תומאס קילבי

תומאס קילבי
Thomas Kilby

תומאס קילבי
לידה	9 ביולי 1865 לבנון, טנסי, ארצות הברית
פטירה	22 באוקטובר 1943 (בגיל 78) אניסטון, אלבמה, ארצות הברית
שם מלא	תומאס ארבי קילבי האב
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות היילנד, אניסטון, אלבמה, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל אלבמה ה־36 20 בינואר 1919 – 15 בינואר 1923 (4 שנים) סגן מושל אלבמה ניתן לי מילר → צ'ארלס הנדרסון ויליאם ברנדון ←
סגן מושל אלבמה ה־8 18 בינואר 1915 – 20 בינואר 1919 (4 שנים) תחת צ'ארלס הנדרסון מושל אלבמה → וולטר סיד ניתן לי מילר ←
חבר הסנאט של אלבמה 1911–1915 (כ־4 שנים)

תומאס ארבי קילבי האב (באנגלית: .Thomas Erby Kilby Sr;‏ 9 ביולי 1865 – 22 באוקטובר 1943) היה פוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כסגן מושל אלבמה השמיני בשנים 1915–1919, ולאחר מכן ועד 1923 כמושל אלבמה ה-36.

ראשית חייו

תומאס קילבי נולד בלבנון, טנסי כבנם של פייתון פיליפס קילבי ושרה אן מרצ'נט קילבי. משפחתו עברה לאטלנטה, שם הוא התחנך בבתי הספר היסודיים של העיר. ב-1887 הא החל את הקריירה העסקית שלו כסוכן של חברת הרכבות ג'ורג'יה-פסיפיק באניסטון, אלבמה. ב-1889 הוא נכנס לעסקי הפלדה יחד עם הורי קלארק, שהיה בעלים של חברת קלארק, ועד מהרה הוא היה לשותפו והחברה שינתה את שמה לחברת קלארק וקלי. במשך העשור הבא התפתחה החברה לחבר גדולה ששמה שונה לחברת הפלדה קילבי. הוא גם הקים את חברת פרוג וסוויץ' ושימש כנשיא של שתי החברות. ב-1894 נשא קילבי לאישה את אליזבת קלארק ולזוג נולדו שלושה ילדים.

ב-1911 חזה קילבי את הרווחים הפוטנציאליים שהיו גלומים בייצור צינורות פלדה יצוקה והקים את חברת הצינורות והיציקה של אלבמה. עד 1921 הוא כבר רכש כתריסר מפעלים עצמאיים, יצר עסק גדול ומרוויח, שעליו הוא שלט עד מותו ב-1943. בראשית המאה ה-20 הרחיב קילבי את עסקיו לבנקאות, כאשר הוא היה לנשיא סיטי ניישונל בנק של אניסטון, משרה בה הוא החזיק עד לכהונתו כמושל ושאליה הוא שב לאחר תום כהונתו.

ראשית הקריירה הפוליטית

ב-1898 נבחר קילבי למועצת העיר אניסטון והיה פעיל מאוד בהצלת העיר מפשיטת רגל לאחר ששכנע את בעלי החוב של העיר לקבל תשלומים בשיעור ריבית נמוך. קילבי, שחינוכו היה צנוע, שימש גם במועצת החינוך של העיר, שם הוא סיגל לעצמו מחויבות לתחום החינוך שנמשכה כל חייו. ב-1905 הוא התמודד בבחירות ללא יריבים למשרת ראש העיר וכיהן בתפקיד שתי תקופות כהונה רצופות, שבמהלכן הוא פעל על פי סדר יום פוליטי שמרני, שתמך במגזר העסקי ובפיתוח העיר. על אף ריסון תקציבי, פעל קילבי בגישה פרוגרסיבית חזקה והגדיל את היקף הכספים שהוצאו על הארוחות והטיפול הרפואי באסירים, אישר הקמה של רשת ביוב סניטרית, מינה את המפקח על החלב, אכף את חוקי ההימורים, ופיקח על תעריפי המים.

