שמעון שיפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמעון שיפר
שמעון שיפר, 2017
שמעון שיפר, 2017
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה 1947 (בן 70 בערך)
מקצוע עיתונאי
תפקיד כתב ופרשן מדיני של ידיעות אחרונות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שמעון שיפר (נולד ב-1947) הוא עיתונאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיפר נולד בשנת 1947 בהונגריה להורים ניצולי השואה, וב-1957 עלה לישראל עם משפחתו. את שנות נעוריו העביר במושב הדתי שפיר ולמד בישיבה התיכונית אור עציון. סיים את לימודיו במדע המדינה ובהיסטוריה באוניברסיטת בר-אילן ולאחר מכן, בשנת 1969, התגייס לצה"ל. במהלך שירותו ערך סקירה חודשית בירחון לקציני צה"ל וסיים קורס קציני מודיעין. שירת בצנזורה הצבאית, והשתחרר לאחר חמש שנות שירות בדרגת סרן.

ב-1974 הצטרף לרשות השידור וסיקר את תחומי הפנים, השיכון והבריאות ברשת קול ישראל. היה הכתב לענייני התיישבות ובספטמבר 1978 הוחלף בידי גד שמרון ויצא ללונדון לסקר ועידה בנושא יהודי ברית המועצות[1]. בשנת 1979 מונה לכתב המדיני של הרשת[2]. ב-1981 חשף שיפר כי מזכיר הממשלה דאז, אריה נאור מסר מידע לעיתונאי בתמורה לטובות הנאה. ב-1982 פרסם ידיעה בלעדית על כוונת נשיא ארצות הברית רונלד רייגן לשלוח כוחות נחתים לביירות במטרה לחצוץ בין כוחות צה"ל לאש"ף. לאחר טבח סברה ושתילה הואשם שיפר על ידי ראש הממשלה בגין בהדלפה לציבור הרחב את דבר הקמתה של ועדה לחקירת האירועים בסברה ושתילה, ושהיא תהיה בראשותו של נשיא בית המשפט העליון יצחק כהן.

ב-1983 מונה לראש הדסק המדיני של קול ישראל[3]. ספרו 'כדור של"ג', שיצא לאור באותה שנה, תורגם לערבית והופץ בביירות ללא ידיעתו והסכמתו של שיפר. ב-1985 חשף פגישה בין שגריר ישראל בצרפת, עובדיה סופר, עם סגן שר החוץ הרוסי, בתקופה שלא היו יחסים רשמיים בין המדינות[4]. בשנת 1986 מונה לכתב קול ישראל בוושינגטון ועורר את זעמה של המערכת הפוליטית בישראל לאחר שהתראיין לטלוויזיה האמריקאית וטען כי ישראל הייתה זו שיזמה את משלוחי הנשק לאיראן בפרשת אירנגייט[5]. ב-1988 חשף שיפר את הפגישה בין אייבי נתן ליו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת.

בשנת 1989 שב שיפר לישראל ומונה לכתב ופרשן מדיני של ידיעות אחרונות.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טובה צימוקי, כל בו טל, דבר, 1 בספטמבר 1978
  2. ^ כל בו טל, דבר, 11 במאי 1979
  3. ^ שיפר ראש הדסק המדיני בקול ישראל, דבר, 13 באפריל 1983
  4. ^ שלום רוזנפלדאכלנו אותה, מעריב, 23 ביולי 1985
  5. ^ אילנה באום, שיפר התראיין בארה"ב והרגיז את אורי פורת, מעריב, 16 בינואר 1987