הפועל באר שבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפועל באר-שבע
Hapoel Be'er Sheva.png
מידע כללי
תאריך ייסוד 1949
אצטדיון אצטדיון טוטו טרנר
(תכולה: 16,126)
בעלי הקבוצה אלונה ברקת
מנכ"ל אסי רחמים
מאמן ברק בכר
ליגה ליגת העל
תארים
מספר אליפויות 3
מספר גביעים 1
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

הפועל באר שבע הוא מועדון כדורגל ישראלי מהעיר באר שבע, המשחק בליגת העל הישראלית הוקם בשנת 1949, והחל משנת 2007 הוא בבעלות אשת העסקים אלונה ברקת. המועדון זכה לאורך שנותיו בשלוש אליפויות המדינה, בגביע מדינה אחד, בשלושה גביעי טוטו (שניים לליגת העל ואחד לליגה הלאומית) ובגביע אלוף האלופים.

צבעי התלבושת הביתית הקבועה של המועדון הם אדום ולבן. החל משנת 1959 ערכה הקבוצה את משחקי הבית שלה באצטדיון וסרמיל בבאר שבע, ובשנת 2015 עברה לאצטדיון טרנר החדש שנבנה בעיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל באר שבע נוסדה ב-1 במאי 1949[1] על ידי זלמן כספי. הקבוצה שיחקה שלוש שנים בליגה הסדירה ופעילותה הופסקה לאחר שהוחלט בהתאחדות לכדורגל כי המרחק הגדול אינו מאפשר את השתתפותה. הקבוצה הוקמה מחדש בתחילת שנות ה-50, ובעונת 1955/56 העפילה לליגה ב' מחוז דרום, הליגה השלישית בחשיבותה דאז. בעונתה הראשונה בליגה סיימה במקום השביעי, ואילו בעונה שלאחר מכן, עונת 1957/58, עצרה ההתאחדות לכדורגל את כל הליגות מתחת לליגה הראשונה לקראת סופן, כשבאר שבע הייתה במקום השני, בעקבות חשדות לקבלת שוחד והטיות משחקים, בגינן הוקפאו כל העולות והיורדות בליגות אלה לעונה זו. בסיום העונה הגיעה הקבוצה לגמר "גביע ההתאחדות לכדורגל", אך הפסידה בו להפועל טבריה בתוצאה 7-1.[2]

בעונת 1958/1959, תחת הדרכתו של לוניה דבורין, סיימה הקבוצה במקום השני בליגה ב' מחוז דרום, והעפילה לליגת משחקי מבחן בת שלושה מחזורים, יחד עם הפועל נתניה שסיימה במקום השני בליגה ב' מחוז צפון, ושתי האחרונות בליגה א' (השנייה דאז), מכבי שעריים והפועל עפולה. במשחק המבחן הראשון הפסידה באר שבע להפועל עפולה בתוצאה 5-0, בעקבותיו התפטר דבורין מאימון הקבוצה, ובמקומו מונה מאמנה האנגלי של הפועל פתח תקווה הנרי ג'ק גיבונס לנהל את שני משחקי המבחן הנותרים.[3] בסיומם של משחקי המבחן העפילה לליגה א' מהמקום השני, יחד עם הפועל נתניה.[4]

בעונה שלאחר מכן מונה לאימון הקבוצה מגנה הימני של הפועל רמת-גן יחיאל מנר (מור) בתור מאמן-שחקן,[5] והחזיק בתפקיד זה במשך חמש עונות. בעונת הבכורה שלו הוביל את הקבוצה לסיים במקום התשיעי בטבלה.[6] באותה עונה נחנך אצטדיון וסרמיל.

בספטמבר 1960 ערכה לראשונה משחק מול קבוצה בינלאומית, כשאירחה את אנורתוסיס פמגוסטה הקפריסאית למשחק ידידות.[7]

את עונת 1960/61 סיימה באר שבע גם כן במקום התשיעי.

את עונת 1961/62 סיימה במקום השמיני. באותה עונה העפילה עד לחצי גמר גביע המדינה, לאחר שניצחה בשמינית הגמר את הפועל רמלה מליגה א' בתוצאה 2-1,[8] וברבע הגמר את הפועל תל אביב מהליגה הלאומית בתוצאה 3-1.[9] בחצי הגמר פגשה את מכבי תל אביב והפסידה לה בתוצאה 3-0.[10]

את עונת 1962/63 סיימה הקבוצה במקום השישי.

