דון סיגלמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דון סיגלמן
Don Siegelman
דון סיגלמן
דון סיגלמן
לידה 24 בפברואר 1946 (בן 78)
מוביל, אלבמה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא דונלד יוג'ין סיגלמן
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מושל אלבמה ה־51
18 בינואר 1999 – 20 בינואר 2003
(4 שנים)
סגן מושל אלבמה סטיב וינדום
סגן מושל אלבמה ה־26
16 בינואר 1995 – 18 בינואר 1999
(4 שנים)
תחת מושל אלבמה פוב ג'יימס
סטיב וינדום ←
התובע הכללי של אלבמה ה־43
19 בינואר 1987 – 21 בינואר 1991
(4 שנים)
תחת מושל אלבמה ה. גאי האנט
→ צ'ארלס גרדיק
ג'ימי אוונס ←
מזכיר המדינה של אלבמה ה־44
15 בינואר 1979 – 17 בינואר 1987
(8 שנים)
תחת מושלי אלבמה פוב ג'יימס
ג'ורג' וולאס
→ אגנס באגט
גלן ברודר ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דונלד יוג'ין סיגלמן (באנגלית): Donald Eugene Siegelman;‏ ‏נולד ב־24 בפברואר 1946) הוא עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אלבמה ה-51 בשנים 1999–2003. נכון להיום, סיגלמן הוא הדמוקרט האחרון שכיהן כמושל המדינה וכן הקתולי היחידי בתפקיד.

סיגלמן הוא האדם היחידי בתולדות אלבמה שכיהן בכל ארבעת המשרות הנבחרות הבכירות בממשל המדינה: מזכיר המדינה, התובע הכללי, סגן המושל והמושל. בסך הכול הוא שירת בפוליטיקה של אלבמה במשך 26 שנים.

ב-2006 הורשע סיגלמן בבית משפט פדרלי בשחיתות ונדון לשבע שנות מאסר. עם זאת, בעקבות המשפט, הועלו שאלות רבות, הן על ידי דמוקרטים והן על ידי רפובליקנים, בנוגע להתנהלות בלתי הולמת של התביעה. ב-6 במרץ 2009 אישר בית המשפט הפדרלי האחד עשר לערעורים של ארצות הברית (אנ') את סעיפי הרשעותיו בשוחד, קשירת קשר ושיבוש מהלכי משפט, ודחה את בקשתו למשפט חוזר. באוקטובר 2015, עתרו יותר ממאה תובעים כלליים ופקידי ממשל לשעבר, הן דמוקרטים והן רפובליקנים בטענה שמשפטו היה בלתי תקין עקב התנהלות בלתי הולמת של התביעה. הם עתרו בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית כדי שיעיין מחדש בתיק. ב-8 בפברואר 2017 שוחרר סיגלמן ממאסרו, וביוני 2019 הסתיימו תנאי השחרור על תנאי שהוטל עליו.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דון סיגלמן נולד וגדל במוביל, אלבמה, כבנם של קתרין אנדריאה (לבית שוטגן) ולזלי בושט סיגלמן. הוא גדל על ברכי האמונה הקתולית.

ב-1968 הוא קיבל תואר בוגר אוניברסיטה מאוניברסיטת אלבמה, שם הוא היה חבר באחוות דלתא-קאפא-אפסילון. במשך 19 חודשים שירת סיגלמן במשמר הלאומי האווירי של אלבמה כמתדלק וכנהג מכלית תדלוק, וב-1969 שוחרר מטעמים רפואיים. ב-1994, בעת שהתמודד בבחירות על משרת סגן המושל, טען ההרפובליקני צ'ארלס גרדיק שסיגלמן שוחרר עקב סעיף בריאות הנפש. סיגלמן הצהיר שהוא השתחרר בכבוד מהשירות כתוצאה מכמה תסמינים רפואיים, כולל יתר לחץ דם, דופק מהיר, כאבי ראש וסחרחורות שנבעו מלחץ נפשי על רקע מחלתו של אביו.[1]

ב-1972 קיבל סיגלמן תואר במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון. לאחר מכן ועד 1973 הוא למד משפט בין-לאומי פומבי באוניברסיטת אוקספורד.

בעת שלמד באוניברסיטת אלבמה, שימש סיגלמן כנשיא אגודת הסטודנטים. כאשר למד משפטים הוא שירת במשטרת הקפיטול של ארצות הברית לצורך פרנסתו.

ב-1980 נשא סיגלמן לאישה את לורי אלן, ולשניים נולדו שני ילדים, דנה וג'וזף. רעייתו היא יהודיה והם גידלו את ילדיהם על ברכי היהדות.

