הפועל באר שבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
הפועל באר שבע
LogoOfHBS.png
מידע כללי
כינוי הגמלים
תאריך ייסוד 1 במאי 1949[דרוש מקור]
אצטדיון אצטדיון טרנר, באר שבע
(תכולה: 16,126)
בעלי הקבוצה אלונה ברקת
מנכ"ל אסי רחמים
מאמן ברק בכר
ליגה ליגת העל
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

הפועל באר שבע הוא מועדון כדורגל ישראלי מהעיר באר שבע, המשחק בליגת העל הישראלית. המועדון הוקם בשנת 1949, ומאז 2007 הוא מנוהל על ידי אשת העסקים אלונה ברקת, שמכהנת כבעלי המועדון. המועדון כולל גם קבוצות נוער, נערים וילדים, ובתי ספר לכדורגל.

צבעי התלבושת הביתית הקבועה של המועדון הם אדום ולבן. עד שנת 1959 ערכה הקבוצה את משחקי הבית שלה באצטדיון שהיה ממוקם בעיר העתיקה בבאר שבע, ומשנת 1959 עד שנת 2015 שיחקה הקבוצה את משחקי הבית באצטדיון וסרמיל. החל מעונת 2015/2016 משחקת הקבוצה באצטדיון טרנר.

המועדון החל לזכות בתארים משנות ה-70. לאורך כל שנותיה זכתה הקבוצה בשלוש אליפויות, גביע מדינה אחד, שלושה גביעי טוטו (אחד בליגה הלאומית), שני גביעי אלוף האלופים (אחד בליגה השנייה) וגביע ליליאן אחד. כמו כן, באר שבע היא הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקה במפעל אירופאי, במשותף עם בית"ר ירושלים. בנוסף, באר שבע הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקה בגביע אופ"א, במשותף עם הפועל תל אביב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל באר שבע נוסדה בשנת 1949 על ידי זלמן כספי, אשר שיחק בעברו בהפועל רמת גן. כספי החל להקים בהדרגה מחלקה למציאת כישרונות צעירים במעברות האזור, על מנת לגבש סגל לקבוצה. לאחר גיבוש סגל השחקנים, הוקם מועדון הכדורגל באופן רשמי, כחלק מסניף "הפועל" המקומי "להתאגדות לתרבות גופנית", באפריל 1950.[1]

הקבוצה שיחקה לראשונה בהיסטוריה ב-1 במאי 1950, במסגרת משחק ידידות לרגל האחד במאי, במגרש שהיה ממוקם בעיר העתיקה, נגד הפועל מפלסים, שהורכבה מעולים מדרום אמריקה. המשחק הסתיים בניצחון 5–4 לבאר שבע משערים של מרכוס אברג'יל (צמד), הנרי לב (צמד) וברוך כהן.

באותה עת, שיחקה הקבוצה משחקי ידידות מול ארבעה מועדונים מליגה א', הראשונה דאז. באר שבע סיימה פעמיים בתוצאת תיקו, עם הפועל ראשון לציון והפועל פתח תקווה, מצמרת הליגה,[2] ומנגד, הפסידה פעמיים, להפועל תל אביב בתוצאה 7-0,[3] ולהפועל רמת-גן בתוצאה 3-0.[4] כמו כן, שיחקה נגד שלושה מועדונים מליגה ב', השנייה דאז, עם הכח תל אביב סיימה בתיקו 2-2,[5] להפועל כפר סבא הפסידה בתוצאה 5-2,[6] ואת הפועל רחובות ניצחה בתוצאה 1-0.[7] דרבי מקומי, מול מכבי באר שבע, נערך אף הוא באותה תקופה, והסתיים בתיקו 3-3.[8] השאפתנות של שחקני הפועל באר שבע גרמה לחוויה אדירה בעיר, ובכל משחק בבאר שבע הצטופפו מספר גדול של צופים מסביב למגרש.

בשנת 1952 הופסקה פעילותו הרשמית של המועדון, לאחר שהוחלט בהתאחדות כי המרחק הגאוגרפי אינו מאפשר את השתתפותו, אך בשנת 1954 נרשמה הקבוצה מחדש בהתאחדות לעונת 1954/1955 בליגה ג' מחוז הנגב, הליגה השלישית דאז.[9] את העונה סיימה במקום השביעי והאחרון במחוז הנגב עם ניצחון אחד מ-12 משחקים, 22 שערי חובה, ו-5 שערי זכות בלבד.

את עונת 1955/1956, תחת הדרכתו של יוסף עזרן, סיימה הקבוצה במקום הראשון בליגה ג' מחוז דרום, הליגה הרביעית דאז.[10] בעקבות כך נכנסה לשלב המבחנים עם הפועל רמלה, הפועל לוד, הפועל חולון והפועל יפו. במשחק המבחן האחרון והקובע נפגשו באר שבע ויפו ברחובות. באר שבע ניצחה את המשחק בתוצאה 0–5 משערים של מרדכי ביטון (שלושער), שמעון סבן ומסעוד (אשר) בן שאנן, ובעקבות הניצחון עלתה לליגה ב' מחוז דרום יחד עם הפועל רמלה.

את עונת 1956/1957, עדיין תחת הדרכתו של עזרן, סיימה הקבוצה במקום השביעי בליגה ב' מחוז דרום.[11]

בעונת 1957/1958 החליף לוניה דבורין את עזרן בעמדת האימון. באותה עונה עצרה ההתאחדות לכדורגל את כל הליגות מתחת לליגה הראשונה לקראת סופן, כשבאר שבע במקום השני שמוביל לשלב המבחנים לליגה א', בעקבות חשדות לקבלת שוחד והטיות משחקים, בגינן הוקפאו כל העולות והיורדות בליגות אלה לעונה זו. בסיום העונה הגיעה הקבוצה לגמר "גביע ההתאחדות לכדורגל", אך הפסידה בו להפועל טבריה בתוצאה 7-1.[12]

בעונת 1958/1959, תחת הדרכתו של לוניה דבורין, סיימה הקבוצה במקום השני בליגה ב' מחוז דרום, והעפילה לליגת משחקי מבחן בת שלושה מחזורים, יחד עם הפועל נתניה שסיימה במקום השני בליגה ב' מחוז צפון, ושתי האחרונות בליגה א' (השנייה דאז), מכבי שעריים והפועל עפולה.[13] במשחק המבחן הראשון הפסידה באר שבע להפועל עפולה בתוצאה 0–5, בעקבותיו התפטר דבורין מאימון הקבוצה. באר שבע החליטה להזעיק את ג'ק גיבונס, שבתקופתו בארץ שימש כמאמן נבחרת ישראל והפועל פתח תקווה, קבוצה שזכתה באותה תקופה בחמש אליפויות רצופות.[14] במשחק המבחן השני נפגשו הפועל באר שבע ומכבי שעריים במגרש בגבעתיים, ובו ניצחה באר שבע בתוצאה 0–2, משערים של מרדכי ביטון בדקה התשיעית ודוד קופמן בדקה ה-70.[15] המשחק המכריע שוחק מול הפועל נתניה באצטדיונה של מכבי רחובות, לעיני 3,500 צופים, רובם מבאר שבע. בדקה החמישית עלתה הפועל נתניה ליתרון, אך שערים של יהושע פרידמן בדקה ה-22 ומרכוס אברג'יל בדקה ה-36 עשו מהפך והעלו את באר שבע לליגה א'.[16]

סגל הקבוצה של אותה עונה כלל בין היתר את השוערים דוד גונן ומשה מלאך, את הבלם פרג'י מימון, את המגנים אנדרה כהן, ג'לברט בן דוד ו'פיפי' נחשון, את המגנים-קשרים דוד קופמן ושלמה לוי, את הקשרים מרדכי ביטון (בית-און), מרכוס אברג'יל, שמעון סבן ומסעוד (אשר) בן שאנן, ואת הקשרים-חלוצים יהושע פרידמן ויוסף אלקסלסי.