בעונת 1963/64 חולקה הליגה לשני מחוזות - צפון ודרום, באר שבע סיימה כ"אלופת החורף" בליגה א' מחוז דרום,[11] אך בסיבוב השני של הליגה ירדה למקום השני, עם מספר נקודות זהה למוליכה בית"ר תל אביב, אך עם הפרש שערים נחות, ולא העפילה לליגה הלאומית.[12]

בעונת 1964/65 מונה המאמן היוגוסלבי, סלבקו מילושביץ', ותחת הדרכתו סיימה הקבוצה במקום הראשון בליגה א' מחוז דרום, בפער של תשע נקודות מהמקום השני - בית"ר ירושלים, והעפילה לליגה הלאומית (הראשונה דאז) לראשונה בתולדותיה.[13][14] בנוסף הגיעה הקבוצה עד לרבע גמר גביע המדינה, כשהיא מנצחת בשמינית הגמר את הפיינליסטית וסגנית מחזיקת הגביע של העונה הקודמת הפועל חיפה מהליגה הלאומית בתוצאה 2-1,[15] ומפסידה ברבע הגמר לאחר הארכה להפועל תל אביב מהליגה הלאומית בתוצאה 4-2.[16]

סגל הקבוצה ההיסטורית של אותה עונה כלל בין היתר שחקני בית בולטים בהם השוער משה מלאך, הבלם יעקב (ג'קי) דקל, המגן מוריס שחלב, המגן חיים יהודה, המגן-קשר 'פיפי' נחשון, המגן-קשר שלמה לוי, המגן-קשר מרדכי נדן, המגן-קשר מוריס הנגבי, הקשר אליהו עופר, הקשר-חלוץ אברהם נומה והקשר-חלוץ שמואל אדמון, כמו גם שחקני רכש בולטים בהם הקשר-חלוץ אהרון קול-צבר שהגיע לקבוצה מהפועל גת ב-1962, הקשר-חלוץ חיים כהן שהגיע מהפועל מרחבים ב-1962 והיה למלך השערים של הקבוצה עם 20 שערים בליגה בעונת העלייה, המגן רחמים מי-מרום שהגיע ממכבי ירושלים ב-1963 והקשר משה גור-נס שהגיע ממכבי נתניה ב-1964.

עם העלייה לליגה הלאומית, מונה לאימון הקבוצה המאמן היוגוסלבי סלבוליו סטנקוביץ'.[17] כמו כן, צורפו השוער המקומי יעקב דהן שהחליף את השוער הוותיק משה מלאך, והקשר-חלוץ יצחק גוזלן שהגיע מהפועל אופקים. את העונה סיימה הקבוצה במקום ה-13.

בתחילת עונת 1966/68 שב לאימון הקבוצה המאמן יחיאל מור,[18] ולשורות הקבוצה צורפו הקשר ברטו עזרן מהפועל אופקים ושחקן הנוער והקשר ההתקפי מאיר ברד. העונה נפתחה בצורה מצוינת עבור הפועל באר שבע, שהשיגה את המקום הראשון לאחר 12 מחזורים, והמשיכה להתברג בצמרת הליגה הלאומית עד לסיום החלק הראשון של העונה הכפולה, כשסיימה אותו כשהיא ממוקמת במקום הרביעי בטבלה. בחלקה השני של העונה צורף לקבוצה שחקן הנוער והקשר השמאלי רפי אליהו. הקבוצה לא הצליחה לשמור על מקומה בצמרת, וסיימה את העונה במקום התשיעי בטבלה. עם זאת, זכה שחקנה של באר שבע אברהם נומה בתואר כדורגלן העונה בישראל.[19]

בסוף העונה מונה לאימון הקבוצה המאמן היוגוסלבי סלבוליו סטפנוביץ',[20] והוא המשיך לאמן גם בתחילת עונת 1968/69. כמו כן צורפו לקבוצה הקשר אשר שלגי מבית"ר באר שבע, הבלם והמגן אברהם צרויה מהפועל אופקים, והקשר-חלוץ מבית קמה אמציה זוארץ.[21] בנוסף צורף הקשר מקבוצת הנוער אפרים צבי והבלם סידני נקש. הקבוצה הפגינה יכולת רעה ונקלעה למקומות האחרונים בליגה. משום כך, הזעיקה ההנהלה את מאמנה לשעבר של הקבוצה לוניה דבורין כדי שישמש כמנהל מקצועי של הקבוצה, ויעזור למאמן להוציא את העגלה מהבוץ.[22] אולם משגם זה לא עזר, פוטר סטפנוביץ' לאחר המחזור ה-16, ובמקומו מונה מאמנה של הפועל לוד מליגה א' - משה ליטבק.[23] הקבוצה תחת הדרכתו של ליטבק הצליחה לסיים במקום ה-14 ולהישאר בליגה. בנוסף, הגיעה הקבוצה לרבע גמר גביע המדינה לאחר ניצחון 2-1 על מחזיקת הגביע של העונה הקודמת בני יהודה תל אביב בשמינית הגמר.[24] ברבע הגמר הפסידה באר-שבע למכבי שעריים בתוצאה 3-2.

שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1969/70 מונה לאימון הקבוצה אברהם מנצ'ל ממכבי חיפה.

בסוף העונה ירדה הקבוצה לליגה א' ושבה לליגה העליונה מיד לאחר שנה אחת.

בעונות 1972/1973 ו-1973/1974, הקבוצה הפגינה, בהדרכתו של המאמן אלי פוקס, כדורגל התקפי שזכה לאהדת הקהל, אך ההגנה הייתה חדירה וספגה יותר מדי שערים לקבוצת צמרת. אי לכך, הקבוצה סיימה במקום החמישי והשביעי.

שנות השיא של הקבוצה היו בעונות 1974/1975 ו-1975/1976 בהן זכתה הקבוצה בשתי אליפויות רצופות, תחת שרביטו של המאמן אמציה לבקוביץ'. לבקוביץ', שחקן הגנתי בעברו, חיזק את ההגנה ואת המשחק הטקטי של הקבוצה ושילב זאת עם משחק ההתקפי שנשאר מתקופתו של פוקס.[25] כמו כן, הצעירים שהעלה פוקס מקבוצת הנוער צברו ניסיון ויצרו תלכיד מגובש עם השחקנים הוותיקים יותר.[26] בשתי העונות הללו, שימש אדם טל יו"ר הקבוצה. השחקנים הבולטים בעונות האליפות היו השוער רוני מוסקוביץ', המגינים אורי בנימין ויעקב כהן, הבלם אלון בן דור, הקשרים מאיר ברד ואליהו עופר והחלוצים אברהם נומה ושלום אביטן, שהצטרף בעונת האליפות השנייה. למעט מוסקוביץ', שהיה שחקן רכש, כל שחקני הסגל שזכו באליפות היו שחקנים שגדלו במועדון.

בשנת 1976, היו הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים הקבוצות הראשונות בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקו במפעל אירופאי, גביע האינטרטוטו. באר שבע קיימה שישה משחקים בשיטת "בית-חוץ" נגד הקבוצות: קוגה מדנמרק, הרטה ברלין מגרמניה וסטנדארד ליאז' הבלגית.[27] הקבוצה התחזקה בשחקני רכש מושאלים: שרגא טופולנסקי ממכבי נתניה, אריה בז'רנו מהפועל תל אביב, יוחנן וולך מהפועל חיפה וישראל פוגל מהפועל כפר סבא. מאזן הקבוצה במפעל היה: ניצחון אחד, שלוש תוצאות תיקו ושני הפסדים.

שנות השמונים והתשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984, הגיעה הפועל באר שבע לגמר גביע המדינה אך נוצחה על ידי הפועל לוד בבעיטות הכרעה מ-11 מטר. בעונה שלאחריה, עונת 1984/1985 עמדה הקבוצה בפני ירידה לליגת המשנה וניצלה במחזור האחרון לאחר שניצחה 1-2 את הטוענת לאליפות, בית"ר ירושלים[28]. בשנת 1989, זכתה הקבוצה בגביע הטוטו לאחר ניצחון בגמר על מכבי נתניה.

בין השנים 1991 - 1995 הייתה הפועל באר-שבע חברה קבועה בצמרת הליגה הראשונה. בתקופה זו נוהלה הקבוצה על ידי איש העסקים רן פסח שהביא את הקבוצה לרצף ההשגים הטובים בשלושים שנים האחרונות, בשנים אלה הצליחה הקבוצה להשיג שלוש פעמים את הכרטיס למפעל אירופאי: פעמיים גביע אופ"א ופעם נוספת בגביע אירופה למחזיקות גביע. תחילת הדרך בגביע אופ"א החלה באוגוסט 1994, כשהאדומים פגשו את אריס סלוניקי היוונית ובסיום שני המפגשים הייתה רגלם של היוונים על העליונה.

שנה מאוחר יותר, בעונת 1995/1996, פגשה במוקדמות גביע אופ"א את טיראנה האלבנית והצליחה לגבור עליה במפגש כפול, שסידר לויקו חדד ולחניכיו עימות חזיתי עם יוהאן קרויף וברצלונה. בספטמבר 1995, הגיעו הקטלונים לוסרמיל עם סוללת כוכבים אשר ביניהם לואיס פיגו, איבן דה לה פנייה, ג'ורדי קרויף ומהו קודרו. תוצאת הסיום הייתה 7:0 ו-5:0 בגומלין, לטובת הספרדים. בסיום אותה עונה, הצליחה הקבוצה לזכות בפעם השנייה בגביע הטוטו, לאחר ניצחון בגמר על הפועל כפר סבא.