לאחר תום תקופת כהונתו השנייה כראש העיר, נסע קילבי לאירופה כדי ללמוד אצל ממשלות ארציות ומקומיות שם. לאחר שובו לאלבמה הוא ניצח בבחירות מטעם המפלגה הדמוקרטית לסנאט של אלבמה כנציג מחוז קלהון. בסנאט הוא היה תומך נלהב של חוק יובש מדינתי וסייע לנסח חוק הכנסות חדש. ב-1915 הוא נבחר כסגן מושל אלבמה. תקופת כהונתו בתפקיד עמדה בסימן החזרת סמכויות המינוי לוועדות בית המחוקקים מהמושל לסגן המושל. כאשר הוחזרו אליו סמכויות אלו, נוכח קילבי לדעת שבכל הוועדות של בית המחוקקים היה רוב של תומכי חוק היובש המדינתי, כך שהובטחה העברתו על אף הווטו שהטיל המושל צ'ארלס הנדרסון. סלידתו של קילבי מהעיכוב של בית המחוקקים בהפעלת חוקי ההכנסות עד הרגע האחרון הניעו אותו להתמודד ב-1918 בבחירות למשרת המושל.

מושל אלבמה

מסע הבחירות של קילבי עמד בסימון של ביצוע רפורמה באופן שבו בית המחוקקים החליט על תקציבים ועל גיוס הכנסות לקופת המדינה. הוא סירב לקבל תרומות למסע הבחירות שלו, ומערכת הבחירות הייתה שקטה למדי, זאת בשל העובדה שארצות הברית הייתה עדיין בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. מצע הבחירות של קילבי הציג מערכת תקציב שכללה בקרה על כמה תחומים, תמיכה מוגדלת בחינוך הציבורי, שינוי בחוקי המס המדינתיים, תשלום מוגדל למשתתפים בחבר מושבעים, ביטול מערכת העסקת האסירים, ותמיכה בתיקון ה-18 ליצירת חוק יובש לאומי.

בבחירות הכלליות ניצח קילבי את ויליאם ברנדון, ובינואר 1909 הושבע לכהונתו. המלחמה באירופה הסתיימה, החיילים שבו הבייתה, וטקס ההשבעה היה מלא חיות ועם התרגשות רבה מהרגיל. קילבי נשא נאום קצר שבו הוא קידם את הגדלת התמיכה בחינוך הציבורי ובמערכת הבריאות הציבורית, יותר תשומת לב לאכיפת החוק, וסלילתם של כבישים איכותיים. לאחר הטקס, בפעם הראשונה, הוא ערך קבלת פנים לציבור שנמשכה שעתיים.

קילבי זכה לתקופה קצרה של שגשוג במסגרת התקופה שלאחר המלחמה ב-1919, אך גם ירש חוב גדול שהיה כרוך בה והיה עליו להתמודד עם אינפלציה ועם גידול בעלות השירותים. הוא הציע לבית המחוקקים לקבל תקציב מאוזן, תמך בהגדלת מס ההכנסה, והמליץ על הגדלת מס רווחים לעסקים כדי להשיג לקופת המדינה הכנסות נוספות נחוצות. הוא הציע הטלת מס על מוצרי מכרות ומתעשיית העץ, בטענה שמשאבי הטבע של המדינה היו מדולדלים ושמיסים כאלו יפצו את המדינה על אובדנם. בנוסף, קידם קילבי רפורמות מנהליות. הוא המליץ על ביטולן של המועצות המחוזיות לפיקוח על השוויון במיסים לטובת מינוי בעל תפקיד בכל מחוז שימונה על ידי המושל כדי לפקח על הנושא. הוא הקים מועצת שליטה וכלכלה לרכישת ציוד עבור כל מחלקות הממשל, לניהול מוסדות הצדקה והחינוך של המדינה, ולפיקוח על מחלקת בתי הסוהר. הוקמה ועדת תקציב, שבה היו חברים המושל, התובע הכללי ומבקר המדינה. כאשר הוכרז חוק מס ההכנסה כנוגד את חוקת המדינה על ידי בית המשפט העליון של אלבמה, ניסה קילבי להנהיג מס שיערוך. הוא הצליח לגייס יותר ממיליון דולר, יותר מחצי מיליון דולר באיגרות חוב, ולשלם יותר מ-1.5 מיליון דולר על חשבון חובות שהוא ירש מממשלים קודמים. אף על פי כן, גם קילבי עצמו הותיר חובות ליורשו בתפקיד.