שנות השישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1959/1960 החל לאמן את הקבוצה כמאמן-שחקן יחיאל מור, בלם הפועל רמת גן ונבחרת ב' של ישראל, כשהוא בסה"כ בן 27.[17] תחת הדרכתו סיימה הקבוצה במקום התשיעי בליגה א'. באותה עונה עברה הקבוצה לשחק על מגרש דשא באצטדיון העירוני בבאר שבע.

לקראת עונת 1960/1961 ערכה לראשונה משחק מול קבוצה בינלאומית, כשאירחה את אנורתוסיס פמגוסטה הקפריסאית למשחק ידידות, אשר הסתיים בהפסד 2-1.[18]

את שנות השישים פתחה באר שבע ללא יומרות מרחיקות לכת כמו עלייה לליגה הראשונה, כך סיימה את עונת 1960/1961 במקום התשיעי שוב. אך בעונת 1961/1962 החליטו במועדון למנות מאמן זר בדמותו של רוברט שרף, שרף היה השחקן היהודי היחידי ששיחק באותה עת בנבחרת טורקיה. לאחר חמישה מחזורים נותרה באר שבע ללא נקודות, ובמועדון החליטו לפטר את רוברט שרף ולהזעיק את המאמן יחיאל מור, מששב מור לעמדת המאמן הראתה הקבוצה שיפור ניכר, וההצלחות לא איחרו להגיע. באותה עונה הגיעה הקבוצה למעמד חצי גמר גביע המדינה לראשונה בהיסטוריה, כשהיא בליגה השנייה, לאחר שניצחה בשמינית הגמר את הפועל רמלה מליגה א' בתוצאה 1–2 משני שערים של ג'קי דקל,[19] ברבע גמר את הפועל תל אביב בתוצאה 1–3 במשחק סנסציוני משערים של דקל ומוריס הנגבי,[20] והודחה על ידי מכבי תל אביב בחצי גמר לאחר הפסד בתוצאה 3-0.[21]

בעונת 1963/1964 חולקה הליגה לשני מחוזות - צפון ודרום, באר שבע סיימה כ"אלופת החורף" בליגה א' מחוז דרום,[22] אך נחלשה עם התקדמותה של העונה. באר שבע נאבקה עם בית"ר תל אביב על העלייה לליגה הלאומית במחוז דרום. לקראת סוף העונה אירחה הפועל רמלה את באר שבע באצטדיונה החדש, רמלה עלתה ליתרון 0–1, אך לאחר דקות אחדות באר שבע השוותה. לקראת סוף המשחק פסק השופט בעיטות עונשין מ-11 מטר לטובת באר שבע, טרם שחקן באר שבע ניגש לבעיטת העונשין, התחוללה תקרית אלימה כשאנשי הפועל רמלה ניסו לתקוף את אנשי באר שבע, תקרית זאת נבעה עקב התבוסה הקשה 0–9 לבאר שבע בעונה הקודמת. בהתאחדות הוחלט להעניש את הפועל רמלה ולהעניק ניצחון טכני לבאר שבע. בעקבות ההחלטה, נטען בבאר שבע שהפועל רמלה לא שיחקה באופן ספורטיבי נגד בית"ר תל אביב, היריבה הישירה על התואר, ובסוף העונה עלתה בית"ר תל אביב בזכות הפרש שערים טוב יותר.[23]

בעונת 1964/1965 מונה סלבקו מילושביץ' היוגוסלבי לאימון הקבוצה. במחזור הראשון יצאה באר שבע למשחק חוץ מול הפועל רמלה, כשהמשחק נגמר בניצחון מוחץ 0–6 לטובת באר שבע. במשך העונה נאבקה באר שבע עם בית"ר רמלה ובית"ר ירושלים על העלייה לליגה הלאומית, ולבסוף סיימה במקום הראשון בליגה א' מחוז דרום, בפער של תשע נקודות מהמקום השני - בית"ר ירושלים, והעפילה לליגה הלאומית לראשונה בתולדותיה.[24] בנוסף הגיעה הקבוצה עד לרבע גמר גביע המדינה, כשהיא מנצחת בשמינית הגמר את הפיינליסטית וסגנית מחזיקת הגביע של העונה הקודמת הפועל חיפה מהליגה הלאומית בתוצאה 1–2 לאחר הארכה משערים של שמואל אדמון וחיים כהן,[25] ומפסידה ברבע הגמר לאחר הארכה להפועל תל אביב מהליגה הלאומית בתוצאה 4-2.[26]

סגל הקבוצה ההיסטורית של אותה עונה כלל בין היתר שחקני בית בולטים בהם השוער משה מלאך, הבלם יעקב (ג'קי) דקל, המגן מוריס שחלב, המגן חיים יהודה, המגן-קשר 'פיפי' נחשון, המגן-קשר שלמה לוי, המגן-קשר מרדכי נידם (נדן), המגן-קשר מוריס הנגבי, הקשר אליהו עופר, הקשר-חלוץ אברהם נומה והקשר-חלוץ שמואל אדמון, כמו גם שחקני רכש בולטים בהם הקשר-חלוץ אהרון קול צבר שהגיע לקבוצה מהפועל גת ב-1962, המגן-קשר-חלוץ חיים כהן שהגיע מהפועל מרחבים ב-1962 והיה למלך השערים של הקבוצה עם 20 שערים בליגה בעונת העלייה, המגן רחמים מי-מרום שהגיע ממכבי ירושלים ב-1963 והקשר משה גור-נס שהגיע ממכבי נתניה ב-1964.

הצלחתו של סלבקו מילושביץ' להעפיל עם באר שבע לליגה העליונה, העניקה קרדיט למאמנים יוגוסלבים, ובעונת 1965/1966 החליטו במועדון למנות את סלבוליו סטנקוביץ' לאימון הקבוצה.[27] הקבוצה נפרדה משוערה הוותיק משה מלאך שעבר לבית"ר באר שבע, כמו גם מהמגן-קשר 'פיפי' נחשון ומהמגן-קשר שלמה לוי. מנגד, הפך שוער המשנה מהעונה החולפת יעקב דהן לשוער הראשון של הקבוצה, ובנוסף צורף לקבוצה הקשר-חלוץ יצחק גוזלן שהגיע מהפועל אופקים. באותה עונה, המשחקים שתוכננו היו בשיטת בית-חוץ. את משחקה הראשון שיחקה באר שבע בבית מול הפועל פתח תקווה, כשידה של הפועל פתח תקווה על העליונה. כאשר במשחק ה"גומלין", באר שבע הפתיעה וניצחה 0–1. בעונה זו באר שבע הבטיחה את הישארותה רק במחזור האחרון, כשניצחה בבית 0–4 את מכבי נתניה במשחק הגומלין, וסיימה במקום ה-13 בליגה.

