צ'ונסי ספארקס

צ'ונסי ספראקס
Chauncey Sparks
	צ'ונסי ספראקס
לידה	8 באוקטובר 1884; מחוז ברבור, אלבמה, ארצות הברית
פטירה	6 בנובמבר 1968 (בגיל 84); יופאולה, אלבמה, ארצות הברית
שם מלא	ג'ורג' צ'ונסי ספארקס
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות פיירויו, יופאולה, אלבמה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת מרסר
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	19 בינואר 1943 – 20 בינואר 1947; (4 שנים)
סגן מושל אלבמה	לוון אליס
	→ פרנק דיקסון ג'ים פולסום ←

ג'ורג' צ'ונסי ספארקס (באנגלית: George Chauncey Sparks;‏ 8 באוקטובר 1884 – 6 בנובמבר 1968) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אלבמה ה-41 בשנים 1943–1947. הוא שיפר את מערכת החינוך ללבנים באלבמה והרחיב את בית הספר ומרכזי החקלאות. הוא ניהל מערכה לטובת העברת תיקון בוסוול לחוקת אלבמה, שנועד לשמר את שלילת זכות הבחירה של האפרו-אמריקאים בעקבות פסיקת בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק הדין "סמית' נגד אולרייט" (Smith v. Allwright) מ-1944 נגד "הבחירות המקדימות הלבנות" (White primary) במפלגה הדמוקרטית במדינות.

על פי חוקת אלבמה, באותה תקופה לא יכלו מושלי אלבמה לכהן יותר מתקופת כהונה אחת ברציפות, כך שספארקס סיים את כהונתו מבלי להתמודד על תקופת כהונה נוספת. ב-1950 הוא התמודד ללא הצלחה לתקופת כהונה שנייה כמושל. מבין כל מושלי אלבמה במאה ה-20 היה ספארקס הרווק היחידי.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ונסי ספארקס נולד במחוז ברבור שבאלבמה כבנם של ג'ורג' וושינגטון ושרה (לבית קסטלו) ספארקס. לאחר מות אביו כאשר הוא היה בן שנתיים, עברה המשפחה למחוז קוויטמאן שבג'ורג'יה, שם חיה משפחת אמו. הוא למד בבתי ספר וסייע בחווה המשפחתית. ב-1907 סיים ספארקס את לימודיו באוניברסיטת מרסר במייקון וקיבל תואר בוגר אוניברסיטה וב-1910 קיבל תואר במשפטים.

ספארקס רצה לשוב לאלבמה ובאותה שנה עבר את מבחני לשכת עורכי הדין וזמן קצר לאחר מכן פתח משרד עורכי דין ביופאולה שבאלבמה. היה זה המרכז המסחרי של מחוז ברבור, שעדיין שגשג, והתקיימו בו מטעים בבעלות לבנה ורוב האוכלוסייה הייתה שחורה. מרוב השחורים נשללה זכות הבחירה מאז 1901, כאשר המדינה העבירה חוקה חדשה שכללה דרישות לרישום להצבעה כמו תשלום מס גולגולת, מבחני ידיעת קרוא וכתוב ו"סעיף הסבא", שכתוצאה מהם הודרו השחורים מהמערכת הפוליטית עד לאחר העברת החקיקה הפדרלית באמצע שנות ה-60 שאכפה את זכויות האזרח שלהם על פי החוקה. מעשרות אלפי עניים לבנים נשללה גם כן זכות הבחירה באותה תקופה. במחצית הראשונה של המאה ה-20, הייתה אלבמה למעשה מדינה של מפלגה אחת שנשלטה על ידי הדמוקרטים הלבנים.

ב-1911 מונה ספארקס כשופט בבית המשפט של מחוז ברבור על ידי המושל הדמוקרטי אמט אוניל, משרה בה הוא כיהן עד 1915. בשנים 1919, 1923 ובשנים 1931–1939 היה ספארקס חבר בית הנבחרים של אלבמה. כאישיות בולטת במפלגה הדמוקרטית, שימש ספארקס כמזכיר הוועד המנהל של המפלגה הדמוקרטית במחוז ברבור בשנים 1914–1918. הוא גם שימש כחבר מועצת הנאמנים של מחלקת הארכיונים וההיסטוריה כנציג מחוז הבחירה השלישי.

ניסיונו הראשון של ספארקס להיבחר כמושל אלבמה היה ב-1938, אז הוא נוצח על ידי פרנק דיקסון.

מושל אלבמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1942 ניצח ספארקס בבחירות למשרת מושל אלבמה לאחר שגבר על ג'ים פולסום ועל כריס שרלוק, במערכת בחירות שבה הוא הוכיח את עצמו "כמועמד מתחיל בעל כושר הסתגלות כנגד ארגוני העובדים, כנגד רווחה חברתי מכל סוג, כנגד מיסוי פרוגרסיבי, כנגד כל דבר היווה מכה לקולקטיביסטים השנואים של הניו דיל".^[1]

במהלך תקופת ממשלו, היה על ספארקס להתמודד עם השפעות כלכלת מלחמת העולם השנייה ופירוק מערכות המלחמה לאחר סיומה. הצמיחה התעשייתית המשמעותית של אלבמה במהלך המלחמה גרמה למספר רב של בעיות תעסוקתיות, וכך נוצר הצורך להקים מחדש את מחלקת העבודה של המדינה.