במשך שנים למד סיגלמן אמנויות לחימה והוא מחזיק בחגורה שחורה בקראטה. בנו, ג'וזף, היה מועמד המפלגה הדמוקרטית למשרת התובע הכללי של אלבמה בבחירות של 2018, אך נוצח על ידי התובע הכללי המכהן סטיב מרשל.[2]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום לימודיו החל סיגלמן להיות פעיל במפלגה הדמוקרטית באלבמה. ב-1978 הוא נבחר כמזכיר המדינה של אלבמה. בתפקיד זה הוא כיהן שתי תקופות כהונה עד 1987.

ב-1986 נבחר סיגלמן כתובע הכללי של אלבמה, ובתפקיד זה כיהן עד 1991. ב-1990 הוא התמודד בבחירות על משרת מושל אלבמה, אך נוצח בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית על ידי פול הוברט, המזכיר הכללי של איגוד עובדי החינוך של אלבמה. ב-1994 נבחר סיגלמן כסגן מושל אלבמה, תפקיד בו הוא כיהן עד 1999.

ב-1988, כתובע הכללי, פנה סיגלמן לאגודת הכימיקלים של אלבמה ונפגש עם הלוביסטים של מונסנטו. המדינה התירה למונסנטו לנתב את שפכי ה-PCB שלהם במפעל שלהם שבעיר אניסטון. נתיבי המים של העיר זוהמו מהשפכים של המפעל. פעולה זו ספגה ביקורת כבלתי ראויה. לדוגמה, מונסטנטו גרפו PCB אל מרחק של כמה מאות מטרים של נהר סנו קריק ויובליו.[3]

מושל אלבמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1998 ניצח סיגלמן בבחירות למשרת מושל אלבמה לאחר שזכה ב-57 אחוזים מהקולות, כולל 90 אחוזים מקולות האפרו-אמריקאים. הוא היה יליד העיר מוביל הראשון שנבחר למשרה. באותה תקופה, בעקבות העברת חוק זכויות האזרח על ידי הקונגרס באמצע שנות ה-60, רוב האפרו-אמריקאים במדינות הדרום תמכו במועמדים הארציים והמדינתיים של המפלגה הדמוקרטית.

תקופת כהונתו של סיגלמן כמושל התרחשה במהלך הצמיחה הדרמטית בתעשיית הרכב באלבמה ותרמה לה. מרצדס-בנץ בנתה את המפעל החדש המרכזי שלה במהלך תקופת ממשלו של המושל ג'ים פולסום הבן. במהלך תקופת ממשלו של סיגלמן, הסכימה מרצדס להכפיל את גודלו של המפעל. סיגלמן פעל לגייס חברות ייצור נוספות, ביקר בכמה ארצות, והשיג את התחיבויותן לכך של חברות טויוטה, הונדה ויונדאי לבנות את מפעלי ההרכבה מרכזיים שלהם באלבמה.[4][5][6]

במהלך תקופת כהונתו כמושל אישר סיגלמן שמונה הוצאות להורג, כולל זו של לינדה ליון בלוק, האישה הראשונה שהוצאה להורג באלבמה מאז 1957. הוא גם דאג להעברת שיטת ההוצאה להורג בכיסא חשמלי כשיטה היחידה, להוצאה להורג באמצעות זריקת רעל כשיטה העיקרית.

הלוטו המדינתי ומערכת ההשכלה הגבוהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1999 ניהל סיגלמן מערכה לאישור על ידי ציבור הבוחרים של לוטו מדינתי. מהלך זה בוצע לצורך השגת מימון לחינוך חינם באוניברסיטאות המדינתיות לרוב בוגרי בתי הספר התיכוניים. סיגלמן תמך בהצעת החוק שהוגשה למשאל עם באותה שנה, אך המשאל לא עבר.[7] כמה יועצים הציעו שסיגלמן ימתין עד הבחירות של 2002, כאשר שיעור מתנגדי ההימורים בדעת הקהל יפחת.

לאחר כישלון משאל העם, נאבק סיגלמן בניהול הבעיות התקציביות הקשות של המדינה. ההכנסות ממסים של אלבמה ירדו במהלך רוב תקופת כהונתו. משקיפים האמינו שסיגלמן עשה עבודה טובה בניהול ההכנסות המוגבלות במהלך המשבר הכלכלי הלאומי.

סיגלמן פתח ב"יוזמת הקריאה של אלבמה", תוכנית מוקדמת לחינוך לאוריינות שבראשה עמדו בכירים דמוקרטים ורפובליקנים. בעקבותיה יזמו כמה מדינות אחרות תוכניות דומות.[8]

בחירות 2002[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות למשרת המושל שהתקיימו בנובמבר 2002 הביס חבר בית הנבחרים של ארצות הברית בוב ריילי את סיגלמן בהפרש הקולות הקטן ביותר בהיסטוריה של אלבמה: כ-3,000 קולות.