לפני העונה הבאה החליטו בהתאחדות שהעונה תימשך שנתיים. בטרום עונת 1966/1968 מונה שוב יחיאל מור למאמן הקבוצה.[28] הקבוצה נפרדה מהקשר משה גור-נס שנאלץ לפרוש עקב פציעה טורדנית. מנגד, צירפה הקבוצה לשורותיה כשוער שני את אברהם בן עמי מבית"ר באר שבע, ובנוסף צירפה את שחקן הנוער והקשר ההתקפי מאיר ברד. במהלך הסיבוב הראשון ניצחה באר שבע 0–2 את מכבי תל אביב מצמד של השחקן הצעיר מאיר ברד, לעיני יותר מ-8 אלף צופים. העונה נפתחה בצורה מצוינת עבור הפועל באר שבע, שהשיגה את המקום הראשון לאחר 12 מחזורים, והמשיכה להתברג בצמרת הליגה הלאומית עד לסיום החלק הראשון של העונה הכפולה, אותו סיימה כשהיא ממוקמת במקום הרביעי בטבלה. בחלקה השני של העונה צורף לקבוצה שחקן הנוער והקשר השמאלי רפי אליהו, שערך את הופעתו הראשונה בבוגרים ב-16 בדצמבר 1967, כשהוא בן 16 ו-7 חודשים, במשחק מול מכבי תל אביב באצטדיון המכביה, כשבמהלך המשחק כבש אליהו שער בכורה בקריירה, ועזר לבאר שבע לנצח את תל אביב בתוצאה 0–3. בהמשך העונה לא הצליחה הקבוצה לשמור על מקומה בצמרת, וסיימה אותה כשהיא במקום התשיעי בטבלה. עם זאת, זכה שחקנה של באר שבע אברהם נומה בתואר כדורגלן העונה בישראל.[29]

בסוף העונה מונה לאימון הקבוצה המאמן היוגוסלבי סלבוליו סטפנוביץ',[30] והוא המשיך לאמן גם בתחילת עונת 1968/69. כמו כן צורף לקבוצה הקשר-חלוץ אשר שלגי מבית"ר באר שבע.[31] בנוסף צורף קשר קבוצת הנוער אפרים צבי והבלם סידני נקש. בדצמבר שחררה הקבוצה להפועל שדרות את המגן הוותיק מוריס שחלב. כמו כן, שחררה את המגן-קשר הוותיק מרדכי נידם. באר שבע הפגינה יכולת רעה בתחילת העונה ונקלעה למקומות האחרונים בליגה. משום כך, הזעיקה ההנהלה את מאמנה לשעבר של הקבוצה, לוניה דבורין, כדי שישמש כמנהל מקצועי של הקבוצה, ויעזור למאמן להוציא את העגלה מהבוץ.[32] אולם משגם זה לא עזר, פוטר סטפנוביץ' לאחר המחזור ה-16, ובמקומו מונה מאמנה של הפועל לוד מליגה א' - משה ליטבק.[33] הקבוצה תחת הדרכתו של ליטבק הצליחה לסיים במקום ה-14 ולהישאר בליגה. בנוסף, הגיעה הקבוצה לרבע גמר גביע המדינה לאחר ניצחון 1–2 על מחזיקת הגביע של העונה הקודמת בני יהודה תל אביב בשמינית הגמר משערים של יצחק גוזלן ואליהו עופר.[34] ברבע הגמר הפסידה באר-שבע למכבי שעריים בתוצאה 2–3.

שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוכת אלוף האלופים לליגה השנייה 1970/71

בעונת 1969/1970 מונה לאימון הקבוצה אברהם מנצ'ל, שחקן עבר במכבי חיפה ונבחרת ישראל. הקבוצה שחררה את המגן הוותיק רחמים מי-מרום, את המגן-קשר הוותיק מוריס הנגבי, וגם את הקשר-חלוץ הוותיק אהרון קול-צבר שעבר להפועל אשקלון. מנגד, צורפו לקבוצה שחקני הנוער החלוץ משה מימון והבלם אלון בן דור, שזכו באליפות הנוער עם הפועל באר שבע שנה קודם לכן, ושחקן הרכש מהפועל תל אביב הקשר-חלוץ דניאל דניאלי. בנוסף, הפך שוער המשנה אברהם בן עמי לשוערה הראשון של הקבוצה. בעונה זו מיעטה הקבוצה להבקיע שערים, כשהיא מסיימת עם 24 שערי זכות בלבד, והרבתה לספוג, כשהיא מסיימת עם 49 שערים לחובתה. את העונה סיימה הקבוצה במקום ה-16 והאחרון בטבלה, וירדה לליגה א' אחרי חמש שנים בליגה הלאומית.[35]

בעונת 1970/1971 שב לאימון הקבוצה המאמן משה ליטבק.[36] הקבוצה נפרדה מחלוצה יצחק גוזלן שנכנס לשנת הסגר. מנגד, שב לשחק השוער יעקב דהן לאחר שנה של הפסקת פעילות. באותה עונה החלו הצעירים בקבוצה, בהם אליהו, צבי, נקש ובן דור, לקבל יותר דקות משחק בהרכב מבעבר. בסיום העונה שבה הקבוצה לליגה העליונה מהמקום הראשון בליגה א' מחוז דרום, בפער של 14 נקודות מהשנייה הפועל יהוד, כשמאיר ברד משמש כמלך השערים של הקבוצה עם 19 כיבושים, סגנו דניאל דניאלי מסיים עם 16 כיבושים, והשלישי אפרים צבי עם 14 כיבושים. בסוף העונה נפגשו באר שבע, אלופת ליגה א' דרום, מול אלופת ליגה א' צפון, מכבי יפו, למשחק גמר במסגרת אלוף האלופים לליגה השנייה. המשחק נמשך מעבר להארכה והסתיים בניצחון של באר שבע בפנדלים.

ליטבק נשאר כמאמן הקבוצה גם בעונת 1971/1972. הקבוצה נפרדה מהבלם סידני נקש. מנגד שב לקבוצה מהסגר החלוץ יצחק גוזלן, ובנוסף צורף לעונה אחת השוער הוותיק יאיר נוסובסקי מהפועל כפר סבא, ששיחק לסירוגין במקומו של יעקב דהן. כמו כן, צורפו מקבוצת הנוער הבלם-מגן רוברט אלבז, הקשר-חלוץ דיוויס יהב, וממכבי באר שבע צורף הקשר יעקב פולברניס. בתום שליש ממשחקי הליגה התברגה באר שבע בצמרת, כשמאיר ברד משמש כמלך שערי הקבוצה, אך פציעה של ברד והסתכסכות שלו עם המועדון, שהובילו לתקופת היעדרות ארוכה, כמו גם הסתכסכות של רפי אליהו עם המועדון, הביאו למיעוט בכיבוש שערים ודרדרו את באר-שבע לתחתית הליגה. גם חזרתם של ברד ואליהו כעבור כחודשיים לא שינתה את היכולת הרעה, והקבוצה סיימה לבסוף במקום ה-12 בטבלה, עם 25 שערי זכות בלבד, כשברד מסיים את העונה כמלך שערי הקבוצה עם 10 כיבושים.

באותה עונה נפגשה הקבוצה למשחק ידידות עם אסטון וילה, קבוצה מצמרת הליגה האנגלית השלישית דאז, וניצחה אותה בתוצאה 2-1.[37]

בעונת 1972/1973 מונה אלי פוקס לאימון הקבוצה. הקבוצה נפרדה מחלוצה הוותיק שמואל אדמון, שעבר להפועל רמת גן, מהחלוץ יצחק גוזלן שעבר למכבי תל אביב ומהחלוץ אשר שלגי. מנגד, לקבוצה צורפו הבלם שלמה בן דוד מנתיבות, החלוץ שלום אביטן מבית"ר באר שבע,[38] וצבי גוזמן מהפועל יהוד שהגיע לעונה אחת, שימש כשוער שני, ושיחק מספר משחקים בעונה. הקבוצה פתחה בתחתית, אך השתפרה עם התקדמות העונה, הצליחה לשמור על מקומה בצמרת, וסיימה את העונה כשהיא במקום החמישי בטבלה, המיקום הטוב בתולדותיה עד אותה עת, כשאברהם נומה משמש כמלך השערים עם 14 כיבושים.

