שפות שמיות מרכזיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

השפות השמיות המרכזיות היא קבוצת ביניים מוצעת של שפות שמיות, הכוללות את השפה הערבית והשפות הצפון-מערביות. בחשבון זה, המרכז שמי בעצמו הוא אחד משלושת הפיצולים השמיים יחד עם המזרח שמיות והדרום שמיות.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיינים המובהקים של שפות מרכז שמיות כוללים את הדברים הבאים:

  • סימן שליליה חדש, "בל", שמקורו אינו בטוח.
  • הכללת "ת" כסיומת הצירוף בעבר, יישור החלפה מוקדמת יותר בין "ך" בגוף ראשון ו- "ת" בגוף שני.
  • צירוף קידומות חדש לזמן הלא עבר, של הצורה ya-qtulu (יקטול), המחליפה את הצורה ya-qatal (יקַטַל) התורשתית.

מערכות סיווג שונות חולקות על מבנה הקבוצה המדויק. הגישה הנפוצה ביותר מחלקת אותו לערבית ולענף הצפון מזרחי.

ההבחנה העיקרית בין הערבית לשפות הצפון-מערביות השמיות היא נוכחותן של ריבוי שבור בשנייה. רוב שמות העצם הערביים (מלבד החלקיקים) יוצרים רבים בצורה זו, בעוד שלמעשה כל שמות העצם בשפות הצפון-מערביות השמיות יוצרים את ריבוים עם סיומת. לדוגמה, Bayt بيت ערבית ( "בית") הופך ל-بيوت buyūt ("בתים"); המילה העברית בַּיִת הופכת לבָּתִּים, ובדומה בארמית, בֵּיתָא הופך לבָּתֵּי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]