ג'וזף ג'ונסטון (מושל אלבמה)

ג'וזף ג'ונסטון
Joseph F. Johnston

ג'וזף ג'ונסטון
לידה	23 במרץ 1843 מחוז לינקולן, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית
פטירה	8 באוגוסט 1913 (בגיל 70) וושינגטון די. סי., ארצות הברית
שם מלא	ג'וזף פורני ג'ונסטון
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות אלמווד, ברמינגהאם, אלבמה, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
סנאטור מטעם מדינת אלבמה 6 באוגוסט 1907 – 8 באוגוסט 1913 (6 שנים) → אדמונד פטוס פרנסיס וייט ←
מושל אלבמה ה־30 1 בדצמבר 1896 – 1 בדצמבר 1900 (4 שנים) → ויליאם אוטס ויליאם ג'לקס ←

ג'וזף פורני ג'ונסטון (באנגלית: Joseph Forney Johnston;‏ 23 במרץ 1843 – 8 באוגוסט 1913) היה איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אלבמה ה-30 בשנים 1896–1900. בהמשך, מ-1907 ועד מותו הוא כיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית.

ראשית חייו

ג'וזף ג'ונסטון נולד במחוז לינקולן שבקרוליינה הצפונית. הוא התחנך בבתי ספר ציבוריים מקומיים. בגיל 17 הוא עבר לטלדיגה, אלבמה והחל ללמוד באקדמיה צבאית. עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, התגייס ג'ונסטון לצבא הקונפדרציה. הוא שירת במשך כל המלחמה, ונפצע בקרב צ'יקמוגה, קרב ספוטסילבניה , קרב ניו מרקט ובמצור על פיטרסבורג . עד תום המלחמה הוא התקדם לדרגת קפטן.

לאחר תום המלחמה, למד ג'ונסטון משפטים בקריאה עצמית בהדרכתו של ויליאם ה. פורני והתקבל ללשכת עורכי הדין. הוא עסק בעריכת דין בסלמה, אלבמה, ובסופו של דבר עבר לברמינגהאם, כדי להיות נשיא הבנק הלאומי של אלבמה. ב-1887 היה ג'ונסטון לנשיא חברת סלוס ברזל ופלדה.

קריירה פוליטית

בראשית שנות ה-90, אלבמה, כמו רוב מדינות הדרום, חוותה אי-שקט חברתי ופוליטי כאשר החוואים סבלו מקשיים כלכליים משמעותיים ונזקקו באופן נואש לסיוע והקלה. כאשר ממשלות המדינה, שנשלטו על ידי המפלגה הדמוקרטית, כשלו במענה על דרישותיהם, התארגנו החוואים התארגנות פוליטית כאמצעי לחץ, ואף הביסו את הדמוקרטים. כאחד ממוביל הדמוקרטים שהיה אז מועמד רציני למשרה פוליטית בכירה, נעשה ג'ונסטון מעורב בתוכניות ובתמרונים של המפלגה להביס את החוואים ואת המפלגה שהם הקימו, הדמוקרטים הג'פרסונים. ברוב מדינות הדרום, ואף באזורי גידול החיטה במדינות הצפון-מערביות, הם התארגנו כמפלגת העם ונודעו כמפלגה הפופוליסטית.

לאחר שמפלגתו לא בחרה בו כמועמדה למשרת המושל ב-1892 וב-1894, בעיקר באמצעות מעשים של הונאת בחירות, הבין ג'ונסטון שהדמוקרטים לא יכלו להמשיך ולהתעלם מהצרכים של אוכלוסיית המגזר החקלאי במדינה ולהישאר בשלטון באמצעי מרמה. כך, ב-1896 הוא התמודד בבחירות על משרת מושל אלבמה כרפורמטור שקיווה למתן את השמרנות של המפלגה ולטהר את ההתנהלות המושחתת בה, וזאת כדי להשיג את תמיכתם של החוואים המתוסכלים.

מושל אלבמה

ג'ונסטון ניצח בבחירות לאחר שהביס את חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ריצ'רד הנרי קלארק, ומרגע שהושבע לתפקידו, הוא פתח בסדרה של צעדי רפורמה. כמה מהם כוונו לעודד פיתוח כלכלי, אך מטרת רובם הייתה לפקח על המגזר העסקי, כמו הצעתו להקמת מועצת רכבות מדינתית שתכפה תעריפי הובלה, ולאלץ תאגידים ובעלי קרקעות גדולים לשלם מיסים בהיקף גבוה יותר. הוא גם הציע לערוך חקירה של מערכת העסקת האסירים הידועה לשמצה של המדינה, סלילת כבישים, והרחבת ההוצאה הממשלתית על בתי ספר ציבוריים. תעשיינים, חברות רכבת, ואנשי האגף השמרני של המפלגה התנגדו לרפורמות של ג'ונסטון. כתוצאה מכך, הצעותיו, אף על פי שהיו מוגבלות בהיקף שלהן, לא עברו, או שעברו בגרסה מצומצמת.

ההתנגדות לג'ונסטון הייתה נמרצת יותר כאשר הוא הציע את כינוסה של ועידה לשכתוב חוקת המדינה. המאבק שהתנהל כתוצאה מכך העסיק את המדינה ואת המושל במשך ארבע שנים. מבחינתו של ג'ונסטון, החוקה של 1875 הייתה לקויה בשל העובדה שהיא מנעה מהמדינה להעניק סיוע פיננסי לתעשיות חדשות, ואילו מגבלות המיסוי שלה תסכלו מאמצים של ערים צומחות כמו ברמינגהאם לממן את התפתחותן והתרחבותן. על כל פנים, הסיבה החשובה ביותר לכינוס הוועידה הייתה הגבלת זכות הבחירה. מהלך זה לא רק שהיה אמור לחסל את כוחם של המצביעים השחורים, שג'ונסטון ורוב תושבי אלבמה הלבנים ראו כבלתי מתאימים להשתתף בבחירות. מהלך זה גם היה אמור להגביל את הצבעתם של בני המעמד הגבוה. יוזמתו של ג'ונסוטון זכתה להתנגדות מצד יריביו השמרנים, תומכי המגזר העסקי, וכן של רבים מתומכיו החדשים. אנשי המגזר החקלאי בצפון המדינה, שקודם לכן היו ג'פרסונים או פופוליסטים, חששו כעת שתומכיהם העניים והאנאלפביתים יאבדו את זכות הבחירה שלהם.