בעונת 1973/1974 המשיכה הקבוצה עם אלי פוקס בעמדת המאמן. בו זמנית שחררה הקבוצה את החלוץ דניאלי דניאלי, את הבלם הוותיק ג'קי דקל, שעבר להפועל דימונה, ומכרה את השוער הוותיק יעקב דהן להפועל עכו. במקומו של דהן צירפה הקבוצה את השוער רוני מוסקוביץ' מהפועל מרמורק, שהחליפו בתור השוער הראשון של הקבוצה. כמו כן, שחררה הקבוצה את החלוץ שלום אביטן, לאחר עונת בכורה בה פתח כשחקן הרכב וסיים כשחקן מחליף, וצירפה לקבוצה את חלוץ הנוער, ולימים המגן הימני, אורי בנימין, את קשר הנוער, ולימים המגן השמאלי, יעקב כהן, את שחקן הפועל אופקים וקשר הנוער של הקבוצה בעברו אפרים אביגדור, כמו גם את קשר הנוער משה אבוגזיר. את העונה פתחה הקבוצה בצורה לא טובה, ובתום 18 מחזורים התמקמה במקום ה-14 בליגה, אך עם התקדמות הליגה הצליחה להשתפר, ולסיים את העונה במקום השביעי בטבלה. בנוסף, הגיעה הקבוצה שוב לרבע גמר גביע המדינה, לאחר ניצחון על מכבי הרצליה מליגת המשנה בשני משחקי שמינית הגמר בתוצאה 2–9 בחישוב הכללי (4-1 בבית ו-1–5 בחוץ). ברבע הגמר הפסידה להפועל פתח תקווה בתוצאה 1–3 בחישוב הכללי (הפסד 0–2 בחוץ, ותיקו 1-1 בבית).[39]

אליפות ראשונה
שחקני באר שבע מהאליפות הראשונה
חגיגות האליפות הראשונה עונת 1974/1975

בעונת 1974/1975 מונה אמציה לבקוביץ' למאמן הקבוצה כאשר הוא בן 37, ונחשב למאמן צעיר ביחס למאמנים הבכירים והמובילים בארץ. אמציה לבקוביץ' היה המאמן הראשון שהחדיר את סגנון המשחק של המגנים התוקפים בארץ, סגנון אשר נלקח מהכדורגל הגרמני. בטרום העונה החליט לבקוביץ' לנפות שחקנים ותיקים בעמדות ההגנה, בהם שחקן הכלבו הוותיק חיים כהן,[40] ולשלב שחקנים צעירים, בהם אורי בנימין בן ה-20 כמגן ימני ויעקב כהן בן ה-18 כמגן שמאלי. לסגל הקבוצה צורף קשר-חלוץ הנוער, ואחיו הצעיר של אפרים צבי, עובדיה צבי, ושוער הנוער אבנר מסיקה כשוער שני. סגל הקבוצה היה מהצעירים בליגה, וכלל בתוכו רק ארבעה שחקנים שעברו את גיל 25 - מוסקוביץ', יהודה, נומה ועופר. באר שבע התחילה את העונה עם שלושה ניצחונות על בית"ר תל אביב, מכבי פתח תקווה, ועל האלופה היוצאת מכבי נתניה, וכל זאת מבלי לספוג ולו שער אחד. השער הראשון לחובתה, והפסדה הראשון של הקבוצה, הגיעו במחזור הרביעי, כשנוצחה על ידי בית"ר ירושלים בתוצאה 0–1, כשאת השער לחובתה כובש שחקנה לשעבר שלום אביטן.[41] במחזור השישי הפסידה בפעם השנייה, בתוצאה 0–1 למכבי תל אביב משער של אורי סלימאן, וירדה למקום השישי.[42]

במחזור התשיעי שבה באר שבע למקום הראשון, לאחר ניצחון 1–2 על המוליכה דאז הפועל חיפה משערים של נומה ופולברניס,[43] אך איבדה אותו וירדה למקום החמישי כבר לאחר המחזור הבא, כשהפסידה 1–2 להפועל ירושלים. בתום המחזור ה-15, אמצע העונה, הצליחה באר שבע להיחלץ מהמקום החמישי ולעלות לשלישי בעקבות ניצחון חוץ 1–2 על בני יהודה תל אביב משערים של נומה ופולברניס.[44] במחזור הבא עלתה למקום השני לאחר ניצחון חוץ נוסף, הפעם על הפועל חיפה, בתוצאה 0–1 משער של אפרים צבי.[45]

במחזור ה-21 טיפסה שוב באר שבע למקום הראשון, לאחר ניצחון 0–1 על הפועל כפר סבא משער של אברהם נומה,[46] ובמחזור ה-26 הגדילה את הפער מהשנייה מכבי נתניה עד כדי 4 נקודות, לאחר ניצחון 0–1 על בית"ר ירושלים משער של אורי בנימין.[47] בשלב זה השיגה נתניה שני ניצחונות, בעוד באר שבע השיגה תיקו עם שמשון תל אביב והפסד למכבי תל אביב.

האליפות הוכרעה במחזור ה-29, מחזור לפני סיום העונה. באר שבע שיחקה מול מכבי יפו, כאשר נקודה אחת מפרידה בינה לבין מכבי נתניה מהמקום השני. במשחק ניצחה באר שבע את מכבי יפו בתוצאה 0–1, משער שנכבש בדקה ה-36 מנגיחה של אפרים צבי להרמת קרן משמאל של אליהו עופר,[48] בעוד מכבי נתניה הפסידה במשחקה המכריע באצטדיון קריית חיים 3-1 להפועל חיפה. לפיכך הוכרזה הפועל באר שבע באופן רשמי כאלופת המדינה בכדורגל לראשונה בתולדותיה, כשאפרים צבי משמש כמלך השערים של הקבוצה עם 10 כיבושים, ואורי בנימין זוכה בתואר כדורגלן העונה בישראל.[49][50]

Cquote2.svg

נראה לי שבאר שבע בדרך לזכייה באליפות, יש להם סיכויים פנטסטיים לעשות זאת.

באר שבע בנויה על כושר גופני טוב, על חילופי מקומות ועל תנועה מתמדת במגרש, כאשר מספר רב של שחקנים מגן וגם תוקף.

בהשוואה לכדורגל בארץ, נראה לי שהם מציגים כדורגל מודרני, קשה לשמור על שחקני באר שבע.

Cquote3.svg
– שלמה שרף - ארבעים שנות ספורט בנגב

השחקנים הבולטים באותה העונה היו השוער רוני מוסקוביץ', המגנים אורי בנימין ויעקב כהן, הבלמים אלון בן דור, רוברט אלבז ושלמה בן דוד, הקשרים רפי אליהו, מאיר ברד, משה אבוגזיר, אליהו עופר ואפרים צבי, והחלוץ אברהם נומה. בנוסף הופיעו גם הקשר-חלוץ יעקב פולברניס, המגן חיים יהודה, הקשר משה מימון, הקשר-חלוץ דיוויס יהב והקשר-חלוץ עובדיה צבי. למעט מוסקוביץ' שהגיע ממרמורק, שלמה בן דוד שהגיע מנתיבות, ויעקב פולברניס שהגיע ממכבי באר שבע, כל שחקני הסגל שזכו באליפות היו שחקנים שגדלו במועדון.

