הפועל באר שבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפועל באר-שבע
Hapoel Be'er Sheva.png
מידע כללי
תאריך ייסוד 1949
אצטדיון אצטדיון טוטו טרנר
(תכולה: 16,126)
בעלי הקבוצה אלונה ברקת
מנכ"ל אסי רחמים
מאמן ברק בכר
ליגה ליגת העל
תארים
מספר אליפויות 2
מספר גביעים 1
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

הפועל באר שבע הוא מועדון כדורגל ישראלי מהעיר באר שבע, המשחק בליגת העל הישראלית. המועדון הוקם בשנת 1949, והחל משנת 2007 הוא מנוהל על ידי אשת העסקים, אלונה ברקת. המועדון זכה לאורך שנותיו בשתי אליפויות המדינה, בגביע מדינה אחד, בשלושה גביעי טוטו (שניים לליגת העל ואחד לליגה הלאומית) ובגביע אלוף האלופים.

צבעי התלבושת הביתית הקבועה של המועדון הם אדום ולבן. החל משנת 1959 ערכה הקבוצה את משחקי הבית שלה באצטדיון וסרמיל בבאר שבע, ובשנת 2015 עברה לאצטדיון טרנר החדש שנבנה בעיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל באר שבע נוסדה ב-1 במאי 1949[1] על ידי זלמן כספי. הקבוצה שיחקה שלוש שנים בליגה הסדירה ופעילותה הופסקה לאחר שהוחלט בהתאחדות לכדורגל כי המרחק הגדול אינו מאפשר את השתתפותה. הקבוצה הוקמה מחדש בתחילת שנות ה-50 ובשנת 1955 העפילה לליגה ב'. ב-1958, בהדרכתו של לוניה דבורין, זכתה במקום הראשון בליגה ב' והעפילה לליגה א' (השנייה דאז).‏[2] הקבוצה העפילה לליגה הלאומית בשנת 1965, תחת הדרכתו של המאמן היוגוסלבי, סלבקו מילושביץ'[3].

שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970, ירדה הקבוצה לליגה א' ושבה לליגה העליונה מיד לאחר שנה אחת. בעונות 1972/1973 ו-1973/1974, הקבוצה הפגינה, בהדרכתו של המאמן אלי פוקס, כדורגל התקפי שזכה לאהדת הקהל, אך ההגנה הייתה חדירה וספגה יותר מדי שערים לקבוצת צמרת. אי לכך, הקבוצה סיימה במקום החמישי והשביעי.

שנות השיא של הקבוצה היו בעונות 1974/1975 ו-1975/1976 בהן זכתה הקבוצה בשתי אליפויות רצופות, תחת שרביטו של המאמן אמציה לבקוביץ'. לבקוביץ', שחקן הגנתי בעברו, חיזק את ההגנה ואת המשחק הטקטי של הקבוצה ושילב זאת עם משחק ההתקפי שנשאר מתקופתו של פוקס‏[4]. כמו כן, הצעירים שהעלה פוקס מקבוצת הנוער צברו ניסיון ויצרו תלכיד מגובש עם השחקנים הוותיקים יותר.‏[5] בשתי העונות הללו, שימש אדם טל יו"ר הקבוצה. השחקנים הבולטים בעונות האליפות היו השוער רוני מוסקוביץ', המגינים אורי בנימין ויעקב כהן, הבלם אלון בן דור, הקשרים מאיר ברד ואליהו עופר והחלוצים אברהם נומה ושלום אביטן, שהצטרף בעונת האליפות השנייה. למעט מוסקוביץ', שהיה שחקן רכש, כל שחקני הסגל שזכו באליפות היו שחקנים שגדלו במועדון.

בשנת 1976, היו הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים הקבוצות הראשונות בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקו במפעל אירופאי, גביע האינטרטוטו. באר שבע קיימה שישה משחקים בשיטת "בית-חוץ" נגד הקבוצות: קוגה מדנמרק, הרטה ברלין מגרמניה וסטנדארד ליאז' הבלגית‏[6]. הקבוצה התחזקה בשחקני רכש מושאלים: שרגא טופולנסקי ממכבי נתניה, אריה בז'רנו מהפועל תל אביב, יוחנן וולך מהפועל חיפה וישראל פוגל מהפועל כפר סבא. מאזן הקבוצה במפעל היה: ניצחון אחד, שלוש תוצאות תיקו ושני הפסדים.

