עירוני קריית שמונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עירוני קריית שמונה
מידע כללי
שם מלא עירוני איתוראן קריית שמונה
כינוי הקריה
תאריך ייסוד 1956 (הפועל קריית שמונה)
1970 (מכבי קריית שמונה)
2000 (עירוני קריית שמונה)
אצטדיון האצטדיון העירוני, קריית שמונה
(תכולה: 5,300)
בעלים איזי שרצקי
מאמן שי ברדה
ליגה הליגה הלאומית
iturank8.co.il
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית
סמל הקבוצה הישן, שהיה בשימוש מ-2000 עד 2012

עירוני קריית שמונה היא קבוצת כדורגל ישראלית מהעיר קריית שמונה, המשחקת בליגה הלאומית. לזכות הקבוצה אליפות אחת, בה זכתה בעונת 2011/2012, וזכייה אחת בגביע המדינה בעונת 2013/2014. כמו כן זכתה הקבוצה ארבע פעמים בגביע הטוטו (פעמיים בליגת העל), ופעם אחת בגביע אלוף האלופים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עירוני קריית שמונה נוסדה כתוצאה מאיחוד שתי הקבוצות שייצגו בעבר את העיר, הפועל קריית שמונה ומכבי קריית שמונה.

הפועל קריית שמונה, שהייתה הקבוצה הבכירה יותר בעיר, נוסדה בשנת 1956[1] ושיחקה במשך רוב שנותיה בליגות הנמוכות של הכדורגל הישראלי. בשנת 1957 כבר עלתה מליגה ג' לליגה ב', ובשנת 1965 עלתה לליגה א' שהייתה אז ליגת המשנה. לאחר מכן התנדנדה בין הליגה השנייה לליגה השלישית מספר שנים. בשנים 19811985 שיחקה הקבוצה בליגה הארצית (שהייתה ליגת המשנה). בשנת 1985, ירדה הקבוצה לליגה א', שם נשארה במשך 9 עונות. בשנת 1994 עלתה הקבוצה שוב לליגה הארצית, אך ב-1997 הפסידה 1–3 למכבי עירוני אשדוד וירדה חזרה לליגה א'.

יריבתה העירונית - מכבי קריית שמונה הקבוצה הפחות בכירה ומוכרת, הוקמה בשנת 1970, שיחקה בליגות הנמוכות בישראל בכל שנות קיומה, ולא הצליחה להתרומם מעולם מעבר לליגה השלישית במחוז צפון.

בתחילת המאה ה-21, כשהפועל קריית שמונה שיחקה בליגה א' ואילו מכבי קריית שמונה שיחקה בליגה ב', הגיע לעיר איש העסקים ויו"ר חברת "איתוראן" איזי שרצקי. שרצקי קנה את הבעלות על שתי הקבוצות העירוניות, והחליט לאחד אותן לקבוצה חדשה שנקראה עירוני "איתוראן" קריית שמונה. בפועל קבוצת מכבי קריית שמונה פורקה, והקבוצה המאוחדת תפסה את מקומה של הפועל קריית שמונה בליגה א', ולמעשה ברישומי ההתאחדות לכדורגל המשיכה להיקרא "הפועל קריית שמונה". שרצקי הכריז עם איחוד הקבוצות, כי ברצונו שהקבוצה תהיה בכירה בכדורגל הישראלי, ושחזונו שהקבוצה תזכה באליפות ותשחק במפעלים האירופיים. בשנת 2001 העפילה הקבוצה המאוחדת לליגה הארצית. לאחר שתי עונות בהן שהתה בליגה זו, עלתה הקבוצה לליגה הלאומית, הליגה השנייה בישראל.

בעונת 2003/2004, עונתה הראשונה של הקבוצה בליגה הלאומית, הייתה הקבוצה קרובה לעלייה לליגת העל בפעם הראשונה בתולדותיה, אך לא הצליחה לנצח במחזור האחרון של עונה זו את קבוצת הפועל רעננה, ועקב כך כשלה. בעונת 2004/2005 סיימה הקבוצה במקום השמיני בלבד בליגה הלאומית, תוך שהיא נאבקת נגד הירידה לליגה הארצית. בעונת 2005/2006 סיימה הקבוצה במקום השלישי, תחת הדרכת המאמן אייל לחמן.

בעונת 2006/2007, תחת הדרכת מאמנה החדש רן בן שמעון, הצליחה הקבוצה להעפיל לראשונה בתולדותיה לליגת העל, לאחר שהבטיחה את עלייתה ב-5 במאי 2007, לאחר ניצחון 5–2 על בני לוד, וסיימה את העונה במקום הראשון בליגה. בעונה זו זכתה הקבוצה גם בגביע הטוטו של הליגה הלאומית, לאחר ניצחון 4–2 בפנדלים על קבוצת בני סכנין.