בליל הבחירות, הוכרז סיגלמן בתחילה כמנצח על ידי Associated Press. מאוחר יותר, הוכרז על תקלה במכונת הצבעה במחוז בולדווין שבה נמנו הקולות שנדרשו כדי שריילי יוכרז כמנצח.

בכירי המפלגה הדמוקרטית התנגדו, בטענה שהספירה החוזרת בוצעה על ידי פקידי בחירות רפובליקנים מקומיים לאחר שהמשקיפים הדמוקרטים עזבו את אתר ספירת הקולות. באופן זה, אימות הספירה החוזרת הפך לבלתי אפשרי. התובע הכללי של אלבמה, הרפובליקני ביל פריור, אישר את ההצבעה החוזרת, וכך הבטיח את בחירתו של ריילי. פריור דחה בקשות לספירה ידנית של הקולות שבמחלוקת. הוא הזהיר שפתיחת קלפיות חתומות כדי לספור אותן מחדש תהיה עבירה פלילית.[9]

פרשנים טענו שאולי הדעה האובייקטיבית ביותר על ההעברה לכאורה של הקולות הייתה שלא הייתה העברת קולות מקבילה ככל שהדבר נגע למועמדים לתפקידים אחרים באותן קלפיות, העברה שהייתה צפויה אם היו אלו מצביעים שהתנגדו לסיגלמן. באופן כללי, כתוצאה מחוסר עקביות ברורה זו, תיקן בית המחוקקים של אלבמה את חוק הבחירות כדי ליצור שיטה אוטומטית ומפוקחת לספירה חוזרת במקרים של מרוצים צמודים.[10]

בחירות 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 ניסה סיגלמן להתמודד שוב על משרת המושל, אך הובס בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית על ידי סגנית המושל לוסי בקסלי, רעייתו לשעבר של המועמד השנוי במחלוקת בבחירות למשרת המושל של 1986, התובע הכללי וסגן המושל לשעבר ביל בקסלי. הסיבה המרכזית לתבוסתו של סיגלמן הייתה כתב האישום שהוגש אז נגדו על שוחד וסחיטה, וכך עלה בידה של בקסלי להבטיח תמיכה רחבה בה בוועידת המפלגה המדינתית מצד גופים כמו קואליציית הדרום החדשה, ואיגוד העובדים של אלבמה. אף על פי שהוצאות מסע הבחירות של בקסלי היו נמוכות בהשוואה לאלו של סיגלמן, ואף על פי שנמתחה עליה ביקורת על קריאתה להעלות את שכר המינימום באלבמה בדולר אחד, היא זכתה למערכת בחירות מקדימות קלה יחסית וזכתה ב-60 אחוזים מהקולות בהשוואה ל-36 הקולות של סיגלמן. בבחירות הכלליות נוצחה בקסלי באותה שנה על ידי הרפובליקני בוב ריילי כאשר זכתה ב-42 אחוזים בלבד מול 58 האחוזים שקיבל ריילי.

משפטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 במאי 2004, הוגש כתב אישום נגד סיגלמן על ידי התביעה הפדרלית באשמת הונאה. ביום בו החל משפטו באוקטובר אותה שנה, ביטלו התובעים את כל ההאשמות לאחר ששופט בית המשפט הפדרלי המחוזי, אוריה ו. קלמון פסל את רוב עדויות התביעה, בציינו שלא ניתן יהיה להגיש שום האשמות בהתבסס על העדויות.

ב-26 באוקטובר 2005, הוגש כתב אישום נגד סיגלמן באשמות שוחד והונאת דואר בקשר עם ריצ'רד סקרשי, המייסד והמנהל הכללי לשעבר של ארגון הבריאות HealthSouth. שניים מעוזריו לשעבר של סיגלמן נכללו גם כן בכתב האישום. סיגלמן הואשם במתן הטבות ממשלתיות בתמורה לתרומות למסע הבחירות שלו כסגן המושל בשנים 1995–1999, ולאחר מכן כמושל עד 2003.