שנות השמונים והתשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984, הגיעה הפועל באר שבע לגמר גביע המדינה אך נוצחה על ידי הפועל לוד בבעיטות הכרעה מ-11 מטר. בעונה שלאחריה, עונת 1984/1985 עמדה הקבוצה בפני ירידה לליגת המשנה וניצלה במחזור האחרון לאחר שניצחה 1-2 את הטוענת לאליפות, בית"ר ירושלים[7]. בשנת 1989, זכתה הקבוצה בגביע הטוטו לאחר ניצחון בגמר על מכבי נתניה.

בין השנים 1991 - 1995 הייתה הפועל באר-שבע חברה קבועה בצמרת הליגה הראשונה. בתקופה זו נוהלה הקבוצה על ידי איש העסקים רן פסח שהביא את הקבוצה לרצף ההשגים הטובים בשלושים שנים האחרונות, בשנים אלה הצליחה הקבוצה להשיג שלוש פעמים את הכרטיס למפעל אירופאי: פעמיים גביע אופ"א ופעם נוספת בגביע אירופה למחזיקות גביע. תחילת הדרך בגביע אופ"א החלה באוגוסט 1994, כשהאדומים פגשו את אריס סלוניקי היוונית ובסיום שני המפגשים הייתה רגלם של היוונים על העליונה.

שנה מאוחר יותר, בעונת 1995/1996, פגשה במוקדמות גביע אופ"א את טיראנה האלבנית והצליחה לגבור עליה במפגש כפול, שסידר לויקו חדד ולחניכיו עימות חזיתי עם יוהאן קרויף וברצלונה. בספטמבר 1995, הגיעו הקטלונים לוסרמיל עם סוללת כוכבים אשר ביניהם לואיס פיגו, איבן דה לה פנייה, ג'ורדי קרויף ומהו קודרו. תוצאת הסיום הייתה 7:0 ו-5:0 בגומלין, לטובת הספרדים. בסיום אותה עונה, הצליחה הקבוצה לזכות בפעם השנייה בגביע הטוטו, לאחר ניצחון בגמר על הפועל כפר סבא.

בעונת 1996/1997, בהנהגתו של אלי גוטמן, זכתה הקבוצה בגביע המדינה היחיד בתולדות המועדון לאחר ניצחון בגמר על מכבי תל אביב, בתוצאה 0:1. אותה עונה תיזכר בעיקר עקב התצוגות הגדולות והכדורגל המלהיב אותו הציגה הקבוצה בכיכובם של השחקנים סיאד חלילוביץ' וג'ובאני רוסו.

בתום העונה, החליט הבעלים דאז אלי להב, לשחרר שחקנים רבים ביניהם חלילוביץ', רוסו, הולצמן, סולוב, בסיס וחזות. להב עזב את הקבוצה והעביר את הבעלות לאלי זינו. עקב כך, פתחה הקבוצה את עונת 1997/1998 עם סגל מצומצם וחלש, שבא לידי ביטוי בתבוסה 10:0 לרודה ההולנדית במסגרת גביע אירופה למחזיקות. בתום העונה, בה הוביל את הקבוצה יוסי בניון בן ה-17, נשרה הקבוצה לליגת המשנה לאחר 27 שנים רצופות בליגה הבכירה.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזכרות של קבוצת "הפועל באר שבע", בדוכן רחוב בבאר שבע

הקבוצה שבה לליגה הבכירה לאחר שלוש שנים בליגת המשנה, תחת הדרכתו של המאמן לופא קדוש. בשנת 2003 הגיעה הקבוצה לגמר גביע המדינה אך נוצחה בבעיטות הכרעה מ-11 מטר על ידי הפועל רמת גן. בעונת 2004/05 נשרה הפועל באר שבע לליגת המשנה לאחר שסיימה את העונה במקום האחרון. במשך שלוש שנים רצופות, הוחלפו מאמנים רבים ביניהם ניר לוין, חיים בן שאנן, מרקו בלבול וגילי לנדאו.