בעונת 2007/2008, עונתה הראשונה בליגת העל, סיימה הקבוצה במקום השלישי, והעפילה להשתתפות במוקדמות גביע אופ"א בפעם הראשונה בתולדותיה. ב-17 ביולי 2008 ערכה הקבוצה את הופעתה הראשונה במפעל במסגרת שלב המוקדמות הראשון, באצטדיון קריית אליעזר נגד מוגרן בודווה ממונטנגרו, במשחק שהסתיים בתיקו 1–1. במשחק השני שנערך במונטנגרו ניצחה קריית שמונה 3–0, ועלתה לסיבוב המוקדמות השני, אך הפסידה בו 1–2 בסיכום שני המשחקים לליטקס לובץ' הבולגרית. בתום עונת 2008/2009 ירדה הקבוצה לליגה הלאומית, לאחר שהפסידה 1–2 למכבי פתח תקווה במחזור האחרון.

בעונת 2009/2010 זכתה שוב בגביע הטוטו של הליגה הלאומית, לאחר שניצחה בגמר 3–1 את הפועל ראשון לציון. בתום העונה חזרה הקבוצה לליגת העל לאחר שסיימה במקום הראשון בטבלה.

העשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בינואר 2011 זכתה בפעם הראשונה בתולדותיה בגביע הטוטו של ליגת העל לאחר ניצחון בגמר על מכבי פתח תקווה. בהמשך העונה הגיעה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לחצי גמר גביע המדינה אך הפסד להפועל תל אביב מנע את עלייתה ההיסטורית לגמר הגביע. הקבוצה סיימה את עונת 2010/2011 בפלייאוף העליון של ליגת העל, במקום החמישי.

בעונת 2011/2012, בהדרכת המאמן רן בן שמעון, זכתה קריית שמונה באליפות המדינה חמישה מחזורים לפני סיום העונה, אחרי שהובילה בפער גדול על הפועל תל אביב ברוב שלבי העונה ואף סיימה בהפרש של 14 נקודות מהמקום השני בסיום העונה. קריית שמונה הציגה הגנה טובה ואף סיימה כקבוצה שספגה הכי מעט בליגה באותה עונה. בנוסף זכתה הקבוצה בעונה זו בפעם השנייה ברציפות בגביע הטוטו, אחרי שניצחה את הפועל תל אביב 4–3 בדו-קרב בעיטות עונשין. לאורך כל העונה ליווה העיתונאי ציון נאנוס את הקבוצה וצילם את הסרט "כוכבי הצפון" על הדרך שעברה הקבוצה להשגת האליפות.

בקיץ 2012 שינתה הקבוצה את סמלה, והסירה את המילה והלוגו של חברת איתוראן שבבעלותו של איזי שרצקי מסמלה, עקב איסורה של אופ"א שסמל הספונסר של קבוצות המשתתפות במפעלי הארגון יופיע בסמל הקבוצה.

איזי שרצקי מקבל בשם הקבוצה את אות כבוד של נשיא מדינת ישראל "מגן הכבוד: תקווה ישראלית", אוגוסט 2018

ב-17 ביולי 2012 השתתפה קריית שמונה לראשונה בתולדותיה במוקדמות ליגת האלופות, נגד אלופת סלובקיה ז'ילינה, והפסידה 0–1 בחוץ אך ניצחה 2–0 בגומלין באצטדיון קריית אליעזר, ולאחר מכן גברה על הקבוצה האזרית נפטצ'י באקו, כאשר ניצחה אותה 4–0 בבית, וסיימה בתיקו 2–2 את משחק הגומלין. בפלייאוף הפסידה קריית שמונה 1–3 בסיכום שני המשחקים לבאטה בוריסוב, והודחה מליגת האלופות. בעקבות הדחתה בסיבוב האחרון לפני שלב הבתים של ליגת האלופות, העפילה אוטומטית לשלב הבתים של הליגה האירופית, בו הוגרלה לבית הכולל את אולימפיק ליון, אתלטיק בילבאו וספרטה פראג. הקבוצה הודחה מהמפעל לאחר שתי תוצאות תיקו וארבעה הפסדים.

בעונת 2012/2013 עלתה הקבוצה, לראשונה בתולדותיה, לגמר גביע המדינה, בו הפסידה 3–4 להפועל רמת גן בבעיטות הכרעה. בליגה העפילה הקבוצה לפלייאוף העליון, וסיימה את העונה במקום החמישי בטבלה.