סקרשי הואשם בגיוס תרומות בהיקף של 500,000 דולר עבור הקמפיין של סיגלמן ב-1999 למשאל העם על מפעל הלוטו לטובת החינוך הגבוה, בתמורה למושב בוועד המפקח של בתי החולים המדינתיים, תפקיד ללא שכר. סקרשי מונה לתפקיד זה ושימש בו קודם לכן במהלך שלושה ממשלים רפובליקנים. ב-2005 הוא זוכה מההאשמות על חלקו בשערוריית מעשי ההונאה של תאגיד הבריאות שעלו לבעלי המניות שלו מיליארדי דולרים.[11]

במהלך המשפט, המשיך סיגלמן את מסע הבחירות שלו לכהונה נוספת, כאשר התמודד בבחירות המקדימות של הדמוקרטים מול לוסי בקסלי ומול מועמדים זוטרים נוספים. ב-6 ביוני, על אף מסע הבחירות של בקסלי, שהיה באופן יחסי בפרופיל נמוך, היא הביסה את סיגלמן כאשר גרפה כמעט 60 אחוזים של הקולות לעומת 36 האחוזים שקיבל סיגלמן.

ב-29 ביוני 2006, שלושה שבועות לאחר שסיגלמן נוצח בבחירות המקדימות, מצא שופט פדרלי את סיגלמן ואת סקרשי אשמים ב-7 מתוך 33 סעיפי כתב האישום. שני נאשמים נוספים בכתב האישום, ראש הסגל לשעבר של סיגלמן, פול המריק, ומנהל מחלקת התחבורה, מק רוברטס, זוכו מכל סעיפי האישום. סיגלמן הורשע בסעיף אחד של שוחד, סעיף אחד של קשירת קשר לביצוע הונאת דואר, ארבעה סעיפים של ביצוע הונאת דואר וסעיף אחד של שיבוש מהלכי משפט.[12]

סיגלמן זוכה מ-25 סעיפי אישום, כולל סעיפי האשמה על פי החוק נגד ארגוני סחיטה ושחיתות.[13] סיגלמן יוצג על ידי עורכי הדין ממוביל, וינס קילבורן ודייוויד מקדולנד, בנוסף לעורך הדין מגרינווד היירם איסטלנד והפרופסור למשפטים מאוניברסיטת נוטרדאם ג. רוברט בלאקי, בר סמכא בנוגע לחוק נגד ארגוני סחיטה ושחיתות. הוא נדון על ידי השופט מארק פולר, מינוי של ג'ורג' ווקר בוש, ליותר משבע שנות מאסר בבית סוהר פדרלי ולקנס של 50,000 דולר. סיגלמן הציג טיעון הגנה שסקרשי היה כבר במועצת הפיקוח של בתי החולים במהלך תקופות כהונותיהם של כמה מושלים רפובליקנים. הוא אמר שתרומתו של סקרשי לקמפיין לא הייתה קשורה למינויו. הוא ופרקליטיו טענו שההאשמות נגדו, בנוסף להיותן בלתי מבוססות, היו חסרות תקדים.[14]

באפריל 2012 שוחרר סקרשי מבית הכלא הפדרלי. במשך שלושה חודשים הוא התגורר במעון לאסירים משוחררים ביוסטון, טקסס.[15]

ב-27 במרץ 2008, אישר בית המשפט הפדרלי האחד עשר לערעורים של ארצות הברית (אנ') את שחרורו של סיגלמן מהכלא הפדרלי בעת שהוא עתר נגד הרשעתו בשחיתות. למחרת הוא שוחרר בערבות.[16]

הערעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 במרץ 2009 אישר בית המשפט הפדרלי האחד עשר לערעורים של ארצות הברית את סעיפי האישום בעוון שוחד, קשירת קשר ושיבוש מהלכי משפט נגד סיגלמן, וסירב לבקשתו למשפט חוזר לאחר שלא מצא שום עדות לחוסר צדק בהרשעתו. אף על פי כן, ביטל בית המשפט שניים משבעת סעיפי האישום בהם הורשע סיגלמן והורה על עריכת דיון חדש על עונשו.[17] עונשו של סיגלמן הופחת בעשרה חודשים ונותר על 69 חודשים.[18]

לאחר כמה עיכובים לפי בקשתו של סיגלמן, שמע בית המשפט הפדרלי את עתירתו למשפט חוזר במאי 2015. הטיעונים היו אמורים מלכתחילה להישמע באוקטובר 2014.[19][20] בית המשפט אישר את החלטתו של בית המשפט בדרג הנמוך לדחות את הבקשה לערעור.[21]

ניק ביילי, שהיה עד המפתח שעליו התבססה ההרשעה, הורשע בעצמו לאחר מכן בסחיטה ובאיומים. כשהוא ניצב בפני גזר דין של עשר שנות מאסר, הוא שיתף פעולה עם התביעה כדי להקל על עונשו. אף על פי שהוא נחקר יותר משבעים פעמים על ידי התביעה, אף אחד מרישומי חקירות אלו לא הוצגו בפני ההגנה. בנוסף, לאחר שהמקרה הוגש לבית המשפט, אושר שההמחאה שביילי העיד שראה את סקרשי כותב לסליגמה, נכתבה כמה ימים לאחר מכן, כאשר ביילי לא נכח.[22]

על פי עדויות במסמכים, התברר שהתובעים חקרו שניים מחברי חבר המושבעים בזמן שבית המשפט ניהל דיון על התנהלות בלתי ראויה של המושבעים. הייתה זו הפרה של הנחיית השופט שלא יתקיים שום מגע עם המושבעים ללא אישורו.