בטרום עונת 1975/1976 השתתפה הקבוצה באלוף האלופים לראשונה בתולדותיה, במשחק פגשה את מחזיקת הגביע הפועל כפר סבא, ובתום 90 דקות ניצחה באר שבע בתוצאה 1–2, משערים של ברד ואביטן, וזכתה בתואר.[51]

האליפות השנייה

בעונת 1975/1976 הוחזר לקבוצה שלום אביטן, אשר שיחק במועדון בעונת 1972/1973. מנגד, שוחרר המגן הוותיק חיים יהודה. באר שבע פתחה את הליגה בצורה מאכזבת כאשר סיימה פעמיים בתיקו בשני המחזורים הראשונים, במפגשים נגד מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים, אולם במחזורים הבאים השתפרה, וכבר במחזור החמישי התמקמה לראשונה בעונה זו במקום הראשון בטבלה. הפסדה הראשון הגיע במחזור העשירי, כשנוצחה 0–1 על ידי קבוצת התחתית של הפועל תל אביב משער בנגיחה של מיכאל לפרדון.[52] מחזור לאחר מכן, בעקבות תיקו מאופס עם הכח רמת גן, ירדה למקום השלישי.

במחזור ה-15 שבה למקום הראשון לאחר ניצחון 0–1 על הפועל פתח תקווה משער של שלום אביטן. זה לא החזיק מעמד זמן רב, כשכבר במחזור הבא הובסה 1–4 על ידי מכבי נתניה וירדה למקום השני, אך מחזור לאחר מכן שבה באר שבע למקום הראשון לאחר שניצחה 2–4 את שמשון תל אביב משערים של עופר (פנדל), רפי אליהו, אביטן וברד.[53] במחזור ה-19 ירדה הקבוצה שוב למקום השני, אך חזרה אליו במחזור הבא לאחר ניצחון 0–1 על מכבי תל אביב משער של אביטן, וביססה את מקומה לאחר ניצחון 0–2 במחזור ה-21 על השנייה בטבלה דאז בית"ר ירושלים משערים של ברד ועובדיה צבי.[54]

לאחר המחזור ה-22 הגדילה את הפער בפסגה לחמש נקודות מהשנייה בית"ר ירושלים לאחר ניצחון 1–3 על מכבי רמת עמידר משערים של רפי אליהו, אביטן ואפרים צבי. מחזור לאחר מכן, קטן הפער ל-3 נקודות בעקבות הפסד 0–1 להפועל חיפה משער של בני אלון.

לאחר המחזור ה-26 הגדילה שנית באר שעב את הפער בפסגה לחמש נקודות, הפעם מהפועל ירושלים, שהחליפה את בית"ר במקום השני, לאחר ניצחון 0–1 על מכבי פתח תקווה משער עצמי, אך באר שבע לא השכילה לשמור על פער זה, הפסידה 0–1 להכח רמת גן, והפער צומצם לארבע נקודות. לאחר תיקו מאופס עם הפועל פתח תקווה וניצחון של בית"ר במחזור ה-30 הצטמצם הפער בפסגה לשלוש נקודות מהקבוצה הישנה-חדשה במקום השני, בית"ר ירושלים, ולאחר תיקו מאופס נוסף של באר שבע, הפעם עם מכבי נתניה וניצחון של בית"ר במחזור ה-31 צומצם הפער עד כדי שתי נקודות. מצב זה נשמר עד למחזור האחרון. במחזור הנעילה פגשה באר שבע שוב את מכבי יפו למשחק מכריע, כשהפעם נלחמה יפו נגד הירידה. מכבי יפו הייתה חייבת לנצח על מנת להישאר בליגה, בעוד באר שבע הייתה חייבת שלא להפסיד על מנת לזכות באליפות. מנגד, פגשה בית"ר ירושלים את מכבי תל אביב, שנלחמה גם היא נגד הירידה, והייתה חייבת לנצח.

במשחק המכריע אירחה באר שבע את מכבי יפו במגרשה הביתי לעיני 14,000 צופים. בדקה ה-17 פסק השופט על בעיטת עונשין מ-11 מטר לטובת מכבי יפו לאחר ששחקנה של יפו משה אוננה הוכשל ברחבה על ידי שוער באר שבע רוני מוסקוביץ'. שחקן יפו, אברהם ארואטי, ניגש לבעיטה, והעלה את מכבי יפו ליתרון 0–1. בדקה ה-50 של המשחק פסק השופט שוב על בעיטת עונשין מ-11 מטר, הפעם לטובת באר שבע, לאחר שקשרה של באר שבע משה אבוגזיר הוכשל ברחבה על ידי אלברט לוי מיפו. לבעיטה ניגש אליהו עופר, מומחה בעיטות העונשין מ-11 מטר של הקבוצה, אך הוא בעט לקורה הימנית. באר שבע המשיכה לתקוף את שערה של יפו, אך לא הצליחה לכבוש. בדקה ה-79 הייתה לבאר שבע הזדמנות נוספת כשאפרים צבי קיבל כדור משלום אביטן ונגח אותו למשקוף. המשחק נגמר בהפסד ליפו בתוצאה 0–1. באצטדיון חיכו השחקנים והאוהדים לסיום המשחק בין בית"ר ירושלים למכבי תל אביב, ולאחר שהודיעו שירושלים הפסידה 2–3 לתל אביב, התחילו חגיגות האליפות השנייה ברציפות של באר שבע.[55] שלום אביטן סיים את העונה כמלך השערים של הקבוצה עם 11 כיבושים.

Cquote2.svg

הצגנו רק חמישים אחוז מהיכולת שלנו העונה.

אבל כמו קבוצה אלופה, היודעת לא להפסיד גם כשהיא אינה בשיא כושרה ידענו להתעלות ולהוכיח יציבות במשחקים מכריעים.

מסיבה זו, זכינו בצדק באליפות .

Cquote3.svg
– אלון בן דור - ארבעים שנות ספורט בנגב

בטרום עונת 1976/1977 היו הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים הקבוצות הראשונות בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקו במפעל אירופאי, גביע האינטרטוטו. באר שבע הוגרלה לבית ב' וקיימה שישה משחקים בשיטת "בית-חוץ" נגד הקבוצות קוגה מדנמרק, הרטה ברלין מגרמניה וסטנדרד ליאז' מבלגיה. על מנת להתחזק במאבקים מול הקבוצות הללו שאלה באר שבע את שרגא טופולנסקי ממכבי נתניה, אריה בז'רנו מהפועל תל אביב, יוחנן וולך מהפועל חיפה וישראל פוגל מהפועל כפר סבא. מאזן הקבוצה במפעל היה ניצחון אחד, בתוצאה 1–2 על קוגה הדנית באצטדיון וסרמיל משני שערים של אברהם נומה,[56] שלוש תוצאות תיקו, 0-0 בבית מול ליאז', 3-3 בבית מול הרטה ברלין ו-1-1 בחוץ מול קוגה, ושני הפסדים, 5-1 בחוץ מול הרטה ברלין ו-1–3 בחוץ מול ליאז'.