קילבי הצדיק את הגדלות המיסים שהוא הציע בקישורם לצרכים הומניטריים. הוא התמודד על משרת המושל על בסיס תוכנית של רפורמה חברתית. הוא קידם את חוק היובש, רפורמה שהוא האמין שתחסל את הברים, תצמצם את הפשע ואת הזנות, ותטיב עם חיי המשפחה ומקומות העבודה. קילבי ניהל מערכה להפיכתה של אלבמה ל"מדינה יבשה" וקידם את אשרורו של התיקון ה-18. הוא גם ביקש לחסל את מערכת העסקת האסירים, אך מאמציו לא צלחו, ומערכת זו המשיכה להתקיים עד 1927, ובכך הייתה אלבמה המדינה האחרונה בארצות הברית שעשתה כן. אף על פי כן, האקטיביזם של קילבי יצר תנאים מחייה טובים יותר לאסירים, והמדינה בנתה בית סוהר חדש שנקרא על שמו של קילבי, שכלל מחלבה, חוות חזירים ומפעל טקסטיל שבהם הועסקו האסירים.

קילבי היה מעורב בסוגיות חברתיות נוספות. הוא הרחיב את שירותי בריאות הנפש והגדיל את המימון לבית החולים הפסיכיאטרי ברייס. אחד מהישגיו ארוכי הטווח היה הקמתה של מחלקת הרווחה לילדים ב-1919, שהחלה לאכוף חוקים לפיקוח על תעסוקת ילדים. הוא גם הבטיח הקצבה של 50,000 דולר מבית המחוקקים לתמיכה בהקמת בניין זיכרון למלחמת העולם הראשונה, שבו שוכנו מחלקת הארכיונים וההיסטוריה של אלבמה ומחלקת החינוך המדינתית. במהלך תקופת כהונתו של קילבי כמושל, עלה התקציב להדרכה חקלאית פי ארבעה. הוא הגדיל את ההקצבה למחלקת בריאות הציבור, וביולי 1919 הוגדר בחוק המדינה פיצוי לעובדים. ותיקי צבא הקונפדרציה קיבלו הגדלה בגמלאות שלהם, וקילבי הוביל מהלך למכירת איגרות חוב מדינתיות בהיקף של 25 מיליון דולר להשלמת התקציב לחוק הכבישים.

אשרור התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית היה סוגיה שנויה במחלוקת במושב בית המחוקים של 1919. בסוגיה זו לא נקט קילבי בעמדה, אף על פי שלאחר ההצבעה הוא הביע חוסר שביעות רצון שאשרור זכות הבחירה לנשים לא עבר באלבמה. ב-1920, לאחר שאשרור התיקון הסתיים ברמה הלאומית והנשים קיבלו את זכות הבחירה, קרא קילבי לכינוס מיוחד של בית המחוקקים של אלבמה כדי לדאוג לרישומן של נשים להצבעה במדינה.

קילבי גם הפגין להט גדול אף יותר בסוגיית שיפור מערכת החינוך במדינה. הוא השיג מימון נוסף לבתי ספר מקצועיים לבנים ולבתי ספר להכשרה לבנות. בדרבונו, אישר בית המחוקקים מינוי ועדת מומחים בהובלתו של איש ועדת החינוך הפדרלית פילנדר פ. קלקסטון, שתגיש המלצות למערכת החינוך של אלבמה. הוועדה המליצה על כללי מנהל פשוטים יותר והגדלת התקצוב, והמלצות אלו זכו להסכמת בית המחוקקים. תקנון חדש לבתי הספר תוקן ב-1919, ובו הוענקו סמכויות מורחבות למועצת החינוך המדינתית. חינוך מקצועי קיבל דגש רב יותר, וההוצאה על החינוך גדלה ביותר ממאה אחוזים, כאשר היא עלתה מ-3,750,000 דולר ב-1919 ל-8,269,596 דולר ב-1922.