ביולי 2007 רכשה אשת העסקים אלונה ברקת רכשה את הקבוצה מידיו של אלי זינו[8]. ב-29 באוגוסט 2007, במהלך משחק אימון כנגד מכבי באר שבע, קרס חלוצה של הפועל צ'סוואה אנספוואה, מדום לב ונפטר.

בעונת 2008/2009, הצליחה הקבוצה בראשות גיא לוי לשוב לליגת העל, לאחר ארבע שנים בליגת המשנה. באותה עונה הצליחה הקבוצה לזכות בגביע הטוטו של הליגה הלאומית, לאחר שגברה בגמר 1:0 על מכבי הרצליה, בתום 120 דקות.

עם חזרתה של הקבוצה לליגה הראשונה, הוחתם גיא עזורי לעונה אחת. מספר אוהדים של הקבוצה ניסו לתקוף את המאמן, במרץ 2010. בעקבות התקרית, הודיעה ברקת על עזיבת הקבוצה בתום העונה‏[9]. עזורי התפטר ובמקומו מונה ויקו חדד, שהפך למאמן הזמני, עד לתום העונה. כחודשיים לאחר מכן, הודיעה ברקת כי היא חוזרת בה וכי היא נשארת בקבוצה, לאחר שראתה שינוי בקרב האוהדים‏[10].

במאי 2010 מונה ניר קלינגר למאמנה החדש של הקבוצה. עונת 2010/2011 נפתחה טוב עבור הקבוצה, אך לקראת שלבי הסיום חלה ירידה ביכולתה. הקבוצה סיימה בפלייאוף האמצעי ולבסוף במקום התשיעי. בתחילת עונת 2011/2012, התפטר קלינגר, לאחר 6 הפסדים רצופים וניצחון בודד בלבד. במקומו מונה גיא לוי, שעזב בתום העונה.

לקראת עונת 2012/2013 מונה אלישע לוי למאמן הקבוצה. בעונה זו הגיעה הקבוצה לפלייאוף התחתון, וניצלה מירידה רק במחזור האחרון, לאחר ניצחון חוץ 0-3 על מכבי נתניה, בעקבותיו סיימה הקבוצה במקום התשיעי.

בעונת 2013/2014 חזר אל הקבוצה הקפטן אליניב ברדה שהוביל אל את הקבוצה לעונה הטובה ביותר שלה מאז עונות האליפות, שבסיומה באר-שבע סיימה במקום השני.

בעונת 2014/2015 חזרה הקבוצה למפעלים האירופאים לאחר 18 שנות היעדרות, אך היא הודחה כבר בשלה המוקדמות הראשון של הליגה האירופית בו השתתפה.

בחצי גמר גביע המדינה הביסה באר שבע 0-7 את הפועל עפולה, התוצאה הגבוהה ביותר אי פעם בשלב חצי הגמר‏[11], והעפילה לגמר הגביע בו הפסידה 6-2 לאלופה מכבי תל אביב - ההפסד הכי גדול בגמר הגביע מאז קום המדינה‏[12]. בליגה סיימה הקבוצה את העונה במקום השלישי.

בעונת 2015/2016 מונה ברק בכר למאמנה החדש של הקבוצה. במחזור הרביעי של העונה חנכה הקבוצה את אצטדיון טרנר שנבנה בעיר, במשחק מול מכבי חיפה לעיני 16,000 צופים.

מחלקת הנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמייצגת העיקרית של דרום הארץ בכדורגל, הגיעו לבאר שבע רוב הכשרונות שצמחו בדרום. גם חוסר יכולת או רצון של שחקנים מהמרכז לשחק בדרום, הביא לפיתוח מחלקת הנוער בבאר שבע ולהתבססות על שחקנים מקומיים שצמחו במועדון וחשו איתו הזדהות גבוהה.

ברוב שנות המועדון, המועדון נהנה ממחלקת נוער חזקה. עד סוף שנות השמונים, דורגה בקביעות, קבוצת הנוער של המועדון, הפועל "השלושה" באר שבע‏[13], בצמרת ליגת העל לנוער ואף זכתה בארבע אליפויות המדינה לנוער‏[14]. מצב זה היה בעיקרו תולדה של הליגות העירוניות לנוער שהוקמו ונוהלו על ידי אהרן בן-יעקב ויצרו פירמידה של אלפי ילדים ונערים ששיחקו במסגרת מאורגנת.

