אוסטרובייץ שוויינטוקז'יסקי

אוסטרובייץ שוויינטוקז'יסקי
**Ostrowiec Świętokrzyski**
	סמל אוסטרובייץ שוויינטוקז'יסקי סמל אוסטרובייץ שוויינטוקז'יסקי
	כיכר השוק באוסטרובייץ שוויינטוקז'יסקי
מדינה	פולין
פרובינציה	שוויינטוקז'יסקיה
ראש העיר	ירוסלב וילצ'ינסקי; (Jarosław Wilczyński)
תאריך ייסוד	1597
שטח	46.4 קמ"ר
גובה	176 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	64,796 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות	50°56′00″N 21°24′00″E / 50.933333333333°N 21.4°E
אזור זמן	UTC +1
	אתר העיר
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי אוסטרובייץ; שוויינטוקז'יסקי;

אוסטרובייץ שוויינטוקז'יסקי (בפולנית: Ostrowiec Świętokrzyski; ביידיש: אוסטרובצה) היא עיר בדרום-מרכז פולין, באזור ההיסטורי של פולין קטן, על הנהר קמיינה. העיר היא אחת מערי התעשייה הוותיקות בפולין, ובה מפעלי מתכת רבים. הרי שוויינטוקז'יסקי נמצאים סמוך לעיר, מדרום לה. בעיר מספר כנסיות, בהן כנסייה שנבנתה במאה ה-17 ושופצה בתחילת המאה ה-20 בסגנון הבארוק, שרידי בית קברות יהודי וארמון אצולה מקומי.

תולדות העיר

העדויות המוקדמות ביותר על יישוב אנושי באזור מתוארכות לתקופה הנאוליתית. בתקופה זו התקיימו באזור בני שבטים נוודים שהשתייכו לתרבות הלנגיאלית (אנ') והגיעו מאזור נהר הדנובה.

מסמכים ראשונים בהם מצוין קיומו של היישוב בעת החדשה הם מהמאה ה-14, המציינים קיומו של כפר בשם אוסטרוב במקום, על גדת הנהר קמיינה. בתחילת המאה ה-16 נכשל ניסיון של איש אצולה מקומי להקים עיר במקום, אך בהמשך אותה מאה הוקמה במקום עיר והוענק כתב זיכיון לבעליה. בתחילת המאה ה-17 הוענקו ליישוב שהוקם במקום זכויות של עיר. העיר הפכה לרכושו של יאנוש אוסטרוגסקי, מעשירי האיחוד הפולני-ליטאי, ולאחר מכן עברה לבעלותם של אנשי אצולה פולנים שונים.

בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 הפכה אוסטרובייץ שוויינטוקז'יסקי למרכז תעשייתי אזורי, בהתבסס על תוכנית לתיעוש עמק הנהר קמיינה תוך ניצול מחצבי הפחם ועפרת הברזל באזור. באזור נפתחו מפעלי מתכות רבים, בהם מהגדולים באזור פולין הקונגרסאית. בשנת 1884 חוברה העיר לרשת מסילות הרכבת מלודז' לדמביצה.

אוסטרובייץ שוויינטוקז'יסקי הייתה אחד המרכזים של מהפכת 1905 בפולין. בדצמבר 1905 הוקמה במקום "רפובליקת אוסטרובייץ" ולמשך שבועיים הייתה העיר תחת שלטון המפלגה הסוציאליסטית הפולנית. שני גדודים של צבא האימפריה הרוסית דיכאו את המרד.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה נפגעה תעשיית המתכת בעיר, אך עם השתלטות פולין על העיר, בנובמבר 1918, החלה שוב התעשייה בעיר לשגשג ואוכלוסייתה הגיעה ל-30,000 נפש.

במלחמת העולם השנייה הייתה העיר מרכז של התנגדות פולנית לנאצים, ופעל בה דפוס מחתרתי.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 תכננה ממשלת פולין הנחת מסילת ברזל מקילצה ללובלין דרך אוסטרובייץ שוויינטוקז'יסקי.

ב-1990 קרסה תעשיית המתכת המקומית וחלקים ממנה נקנו על ידי קבוצת משקיעים מספרד.

יהודי אוסטרובייץ שוויינטוקז'יסקי

תולדות הקהילה

היישוב היהודי בעיר מתועד החל מהמחצית השנייה של המאה ה-16, ולנציגיו הייתה השפעה בוועד ארבע הארצות בסוף אותה מאה. בשנות ה-40' של המאה ה-17 בנו יהודי העיירה בית כנסת וקידשו בית עלמין. בימי פרעות ת"ח-ת"ט נמלטו רוב היהודים מן העיר מאימת חמלניצקי, ואלו שנותרו בה סבלו קשות בימי מלחמת השוודים הראשונה. לקראת סוף המאה ה-17 התאושש היישוב היהודי בעיר, ורוב אנשיו התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה.