הקשר עם קארל רוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלו האשמות שתיק התביעה נגד סיגלמן היה נגוע במניעים פוליטיים. לכאורה, פקידי הממשל של הנשיא בוש במחלקת המשפטים לחצו להגשת התביעה, כפי שעשתה לאורה קנרי, תובעת פדרלית במונטגומרי. בעלה היה בכיר במפלגה הרפובליקנית באלבמה ובמשך שנים עבד באופן צמוד עם קארל רוב, איש הסגל של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש.

ביוני 2006, חתמה דנה ג'יל סימפסון, עורכת דין רפובליקנית מריינסוויל, אלבמה, על תצהיר, שבו טענה שחמש שנים קודם לכן, היא שמעה שרוב מתכונן לנטרל את סיגלמן מבחינה פוליטית באמצעות חקירה בהובלתה של מחלקת המשפטים של ארצות הברית.[23]

מאוחר יותר אמרה סימפסון לעיתון The Birmingham News שהניסוח בתצהיר שלה יכול להתפרש בשני מובנים. היא אמרה שהיא כתבה את התצהיר בעצמה, אך בעדות פני וועדת הקונגרכס שחקרה בפרשה, היא אמרה שקיבלה סיוע בניסוח התצהיר מתומך של סיגלמן.[24]

על פי הצהרתה של סימפסון, היא הייתה בשיחה של מטה הבחירות הרפובליקני ב-2002 כאשר היא שמעה את ביל קנרי אומר לעובד אחר של המטה לא לדאוג בנוגע לסיגלמן. הוא אמר שה"נערות" של קנרי ו"קארל" יבטיחו שמחלקת המשפטים תלחץ על הדמוקרטים כך שהוא לא יהווה יותר איום פוליטי בעתיד.[23] "הנערות של קנרי" כללו ככל הנראה את אשתו, לאורה קנרי, ששימשה כתובעת הפדרלי של המחוז המרכזי של אלבמה, ואת אליס מרטין, התובעת הפדרלית של המחוז הצפוני של אלבמה. לאורה קנרי לא פסלה את עצמה מלקחת חלק בניהול התיק אלא חודשיים לאחר מסיבת העיתונאים של פרקליטו של סיגלמן, דייוויד קרומוול ג'ונסון במרץ 2002, שבה הוא מתח ביקורת על השתתפותה בניהול התיק על רקע תפקידו הפוליטי של בעלה.

בראיונות לעיתונות, חזרה סימפסון על כך שהיא שמעה את שמו של רוב מוזכר בשיחת הטלפון שבה הדיון נסוב על סיגלמן. היא הבהירה שהיא שמעה מישהו שהיה חלק משיחת ועידה ב-2002 מתייחס לפגישה בין רוב לבין פקידים במחלקת המשפטים בעניינו של סיגלמן, וחשפה שרוב הנחה אותה "לחשוף בגידה של סיגלמן באשתו".[25]

ב-2007, דיווח אתר החדשות Raw Story שרוב יעץ לביל קנרי בניהול מסע הבחירות של בוב ריילי למשרת המושל נגד סיגלמן, כולל במהלך המחלוקת על תוצאות הבחירות של 2002. דיווח זה התבסס על עדות של "שני עורכי דין רפובליקנים שהתבקשו להישאר בעילום שם מחשש לנקמה", אחד מהם מקורב לוועדה הרפובליקנית של אלבמה.[26]

זמן קצר לאחר שהחלה סימפסון לדבר על המקרה של סיגלמן, עלה ביתה באש. היא טענה שמכוניתה נאלצה לסטות מהכביש על ידי חוקר פרטי ונהרסה, אך חקירת המשטרה על השריפה ועל המקרה של המכונית לא העלתה עדויות למעשים בלתי הוגנים. סימפסון אמרה, "בכל פעם שאני דוברת את האמת בפני סמכות כלשהי, ישנם סיכונים גדולים. אני הותקפתי". היא אמרה לכתב של השבועון The Nation שהיא חשה "מחויבות מוסרית" לדבר.[27]

