עירוניות מתחדשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מדרחוב בקוריטיבה. הדגמה של מרחב ציבורי נוח להולכי רגל, המשלב מגורים עם מסחר

עירוניות מתחדשת או עירוניות חדשה (New Urbanism) היא תנועה בתכנון עירוני שמטרתה לבצע שינויים בהיבטים רבים בערים המודרניות, כחלופה למגמות הפרבור ותכנון עירוני מוטה רכב פרטי. התנועה שמה דגש על קיימות (sustainability), קהילתיות, תכנון נוח להולכי רגל ותחבורה ציבורית, ותכנון אקולוגי.

יסודות התנועה נעוצים עוד בשנות ה-60 וה-70, בשינויים שעברה העיר קוריטיבה בברזיל, אך היא קמה כתנועה בארצות הברית בתחילת שנות ה-80. בסוף שנות ה-90 החלה התנועה לצבור תאוצה ושינויים דומים נכנסו גם לערים כמו פורטלנד ו בוגוטה, ובשנות ה-2000 למלבורן, שיקגו ועוד. צעדים בכיוון זה נלקחו גם בערים רבות אחרות כמו פאריס, ניו יורק, ועוד מאות ערים, בעיקר באירופה ובארצות הברית.

רעיונות מרכזיים בתנועה הם :

  • התנגדות לפרבור ולבעיות הכרוכות בו.
  • תכנון מוטה תחבורה ציבורית שמעודד גם הליכה ורכיבה על אופניים
  • עירוב שימושי קרקע להקטנת נסועה ברכב פרטי, חיסכון בשטח ובתשתיות, והגדלת השימוש ברחובות כמקום התרחשות ומפגש.
  • תמהיל דיור - עירוב של אנשים מרקע סוציו- אוקונמי שונה כדי לקבל עיר מגוונת ולהקטין מתחים חברתיים.
  • בניה מרקמית וציפוף העיר בניסיון להקטין נסיעה ברכב.
  • ניתוח הוליסטי של העיר כמערכת מורכבת והתייחסות לבעיות סביבה וחברה.
  • יצירת מתחמים ציבוריים ומקומות למפגשים אזרחיים.

רקע והיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי מגורים בפרבר טיפוסי - שטח רב המבוזבז על כבישים ומקומות חנייה, הפרדת שימושי קרקע (מגורים בלבד), בנייה בצפיפות נמוכה ותלות גבוהה ברכב הפרטי

בתחילת המאה ה-20 ערים בארצות הברית היו בנויות בצורה קומפקטית, עם עירוב שימושי קרקע בשכונות. הדפוסים האלה החלו להשתנות כאשר תחבורה ציבורית זולה יצרה אפשרות למעבר לפרברים, כדי להמלט מהזיהום התעשייתי והצפיפות בתוך הערים. הדבר קיבל תאוצה על ידי בניית בתים גדולים יותר, שיטת המיקוד, והעלייה של הרכב הפרטי.

לאחר מלחמת העולם השנייה חל זינוק חד בבניית פרברים. הפרברים הוקמו בעידוד הממשלה - על ידי סבסוד פדרלי לתוכניות "בנה ביתך", תוכנית לאומית להקמת כבישים מהירים, ובנייה שמועדדת שימוש ברכב פרטי. הפרדת שימושי קרקע (בניגוד לעירוב שימושי קרקע) - של מגורים, מסחר, חינוך ועבודה במתחמים או שכונות נפרדות גררו הגדלת כמות הנסיעות הנדרשת ובזבוז שטחים נרחבים. התוצאה היא שכיום רוב תושבי ארצות הברית גרים בפרברים.

הפרבור גרם לבעיות סביבתיות חברתיות וכלכליות רבות - זלילה של שטח רב, עידוד השימוש ברכב פרטי, התייקרות שירותי רשת (כמו ביוב, דואר, שיטור, חשמל), הקטנת האפשרויות ליצירת מרחב ציבורי ואזרחי, פגיעה בחיי הקהילה, הדרה ו"כליאה" של אוכלוסיות חלשות יותר כמו עניים, זקנים, ילדים, ולפעמים נשים, ו"אפקט הבייגלה" של הרס מרכז העיר ועסקים מקומיים. מלבד הבזבוז הרב שהדבר גורם, הוא גם גורם לזיהום רב ולטביעת רגל אקולוגית גדולה, וכן הוא מתפקד כמלכודת עוני שמקטינה את הגישה של האזרחים העניים יותר לחינוך ולתעסוקה.

עליית העירוניות המתחדשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה של עירוניות מתחדשת היא תגובה לפרבור ומבוססת על עקרונות תכנון עירוני וארכיטקטורה שעובדים יחד לייצר קהילות בסדר גודל אנושי ובר-הליכה.

הפילוסוף החברתי וההיסטוריון לואיס ממפורד ביקר את הפיתוח ה"אנטי עירוני" של ארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה. בתחילת שנות ה-60 כתבה ג'יין ג'ייקובס את הספר "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" שקרא למתכננים לשקול מחדש את הנורמות החדשות - פרויקטים של שימוש קרקע יחיד (למגורים או תעשייה), אזורים תלויי רכב פרטי, ואזורי מסחר נפרדים.

בשנות ה-70, החל האדריכל ז'יימה לרנר לכהן כראש עיריית קוריטיבה בברזיל ולהכניס בה שינויים לטובת שימוש בתחבורה ציבורית והליכה ברגל, נגד פרבור ובעד החייאת המרחב העירוני. הצעדים כללו פיתוח תחבורת מעברים נוחה וזולה תוך שימוש ב-BRT, הפיכת כבישים מרכזיים למדרחובים, עירוב שימושי קרקע, תמהיל דיור ושינויים נוספים.

בשנות ה-70 וה-80 העירוניות המתחדשת התפתחה עם חזונות ומודלים תאורטיים לבנייה מחדש של ערים "אירופאיות" שהוצאו על ידי הארכיטקט לאון קריאר (Leon Krier) ועל ידי "שפת הדפוסים" שהוצאה על ידי כריסטופר אלכסנדר (Christopher Alexander). הדבר הוביל להתגבשות קבוצה מוגדרת בשנות ה-90.

בשנת 1994 פורסם הספר הבולט הראשון של עירוניות מתחדשת - "העירוניות החדשה: לקראת ארכיטקטורה של קהילה" בעריכת פטר כץ. ובשנת 2000 פורסם הספר "אומת הפרברים", מאת המתכננים העירוניים אנדרס דואני ואליזבט פלייטר-זיברק.

העירוניות המתחדשת כוללת ארכיטקטים מסורתיים, וחדשניים. חלקם עובדים על פרויקטים של בנייה ביישובים חדשים, ואחרים על פיתוח המבוסס על תחבורה ציבורית. חלק מהמתכננים מנסים לשנות את הפרברים. כולם מאמינים בכוח של שכונות הבנויות באופן מסורתי לאפשר קהילות מתפקדות וקיימות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]