בהמשך, השתתפה באר שבע עונה שנייה ברציפות באלוף האלופים, ופגשה את מחזיקת הגביע בית"ר ירושלים, אך הפעם הפסידה 2–3 בתום הארכה, ולא זכתה בתואר.[57]

בעונה זו כמעט הפכה הפועל באר שבע לאלופה מכהנת ראשונה שיורדת ליגה. תחת הדרכתו של אלי פוקס, ששב לאימון הקבוצה, פתחה באר שבע רע את העונה ונקלעה לתחתית. בעקבות כך, לאחר 16 מחזורים התפטר פוקס מאימון הקבוצה, ואליהו עופר, שפרש מפעילות סדירה כשחקן במהלך העונה ושימש גם כעוזרו של פוקס, נקרא לתפקיד המאמן.[58] הקבוצה דשדשה מחזורים רבים, מיעטה לכבוש, ושלושה מחזורים לפני סיום העונה נפגשה בבית, כשהיא מתחת לקו האדום, עם מכבי פתח תקווה מהמקום האחרון. את המשחק ניצחה באר שבע בתוצאה 0–2 משערים של שלום אביטן ואלון בן דור, ועלתה לראשונה מזה שבועות רבים מעל לקו האדום.[59] שני מחזורים לסיום העונה נפגשה בחוץ עם מכבי חיפה מהמקום ה-13 למשחק הישרדות כשרק הפרש שערים עדיף מציב את באר שבע במקום ה-12. המשחק הוכרע בתוצאה 0–1 לטובת באר שבע משערו של מאיר ברד.[60] בעקבות כך הצליחה באר שבע לסיים במקום ה-13, ואילו יריבתה מכבי חיפה ירדה לבסוף לליגה השנייה. בנוסף, הגיעה הקבוצה שוב לרבע גמר גביע המדינה, לאחר שניצחה בשמינית את מכבי חיפה בתוצאה 0–2 משני שערים של מאיר ברד.[61] ברבע פגשה את בית"ר תל אביב והפסידה לה בתוצאה 3-0.[62]

לקראת עונת 1977/1978 המשיכה הקבוצה עם אליהו עופר בעמדת המאמן. הקבוצה נפרדה מהקשר מאיר ברד שעבר להפועל חיפה, ומהבלם שלמה בן דוד ומהקשר משה מימון ששוחררו מהקבוצה. מנגד, צירפה הקבוצה את הקשר-בלם חיים פרנקו מהפועל תל אביב והחלוץ ויקטור סרוסי מהפועל חדרה. בנוסף, צירפה הקבוצה כשוער שני את מריו זוכוביצקי שעלה זמן קצר לפני כן מארגנטינה ושיחק בצ'קריטה ג'וניורס. הקבוצה הציגה יכולת התקפית טובה מאוד לאורך כל העונה, בניצוחם של מלך השערים שלה שלום אביטן, עם 12 שערים, סגנו ויקטור סרוסי, עם 10 שערים, ואפרים צבי, אך לצד זאת הציגה יכולת הגנתית פחות טובה. באר שבע סיימה את העונה כשהיא במקום החמישי בטבלה ועם 43 שערי זכות, מספר שערי הזכות השלישי בגובהו בליגה באותה עונה, והמספר הגבוה ביותר בעונה אחת בתולדותיה של הקבוצה בליגה הראשונה עד אז (זאת מבלי להחשיב את העונה הכפולה של 1966/1968, בה הובקעו 71 שערים), ועם הפרש השערים הטוב ביותר מאז עונת האליפות האחרונה (1975/1976).

לקראת עונת 1978/79 המשיכה הקבוצה עונה נוספת עם עופר על הקווים. הקבוצה נפרדה מויקטור סרוסי שעזב להפועל פתח תקווה, ממגנה יעקב כהן שנכנס לשנת הסגר, ומהבלם הוותיק שלה רוברט אלבז. מנגד שב לקבוצה מאיר ברד ובנוסף, צורפו לסגל הקבוצה החלוץ אבי גולדר ממכבי פתח תקווה, ושחקני הנוער הבלם שלמה אילוז, הקשר-מגן אלברט קדוש, הקשר ראובן סולטן ולקראת סוף העונה גם החלוץ אלי ויצמן. כחודש מפתיחת העונה, נפרדה הקבוצה גם מחלוצה הוותיק אברהם נומה, שעבר לשחק בבית"ר באר שבע.[63] את העונה סיימה הקבוצה במקום התשיעי. בנוסף, הגיעה בפעם השישית בתולדותיה למעמד רבע גמר גביע המדינה, לאחר ניצחון 1–2 על הפועל כפר סבא בשמינית הגמר משערים של אורי בנימין ויעקב פולברניס.[64] ברבע הגמר הפסידה לבית"ר תל אביב בתוצאה 0–3 בתום בעיטות הכרעה מ-11 מטר.[65]

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1979/1980 שב אמציה לבקוביץ' לאימון הקבוצה.[66] הקבוצה נפרדה מהחלוץ אבי גולדר שעבר לבית"ר תל אביב ומהחלוץ המחליף יעקב פולברניס שעבר להפועל דימונה. מנגד שב לקבוצה משנת הסגר המגן השמאלי יעקב כהן, ובנוסף צירפה הקבוצה את הבלם אפרים דוידי ממכבי באר שבע ואת החלוץ דני איפרגן מהפועל דימונה, כמו גם את הקשר חיים בן שאנן שגדל בהפועל באר שבע וחזר משנת השאלה בהפועל קריית אונו. פתיחת העונה של הקבוצה הייתה רעה, עם הפסדים להכח רמת גן, מכבי תל אביב, הפועל כפר סבא ובית"ר תל אביב, ותיקו עם בית"ר ירושלים ושמשון תל אביב, שהובילו אותה למקום ה-16 והאחרון בליגה.

במחזור השביעי שינה לבקוביץ' את ההרכב, הוא החליף את השוער מוסקוביץ' בזוכוביצקי, ואת הבלם הוותיק אלון בן דור בחיים פרנקו, שהורכב לצידו של בלם ההרכב שלמה אילוז. במשחק במחזור זה נחלצה הקבוצה מהמקום האחרון עם ניצחון 0–4 על מכבי פתח תקווה,[67] והמשיכה להתאושש גם במחזורים הבאים עם ניצחון 0–1 על מכבי רמת עמידר, ותיקו 1-1 עם המוליכה הפועל תל אביב. בנוסף הצליחו לפלס את דרכם להרכב הראשון גם שחקנים צעירים כגון אלי ויצמן כחלוץ, חיים בן שאנן כקשר ואפרים דוידי כקשר אחורי. משחק ההגנה של הקבוצה השתפר בזכות השינויים והיה טוב, מספר שערי החובה, 27, היה הנמוך ביותר מאז עונת האליפות הראשונה תחת לבקוביץ' (1974/1975), אך ההתקפה לקתה בחסר והקבוצה מיעטה לכבוש שערים. את העונה סיימה הקבוצה עם שבעה ניצחונות בלבד, מספר הניצחונות הנמוך ביותר מאז עונת 1971/1972, ובמקום העשירי בטבלה.

לקראת עונת 1980/1981 חזר אליהו עופר לעמדת המאמן בבאר שבע. הקבוצה נפרדה מהשוער הראשון שלה מריו זוכוביצקי שעבר להפועל ירושלים, מהבלם הוותיק אלון בן דור שעבר לבית"ר באר שבע, מהמגן יעקב כהן שעבר לברייטון, מהחלוץ שלום אביטן שעבר גם כן להפועל ירושלים, ומהקשר הוותיק אפרים צבי שעבר למכבי קריית גת. מנגד, השאירה הקבוצה את השוער הוותיק רוני מוסקוביץ', צירפה כשוער שני את פנחס מימון מבית"ר באר שבע, את הקשר-חלוץ מוריס ז'אנו מהפועל אשקלון ואת שחקני הנוער המגן אלי אוזן, והקשר יוסי שושני.[68] הקבוצה פתחה היטב את העונה עם שני ניצחונות על מכבי תל אביב ומכבי רמת עמידר, תיקו עם שמשון תל אביב, וניצחון 3–5 על מכבי פתח תקווה משערים של דני איפרגן (שניים), מאיר ברד (שניים) ורפי אליהו (פנדל), שהעלו אותה לאחר ארבעה מחזורים למקום הראשון בטבלה.[69] אולם כשם שהרבתה הקבוצה להבקיע שערים כך גם הרבתה לספוג, וכבר במחזור הבא הובסה 0–4 על ידי הפועל ראשון לציון, ונושלה מראשות הטבלה. במחזור התשיעי ניצחה 1–2 את הראשונה הפועל תל אביב משערים של אפרים דוידי ורפי אליהו,[70] ובמחזור שאחריו את האחרונה הפועל רמת גן בתוצאה 0–1 משער של משה אבוגזיר, ושבה למקום הראשון בתום שליש ממשחקי הליגה.[71] אך שוב כבר במחזור הבא הפסידה, 1-0 להפועל ירושלים, ואיבדה את הראשות. הקבוצה לא הצליחה לשמור על יציבות במשך כל העונה, ולצד ניצחונות יפים, סיימה הרבה משחקים בתיקו ובהפסד, וסיימה את העונה כשהיא במקום ה-11 בטבלה.