בעונת 1996/1997, בהנהגתו של אלי גוטמן, זכתה הקבוצה בגביע המדינה היחיד בתולדות המועדון לאחר ניצחון בגמר על מכבי תל אביב, בתוצאה 0:1. אותה עונה תיזכר בעיקר עקב התצוגות הגדולות והכדורגל המלהיב אותו הציגה הקבוצה בכיכובם של השחקנים סיאד חלילוביץ' וג'ובאני רוסו.

בתום העונה, החליט הבעלים דאז אלי להב, לשחרר שחקנים רבים ביניהם חלילוביץ', רוסו, הולצמן, סולוב, בסיס וחזות. להב עזב את הקבוצה והעביר את הבעלות לאלי זינו. עקב כך, פתחה הקבוצה את עונת 1997/1998 עם סגל מצומצם וחלש, שבא לידי ביטוי בתבוסה 10:0 לרודה ההולנדית במסגרת גביע אירופה למחזיקות. בתום העונה, בה הוביל את הקבוצה יוסי בניון בן ה-17, נשרה הקבוצה לליגת המשנה לאחר 27 שנים רצופות בליגה הבכירה.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזכרות של קבוצת "הפועל באר שבע", בדוכן רחוב בבאר שבע

הקבוצה שבה לליגה הבכירה לאחר שלוש שנים בליגת המשנה, תחת הדרכתו של המאמן לופא קדוש. בשנת 2003 הגיעה הקבוצה לגמר גביע המדינה אך נוצחה בבעיטות הכרעה מ-11 מטר על ידי הפועל רמת גן. בעונת 2004/05 נשרה הפועל באר שבע לליגת המשנה לאחר שסיימה את העונה במקום האחרון. במשך שלוש שנים רצופות, הוחלפו מאמנים רבים ביניהם ניר לוין, חיים בן שאנן, מרקו בלבול וגילי לנדאו.

ביולי 2007 רכשה אשת העסקים אלונה ברקת רכשה את הקבוצה מידיו של אלי זינו[29]. ב-29 באוגוסט 2007, במהלך משחק אימון כנגד מכבי באר שבע, קרס חלוצה של הפועל צ'סוואה אנספוואה, מדום לב ונפטר.

בעונת 2008/2009, הצליחה הקבוצה בראשות גיא לוי לשוב לליגת העל, לאחר ארבע שנים בליגת המשנה. באותה עונה הצליחה הקבוצה לזכות בגביע הטוטו של הליגה הלאומית, לאחר שגברה בגמר 1:0 על מכבי הרצליה, בתום 120 דקות.

עם חזרתה של הקבוצה לליגה הראשונה, הוחתם גיא עזורי לעונה אחת. מספר אוהדים של הקבוצה ניסו לתקוף את המאמן, במרץ 2010. בעקבות התקרית, הודיעה ברקת על עזיבת הקבוצה בתום העונה[30]. עזורי התפטר ובמקומו מונה ויקו חדד, שהפך למאמן הזמני, עד לתום העונה. כחודשיים לאחר מכן, הודיעה ברקת כי היא חוזרת בה וכי היא נשארת בקבוצה, לאחר שראתה שינוי בקרב האוהדים[31].

במאי 2010 מונה ניר קלינגר למאמנה החדש של הקבוצה. עונת 2010/2011 נפתחה טוב עבור הקבוצה, אך לקראת שלבי הסיום חלה ירידה ביכולתה. הקבוצה סיימה בפלייאוף האמצעי ולבסוף במקום התשיעי. בתחילת עונת 2011/2012, התפטר קלינגר, לאחר 6 הפסדים רצופים וניצחון בודד בלבד. במקומו מונה גיא לוי, שעזב בתום העונה.

לקראת עונת 2012/2013 מונה אלישע לוי למאמן הקבוצה. בעונה זו הגיעה הקבוצה לפלייאוף התחתון, וניצלה מירידה רק במחזור האחרון, לאחר ניצחון חוץ 0-3 על מכבי נתניה, בעקבותיו סיימה הקבוצה במקום התשיעי.

בעונת 2013/2014 חזר אל הקבוצה הקפטן אליניב ברדה שהוביל אל את הקבוצה לעונה הטובה ביותר שלה מאז עונות האליפות, שבסיומה באר-שבע סיימה במקום השני.

בעונת 2014/2015 חזרה הקבוצה למפעלים האירופאים לאחר 18 שנות היעדרות, אך היא הודחה כבר בשלה המוקדמות הראשון של הליגה האירופית בו השתתפה.

בחצי גמר גביע המדינה הביסה באר שבע 0-7 את הפועל עפולה, התוצאה הגבוהה ביותר אי פעם בשלב חצי הגמר[32], והעפילה לגמר הגביע בו הפסידה 6-2 לאלופה מכבי תל אביב - ההפסד הכי גדול בגמר הגביע מאז קום המדינה[33]. בליגה סיימה הקבוצה את העונה במקום השלישי.