בראשית המאה ה-18 כיהן ברבנות העיר הרב יחזקאל בר אביגדור. אחריו נודעו הרב מאיר בר הירץ והרב אליעזר ליפשיץ (נפטרו ב- 1734), ולאחריהם הרב יוסף מרגליות (נפטר ב- 1753), הרב יוסף תאומים (נפטר ב- 1782) והרב עזריאל מייזלש (נפטר ב- 1786). במאה ה-19, עם הקמתם של בתי היציקה הגדולים בעיר, באה גם ליהודיה תקופת שגשוג. בשלהי המאה ה-19 נבחר לרב העיר האדמו"ר מאיר יחיאל הולשטוק, אשר הקים בה את חצרו, והפך אותה לאחד ממרכזי החסידות בפולין (בנו יחזקאל שהמשיכו בתפקיד נספה בשואה). בתקופה זו נפתח בעיר תלמוד תורה.

בשנים 1895 ו- 1910 פקדו את העיר שתי שרפות גדולות, שפגעו בעיקר בבתי היהודים שבמרכז העיר. בראשית המאה ה-20 פעלה בעיר ישיבת נובוגרודק, שבראשה עמד הרב יצחק אליהו ולדשן (נספה בשואה), ובשנת 1904 הוקם בה חוג ציוני ראשון. כעבור מספר שנים נוסדו בה סניפי פועלי ציון, המזרחי והבונד.

במהלך מלחמת העולם הראשונה חברו חיילי הצבא הרוסי הנסוגים לאספסוף מקומי, ויחדיו פרצו לבתי וחנויות יהודי העיר, ובזזו סחורות ורכוש. לקראת סופה של המלחמה, סבלו יהודי העיר ממעשי התעללות וביזה מצד חיילי הצבא הכחול. במחצית השנייה של שנות השלושים סבלו יהודי העיר מגילויי אנטישמיות גוברים והולכים, ובהם הצבת משמרות לפני חנויותיהם, פגיעה בדוכני היהודים בימי היריד בעיר, ושבירת שמשות בבתיהם. בשנת 1938 אף נופצו שמשות בית הכנסת בעיר. הקהילה בעיר הסתייעה בתרומות הג'וינט, ובשנים שטרם מלחמת העולם השנייה גדלה בה הפעילות הציונית, ובין היתר, פעלו בה תנועות הנוער השומר הצעיר ובית"ר. כמו כן, פעלו בעיר בית ספר מרשת בית יעקב ובית ספר מרשת תרבות.

בתחילת תקופת השואה

טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ- 8,000 יהודים, למעלה משליש מסך תושביה. עד כיבוש העיר בידי הגרמנים ביום 8 בספטמבר 1939 נמלטו ממנה רבים מתושביה היהודים. עם כניסת הגרמנים לעיר, יהודים רבים נחטפו לעבודות כפייה, ו- 15 יהודים נרצחו ביומיים הראשונים. מפעם לפעם הצטוו היהודים לשלם כופר בכסף ובדברי ערך לגרמנים. בסוף ספטמבר 1939 הוקם בעיר יודנרט, אשר נצטווה לגייס עובדי כפייה יהודים לסניף המקומי של משרד העבודה הגרמני.

בדצמבר 1939 הובאו לעיר כ- 1,000 יהודים שגורשו מאזור פוזנן. בראשית 1940 הוחרמו כל עסקי היהודים בעיר, ומיום 8 בינואר 1940 חויבו יהודי העיר לשאת סרט עם מגן דוד על זרועם, ונאסר עליהם ללכת על המדרכות בעיר ולקיים מגע עם לא יהודים. בפברואר 1940 נאסר על היהודים לצאת מבתיהם, להוציא שעתיים בבוקר ושעה בערב. במרץ 1940 הובאו לעיר כ- 1,000 יהודים שגורשו מווינה.

בקיץ 1940 שולחו מאות צעירים יהודים מהעיר למחנות עבודה באזור לובלין, ולמחנה בלז'ץ, אשר שימש באותה עת כמחנה עבודה.

הקמת גטו אוסטרובייץ

באפריל 1941 הוקם בעיר גטו, אשר אליו הועברו גם פליטים יהודים מאזור ורשה ולודז', ואשר מספר תושביו הגיע בסוף שנת 1941 לכ- 15,000 יהודים. ביום 1 בדצמבר 1941 הפך הגטו לסגור.