לקראת עונת 1981/1982 מינתה הקבוצה את שמעון שנהר למאמן. הקבוצה נפרדה מהחלוץ דני איפרגן וממוריס ז'אנו שעבר להפועל תל אביב. מנגד, צירפה מחדש את שלום אביטן מהפועל ירושלים, צירפה את המגן רפי בן חמו ממכבי באר שבע, ולאחר מספר מחזורים צירפה גם את הבלם-קשר יצחק נעמן מהפועל תל אביב. במהלך העונה הפך פנחס מימון לשוער הראשון של הקבוצה. הקבוצה פתחה רע את העונה עם 4 הפסדים (2-0 לבית"ר ירושלים, 3-1 למכבי יפו, 2-1 לבני יהודה ו-0–4 להפועל תל אביב[72]), שתי תוצאות תיקו וניצחון, שהובילו למקום ה-15 והלפני אחרון בליגה. מהמחזור השמיני ואילך הקבוצה לא הפסידה במשך 11 מחזורים, והשיגה בהם ניצחונות יפים כמו 1–3 על הפועל כפר סבא, האלופה שבדרך,[73] ניצחון 0–2 על מכבי חיפה,[74] וניצחון 0–2 על בית"ר ירושלים.[75] בתום המחזור ה-18 התמקמה הקבוצה במקום הרביעי בטבלה, עליו הצליחה לשמור עד סוף העונה. באר שבע הציגה יכולת התקפית טובה במהלך העונה, הבקיעה 43 שערי זכות, והשוותה בכך את שיא הכיבושים לעונה אחת בתולדותיה של הקבוצה בליגה הראשונה עד אז, שהושג בעונת 1977/1978 (זאת מבלי להחשיב את העונה הכפולה של 1966/1968 בה הובקעו 71 שערים). מלך שערי הקבוצה היה שלום אביטן עם 14 שערים, כשאחריו רפי אליהו עם 7 שערים, ומאיר ברד ואלי ויצמן הצעיר עם 6 שערים כל אחד.

בנוסף, הגיעה הקבוצה בפעם השנייה בתולדותיה לחצי גמר גביע המדינה, לאחר שניצחה בשמינית הגמר את מכבי נתניה בתוצאה 0–1 משער של רפי אליהו,[76] וברבע הגמר את הכח מכבי רמת גן בתוצאה 0–4 משערים של עובדיה צבי, אלי ויצמן (צמד) וחיים פרנקו.[77] בחצי הגמר פגשה את הפועל תל אביב, המפגש הגיע לבעיטות הכרעה מ-11 מטר, לאחר שבתום ההארכה התוצאה הייתה תיקו 2-2, ובבעיטות ההכרעה הפסידה באר שבע 3–5 לתל אביב והודחה.

המקום הרביעי בליגה הקנה לבאר שבע כרטיס לגביע ליליאן, טורניר אשר שוחק בשנות ה-80, והתקיים בשלבי טרום העונה. בטרום עונת 1982/1983 שיחקה הקבוצה בטורניר ונוצחה בגמר על ידי מכבי נתניה בתוצאה 1–3.

בעונת 1982/1983 המשיכה באר שבע עם שנהר בעמדת המאמן. הקבוצה נפרדה מהשוער פנחס מימון, מהשוער הוותיק רוני מוסקוביץ' שעבר למכבי קריית גת, מהבלם-קשר יצחק נעמן שעבר להפועל לוד, מהמגן הימני אורי בנימין שהושאל לבית"ר ירושלים, מהמגן-קשר משה אבוגזיר שעבר למכבי יבנה, ומהקשר הוותיק מאיר ברד שעבר לבית"ר באר שבע. מנגד, צירפה מחדש את השוער מריו זוכוביצקי מהפועל ירושלים כשוער ראשון, צירפה את הקשר סמי מלכה שהגיע בהשאלה מבית"ר ירושלים כתמורה על אורי בנימין, ובנוסף צירפה את הבלם-מגן עמרם עמר מהפועל דימונה, ובסוף העונה גם את חלוץ הנוער יובל אוחנה. בעונה זו הציגה באר שבע יכולת הגנתית טובה מאוד, הקבוצה ספגה 23 שערי חובה בלבד, מספר שערי החובה הנמוך ביותר מאז עונת האליפות הראשונה תחת אמציה לבקוביץ' (1974/1975), אז ספגה באר שבע 19. עוגני ההגנה בעונה זו היו השוער זוכוביצקי, הבלמים שלמה אילוז וחיים פרנקו (שהוחלף קצת אחרי מחצית מהעונה בבלם-מגן עמרם עמר), המגנים רפי בן חמו ואלי אוזן, והקשרים האחוריים אפרים דוידי ואלברט קדוש. את העונה סיימה באר שבע במקום השלישי בטבלה, וזכתה בפעם השנייה ברציפות בכרטיס לגביע ליליאן. מלך שערי הקבוצה היה שוב שלום אביטן עם 11 כיבושים.

לקראת עונת 1983/1984 שב אליהו עופר מבית"ר ירושלים לאימון הקבוצה. הקבוצה נפרדה מהבלם הוותיק חיים פרנקו שעבר להפועל רמת גן, מהמגן הימני רפי בן חמו שעבר בהשאלה למכבי תל אביב, מהקשר ראובן סולטן שעבר בהשאלה להפועל אשקלון, ומהקשר סמי מלכה ששב לבית"ר ירושלים מעונת ההשאלה בבאר שבע. מנגד, שב לקבוצה המגן הימני אורי בנימין מעונת ההשאלה בבית"ר, ובנוסף צירפה הקבוצה את החלוץ הרצל פיטוסי מהפועל רמת גן. באר שבע שיחקה שוב מול מכבי נתניה בגמר גביע ליליאן ונוצחה בתוצאה 2–3. בליגה לא הייתה באר שבע יציבה, התנדנדה לאורך כל העונה בין אמצע הטבלה לתחתית, ולבסוף סיימה במקום השביעי בטבלה. בנוסף, הגיעה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע המדינה, לאחר שניצחה בשמינית הגמר את מכבי יבנה בתוצאה 1–3, ברבע הגמר את הפועל תל אביב, לאחר פנדלים במשחק חוזר, בתוצאה 2–4, ובחצי הגמר את האלופה היוצאת מכבי נתניה בתוצאה 0–2. בגמר פגשה את הפועל לוד. המשחק נגמר בתוצאה 0-0, ובפנדלים הפסידה באר שבע 2–3 לאחר החמצה של רפי אליהו.