בעונת 2015/2016 מונה ברק בכר למאמנה החדש של הקבוצה. במחזור הרביעי של העונה חנכה הקבוצה את אצטדיון טרנר שנבנה בעיר, במשחק מול מכבי חיפה לעיני 16,000 צופים.

בתאריך 21 במאי 2016 זכתה הקבוצה באליפות השלישית בתולדותיה אחרי 40 שנה. במהלך העונה היה לקבוצה רצף של 29 משחקים ללא הפסד, ובכל העונה ספגה באר שבע רק שלושה הפסדים. במשחק ההכרעה במחזור האחרון ניצחה באר שבע את בני סכנין 3–1 באצטדיון טרנר וזכתה בתואר.

מחלקת הנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמייצגת העיקרית של דרום הארץ בכדורגל, הגיעו לבאר שבע רוב הכשרונות שצמחו בדרום. גם חוסר יכולת או רצון של שחקנים מהמרכז לשחק בדרום, הביא לפיתוח מחלקת הנוער בבאר שבע ולהתבססות על שחקנים מקומיים שצמחו במועדון וחשו איתו הזדהות גבוהה.

ברוב שנות המועדון, המועדון נהנה ממחלקת נוער חזקה. עד סוף שנות השמונים, דורגה בקביעות, קבוצת הנוער של המועדון, הפועל "השלושה" באר שבע[34], בצמרת ליגת העל לנוער ואף זכתה בארבע אליפויות המדינה לנוער[35]. מצב זה היה בעיקרו תולדה של הליגות העירוניות לנוער שהוקמו ונוהלו על ידי אהרן בן-יעקב ויצרו פירמידה של אלפי ילדים ונערים ששיחקו במסגרת מאורגנת.

בשנים האחרונות, לאחר שהמועדון עבר לידיים פרטיות ולאחר שנוצרו אפשרויות להביא שחקני רכש מחו"ל ומהמרכז, ירד הדגש שניתן במועדון למחלקת הנוער. קבוצת הנוער ירדה לליגת המשנה בעונת 2008/9, אך חזרה לליגה הבכירה לאחר היעדרות של שנתיים[36].

אצטדיון ומתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות החמישים, שיחקה הקבוצה על מגרש חול בעיר העתיקה. הקבוצה עברה לשחק על מגרש דשא באצטדיון החדש שנבנה, אצטדיון וסרמיל, שנחנך ב-31 באוקטובר 1959, במשחק ידידות חגיגי של הפועל באר שבע מול הפועל תל אביב שנגמר בתוצאה 6-0 לטובת האורחים.[37]

בצורתו הראשונית, ישבו חלק מהצופים על יציעי בטון קטנים, מול חלקו המרכזי של המגרש. שאר הצופים התמקמו על סוללת העפר שהקיפה את המגרש.

בדצמבר 1988, הסתיים שיפוץ כללי של האצטדיון בכספי תרומתה של הגברת לילי פרידמן-וסרמיל ושמו הוסב לאצטדיון על שם ארתור וסרמיל. הגברת פרידמן-וסרמיל הנציחה בכך את בנה שנרצח בתקופת השואה על ידי הנאצים. השיפוץ כלל, בין היתר, הקמת יציעי בטון בכל היקף האצטדיון.

בשנת 1995, לכבוד משחקה של הפועל באר שבע מול קבוצת ברצלונה, במסגרת גביע אופ"א, שופץ האצטדיון והותקנו בחלק מהיציעים מושבי פלסטיק במקום הבטון החשוף. בשנת 2009, בעקבות חזרתה של הפועל באר שבע לליגת העל, הותקנו מושבים בשאר היציעים.

בתחילת עונת 2015/16 עברה הקבוצה לאצטדיונה החדש, הנמצא במתחם קריית הספורט של באר שבע בצפון העיר, אצטדיון טוטו טרנר, על שם יעקב טרנר ראש עיריית באר שבע לשעבר. משחק הבכורה של הקבוצה באצטדיון החדש נערך במחזור 4 של עונת 2015/16 נגד מכבי חיפה. בעונה זו מכרה הקבוצה למעלה מ-11,500 מינויים ובכך שברה את שיא מכירת המינויים של המועדון בכל הזמנים.