ביום 20 בדצמבר 1941 נצטווה היודנרט למסור לגרמנים מוצרי פרווה. יהודי שהסתיר פרווה הוצא להורג לעיני כל לאחר שעונה. בסוף פברואר 1942 דרשו הגרמנים מהיודנרט רשימת יהודים תומכי הסובייטים, והרשימה שהוכנה כללה 801 שמות. אנשי גסטאפו הוציאו את אלו מבתיהם, ו- 36 מהם נורו לעיני בני ביתם. 72 נוספים נלקחו מהעיר, והוצאו להורג במקום לא ידוע. בין הנרצחים היו גם ראש היודנרט הראשון בעיר, עו"ד זייסל. ביום 28 באפריל 1942 נורו למוות בידי המשטרה הגרמנית 32 יהודים.

האקציה במאי 1942

ביום 8 במאי 1942 נכנסו לגטו קציני ס"ס מראדום. יהודים שעבדו במחנה העבודה בודז'חוב (Bodzechow) הסמוך לעיר הקדימו לצאת לעבודתם בתקווה שיצליחו לחמוק מהגירוש. בד בבד, קבוצת צעירים התכוננה לבריחה מהגטו, ולגטו הובא סיוע חומרי מקשרית הארגון היהודי הלוחם פרומקה פלוטניצקה.

כ- 3,000 יהודים מהגטו גורשו במאי 1942 לאושוויץ.

האקציה באוקטובר 1942

אקציה נוספת נערכה בגטו ביום 10 באוקטובר 1942, בהשתתפות אנשי ס"ס ושוטרים גרמנים, פולנים וליטאים. למעלה מ-2,000 יהודים מהגטו וכ- 800 יהודים שעבדו במפעלי משרד העבודה הגרמני רוכזו בכיכר שלפני בית היודנרט, ומאות מהם נרצחו כתוצאה מיריות לתוך הקהל הצפוף. כמו כן, נרצחו החולים בבית החולים.

יתר היהודים הוחזקו בכיכר שלוש יממות, ללא מים ומזון, תוך התעללות מצד שומריהם הליטאים. לאחר מכן גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה, כאשר כ- 300 יהודים נורו למוות במועד הגירוש. כ- 1,000 יהודים נוספים שניסו להסתתר בתחומי הגטו ונתפסו, נרצחו בבית העלמין היהודי בעיר.

בתום האקציות הוקטן שטח הגטו, ושוכנו בו העובדים במפעלי הגרמנים.

האקציה בינואר 1943

ב- 10 בינואר 1943 נעשתה בגטו אקציה נוספת, וכ- 2,000 מיהודיו גורשו לטרבלינקה.

בשלב זה נותרו בגטו יותר מ-1,000 יהודים שעבדו במפעלים גרמניים, 30 יהודים שהועסקו באיסוף חפצי המגורשים ומיונם, אנשי שירות הסדר היהודי ובני משפחותיהם, ומספר יהודים שהסתתרו במקום. בראשית מרץ 1943 החזירו הגרמנים את היהודים ממחנות העבודה בבודז'חוב ובסטרחוביצה לעיר, ויהודי הגטו גויסו להקמת מחנה עבודה חדש במבואות העיר.

חבירה לפרטיזנים וחיסול הגטו

קבוצה של 17 יהודים מהעיר הצליחה להימלט ליערות ולחבור ליחידה של ארמייה קריובה ביערות קונוב (Kunow), אך רובם נרצחו על ידי היחידה. חבריהן של שתי קבוצות אחרות שהצטרפו ליחידות פרטיזנים השתתפו בהתקפה על מפקדת הס"ס בעיר, וחיבלו ברכבות שהובילו הספקה לחזית. כמו כן, התארגנה קבוצת פרטיזנים יהודית מהעיר ומעיירות אחרות באזור, אשר הסתתרה ביער בוקוביצ'ה (Bukowicze) הסמוך לעיר, ואשר חבריה נרצחו באכזריות ביום 9 במרץ 1943 בידי פרטיזנים פולנים.

הגטו בעיר חוסל סופית באפריל 1943, כאשר רוב תושביו הועברו למחנה העבודה הסגור שבמבואות העיר, ו- 150 מהם גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ. במועד זה הוכרזה העיר "נקייה מיהודים".

ביום 10 ביולי 1944, עם התקרבות הצבא האדום לאזור, חוסל גם מחנה העבודה, ויושביו גורשו לאושוויץ.