בעונת 2013/2014 הגיעה שוב הקבוצה למעמד גמר גביע המדינה, בו ניצחה את מכבי נתניה 1–0 לאחר הארכה, וזכתה בגביע הראשון בתולדותיה. בליגה סיימה הקבוצה במקום השלישי.

ב-14 במאי 2015 פוטר המאמן ברק בכר מתפקידו לאחר שניהל משא ומתן על מנת לחתום בקבוצת הפועל באר שבע,[2] ובמקומו מונה עוזרו בני בן זקן כמאמן זמני עד לסיום עונת 2014/2015, בה סיימה הקבוצה במקום השני בליגה, אשר הבטיח לה מקום בסיבוב המוקדמות השלישי של הליגה האירופית.

לקראת עונת 2015/2016 מונה סאלח חסארמה למאמן הקבוצה. ב-15 באוגוסט 2015 זכתה הקבוצה בגביע אלוף האלופים, לאחר ניצחון 4–5 בבעיטות הכרעה על מכבי תל אביב. בפברואר 2016 פוטר חסארמה עקב הידרדרותה של הקבוצה לתחתית הליגה, ובמקומו מונה שלומי דורה שהשאיר את הקבוצה בליגה, אך חוזהו לא הוארך בתום העונה.

לקראת עונת 2016/2017 מונה מוטי איווניר למאמן הקבוצה. חמישה חודשים בלבד לאחר המינוי ולאחר שבעה הפסדים רצופים, פוטר איוניר ובמקומו מונה מאמן קבוצת הנוער, בני בן זקן. לאחר שלושה משחקים בתפקיד פוטר בן זקן על ידי שרצקי, ובמקומו מונה תומר קשטן,[3] שסיים את העונה במקום ה-7 בליגה וחוזהו לא חודש.

לקראת עונת 2017/2018 מונה חיים סילבס למאמן הקבוצה. הקבוצה הגיעה עד לחצי גמר גביע המדינה, וסיימה את העונה במקום ה-7 בליגה.

במהלך עונת 2018/2019, לאחר המחזור ה-16, פוטר סילבס מתפקידו ובמקומו מונה תומר קשטן. מחזור אחד לפני סיום העונה, כשהקבוצה עדיין בסכנת ירידה, פוטר קשטן בעקבות ביקורת שמתח על שרצקי בריאיון ל"ידיעות אחרונות.[4] את העונה סיימה הקבוצה במקום העשירי וניצלה מירידת ליגה. לאחר תום העונה, ב-19 במאי 2019 חתם מסאי דגו כמאמן הקבוצה לעונה אחת. ב-20 באוקטובר 2019 פוטר דגו מתפקיד המאמן לאחר שורה של חוסר הצלחות בליגה, ובמקומו מונה קובי רפואה שהצליח להשאיר את הקבוצה בליגה במקום ה-12.

עונה לאחר מכן הצליחה הקבוצה להגיע למקום השישי בפלייאוף העליון, לאחריה סיים רפואה את חוזהו ואת תפקידו בקבוצה. בתחילת עונת 2021/2022 מונה עמיר נוסבאום למאמן הקבוצה[5] אך ב-8 בנובמבר 2021, לאחר רצף תוצאות שליליות, פוטר מתפקידו.[6] במקומו ב-9 בנובמבר 2021 מונה סלובודאן דראפיץ' למאמן הקבוצה.[7]

ב-11 באפריל מונה מנחם קורצקי למאמן לעונת 2022/2023. ב-21 בדצמבר 2022, לאחר שמנחם קורצקי התפטר מאימון הקבוצה, מונה ניר ברקוביץ' למאמן. ב-11 בפברואר 2023 פוטר מתפקידו. ב-14 בפברואר מונה שוב סלובודאן דראפיץ' למאמן.[8] ב-6 במאי 2023 נשרה הקבוצה לליגה הלאומית לאחר 13 שנה. ב-16 במאי מונה שי ברדה למאמן.[9]

אצטדיון ואוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אצטדיון עירוני קריית שמונה
אצטדיון עירוני קריית שמונה

האצטדיון הרשמי של הקבוצה נקרא "האצטדיון העירוני קריית שמונה". הוקם בשנת 1989, ושימש כאצטדיון הביתי של קבוצת הפועל קריית שמונה במשך שנים רבות. לאחר איחוד הפועל קריית שמונה ומכבי קריית שמונה, הוא משמש את הקבוצה העירונית - עירוני קריית שמונה.

