMEN’S FILM
  9. ^ אודות הסרט באתר הפסטיבל
  10. ^ גידי אורשר, הקולנוע של (נילי) דותן, עיתון מעריב, 31 ביולי 1978
  11. ^ אזכור המחזות שכתבה דותן באתר במאי המחזה
  12. ^ דנה צימרמן, עיתון הארץ, גלריה, 23 ביוני, 1998
  13. ^ מידע על הפרס באתר IMDb
  14. ^ עיתון הארץ, מוסף גלריה, 30 ביוני 1998
  15. ^ מגזין גלובס – 1 ביולי 1998