בשנים האחרונות, לאחר שהמועדון עבר לידיים פרטיות ולאחר שנוצרו אפשרויות להביא שחקני רכש מחו"ל ומהמרכז, ירד הדגש שניתן במועדון למחלקת הנוער. קבוצת הנוער ירדה לליגת המשנה בעונת 2008/9, אך חזרה לליגה הבכירה לאחר היעדרות של שנתיים‏[15].

אצטדיון ומתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות החמישים, שיחקה הקבוצה על מגרש חול בעיר העתיקה. הקבוצה עברה לשחק על מגרש דשא באצטדיון החדש שנבנה, אצטדיון וסרמיל, שנחנך ב-31 באוקטובר 1959, במשחק חגיגי של הפועל באר שבע מול הפועל תל אביב.

בצורתו הראשונית, ישבו חלק מהצופים על יציעי בטון קטנים, מול חלקו המרכזי של המגרש. שאר הצופים התמקמו על סוללת העפר שהקיפה את המגרש.

בדצמבר 1988, הסתיים שיפוץ כללי של האצטדיון בכספי תרומתה של הגברת לילי פרידמן-וסרמיל ושמו הוסב לאצטדיון על שם ארתור וסרמיל. הגברת פרידמן-וסרמיל הנציחה בכך את בנה שנרצח בתקופת השואה על ידי הנאצים. השיפוץ כלל, בין היתר, הקמת יציעי בטון בכל היקף האצטדיון.

בשנת 1995, לכבוד משחקה של הפועל באר שבע מול קבוצת ברצלונה, במסגרת גביע אופ"א, שופץ האצטדיון והותקנו בחלק מהיציעים מושבי פלסטיק במקום הבטון החשוף. בשנת 2009, בעקבות חזרתה של הפועל באר שבע לליגת העל, הותקנו מושבים בשאר היציעים.

בתחילת עונת 2015/16 עברה הקבוצה לאצטדיונה החדש, הנמצא במתחם קריית הספורט של באר שבע בצפון העיר, אצטדיון טוטו טרנר, על שם יעקב טרנר ראש עיריית באר שבע לשעבר. משחק הבכורה של הקבוצה באצטדיון החדש נערך במחזור 4 של עונת 2015/16 נגד מכבי חיפה. בעונה זו מכרה הקבוצה למעלה מ-11,500 מינויים ובכך שברה את שיא מכירת המינויים של המועדון בכל הזמנים.

תארים, שיאים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות המדינה (2):

  • 1974/1975, 1975/1976

גביע המדינה (1)

  • 1996/1997

גביע הטוטו לליגת העל (2)

  • 1988/89, 1995/96

אלוף האלופים (1)

  • 1974/1975

גביע הטוטו לליגה הלאומית (1):

  • 2008/2009

גביע ליליאן (1):

  • 1988

הישגים באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע אופ"א:

  • מוקדמות (2): 1994/1995, 1995/1996

גביע אירופה למחזיקות גביע:

  • מוקדמות (1): 1997/1998

אינטרטוטו:

  • 2004/2005 ‏‏‏, 1976/1977

הליגה האירופית:

  • מוקדמות (2): 2014/2015, 2015/2016

שיאים והישגים קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משחקי ליגה רצופים ללא הפסד - 28 (02/05/16 - 03/10/15)
  • משחקי בית רצופים ללא הפסד - 16 (10/04/16 - 21/09/15)
  • משחקי חוץ רצופים ללא הפסד - 14 (02/05/16 - 19/10/15)
  • שיא ניצחונות רצופים - 8 (28/02/16 - 09/01/16)
  • שיא ניצחונות רצופים בבית - 10 (22/02/16 - 03/10/15)
  • שיא ניצחונות רצופים בחוץ - 7 (25/04/16 - 16/01/16)
  • שיא נקודות לעונה סדירה - 64 (2015/2016)‏
  • שיא נקודות לעונה מלאה - 77 (2015/2016)‏