התנהלות התובע הכללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2008 נחשף במסמכים חדשים על התנהלות בלתי ראויה לכאורה של התובע הפדרלי ושל תובעים אחרים בתיק של סיגלמן. הועלו האשמות שמגעים נרחבים ויוצאי דופן התנהלו בין התביעה לבין חבר המושבעים.[16] על פי המגזין טיים, סיפק עובד מחלקת המשפטים את המסמכים תוך כדי סיכון מקום עבודתו. המסמכים כללו תכתובות דואר אלקטרוני שנכתבו על ידי לאורה קנרי, זמן רב לאחר שפסלה את עצמה מלקחת חלק בניהול התיק, בהציעה ייעוץ משפטי לעובדים כפופים שניהלו את התיק. בזמן שבו קנרי שלחה את התכתובות הללו, תמך בעלה בגלוי במושל הרפובליקני של אלבמה, בוב ריילי. באחת מהתכתובות שפורסמה במגזין טיים, מיום 19 בספטמבר 2005, היא העבירה לתובעים הבכירים בתיק סיגלמן תגובה פוליטית באורך של שלושה עמודים שנכתבה על ידי סיגלמן.

בציטוט זה הדגישה קנרי פסקה אחת ואמרה לכפופים לה: את זה כולכם צריכים לקרוא, בגלל שהוא מתייחס לסקר שלכאורה מראה ש-67 אחוזים מתושבי אלבמה מאמינים שהחקירה נגדו היא ממניעים פוליטיים... אולי [זהו] הרקע לא לתת [לסיגלמן] לדון בתקשורת על הליכים משפטיים!"

בעת שנגזר דינו של סיגלמן, דחקו התובעים בשופט לעשות שימוש בהצהרות פומביות אלו של סיגלמן כבסיס להארכת תקופת המאסר שלו.[16]

התגובה הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2007 הגישו 44 תובעים כלליים מדינתיים לשעבר, הן דמוקרטים והן רפובליקנים, עצומה לוועדת המשפט של בית הנבחרים ושל הסנאט ובה הם ביקשו חקירה נוספת על הליך התביעה נגד סיגלמן.[28]

ב-17 ביולי שלחו יושב ראש ועדת המשפט של בית הנבחרים, ג'ון קוניירס (אנ') וחברי הבית לינדה סנצ'ז, ארתור דייוויס ותמי בולדווין, מכתב לתובע הכללי של ארצות הברית, אלברטו גונזאלס, ובו הם בקשו ממנו לספק מסמכים ומידע בנוגע להרשעתו של סיגלמן, בנוסף להרשעות של אישים נוספים, מתוך חשד שזה היה דפוס קבוע של תביעות פוליטיות סלקטיביות על ידי כמה תובעים פדרליים ברחבי ארצות הברית. המועד האחרון שנקבע למשרד התובע הכללי להמציא את המידע לקונגרס היה 27 ביולי. מסמכים אלה לא הומצאו עד 28 באוגוסט, כאשר גונזלס הודיע על התפטרותו.[29][30] במאמר מערכת שפורסם בניו יורק טיימס באותו יום, נאמר שעל אף התפטרותו של גונזאלס, "שאלות רבות נותרו ללא מענה. בראש רשימת השאלות: איזה חלק היה לשיקולים פוליטיים בהעמדות לדין מפוקפקות, כמו זו של מושל אלבמה לשעבר דון סיגלמן, ושל ג'ורג'יה תומפסון, פקידת ממשל מוויסוקנסין".[31] דיווחים בעיתונות העלו אפשרות שככל הנראה התובעת הפדרלית לאורה קנרי לא פעלה על פי נהלים תקינים של מחלקת המשפטיים כאשר פסלה את עצמה מלעסוק בעניינו של סיגלמן. לא היו עתירות לבית משפט בנוגע לכך ומחלקת המשפטים סירבה לחשוף את מכתב הפסילה של קנרי על פי חוק חופש המידע.[32]

ב-10 באוקטובר 2007, פרסמה ועדת המשפט של בית הנבחרים עדות שעל פיה טענה סימפסון שקארל רוב לכאורה "דיבר עם מחלקת המשפטים" על "רדיפת" סיגלמן בסיוע מהתובעים הפדרליים של אלבמה, ושהמושל בוב ריילי מינה שופט שבסופו של דבר שובץ לשפוט במקרה. היא גם טענה שריילי אמר לה שהשופט "יתלה את דון סיגלמן". בניגוד למה שהיא אמרה ל-60 דקות, בעדותה בשבועה בפני הקונגרס, היא מעולם לא הזכירה את העובדה שהיא נפגשה עם רוב או דיברה איתו.[33][34]

מגיניו של סיגלמו ציינו שיותר ממאה האשמות נפסלו על ידי שלושה שופטים שונים. יותר מכך, הם טענו שלא היה שום ניגוד אינטרסים ברור שנכלל בכתב התביעה נגדו, מאחר שתובעת פדרלית שחקרה בפרשה הייתה נשואה למנהל מסע בחירות של יריבו הפוליטי במערכת הבחירות למשרת המושל של 2002. הם טענו שגזר הדין היה חסר תקדים והעונש היה בלתי מידתי. בניגוד לכך, מושל אלבמה לשעבר, הרפובליקני ה. גאי האנט, נמצא אשם בבית משפט מדינתי לאחר שלקח לכיסו 200,000 דולר. התובעים המדינתיים במקרה של האנט ביקשו שיוטל עליו מאסר על תנאי, לא מאסר בפועל.

