שפות שמיות מרכזיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שפות שמיות מרכזיות
ענף מוּצע של משפחת השפות השמיות
תפוצה גאוגרפית המזרח התיכון
סיווג שפה
חלוקות משנה שפות שמיות צפון-מערביות
ערבית
מזהים
קוד גלוטולוג cent2236
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

השפות השמיות המרכזיות[1][2] הן ענף מוּצע במשפחת השפות השמיות, הכולל את ערבית ואת השפות השמיות הצפון-מערביות: ארמית, אוגריתית והשפות הכנעניות (עברית ופיניקית). על פי המיון הזה, השמיות המרכזיות הן אחד משלושה ענפי השפות השמיות, לצד השמיות המזרחיות (אכדית ואבלאית) והשמיות הדרומיות (שפות דרום-ערב החדשות, שפות דרום-ערב העתיקות והשפות האתיו-שמיות).

הרכב הענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המיון המקובל, זהו עץ המשפחה המוצע:[1][2]

הצעות המיון השונות חלוקות בדבר ההרכב המדויק של ענף השפות השמיות המרכזיות. הגישה הרווחת מחלקת אותו לערבית ולענף השפות השמיות הצפון-מערביות (כולל עברית), כפי שניתן לראות בעץ למעלה. גישה אחרת מובאת במאגר אתנולוג (של SIL), שם מוגדר תת-ענף "שפות שמיות מרכזיות-דרומיות", שכולל את ערבית עם עברית, ומפריד את ארמית לענף צפוני יותר.

מאפיינים מבחינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהמאפיינים המבחינים (איזוגלוסות) את השפות השמיות המרכזיות כקבוצה קוהרנטית:[3]

  • מילת שלילה חדשה, "בל", שמקורה אינו ידוע.[דרושות דוגמאות]
  • התפשטות הסופית "-ת" בנטיית הסופיות (זמן עבר או אספקט מושלם), בתופעה של הסדרת מערכת, מייצוג של גוף שני בלבד ("אכלת, אכלתם/ן") – לייצוג גם של גוף ראשון יחיד ("אכלתי"). זאת לעומת המערכת הקדומה יותר, שבה "-כ" הייתה בסופית של גוף ראשון יחיד לעומת "-ת" בגוף שני. לדוגמה, באכדית הפועל הסטטיבי parsāku "אני מחליט/ה", לעומת הגוף השני: parsāta "אתה מחליט", parsāti "את מחליטה", parsātunu "אתם מחליטים", parsātina "אתן מחליטות".
  • נטיית התחיליות (זמן הווה/עבר, או אספקט אימפרפקט) מקבלת תבנית תנועות חדשה – ya-qtulu, במקום הצורה הקדומה יותר ya-qattal.[דרושות דוגמאות]

המאפיין המבחין (איזוגלוסה) העיקרי בין ערבית לשפות הצפון-מערביות הוא הריבוי השבור בערבית. בערבית, רוב שמות העצם (מלבד צורת הבינוני) יוצרים ריבוי בצורה זו, בעוד שבשפות הצפון-מערביות כמעט כל שמות העצם משתמשים בסופיות לריבוי (כמו הסופיות "-ים" ו"-ות" בעברית). לדוגמה, بيت /bayt/ "בית" בערבית הופך ברבים ל- بيوت /buyūt/ "בתים"; זאת לעומת ריבוי באמצעות סופית בעברית: "בַּיִת" /bayit/ הופך ברבים לבָּתִּים /batim/, ובדומה בארמית בֵּיתָא הופך לבָּתֵּי.[דרוש מקור][דרושות דוגמה נוספת]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שפות שמיות מרכזיות בוויקישיתוף

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sabatino Moscati (1980). An Introduction to Comparative Grammar of Semitic Languages Phonology and Morphology. Harrassowitz Verlag. ISBN 3-447-00689-7.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Bennett, Patrick R. (1998). Comparative Semitic Linguistics: A Manual. ISBN 9781575060217.
  2. ^ 1 2 Huehnergard, John; Pat-El, Na'ama (2013-10-08). The Semitic Languages. ISBN 9781136115882.
  3. ^ Faber, Alice (1997). "Genetic Subgrouping of the Semitic Languages". In Hetzron, Robert (ed.). The Semitic Languages. London: Routledge. pp. 3–15. ISBN 0-415-05767-1.