שחקנים בולטים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני בית



שחקני רכש


שחקנים זרים

מאמני עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה בעבר עד היום
שם מדינה שנת התחלה שנת סיום
לוניה דבורין ישראלFlag of Israel.svg 1957 1958
יחיאל מור ישראלFlag of Israel.svg 1959 1964
סלבקו מילושביץ' יוגוסלביהFlag of SFR Yugoslavia.svg 1964 1965
סלבוליו סטנקוביץ'[16] יוגוסלביהFlag of SFR Yugoslavia.svg 1965 1965
אברהם מנצ'ל[17] ישראלFlag of Israel.svg 1965 1969
משה ליטבק[17] ישראלFlag of Israel.svg 1969 1972
אלי פוקס ישראלFlag of Israel.svg 1972 1974
אמציה לבקוביץ' ישראלFlag of Israel.svg 1974 1976
אמציה לבקוביץ' ישראלFlag of Israel.svg 1979 1980
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg 1980 1981
שמעון שנהר ישראלFlag of Israel.svg 1981 1983
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg 1983 1984
ג'קי דקל ישראלFlag of Israel.svg 1984 1984
צבי רוזן ישראלFlag of Israel.svg 1985 1985
נחום סטלמך ישראלFlag of Israel.svg 1985 1986
דרור בר-נור ישראלFlag of Israel.svg 1986 1986
נינו ברגיג ישראלFlag of Israel.svg 1987 1987
ניסים בכר ישראלFlag of Israel.svg 1987 1988
שמעון שנהר ישראלFlag of Israel.svg 1988 1989
שם מדינה שנת התחלה שנת סיום
חיים כהן ישראלFlag of Israel.svg 1990 1990
אלון בן דור ישראלFlag of Israel.svg 1990 1990
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg 1990 1992
ויקו חדד ישראלFlag of Israel.svg 1993 1994
ויטלי סבצ'נקו אוקראינהFlag of Ukraine.svg 1994 1995
ויקו חדד ישראלFlag of Israel.svg 1995 1996
אלי גוטמן ישראלFlag of Israel.svg 1996 1997
בני טבק ישראלFlag of Israel.svg 1997 1997
גיורגי צבטקוב בולגריהFlag of Bulgaria.svg 1997 1997
ג'קי דקל ישראלFlag of Israel.svg 1997 1998
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg 1998 1998
שייע פייגנבוים ישראלFlag of Israel.svg 1998 1998
גילי לנדאו ישראלFlag of Israel.svg 1998 1999
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg 1999 1999
מוטי איוניר ישראלFlag of Israel.svg 1999 2000
אייל לחמן ישראלFlag of Israel.svg 2000 2000
שלמה שרף ישראלFlag of Israel.svg 2000 2000
סימון ציציאשווילי ישראלFlag of Israel.svg 2000 2000
שם מדינה שנת התחלה שנת סיום
לופא קדוש ישראלFlag of Israel.svg 2000 2003
אלי גוטמן ישראלFlag of Israel.svg 2003 2004
אלי כהן ישראלFlag of Israel.svg 2004 2005
לופא קדוש ישראלFlag of Israel.svg 2005 2005
ניר לוין ישראלFlag of Israel.svg 2005 2005
חיים בן שאנן ישראלFlag of Israel.svg 2005 2005
מרקו בלבול ישראלFlag of Israel.svg 2005 2006
גילי לנדאו ישראלFlag of Israel.svg 2006 2007
מרקו בלבול ישראלFlag of Israel.svg 2007 2008
גילי לנדאו ישראלFlag of Israel.svg 2008 2008
גיא לוי ישראלFlag of Israel.svg 2008 2009
גיא עזורי ישראלFlag of Israel.svg 2009 2010
ניר קלינגר ישראלFlag of Israel.svg 2010 2011
גיא לוי ישראלFlag of Israel.svg 2011 2012
אלישע לוי ישראלFlag of Israel.svg 2012 2015
ברק בכר ישראלFlag of Israel.svg 2015 -

