לדלג לתוכן

Don't Let Me Down (שיר של הביטלס)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"Don't Let Me Down"
סינגל בביצוע הביטלס בהשתתפות בילי פרסטון
יצא לאור

11 באפריל 1969 (בריטניה)

5 במאי 1969 (ארצות הברית)
תאריך הקלטה 28 בינואר 1969
מקום הקלטה Apple, לונדון
סוגה רוק, רית'ם אנד בלוז, מוזיקת נשמה, בלו-אייד סול
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
איי-סייד Get Back
אורך 3:35
חברת תקליטים אפל רקורדס
כתיבה לנון-מקרטני
לחן ג'ון לנון, פול מקרטני עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה גלין ג'ונס, ג'ורג' מרטין
כרונולוגיית סינגלים של הביטלס
"Hey Jude"
(1968)
"Get Back" / "Don't Let Me Down"
(1969)
"The Ballad of John and Yoko"
(1969)
כרונולוגיית סינגלים של בילי פרסטון
"Hey Brother"
(1968)
"Get Back" / "Don't Let Me Down"
(1969)
"That's the Way God Planned It"
(1969)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Don't Let Me Downעברית: אל תאכזבי אותי) הוא שיר של להקת הרוק הבריטית הביטלס, שהוקלט בשנת 1969 במהלך הסשנים ל-Let It Be. הוא נכתב על ידי ג'ון לנון וניתן קרדיט ללנון-מקרטני. הלהקה הקליטה את השיר עם בילי פרסטון. השיר יצא כסינגל יחד עם "Get Back", אך המפיק פיל ספקטור לא כלל את השיר ב-Let It Be. עם זאת, בסופו של דבר הוא נכלל באלבום Let It Be... Naked.

השיר נכתב על ידי ג'ון לנון כשיר אהבה מיוסרת ליוקו אונו[1]. פול מקרטני תיאר אותו כ”תחינה אמיתית”, כאשר לנון אומר לאונו, ”אני באמת חוצה קו [בשיר] הזה. אני באמת רק נותן לפגיעות שלי להיראות, אז אסור לך לאכזב אותי”.[2]

הקלטה ושחרור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקלטו גרסאות רבות לשיר בימי הקלטת האלבום "Let It Be". הגרסה שהוקלטה ב-28 בינואר 1969 יצאה כבי-סייד לסינגל "Get Back" שהוקלט באותו היום. "Get Back" הגיע למקום הראשון בבילבורד הוט 100 ו-"Don't Let Me Down" הגיע למקום ה-35. לאחר בחינה מחדש פיל ספקטור השמיט את הסינגל מהאלבום ובמקומו נכנס "Across the Universe".

הביטלס ביצעו את השיר "Don't Let Me Down" פעמיים במהלך הופעת הגג שלהם ב-30 בינואר 1969, וההופעה הראשונה נכללה בסרט Let It Be בבימויו של מייקל לינדזי-הוג. בנובמבר 2003 יצאה עריכה מורכבת של שתי גרסאות הגג ב-Let It Be... Naked.  הגרסאות נראו בסרט The Beatles: Get Back - The Rooftop Concert משנת 2022 ומופיעות באלבום ההופעה.

גרסת הבי-סייד של השיר נכללה באוספי הביטלס Hey Jude, 1967-1970, Past Masters Volume Two ו-Mono Masters. אותה הקלטה מופיעה גם בפסקול הסרט התיעודי משנת 1988, דמיין.

גרסאות כיסוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הוא אחד משיריה המפורסמים ביותר של הלהקה וזכה לגרסאות כיסוי רבות, בהן:

שום זיכוי של מפיק רשמי לא נכלל בגין ההופעה הבודדת בגלל "התפקידים המבולבלים של ג'ורג' מרטין וגלין ג'ונס"[4]. עם זאת, תווי האוסף בין השנים 1967-1970 זיכו את מרטין כמפיק השיר.

מצעדי כל הזמנים
ארגון שם מיקום
כאן 88 מצעד שירי הביטלס של כאן 88 33[5]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Sheff 2000, p. 204.
  2. ^ Miles 1997, pp. 535–536.
  3. ^ Fontenot, Robert. "Don't Let Me Down - History". נבדק ב-7 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Lewisohn 1988, p. 172.
  5. ^ מצעד שירי הביטלס של כאן 88