ספארקס הגיע להישגים ראויים לציון בתחום החינוכי כאשר הוא הכפיל את הוצאות המדינה על החינוך והאריך שנת הלימודים משבעה לשמונה חודשים. אף על פי כן, המערכת פעלה על פי עקרון ההפרדה הגזעית, מערכת החינוך לשחורים פעלה בתקצוב חסר, כפי שהיה בשירותים אחרים עבור השחורים.

תחת ממשלו של ספארקס, בית הספר לרפואה של אוניברסיטת אלבמה הוקם בברמינגהאם, והעיר הפכה למרכז תעשייתי. בית ספר ליערנות הוקם במכון הפוליטכני של אלבמה (כיום אוניברסיטת אובורן). בשל הרקע החקלאי שלו, גילה ספארקס עניין בסיוע לתוכניות החקלאיות של המדינה. פעילות זו כללה הקצבות והקמת כמה תחנות ניסיון חקלאיות בחסות הקולג' החקלאי של המכון הפוליטכני.

במהלך תקופת כהונתו של ספארקס כמושל, הועבר תיקון לחוקת אלבמה שעל פיו נבחר בית המחוקקים של אלבמה אחת לשנתיים במקום אחת לשלוש שנים. בית המחוקקים המשיך להיות בשליטת המחוזות החקלאיים וחלוקת המושבים בו לא שונתה כך שתתאים לשינויים במדינה ומעבר אוכלוסייה אל המרכזים העירוניים עד לאמצע המאה ה-20. אחד ההישגים המשמעותיים ביותר של ספארקס היה הצלחתו בצמצום החוב המדינתי ב-25 אחוזים.

יחסים בין-גזעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספארק התנגד נחרצות למה שהוא הגדיר כ"הסגות הגבול הפדרליות" במסגרת מה שהוא ראה כסוגיות זכויות המדינות, במיוחד בכל מה שנגע ליחסים הבין-גזעיים. אלבמה, כמו כל שאר מדינות הדרום, הנהיגה הפרדה גזעית במסגרת החוק בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. נוהג זה הדיר שחורים מהצבעה באמצעות מגוון של אמצעים ובעיקר במסגרת חוקי ג'ים קרואו.

במהלך מסע הבחירות שלו, התחייב ספארקס "להרחיק את אפה של הממשלה הפדרלית מענייניה של אלבמה".^[2] הוא האמין ב"הפרדה גזעית מוחלטת" ואמר שהמפלגה הדמוקרטית באלבמה צריכה "לעשות כל דבר הנחוץ כדי לשמור על עצמה כמפלגה ללבנים בלבד".^[3]

במהלך תקופת כהונתו של ספארקס כמושל, אישר ציבור הבוחרים את תיקון בוסוול לחוקת אלבמה, שצמצם את זכות הבחירה של השחורים במדינה שכבר ממילא הייתה מצומצמת. ספארקס ניהל מערכה כבדה לאשרור התיקון, באומרו שהוא נחוץ למנוע מ"שטף של כושים" מלהירשם להצבעה כתוצאה מפסיקת בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק הדין "סמית' נגד אולרייט" (Smith v. Allwright) מ-1944 שקבע ש"הבחירות המקדימות הלבנות" (White primary) נגדו את החוקה, כפי שנעשה באלבמה ובמדינות נוספות כדי להגביל את הגישה לבחירות המקדימות של המפלגה, שנותרו שדה המערכה הפוליטי האחרון שנותר.

בתגובה למחאות ברחבי ארצות הברית בנוגע לחטיפה והאונס הקבוצתי של ריסי טיילור, אישה אפרו אמריקאית מהעיר אבוויל, ספארקס "הסכים בחוסר רצון לפתוח בחקירה" כדי למנוע מהממשלה הפדרלית מלהיות מעורבת במקרה. חמשת הגברים הלבנים שאנסו את טיילור התוודו בפני השלטונות על מעשיהם, אך שני הרכבים של חבר מושבעים גדול שהיו כולם אזרחים לבנים, הסירו מעליהם את ההאשמות. בשל העובדה שהשחורים הודרו מהצבעה, הם גם לא יכלו להשתתף בחבר מושבעים.

ב-2011 התנצל בית הנבחרים של אלבמה בפני טיילור בשם המדינה "על הכשל שלה להעמיד לדין את התוקפים".

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניסיונו להיבחר לתקופת כהונה שנייה כמושל ב-1950 הובס ספארקס על ידי הדמוקרט גורדון פרסונס. הוא הקדיש את שארית חייו לעיסוקו הפרטי בעריכת דין ביופאולה. פארסונס היה רווק כל ימי חייו.

צ'ונסי פארסונס נפטר ביופאולה ב-6 בנובמבר 1968. הוא נטמן בבית הקברות פיירויו שבעיר. ב-1972 נרשם ביתו של ספארקס ביופאולה במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.^[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא צ'ונסי ספארקס בוויקישיתוף

צ'ונסי ספארקס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
צ'ונסי ספארקס באנציקלופדיה של אלבמה (באנגלית)
צ'ונסי ספארקס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
צ'ונסי ספארקס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[1] Carter, Dan T. (1995). The politics of rage : George Wallace, the origins of the new conservatism, and the transformation of American politics. New York: Simon & Schuster. p. 51.

[2] RECY TAYLOR GETS APOLOGY FROM ALABAMA 67 YEARS LATER FOR MOST HORRIBLE CRIME THEY IGNORED, BLACKTHEN, AUGUST 11, 2022.

[3] John Egerton, Speak Now Against the Day: The Generation Before the Civil Rights Movement in the South, UNC Press Books, 1994, p. 391

[4] "National Register Information System". National Register of Historic Places. National Park Service.

[1]

[2]

[3]

[4]