איזי שרצקי
.jpg) | |
| איזי שרצקי מקבל את אות "מגן הכבוד: תקווה ישראלית" מנשיא מדינת ישראל, אוגוסט 2018 | |
| לידה |
דצמבר 1946 (בן 77) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
  | |
יחזקאל (איזי) שרצקי (נולד בדצמבר 1946) הוא איש עסקים ישראלי, הבעלים של חברת "איתוראן" ומועדון הכדורגל עירוני קריית שמונה. חתן פרס ישראל בתחום מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת ה'תשפ"ב (2022).[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרצקי נולד ב-1946 בתל אביב, בן לבתיה, ניצולת מחנה אושוויץ בירקנאו, ושמחה, ניצול מחנה ברגן-בלזן, שעלו לישראל ב-1945. יש לו אח אחד.
בצעירותו, שיחק שרצקי במחלקת הנוער של מועדון הכדורגל מכבי תל אביב אולם עזב את המחלקה בגיל 15. בהמשך, שכנע אותו המאמן ג'רי בית הלוי לשוב לשחק והוא הצטרף לקבוצת מכבי רמת עמידר ופרש ממשחק פעיל עם גיוסו לצה"ל.[2]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהשתחרר מהצבא, החל לעבוד במשרד החקירות שהקים אביו,[3] אך לאחר תקופה קצרה נפרדו דרכיהם ושרצקי הקים ב-1967 את חברת "מוקד חקירות" שבה החזיק עד שנות התשעים. בשנת 1995 רכשה קבוצת משקיעים בראשותו מהנהלת תדיראן את השליטה ב"איתוראן" תמורת כ-250 אלף דולר.[4] בשנת 1998 הונפקה "איתוראן" בבורסה לניירות ערך בתל אביב ובשנת 2005 בנאסד"ק. בראשית המאה ה-21 העביר את הניהול לידי בניו אייל וניר ומאז הוא מכהן כיושב ראש החברה.
ב-2019 השקיע כמיליון שקל בחברת הקנאביס הרפואי "קאנביט".[5] לצד עסקיו אלה, שרצקי עוסק גם בנדל"ן ובין היתר הוא בעל מניות בחברת אלרן נדל"ן.[6]
שרצקי תרם מאות מיליוני שקלים ודאג לפיתוח קריית שמונה מתחילת המילניום. בין היתר תרם לקבוצת הכדורגל, להקמת בית תמחוי שמאכיל כ-600 אנשים ביום, למרפאת שיניים, לבתי הספר, להקמת בית ספר לאנגלית ועוד.[7]
מעורבותו בכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1987 החל לנהל את מחלקת הנוער של במכבי תל אביב אולם עזב את התפקיד לאחר כשנה לאחר שלדבריו התנגד למדיניות של החתמת שחקנים מקבוצות אחרות במקום מדיניות של קידום שחקני בית.[8]
בסוף שנות התשעים, סמוך לנסיגת צה"ל מלבנון, החל להשקיע במוסדות קהילתיים בקריית שמונה, שסבלה באותם ימים מירי קטיושות, באמצעות עמותות על שם הוריו. לבקשת ראש העירייה חיים ברביבאי החל להשקיע גם בתחום הספורט בעיר. שרצקי התנה את ההשקעה באיחוד קבוצות הכדורגל בעיר, הפועל קריית שמונה ששיחקה בליגה א' ומכבי קריית שמונה ששיחקה בליגה ב', לקבוצה אחת - הפועל עירוני קריית שמונה, כששם המממן "איתוראן" מופיע הן בשמה והן בסמלה. בשנת 2012, עקב איסור של אופ"א, הושמט שמה של "איתוראן" מסמל הקבוצה אך סמלילה נותר במרכזו.
עירוני קריית שמונה העפילה שתי ליגות בתוך שלוש שנים ואת עונת 2003/2004 פתחה בליגה הלאומית. בשלוש העונות הבאות הייתה קריית שמונה כפסע מהעפלה לליגת העל אך הצליחה לעשות זאת לראשונה רק בעונת 2006/2007. את עונתה הראשונה בליגת העל סיימה הקבוצה במקום השלישי והעפילה להשתתפות במוקדמות גביע אופ"א. בתום עונת 2008/2009 נשרה לליגת המשנה אך שבה לליגה הבכירה בתוך עונה אחת ובעונת 2011/2012, זכתה לראשונה בתולדותיה באליפות המדינה. הייתה זו הפעם הראשונה מאז 1983 שקבוצה שאינה מהערים תל אביב, חיפה או ירושלים זוכה בתואר. כן זכתה הקבוצה תחת שרצקי פעמיים בגביע הטוטו של הליגה הלאומית, פעמיים בגביע הטוטו של ליגת העל, בגביע המדינה ובתואר אלוף האלופים.