חקירת רשות התקשורת הפדרלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בפברואר 2008, שידרה התוכנית 60 דקות משדר בשם "האישום נגד המושל סיגלמן". במהלך השידור, תחנת בת של CBS באלבמה, WHNT-TV, לא שידרה את התוכנית בטענה לתקלה טכנית.[35] העיתונאי ועורך הדין סקוט הורטון מכתב העת הארפרז ציין שהוא פנה למטה CBS בניו יורק בנוגע לכך. הוא אמר שנציגי הרשת שם אמרו שלא היו שום בעיות תקשורת, ושמערכות התקשורת של WHNT תפקדו באותה עת.[36] הורטון האשים את WHNT בעוינות פוליטית היסטורית כלפי סיגלמן. התחנה שידרה את התוכנית בשידור חוזר מאוחר יותר באותו לילה, ושוב ביום המחרת.[37]

במרץ 2008, פתחה רשות התקשורת הפדרלית בחקירה בנוגע לשאלה מדוע תחנת הטלוויזיה באלבמה לא שידרה את התוכנית. החקירה הסתיימה ללא נקיטת צעדים כלשהם.[38]

מאסרו ושחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באוגוסט 2012, נידון סיגלמן למאסר של שש שנים, קנס של 50,000 דולר ו-500 שעות לטובת הציבור. מעונש המאסר קוזזה תקופת המאסר שהוא כבר ריצה, וכך נותרו לו חמש שנים ותשעה חודשים. בתו דנה, יזמה הגשת עצומה מקוונת בבקשה לחנינה נשיאותית. סיגלמן הצטווה להתייצב בבית הסוהר עד 11 בספטמבר אותה שנה. סקרשי לא שוחרר בערבות, שכן הוא כבר ריצה את כל עונשו.