תארים, שיאים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגים באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע אופ"א:

  • מוקדמות (2): 1994/1995, 1995/1996

גביע אירופה למחזיקות גביע:

  • מוקדמות (1): 1997/1998

אינטרטוטו:

  • 2004/2005 ‏‏‏, 1976/1977

הליגה האירופית:

  • מוקדמות (2): 2014/2015, 2015/2016

שיאים והישגים קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עונות בליגה הראשונה - 42 (כולל 2015/2016)
  • עונות בליגת המשנה - 15
  • הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקה במפעל אירופאי (במשותף עם בית"ר ירושלים 1976/1977)
  • הניצחון הגבוה ביותר בגביע המדינה - 7-0 (הפועל עפולה 2015)
  • ההפסד הגדול ביותר של קבוצה ישראלית אי פעם במפעלים האירופיים 10-0 (רודה 1997/1998)
  • הופעות בגמר גביע המדינה - 4 (1983/1984, 1996/1997, 2002/2003, 2014/2015)
  • משחקי ליגה רצופים ללא הפסד - 29 (09/05/16 - 03/10/15)
  • משחקי בית רצופים ללא הפסד - 18 (21/05/16 - 21/09/15)
  • משחקי חוץ רצופים ללא הפסד - 14 (02/05/16 - 19/10/15)
  • שיא ניצחונות רצופים - 8 (28/02/16 - 09/01/16)
  • שיא ניצחונות רצופים בבית - 10 (22/02/16 - 03/10/15)
  • שיא ניצחונות רצופים בחוץ - 7 (25/04/16 - 16/01/16)
  • שיא ניצחונות לעונה - 25 (2015/2016)
  • שיא הפסדים לעונה - 21 (1966/1968)
  • שיא שערים לעונה - 71 (1966/1968)
  • שיא הספיגות לעונה - 62 (1966/1968)
  • שיא הספיגה הנמוכה לעונה - 19 (1974/1975)
  • שיא הפרש השערים לעונה - 42 (2015/2016)‏
  • שיא נקודות לעונה סדירה - 64 (2015/2016)‏
  • שיא נקודות לעונה מלאה - 83 (2015/2016)‏

שחקנים בולטים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני בית



שחקני רכש


שחקנים זרים

מאמני עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה בעבר עד היום
שם מדינה שנת התחלה שנת סיום
לוניה דבורין ישראלFlag of Israel.svg 1957 1958
יחיאל מור ישראלFlag of Israel.svg 1959 1964
סלבקו מילושביץ' יוגוסלביהFlag of SFR Yugoslavia.svg 1964 1965
סלבוליו סטנקוביץ' יוגוסלביהFlag of SFR Yugoslavia.svg 1965 1966
יחיאל מור ישראלFlag of Israel.svg 1966 1968
סלבוליו סטפנוביץ' יוגוסלביהFlag of SFR Yugoslavia.svg 1968 1969
משה ליטבק ישראלFlag of Israel.svg 1969 1969
אברהם מנצ'ל ישראלFlag of Israel.svg 1969 1970
אלי פוקס ישראלFlag of Israel.svg 1972 1974
אמציה לבקוביץ' ישראלFlag of Israel.svg 1974 1976
אמציה לבקוביץ' ישראלFlag of Israel.svg 1979 1980
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg 1980 1981
שמעון שנהר ישראלFlag of Israel.svg 1981 1983
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg 1983 1985
ג'קי דקל ישראלFlag of Israel.svg 1985 1985
צבי רוזן ישראלFlag of Israel.svg 1985 1985
נחום סטלמך ישראלFlag of Israel.svg 1985 1986
דרור בר-נור ישראלFlag of Israel.svg 1986 1986
נינו ברגיג ישראלFlag of Israel.svg 1987 1987
ניסים בכר ישראלFlag of Israel.svg 1987 1988
שמעון שנהר ישראלFlag of Israel.svg 1988 1989
שם מדינה שנת התחלה שנת סיום
חיים כהן ישראלFlag of Israel.svg 1990 1990
אלון בן דור ישראלFlag of Israel.svg 1990 1990
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg 1990 1993
ויקו חדד ישראלFlag of Israel.svg 1993 1994
ויטלי סבצ'נקו אוקראינהFlag of Ukraine.svg 1994 1995
ויקו חדד ישראלFlag of Israel.svg 1995 1996
אלי גוטמן ישראלFlag of Israel.svg 1996 1997
בני טבק ישראלFlag of Israel.svg 1997 1997
גיורגי צבטקוב בולגריהFlag of Bulgaria.svg 1997 1997
ג'קי דקל ישראלFlag of Israel.svg 1997 1998
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg 1998 1998
שייע פייגנבוים ישראלFlag of Israel.svg 1998 1998
גילי לנדאו ישראלFlag of Israel.svg 1998 1999
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg 1999 1999
מוטי איוניר ישראלFlag of Israel.svg 1999 2000
אייל לחמן ישראלFlag of Israel.svg 2000 2000
שלמה שרף ישראלFlag of Israel.svg 2000 2000
סימון ציציאשווילי ישראלFlag of Israel.svg 2000 2000
שם מדינה שנת התחלה שנת סיום
לופא קדוש ישראלFlag of Israel.svg 2000 2003
אלי גוטמן ישראלFlag of Israel.svg 2003 2004
אלי כהן ישראלFlag of Israel.svg 2004 2005
לופא קדוש ישראלFlag of Israel.svg 2005 2005
ניר לוין ישראלFlag of Israel.svg 2005 2005
חיים בן שאנן ישראלFlag of Israel.svg 2005 2005
מרקו בלבול ישראלFlag of Israel.svg 2005 2006
גילי לנדאו ישראלFlag of Israel.svg 2006 2007
מרקו בלבול ישראלFlag of Israel.svg 2007 2008
גילי לנדאו ישראלFlag of Israel.svg 2008 2008
גיא לוי ישראלFlag of Israel.svg 2008 2009
גיא עזורי ישראלFlag of Israel.svg 2009 2010
ניר קלינגר ישראלFlag of Israel.svg 2010 2011
גיא לוי ישראלFlag of Israel.svg 2011 2012
אלישע לוי ישראלFlag of Israel.svg 2012 2015
ברק בכר ישראלFlag of Israel.svg 2015 -