לאחר שוויתרו על כמה מגבלות על מה שיוכל להתקבל בוועידה, העביר בית המחוקקים של אלבמה חוק במושב של 1896–1897 לכינוס הוועידה. בבחירות לנציגי הוועידה, ניצחו הדמוקרטים השמרנים בקלות, ואז, מתוך ציפייה לזכות ברוב של הנציגים, וכך להשיג את השליטה על הוועידה, הם עמדו על כך שכינוס הוועידה יהיה מבחן נאמנות למפלגה. ג'ונסטון הגיב באופן דרמטי כאשר קרא לכינוס מושב מיוחד של בית המחוקקים שיבטל את החוק לכינוס הוועידה, וכך היה. ג'ונסטון היה חלוק עם מפלגתו על סוגיה מרכזית, והעיתון Birmingham Age-Herald שיבח אותו על אומץ ליבו. מאוחר יותר, ב-1899, תעוזתו של ג'ונסטון הייתה ברורה כאשר הוא התמודד מול הסנאטור הוותיק ג'ון טיילר מורגן על מושבו בסנאט, כאשר השאלה המרכזית בהתמודדות בין השניים הייתה שאלת כינוס הוועידה. לאחר שמורגן ניצח, התכנסה הוועידה ומטרתה המרכזית הושגה. חוקת 1901 שללה את זכות הבחירה מכל המצביעים האפרו-אמריקאים וכן ממספר רב של עניים ואנאלפביתים. בשל העובדה שעל החוקה היה לעבור תהליך אשרור על ידי ציבור הבוחרים, עשה ג'ונסטון את ניסיונו השלישי והאחרון להפילה. הוא גייס את קואליציית הרפורמה שלו, אך הובס שוב, כאשר מתנגדיו הפעילו תכסיסי הונאה לשם כך. ב-1900 הוא עמד על כך שהדמוקרטים יבחרו את מועמדם למשרת המושל בבחירות מקדימות. גישה אצילית זו הייתה שכיחה בקרב תומכי הרפורמה והפרוגרסיביים בראשית המאה ה-20 שקיוו שהיא תחסל את כוחם של אנשי המנגנון והבוסים ששלטו על הוועד המנהל של המפלגה וחשו מחויבים לוותר לטובת קיום בחירות מקדימות. ג'ונסטון מצא את עצמו שוב בצד המפסיד בבחירות המקדימות של 1902, וכך הוא היה נחוש בדעתו לנסות ולשנות את דרכה של המפלגה הדמוקרטית באלבמה באמצעות אימוץ סדר יום רפורמי וניצחון בקרב המוני החוואים המתוסכלים וכן בקרב תומכי הרפורמה בערים ובעיירות.

ניסיונו של ג'ונסטון להזיז את הדמוקרטים מהשמרנות הכלכלית והפיננסית שלהם ולנוע כלפי מרכז המפה הפוליטית היה נבון מבחינת החשיבה ונועז מבחינת הביצוע. אך ניסיון זה נכשל כישלון חרוץ, והסיעה השמרנית של המפלגה ביססה את אחיזתה בה עד 1907, כאשר, ברגעי השיא של העידן הפרוגרסיבי, ברקסטון בראג קומר נבחר כמושל ולזמן מה הייתה תמיכה ברפורמה במפלגה הדמוקרטית. ואף על פי שג'ונסטון התנגד לוועידה שהחליטה על שלילת זכות הבחירה, הוא לא החזיק בהשקפות נאורות בנוגע לשוויון גזעי. הוא היה רפורמטור, אך דעותיו על האפרו-אמריקאים היו שונות רק במעט מדעותיהם של האנשים שלמעשה יישמו את שלילת זכות ההצבעה מהשחורים.

סנאטור

על אף מאבקו הממושך בשמרנים, נותר ג'ונסטון דמות משפיעה בחוגי המפלגה. זמן קצר לפני שהסנאטורים הקשישים מאלבמה, ג'ון ט. מורגן ואדמונד ו' פטוס, הלכו לעולמם ב-1907, קיימה המפלגה בחירות מקדימות בלתי רגילות, שבבדיחות כונו הבחירות המקדימות של "הנעליים המתות", כדי לבחור את יורשיהם. ג'ונסטון קיבל את מספר הקולות השני בגודלו, וכך הוא נבחר לאייש את מושבו של פטוס, כשג'ון ה. בנקהד ירש את מורגן.

שש שנות כהונתו בסנאט לא עמדו בסימן של הישגים משמעותיים כלשהם. ג'וזף ג'ונסטון נפטר בכהונתו בוושיגנגטון די. סי. ב-8 באוגוסט 1913. הוא נטמן בבית הקברות אלמווד שבברמינגהאם.

קישורים חיצוניים

• ג'וזף ג'ונסטון באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ג'וזף ג'ונסטון באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ג'וזף ג'ונסטון באנציקלופדיה של אלבמה (באנגלית)
• ג'וזף ג'ונסטון באנציקלופדיה של קרוליינה הצפונית (באנגלית)
• ג'וזף ג'ונסטון באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ג'וזף ג'ונסטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)