שרצקי ידוע כבעלים המרבה להתערב בהחלטות המקצועיות בקבוצה ולייעץ למאמנים העובדים תחתיו, בדגש על רכישת שחקנים ושחרורם, אך בעבר הודה כי הוא מעורב גם בקביעת ההרכבים של קבוצתו.[9][10] כמו כן, שרצקי ידוע באופיו חם המזג שגרם לו להסתכסך לא אחת עם בעלי תפקידים שעבדו תחתיו: עם רן בן שמעון הסתכסך בעקבות התלבטותו לגבי הארכת חוזה בקבוצה[11]; את גילי לנדאו פיטר בעקבות חילוקי דעות בנוגע למידת המעורבות של הבעלים בהחלטות המקצועיות[10]; את ברק בכר פיטר שלושה מחזורים לפני תום העונה לאחר שנודע לו כי הוא מקיים מגעים עם בעלי קבוצת הפועל באר שבע ללא ידיעתו[12][9] שלומי דורה טען כי את ההודעה על סיום עבודתו בקריית שמונה קיבל דרך התקשורת[13][14]; מוטי איווניר פוטר בשל חילוקי דעות על מידת מעורבותו של שרצקי בהחלטות מקצועיות[15]; בני בן זקן פוטר בראיון שהתקיים עם שרצקי בתוכנית "שירים ושערים" במחצית משחקה של קריית שמונה לאחר שלא נעתר לבקשתו של שרצקי לערוך שינוי בהרכב הקבוצה.[15]
דמותו ב"בובה של לילה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרצקי זכה לחיקוי בתוכנית הסאטירה "בובה של לילה". דמותו של שרצקי, שאותה מגלם ירון ברלד, מזכירה בתדירות גבוהה את שמה של חברת "איתוראן" ומתגאה בקניית שחקנים בזול ומכירתם במחיר מופקע. דמותו מהווה ביקורת על בעלים פרטיים של קבוצות בספורט הישראלי המוצגים בדרך כלל כנדבנים אך למעשה נהנים מקידום עסקיהם באמצעות הפרסום שהם זוכים לו בזכות המועדונים שבראשם הם עומדים.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לשרצקי שלושה בנים, גיל, אייל וניר, מנכ"לים משותפים של חברת "איתוראן".
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תשע"ב: פרס יגאל אלון על תרומתו לקידומה של קריית שמונה ופיתוחה ולרווחת תושביה
- מרץ 2022: פרס "מפעל חיים בספורט" מטעם משרד התרבות והספורט, "איש ניהול בתחום הספורט", שמוענק במסגרת חגיגות 65 שנה למכון וינגייט[16]
- 2022, ה'תשפ"ב: פרס ישראל למפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה[17][1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איזי שרצקי, באתר פרס ישראל
- דני ענבר, אנשים, מיליונר, אבל לא כמו כולם, באתר מאקו, 7 בדצמבר 2011
- שירי חביב ולדהורן, 4 בני משפחת שרצקי הם בעלי השכר הגבוה באיתוראן, באתר גלובס, 29 באפריל 2015
- אביעד פוהורילס, לא לוקח את זה באיזי, באתר ישראל היום, 9 ביולי 2020
- דותן מלאך, "לפחות אני רגיל למשחקים בלי קהל ביציעים", בעיתון מקור ראשון, 21 בספטמבר 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 איזי שרצקי, בעלי עירוני קרית שמונה, זכה בפרס ישראל למפעל חיים, באתר ישראל היום, 3 באפריל 2022
- ^ ניצן חורש, מסיוט הקטיושות לפנטזיות על ליגת האלופות, באתר וואלה!, 22 ביולי 2003
- ^ עמית דובקין, בלשים מהסוג הכלכלי, מעריב, 2 בספטמבר 1988
- ^ Ituran company presntation
- ^ צלי גרינברג, איזי שרצקי משקיע בקנאביס של רוזן; אינטרקיור נכנסת לדנמרק, באתר כלכליסט, 1 ביולי 2019
- ^ אמיר כידן, שרצקי ומשפחת דנקנר מובילים את אלרן נדל"ן להנפקה בבורסה של תל-אביב, באתר גלובס, 8 באוקטובר 2006
- ^ איזי שרצקי קיבל את ההוקרה שכל-כך הגיעה לו | טור, באתר MSN
- ^ ליאת רון, פורטפוליו / איזי שרצקי, באתר גלובס, 5 באפריל 2012
- ^ 1 2 שרצקי: בכר משקר, לא היה לו מה לאכול לפניי, באתר ערוץ הספורט, 17 במאי 2015
- ^ 1 2 משה בוקר, איזי שרצקי, הסמכות העליונה, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2012
- ^
עירד צפריר, איזי שרצקי: "עם רן בן שמעון זה היה סכסוך אמיתי, לא כמו עם ברק בכר", באתר הארץ, 16 במרץ 2015
- ^ שלמה וייס, ברק בכר פוטר מעירוני קריית שמונה, סלאח חסארמה יחליפו בעונה הבאה, באתר וואלה!, 14 במאי 2015
- ^ אורן פדידה, דורה: מאז ומתמיד שרצקי לא ידע להיפרד ממאמנים, באתר ספורט1, 17 במאי 2016
- ^ חמי אוזן, חגיגה מסוכנת: על מופע האימים של שרצקי וההשפעה על קריית שמונה, באתר וואלה!, 17 במאי 2016
- ^ 1 2 אורן יוסיפוביץ', מחכים לפרשנות שלך, מוטי: מדוע אסור לאיוניר לחזור לקריית שמונה, באתר וואלה!, 27 בנובמבר 2016
- ^ אורן אהרוני, הוכרזו הזוכים בפרס מפעל חיים בספורט, באתר ישראל היום, 27 במרץ 2022
- ^ כבוד ענק: שרצקי יקבל פרס ישראל על מפעל חיים, באתר ONE, 3 באפריל 2022