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-1 במרץ 2016

מס' עמדה שם
1 ישראלFlag of Israel.svg שוער דודו גורש
2 ישראלFlag of Israel.svg מגן בן ביטון
3 ישראלFlag of Israel.svg מגן בן תורג'מן
4 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ מוסא טראבין
5 ישראלFlag of Israel.svg בלם שיר צדק
6 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ עמראן אלקרנאוי
7 ישראלFlag of Israel.svg קשר מהראן ראדי
8 ישראלFlag of Israel.svg קשר ליאל סספורטס
9 ניגריהFlag of Nigeria.svg חלוץ אנתוני נוואקמה
10 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ אליניב ברדה (קפטן)
11 ישראלFlag of Israel.svg קשר מאור בוזגלו (קפטן 2)
12 רומניהFlag of Romania.svg קשר אובידיו הובאן
13 ישראלFlag of Israel.svg מגן אופיר דוידזאדה
מס' עמדה שם
14 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ בן שהר
15 ישראלFlag of Israel.svg קשר וובה ברואון
17 ישראלFlag of Israel.svg מגן מתן אוחיון
16 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ מוחמד גאדיר
19 ישראלFlag of Israel.svg קשר דן ביטון
20 ישראלFlag of Israel.svg בלם לואי טאהא
22 ישראלFlag of Israel.svg שוער רובי לבקוביץ'
23 ישראלFlag of Israel.svg קשר רן רובין
24 ישראלFlag of Israel.svg קשר מאור מליקסון (קפטן שלישי)
25 ברזילFlag of Brazil.svg בלם ויליאם סוארס
26 ישראלFlag of Israel.svg בלם עמית ביטון
29 ישראלFlag of Israel.svg קשר אור חביביאן
30 ניגריהFlag of Nigeria.svg קשר ג'ון אוגו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפועל באר שבע בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מומי (וייזל) הנגבי, בנגב בטוחים: ימיה "השחורים" של הפועל באר-שבע לא ישובו, דבר, 20 ביוני 1971
  2. ^ הפועל טבריה זכה בגביע ההתאחדות - ניצח את "הפועל" באר-שבע בתוצאה 1:7, דבר, 16 בנובמבר 1958.
  3. ^ דבורין פרש מאימון הפועל באר שבע, מעריב, 4 ביוני 1959.
  4. ^ הפועל עפולה והפועל ב"ש הבטיחו מקומם בליגה א', מעריב, 14 ביוני 1959; הפועל נתניה לליגה א', דבר, 6 בספטמבר 1959.
  5. ^ י. מנר - לבאר שבע, מעריב, 30 ביולי 1959; מכונה בטעות בכתבה של "מעריב" בשם יצחק מנר
  6. ^ שמשון - אלוף ליגה א', דבר, 22 במאי 1960.
  7. ^ היום: אנורטוזיס - הפועל באר-שבע, מעריב, 1 בספטמבר 1960.
  8. ^ יצחק נחשון, הפועל באר-שבע, קריית חיים ופרדס-חנה - לרבע הגמר, מעריב, 13 בדצמבר 1961.
  9. ^ ישראל רוזנבלט, זה קרה: באר שבע "העיפה" הפועל ת"א (1:3), מעריב, 17 בדצמבר 1961.
  10. ^ ב. יהושע, מכבי תל-אביב שגבר על הפועל באר-שבע 0:3, מעריב, 4 בפברואר 1962.
  11. ^ הפועל באר-שבע, שנוצח ע"י בית"ר רמלה (1:0), זכה באליפות החורף בדרום - כי בית"ר ת"א לא גבר על מכבי עמידר (0:0), חרות, 5 בינואר 1964.