ב-8 בפברואר 2017 שוחרר סיגלמן שחרור על תנאי.[39]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דון סיגלמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Curran, Eddie (2009). The Governor of Goat Hill. New York, NY: iUniverse, Inc. p. 5.
  2. ^ "Joseph Siegelman, son of ex-governor, running for AG". al. February 9, 2018.
  3. ^ Grunwald, Michael (August 21, 2012). "Monsanto Hid Decades Of Pollution PCBs Drenched Ala. Town, But No One Was Ever Told". Washington Post.
  4. ^ Toyota Motor Manufacturing Alabama - The Encyclopedia of Alabama
  5. ^ Hyundai's Sweet Home in Alabama, www.wardsauto.com, May 01, 2002.
  6. ^ "Hyundai News". Hyundai News. Archived from the original on March 15, 2006.
  7. ^ Jeff Poor, 'I told you so, Alabama': Siegelman laments failed 1999 lottery vote, 1819 News, 11.04.22.
  8. ^ The Alabama Reading Initiative - A+ Education Partnership
  9. ^ "The Changing of the Guards: Bay Minette, Election Night". Baldwincountynow.com. July 20, 2007. Archived from the original on June 19, 2013.
  10. ^ "Alabama Code § 17-16-20". Alisondb.legislature.state.al.us. Archived from the original on February 13, 2012.
  11. ^ MARCY GORDON, Scrushy still faces SEC civil charges, The Seattle Times, June 29, 2005.
  12. ^ "Department of Justice press release". Usdoj.gov. June 29, 2006.
  13. ^ "Jury Convicts HealthSouth Founder in Bribery Trial". The Washington Post. June 29, 2006. p. D1.
  14. ^ "Ex-governor of Alabama Gets 7 Years in Corruption Case", Los Angeles Times, June 29, 2007, p. A15 Archived October 14, 2009, at the Wayback Machine
  15. ^ Lyman, Brian (July 26, 2012). "Scrushy released from custody". Montgomery Advertiser. Archived from the original on July 29, 2012.
  16. ^ 1 2 3 Zagorin, Adam (November 14, 2008). "More Allegations of Misconduct in Alabama Governor Case". Time. Archived from the original on November 24, 2008.
  17. ^ "Around the Nation". The Washington Post. March 7, 2009.
  18. ^ "Don Siegelman returns to prison Tuesday". The Birmingham News. September 10, 2012.
  19. ^ Chandler, Kim (August 28, 2013). "Former Gov. Don Siegelman seeks new trial". AL.com.
  20. ^ "Siegelman's Appeal Set for October". WTOK-TV. July 24, 2014. Archived from the original on August 12, 2014.
  21. ^ "UNITED STATES OF AMERICA, Plaintiff-Appellee, versus DON EUGENE SIEGELMAN, Defendant-Appellant". Media.ca11.uscourts.gov.
  22. ^ Adam Zagorin, "Selective Justice in Alabama?"; Time, October 4, 2007.
  23. ^ 1 2 "Ex-governor says he was target of Republican plot - Los Angeles Times". Archive.is. Archived from the original on June 5, 2010.
  24. ^ Sims, Bob (October 12, 2007). "In her own words: Jill Simpson interview excerpts". The Birmingham News. Blog.al.com.
  25. ^ Don Siegelman, CBS News, FEBRUARY 25, 2008.
  26. ^ Larisa Alexandrovna and Muriel Kane. "The Permanent Republican Majority: Part III – Running elections from the White House" Archived January 18, 2008, at the Wayback Machine, The Raw Story, 2007.
  27. ^ Wilson, Glynn (October 24, 2007). "A Whistleblower's Tale". The Nation.
  28. ^ Scott Horton, I Accuse… 44 Attorneys General Demand an Inquiry Into the Siegelman Prosecution, Harper's Magazine.
  29. ^ Bob Sims, House judiciary asks Gonzales for Siegelman documents, al.com, Jul. 17, 2007.
  30. ^ AG resignation won't halt Siegelman probe, Mary Orndorff Troyan, al.com, Aug. 28, 2007
  31. ^ Editorial (August 28, 2007): "The House Lawyer Departs" The New York Times, p. A20
  32. ^ Horton, Scott (September 14, 2007). "The Remarkable 'Recusal' of Leura Canary". Harper's Magazine. Harpers.org.
  33. ^ Zagorin, Adam (October 10, 2007). "Rove Linked to Alabama Case". Time. Archived from the original on October 12, 2007.
  34. ^ Interview of Dana Jill Simpson Archived October 26, 2007, at the Wayback Machine, U.S. House of Representatives, Committee on the Judiciary, September 1, 2007
  35. ^ "60 Minutes Programming Note," WHNT-TV, February 24, 2008 Archived November 28, 2008, at the Wayback Machine
  36. ^ Horton, Scott (February 24, 2008). "CBS: More Prosecutorial Misconduct in Siegelman case". Harper's Magazine.
  37. ^ Triplett, William (March 4, 2008). "FCC questions '60 Minutes' blackout". Variety. p. 6.
  38. ^ "‘60 Minutes’ Blackout Investigation" Archived October 15, 2008, at the Wayback Machine AP March 4, 2008
  39. ^ JAMES, ANDREW (February 8, 2017). "Former Governor Don Siegelman Released from Federal Prison". Alabama News.


מושלי אלבמה אלבמהאלבמה
ויליאם ואייט ביב • תומאס ביב • ישראל פיקנס • ג'ון מרפי • גבריאל מור • סמואל מור • ג'ון גייל • קלמנט קומר קליי • יו מקוויי • ארתור באגבי • בנג'מין פיצפטריק • ג'ושוע מרטין • רובן צ'פמן • הנרי קולייר • ג'ון וינסטון • אנדרו מור • ג'ון גיל שורטר • תומאס ה. ווטס • לואיס פרסונס • רוברט פטון • וייג'ר סוויין • ויליאם יו סמית' • רוברט לינדזי • דייוויד לואיס • ג'ורג' יוסטון • רופוס קוב • אדוארד אוניל • תומאס סיי • תומאס ג'ונס • ויליאם אוטס • ג'וזף ג'ונסטון • ויליאם ג'לקס • ויליאם סמפורד • ויליאם ג'לקס • ברקסטון בראג קומר • אמט אוניל • צ'ארלס הנדרסון • תומאס קילבי • ויליאם ברנדון • ביב גרייבס • בנג'מין מילר • ביב גרייבס • פרנק דיקסון • צ'ונסי ספארקס • ג'ים פולסום • גורדון פרסונס • ג'ים פולסום • ג'ון פטרסון • ג'ורג' וולאס • לורלין וולאס • אלברט ברואר • ג'ורג' וולאס • פוב ג'יימס • ג'ורג' וולאס • ה. גאי האנט • ג'ים פולסום הבן • פוב ג'יימס • דון סיגלמן • בוב ריילי • רוברט בנטלי • קיי אייבי
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דון_סיגלמן&oldid=38075924"