גישתו של קילבי לתמוך בחוק הומחשה בשני דרכים נפרדות. ב-1919 הוא עשה שימוש בסמכותו להבטיח שמבצעי מעשה הלינץ' במחוז בולדוון יעצרו וישפטו. באותו אופן, הוא עשה שימוש בסמכותו הביצועית להגן על עובדים שלא שבתו במהלך השביתה במכרות הפחם בברמינגהאם באותה שנה. הצורך החיוני במקרה זה היה שבעלי המכרות יאלצו להכיר באיגוד העובדים. כאשר החל להיות מחסור בפחם עקב השביתה, שלח קילבי יחידות של המשמר הלאומי לשים קץ לשביתה, ועובדים בלתי מאוגדים החליפו את השובתים, לפחות באופן זמני, ובכך נטרלו את המאמצים של איגוד עובדי המכרות של אמריקה באלבמה. שוויון חברתי וכלכלי עמד בראש מעייניו של קילבי באופן מועט מאוד, במיוחד כאשר רבים מהכורים השובתים היו שחורים. מאמציו הרבים לקדמה חברתית היו אלו שעמדו בצילם של מעשיו במהלך שביתה זו ושביתות אחרות. הפרוגרסיביזם של קילבי היא כזה שהתאים לאישיותו כאיש עסקים. הוא הפעיל את המערכת הפיננסית של המדינה על בסיס עסקי, דרש דין וחשבון, וייעל את הממשלה תוך הרחבת השירותים וההטבות לאזרחים. הוא הבין שמעשי הממשלה יכלו להיות המניע להתרחבות כלכלית ושהחינוך חיוני להצלחה כלכלית וחברתית. ב-1921 היה קילבי האדם החי הראשון שדמותו הופיעה על מטבע שהונפק על ידי מטבעת ארצות הברית. מטבע הזיכרון הונפק לציון מאה שנות קבלתה של אלבמה לאיחוד.

ברגע שהיה ככל הנראה הפרוגרסיבי ביותר של קילבי, הוא דחק בקבלת חוקה חדשה לאלבמה. בינואר 1923, כאשר הוא סיים את כהונתו, הוא הביע את דעתו בפני בית המחוקקים שחקיקה פרוגרסיבית תוגבל או תחוסל בשל גזרות החוקה. הוא המשיך ואמר שיש צורך להקים וועדה חוקתית של כ-35 אזרחים ממגוון של מקצועות, כמו חקלאים, אנשי עסקים, מחנכים, בנקאים, רופאים, עורכי דין, עיתונאים ונציגי ארגוני העובדים. אזרחים אלו יוכלו ללמוד לעומק את החוקה ולעדכן אותה.

שנותיו האחרונות

לאחר תום כהונתו כמושל לא נבחר קילבי למשרות פוליטיות נוספות. ב-1926 וב-1932 הוא התמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית, אך נוצח בשתי הפעמים על ידי הוגו בלאק. במרוץ הראשון, התייחס קילבי לבלאק בהתנשאות והתרכז בוויכוחים ובהנחלת התבוסה ליריבו השני, ג'ון בנקהד הבן. כאשר הם הטיחו עלבונות זה בזה, עלה כוחו של בלאק בסקרים. מתוך חמישה מועמדים ב-1926 סיים קילבי אחרון, ובבחירות של 1932 הישגו מול בלאק היה קצת יותר טוב. הוא שב לפעילותו העסקית באניסטון.

תומאס קילבי נפטר באניסטון ב-22 באוקטובר 1943, בגיל 78. הוא נטמן בבית הקברות היילנד שבעיר.

קישורים חיצוניים

• תומאס קילבי באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• תומאס קילבי באנציקלופדיה של אלבמה (באנגלית)
• תומאס קילבי באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• תומאס קילבי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)