  12. ^ בית"ר ת"א - האלוף הדרומי - ללאומית!, חרות, 26 באפריל 1964.
  13. ^ אריה רפפורט, 40 שנות ספורט בנגב, הוצאה בחסות "כל-בי"
  14. ^ הפועל באר-שבע - בליגה הלאומית, הפועל מחנה-יהודה על הסף, דבר, 23 במאי 1965.
  15. ^ ה"פינליסט" של הגביע נוצח בבאר-שבע, חרות, 14 במרץ 1965; יאיר שטרן"עפו": הפינליסטית דאשתקד (הפועל חיפה) והמובילה (הכוח), מעריב, 14 במרץ 1965.
  16. ^ מכבי שעריים ובני-יהודה סיימו ב-1:1 בגביע המדינה, חרות, 7 באפריל 1965.
  17. ^ סטנקוביץ יאמן הפועל באר-שבע, מעריב, 20 במאי 1965
  18. ^ אשר בלוט יאמן את רמת-עמידר, מעריב, 26 במאי 1966.
  19. ^ ר. אריההכדורגלן של העונה, מעריב, 24 ביוני 1968
  20. ^ ר. אריה, המאמן החדש של באר-שבע מבטיח: "לא יהיו חיים קלים", מעריב, 22 במאי 1968.
  21. ^ ר. אריה, הסכם על חילופי שחקנים בבאר-שבע, מעריב, 12 במאי 1968; אימון ראשון להפועל באר-שבע, מעריב, 25 באוגוסט 1968.
  22. ^ לוניה דבורין נתמנה כמנהל הפועל באר-שבע, מעריב, 4 בפברואר 1969; מה קרה להפועל באר-שבע? המאמן: השחקנים אשמים ; ההנהלה: הכל בגלל הטקטיקה, מעריב, 5 בפברואר 1969.
  23. ^ ר. אריה, שחקני באר-שבע לאחר האימון הראשון של ליטבק: "עכשיו נגמרה לגבינו תקופת בית ההבראה", מעריב, 18 בפברואר 1969.
  24. ^ י. קצב, במגרשה נכנעה מחזיקת הגביע לבאר-שבע - 2:1, מעריב, 20 באפריל 1969; עמירם קלאוס, ב"ש "העיפה" את מחזיקת הגביע, מעריב, 20 באפריל 1969.
  25. ^ אופיר סער, פאטה מורגנה: 1974, השנה ששינתה את הפועל באר שבע, באתר nrg, ‏3 ביולי 2011
  26. ^ על פי ראיון עם אברהם נומה, חיים זלקאי, "נומה מפציץ", זמן כל-בי - מוסף קבוצת מעריב לאזור הדרום, 29 בנובמבר 2012, עמ' 47
  27. ^ אינטרטוטו, ארכיון
  28. ^ אריה רפפורט, "תמונה מדברת, הצוות של הפועל באר שבע שעשה את עונת 1984/85", "זמן כל-בי", 21 בפברואר 2013, עמ' 47
  29. ^ איזי עין דור, מכשולים הוסרו, אלונה ברקת רכשה את הפועל באר שבע, באתר ynet, ‏4 ביולי 2007
  30. ^ איזי עין דור, אלונה ברקת: "נחצה קו אדום, אעזוב בסוף העונה", באתר ynet‏, 1 במרץ 2010
  31. ^ יגאל ברמן, אלונה ברקת: אני נשארת בב"ש, האוהדים השתנו, באתר one, ‏2 במאי 2010
  32. ^ הפועל באר שבע העפילה לגמר גביע המדינה בכדורגל, באתר וואלה!, ‏29 באפריל 2015
  33. ^ ה-2:6 של מכבי: תוצאת הגמר הגבוהה ביותר מ-43, באתר one, ‏20 במאי 2015
  34. ^ "השלושה" - על שם שלושה עובדי מכתשים שנספו בתאונת עבודה בינואר 1968. על פי ראיון עם נעים ברזני, ממקימי הפועל "השלושה" באר שבע, ב"זמן הנגב", רשת מעריב, 3 בספטמבר 2010
  35. ^ אריה רפפורט, ההיסטוריון: כך פספסה באר שבע את אליפות הנוער, עיתון כלבי באתר nrg, ‏2 בדצמבר 2010
  36. ^ יגאל ברמן, הפועל באר שבע חזרה ללאומית, ברקת: שמחה גדולה, אתר one, ‏23 באפריל 2011
  37. ^ נחנך איצטדיון עירוני רחב-ידיים בבאר-שבע, דבר, 1 בנובמבר 1959.