בתחילה היו המושבים באצטדיון עשויים בטון בלבד ועם עלייתה של עירוני קריית שמונה מהליגה הארצית אל הליגה לאומית, עבר האצטדיון, שהכיל 2,300 מקומות ישיבה, טיפול קוסמטי כשבין היתר הותקנו בו מושבי פלסטיק לרווחת הצופים, השתלת כרי דשא מהאיכותיים בארץ, הקמת עמדת שידור, הקמת עמודי תאורה, שיפוץ כללי של המבנה והשירותים באצטדיון ובנוסף בוצע תיחום אגף שמור לעיתונאים.

עם עלייתה של הקבוצה לליגת העל החלו עבודת בנייה של יציע מזרחי נוסף בעל 3,000 מקומות ישיבה וחנייה מרווחת בחלקה הצפונית של האצטדיון. בספטמבר 2008 נסתיימו העבודות ותכולת האצטדיון הוגדלה על ידי בניית היציע המזרחי החדש ל-5,300 מקומות ישיבה מתוכם 2,300 ביציע המערבי ועוד 3,000 מקומות ביציע המזרחי.

ב-2021 נחשפה תוכנית שהוכנה במשרד האדריכלים מנספלד קהל להרחבת האצטדיון לכ-10,000 מקומות שעיקרם בבניית היציע המערבי מחדש, קירוי היציעים, יצירת חזיתות מודרניות לאצטדיון ועוד. עלות הפרויקט משוערת בכ-100 מיליון שקלים.[10][11]

ארגון האוהדים הרשמי של הקבוצה הוקם בשנת 2007 ונקרא "Blue Lions 07".

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת העל

גביע המדינה

גביע הטוטו

אלוף האלופים

  • זכייה (1): 2015

גביע הטוטו של הליגה השנייה

  • זכייה (2): 2006/2007, 2009/2010

הופעות באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עירוני קריית שמונה משתתפת במסגרות אירופאיות החל מעונת 2008/2009

משחקי עירוני קריית שמונה במסגרות אירופאיות
עונה מפעל שלב מועדון משחק בית משחק חוץ תוצאה סופית
2008/2009 גביע אופ"א סיבוב ראשון מונטנגרומונטנגרו מוגרן בודווה 1-1 0-3 1-4
סיבוב שני בולגריהבולגריה ליטקס לובץ' 2-1 0-0 2-1
2012/2013 ליגת האלופות שלב המוקדמות השני סלובקיהסלובקיה מ.ש.ק. ז'ילינה 0-2 1-0 1-2
שלב המוקדמות השלישי אזרבייג'ןאזרבייג'ן נפטצ'י באקו 0-4 2-2 2-6
פלייאוף בלארוסבלארוס באטה בוריסוב 1-1 2-0 3-1
הליגה האירופית שלב הבתים (בית 9) צרפתצרפת אולימפיק ליון 4-3 2-0 מקום רביעי
ספרדספרד אתלטיק בילבאו 2-0 1-1
צ'כיהצ'כיה ספרטה פראג 1-1 3-1
2014/2015 הליגה האירופית שלב המוקדמות השלישי רוסיהרוסיה דינמו מוסקבה 2-1 1-1 3-2
2015/2016 הליגה האירופית שלב המוקדמות השלישי צ'כיהצ'כיה סלובן ליברץ 3-0 2-1 5-1

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת המאמנים מאז הקמת עירוני קריית שמונה בתחילת שנות ה-2000:

שם שנים הערות/אירועים בולטים
ישראלישראל בני טבק 20002002 עלייה לליגה הארצית (2000/2001)
ישראלישראל שמעון הדרי 20022005 עלייה לליגה הלאומית (2002/2003)
ישראלישראל אייל לחמן 20052006
ישראלישראל רן בן שמעון 20062008 עלייה לליגת העל (2006/2007)
מקום 3 בליגת העל (2007/2008)
ישראלישראל מישל דיין 2008
ישראלישראל אלי כהן (השריף) 20082009 השתתפות בגביע אופ"א (2008/2009)
ישראלישראל רן בן שמעון 20092012 ירידה לליגה הלאומית (2008/2009)

עלייה לליגת העל (2009/2010)

זכייה באליפות המדינה (2011/2012)

ישראלישראל גילי לנדאו 2012 השתתפות בליגה האירופית (2012/2013)
ישראלישראל ברק בכר 20122015 פיינליסטית גביע המדינה (2012/2013)

זכייה בגביע המדינה (2013/2014)

סגנית אלופת המדינה (2014/2015)