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-1 במרץ 2016

מס' עמדה שם
1 ישראלFlag of Israel.svg שוער דודו גורש
2 ישראלFlag of Israel.svg מגן בן ביטון
3 ישראלFlag of Israel.svg מגן בן תורג'מן
4 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ מוסא טראבין
5 ישראלFlag of Israel.svg בלם שיר צדק
7 ישראלFlag of Israel.svg קשר מהראן ראדי
8 ישראלFlag of Israel.svg קשר ליאל סספורטס
9 ניגריהFlag of Nigeria.svg חלוץ אנתוני נוואקמה
10 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ אליניב ברדה (קפטן)
11 ישראלFlag of Israel.svg קשר מאור בוזגלו (קפטן 2)
12 רומניהFlag of Romania.svg קשר אובידיו הובאן
13 ישראלFlag of Israel.svg מגן אופיר דוידזאדה
מס' עמדה שם
14 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ בן שהר
15 ישראלFlag of Israel.svg קשר וובה ברואון
17 ישראלFlag of Israel.svg מגן מתן אוחיון
16 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ מוחמד גאדיר
19 ישראלFlag of Israel.svg קשר דן ביטון
20 ישראלFlag of Israel.svg בלם לואי טאהא
22 ישראלFlag of Israel.svg שוער רובי לבקוביץ'
24 ישראלFlag of Israel.svg קשר מאור מליקסון
25 ברזילFlag of Brazil.svg בלם ויליאם סוארס
28 ישראלFlag of Israel.svg קשר אור חביביאן
30 ניגריהFlag of Nigeria.svg קשר ג'ון אוגו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפועל באר שבע בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מומי (וייזל) הנגבי, בנגב בטוחים: ימיה "השחורים" של הפועל באר-שבע לא ישובו, דבר, 20 ביוני 1971
  2. ^ יצחק נחשון, באר-שבע רצה אחרי "האוטובוס הלאומי", מעריב, 10 בינואר 1964
  3. ^ אריה רפפורט, 40 שנות ספורט בנגב, הוצאה בחסות "כל-בי"
  4. ^ אופיר סער, פאטה מורגנה: 1974, השנה ששינתה את הפועל באר שבע, באתר nrg, ‏3 ביולי 2011
  5. ^ על פי ראיון עם אברהם נומה, חיים זלקאי, "נומה מפציץ", זמן כל-בי - מוסף קבוצת מעריב לאזור הדרום, 29 בנובמבר 2012, עמ' 47
  6. ^ אינטרטוטו, ארכיון‏
  7. ^ אריה רפפורט, "תמונה מדברת, הצוות של הפועל באר שבע שעשה את עונת 1984/85", "זמן כל-בי", 21 בפברואר 2013, עמ' 47
  8. ^ איזי עין דור, מכשולים הוסרו, אלונה ברקת רכשה את הפועל באר שבע, באתר ynet, ‏4 ביולי 2007
  9. ^ איזי עין דור, אלונה ברקת: "נחצה קו אדום, אעזוב בסוף העונה", באתר ynet‏, 1 במרץ 2010
  10. ^ יגאל ברמן, אלונה ברקת: אני נשארת בב"ש, האוהדים השתנו, באתר one, ‏2 במאי 2010
  11. ^ הפועל באר שבע העפילה לגמר גביע המדינה בכדורגל, באתר וואלה!, ‏29 באפריל 2015
  12. ^ ה-2:6 של מכבי: תוצאת הגמר הגבוהה ביותר מ-43, באתר one, ‏20 במאי 2015
  13. ^ "השלושה" - על שם שלושה עובדי מכתשים שנספו בתאונת עבודה בינואר 1968. על פי ראיון עם נעים ברזני, ממקימי הפועל "השלושה" באר שבע, ב"זמן הנגב", רשת מעריב, 3 בספטמבר 2010
  14. ^ אריה רפפורט, ההיסטוריון: כך פספסה באר שבע את אליפות הנוער, עיתון כלבי באתר nrg, ‏2 בדצמבר 2010
  15. ^ יגאל ברמן, הפועל באר שבע חזרה ללאומית, ברקת: שמחה גדולה, אתר one, ‏23 באפריל 2011
  16. ^ סטנקוביץ יאמן הפועל באר-שבע, מעריב, 20 במאי 1965
  17. ^ 17.0 17.1 אורי בינדר, באר-שבע: סיפור של הצלחה, דבר, 25 במאי 1975