ישראלישראל סאלח חסארמה 20152016 אלוף האלופים (2015)
ישראלישראל שלומי דורה 2016
ישראלישראל מוטי איוניר 2016
ישראלישראל בני בן זקן 2016
ישראלישראל תומר קשטן 20162017
ישראלישראל חיים סילבס 20172018
ישראלישראל תומר קשטן 20182019
ישראלישראל שמעון הדרי 2019
ישראלישראל מסאי דגו 2019
ישראלישראל קובי רפואה 20192021
ישראלישראל עמיר נוסבאום 2021
ישראלישראלסרביהסרביה סלובודאן דראפיץ' 20212022
ישראלישראל מנחם קורצקי 2022
ישראלישראל ניר ברקוביץ' 20222023
ישראלישראלסרביהסרביה סלובודאן דראפיץ' 2023 ירידה לליגה הלאומית (2022/2023)
ישראלישראל שי ברדה 2023

שחקני עבר בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-3 באוגוסט 2023
מס' עמדה שם
1 ישראלישראל שוער מתן זלמנוביץ'
2 ישראלישראל מגן נעם כהן
5 ישראלישראל בלם עאיד חבשי
6 ישראלישראל בלם אופיר בנבנישתי
7 ישראלישראל קשר יאיר מרדכי
8 ניגריהניגריה חלוץ איבו אמימי
10 ישראלישראל חלוץ גיא בן לולו
11 ישראלישראל חלוץ מוחמד ח'טיב
14 ישראלישראל מגן דודי טוויטו
15 ישראלישראל קשר אריאל שרצקי
16 פנמהפנמה חלוץ אלפרדו סטיבנס
17 ישראלישראל בלם אור חסין
מס' עמדה שם
19 ישראלישראל קשר אביחי וודג'ה
20 ישראלישראל מגן ניר דרורי
21 ישראלישראל חלוץ רועי זיקרי
22 ישראלישראל שוער אסף צור
23 ניגריהניגריה חלוץ פטר אוניקאצ'י
29 ישראלישראל קשר רוי הראל
32 ישראלישראל מגן שי בן דוד
87 ישראלישראל חלוץ מוחמד אבו רומי
88 ברזילברזיל חלוץ ז'יאן מרטינס
91 קמרוןקמרון קשר ז'ורז' מנדז'ק
99 ישראלישראל קשר דוד דגו

צוות מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמן ראשי ישראלישראל שי ברדה
עוזרי מאמן מנו הרוניאן וקסיו פרננדס
מאמן שוערים ישראלישראל סמיון רחמן
מאמן כושר ישראלישראל דוד בובליל
אנליסט ישראלישראל אלון כהן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זוהיר בהלול, רמי ברוש, יגאל ביטון, האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי, כרך ג', עמ' 266 - 267, הוצאת ישראגול, 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עירוני קריית שמונה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קבוצות מתפרקות - קבוצות קמות בעיתון מעריב, 31 בדצמבר 1956
  2. ^ שמעון אלבז, בכר פוטר מעירוני ק"ש, בדרך לבאר-שבע, באתר ynet, 14 במאי 2015
  3. ^ שלמה וייס‏, תומר קשטן: "עאבד? לגיטימי שאיזי יחשוב על שיקולים אחרים וירצה שהוא ישחק", באתר וואלה!‏, 27 בנובמבר 2016
  4. ^ שלמה וייס‏, עירוני קריית שמונה: תומר קשטן פוטר, באתר וואלה!‏, 6 במאי 2019
  5. ^ שלום אלבז, ‏רשמית: עמיר נוסבאום מונה למאמן קריית שמונה, באתר ONE‏, 31 במאי 2021
  6. ^ שלמה וייס‏, קרית שמונה פיטרה את עמיר נוסבאום. רפואה קיבל פנייה ועשוי לחזור, באתר וואלה!‏, 8 בנובמבר 2021
  7. ^ שלמה וייס‏, סלובודן דראפיץ' מונה למאמן עירוני קרית שמונה, באתר וואלה!‏, 9 בנובמבר 2021
  8. ^ שלמה וייס‏, קדנציה שנייה: דראפיץ' מונה רשמית למאמן עירוני קרית שמונה, באתר וואלה!‏, 14 בפברואר 2023
  9. ^ שלמה וייס‏, המחליף של דראפיץ': שי ברדה מונה למאמן עירוני קרית שמונה, באתר וואלה!‏, 16 במאי 2023
  10. ^ יגאל גולדשטיין, ‏מתיחת פנים: האיצטדיון בק"ש ישופץ ויורחב, באתר ערוץ הספורט, 6 ביוני 2021
  11. ^ יוסי וקנין, חשיפה ראשונה: כך יראה האצטדיון החדש בקריית שמונה, באתר mynet‏ העמק, 6 ביוני 2021