לקראת עונת 1984/1985 מינתה באר שבע את צבי רוזן מהפועל תל אביב לאימון הקבוצה. הקבוצה נפרדה מהמגן השמאלי אלי אוזן שעבר בהשאלה להפועל תל אביב, מהקשר הוותיק רפי אליהו שעבר למכבי יבנה, מהחלוץ הרצל פיטוסי, ומהחלוץ הצעיר יובל אוחנה שעבר בהשאלה להפועל מרמורק. מנגד, שבו לקבוצה מהשאלה המגן הימני רפי בן חמו ממכבי תל אביב, והקשר ראובן סולטן מהפועל אשקלון, כמו כן שב המגן-קשר משה אבוגזיר מהכח מכבי רמת גן, ובנוסף צורף החלוץ דב רמלר מהפועל תל אביב וקשר הנוער אבי חיון. בעונה זו מיעטה הקבוצה לכבוש שערים, עם מספר הכיבושים הנמוך ביותר מאז עונת 1976/1977, ועמדה בפני סכנת ירידה לליגת המשנה. שלושה מחזורים לסיום העונה, בפיגור של 5 נקודות מהמקום בו נשארים ליגה, פיטרה ההנהלה את צבי רוזן מעמדת האימון, ומינתה במקומו את בלם העבר של הקבוצה ומאמן הנוער ג'קי דקל. הקבוצה תחת דקל הצליחה לעשות את הבלתי ייאמן ולהינצל, לאחר ניצחון 0–1 על מכבי נתניה במחזור הלפני אחרון משער של דב רמלר, וניצחון 1–2 במחזור האחרון על הטוענת לאליפות, בית"ר ירושלים, משערים של דב רמלר ואלי ויצמן.

לקראת עונת 1985/1986 מינתה באר שבע את נחום סטלמך לאימון הקבוצה, ואת בלם העבר של הקבוצה אלון בן דור לעוזר המאמן. הקבוצה נפרדה מהבלם עמרם עמר שעבר להפועל דימונה, מהמגן הימני הוותיק אורי בנימין, מהקשר חיים בן שאנן שעבר להפועל פתח תקווה, מהקשר הוותיק עובדיה צבי שעבר להפועל לוד, מהחלוץ הוותיק שלום אביטן שעבר להפועל תל אביב, ומהחלוץ דב רמלר שעבר לבית"ר תל אביב. מנגד, שבו לקבוצה מעונת השאלה המגן השמאלי אלי אוזן מהפועל תל אביב והחלוץ הצעיר יובל אוחנה מהפועל מרמורק, שהחל לקבל קרדיט בהרכב מסטלמך, ובנוסף צורפו שחקני הנוער הבלם-מגן-קשר מוטי דהאן והחלוץ שמעון ביטון, והקשר-חלוץ מאיר עזרן מהפועל שדרות. באותה עונה הגיעה הקבוצה לראשונה בתולדותיה למעמד גמר גביע הטוטו, לאחר שניצחה בחצי הגמר את מכבי תל אביב בתוצאה 1–2 משערים של סולטן וויצמן.[78] בגמר פגשה את הפועל פתח תקווה, והפסידה בתוצאה 1–2. בליגה מיעטה לספוג שערים, עם 24 שערי חובה בסיומה, המספר הנמוך ביותר מאז עונת 1982/1983, אך באותה מידה מיעטה גם להבקיע שערים, עם 24 שערי זכות בסיומה של הליגה, המספר הנמוך ביותר מאז עונת הירידה של 1969/1970. לאורך כל העונה נדדה הקבוצה בין התחתית לאמצע הטבלה, וסיימה לבסוף במקום השמיני בטבלה.

לקראת עונת 1986/1987 מינתה באר שבע את נינו ברגיג מהפועל ירושלים לאימון הקבוצה. הקבוצה נפרדה מהמגן-קשר הוותיק משה אבוגזיר. מנגד, שבו לקבוצה הקשר חיים בן שאנן מהפועל פתח תקווה והחלוץ דב רמלר מבית"ר תל אביב. הקבוצה התחילה לא טוב את הליגה, עם שני הפסדים (2-1 להפועל כפר סבא, 3-0 למכבי תל אביב) ותיקו (0-0 עם הפועל תל אביב), ומקום 15 ולפני אחרון בטבלה. עקב כך, פיטרה ההנהלה את המאמן נינו ברגיג, ומינתה במקומו את דרור בר-נור. תחת בר-נור שיפרה באר שבע את משחק ההגנה, ספגה רק עוד 14 שערים בהמשך העונה, וסיימה אותה עם 19 שערי חובה בלבד, המספר הנמוך ביותר בתולדותיה בליגה הראשונה, באופן זהה למספר שערי החובה בעונת האליפות הראשונה של 1974/1975, אך מנגד המשיכה להתקשות במשחק ההתקפה, מיעטה להבקיע, וסיימה את העונה עם 20 שערי זכות בלבד, המספר הנמוך ביותר בתולדותיה בליגה הראשונה. במהלך כל העונה נאבקה בתחתית, וסיימה אותה במקום ה-11 בטבלה. במהלך העונה נפרדה הקבוצה מהקשרים חיים בן שאנן ואלברט קדוש ומהחלוץ דב רמלר. מנגד, הפך ברגיג, ואחר כך בר-נור, את הקשר המחליף מאיר צרפתי לשחקן הרכב קבוע.

לקראת עונת 1987/1988 מינתה הקבוצה את ניסים בכר כמאמן. הקבוצה נפרדה מהשוער מריו זוכוביצקי, מהקשר יוסי שושני שעבר להפועל פתח תקווה, ומהקשר ראובן סולטן שעבר למכבי קריית גת. מנגד, צירפה הקבוצה כשוער ראשון את השוער גיורא אנטמן מהפועל עכו שבליגה השנייה, את החלוץ גבי אפריאט מהפועל ירוחם, וכמו כן צירפה את שחקני הנוער המגן-בלם צחי אלטיט, הקשר אחורי-בלם סתיו אלימלך, הקשר עוזי שמואלי והחלוצים גיל סספורטס ויוסי אביטן. בעונה זו שמרה הקבוצה על יכולת הגנתית גבוהה, ושיפרה את היכולת ההתקפית שלה. את העונה סיימה הקבוצה במקום השלישי, עם הפרש השערים הטוב ביותר מאז עונת 1977/1978, וזכתה בכרטיס לגביע ליליאן בפעם השלישית מאז הוקם הטורניר.

בשלבי טרום העונה של שנת 1988/1989 שיחקה הקבוצה וניצחה בגמר את הפועל תל אביב 0:1. בהמשך העונה הגיעה הקבוצה בפעם השנייה בתוך 3 שנים למעמד גמר גביע הטוטו, הקבוצה זכתה בגביע לאחר ניצחון על מכבי נתניה.

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות התשעים התאפיינו במספר הישגים מרשימים לצד מספר כישלונות. בעונת 1990/1991 נכנסה הקבוצה לפלייאוף העליון וסיימה במקום ה-6, ובעונת 1992/1993 הקבוצה הצליחה אף יותר לאחר שסיימה את העונה במקום הרביעי.

בעונת 1993/1994, סיימה הקבוצה מקום השלישי וזכתה בכרטיס לגביע אופ"א על ידי מיקום בטבלה. הפועל באר שבע זכתה להיות הקבוצה הישראלית הראשונה שמתמודדת במפעל גביע אופ"א. בעונה זו שיחקו מספר שחקנים בולטים בתולדות המועדון, כגון אפרים דוידי, שלמה אילוז, גדי חזות, אסי רחמים, סתיו אלימלך, אורן סגרון, שמעון ביטון וויקטור מורוז.

בעונת 1994/1995 הוגרלה הקבוצה מול אריס סלוניקי מיוון במסגרת גביע אופ"א, לצמד משחקים בשיטת בית-חוץ. הפועל באר שבע הפסידה בבית 2:1 ו-1:3 בחוץ והודחה מהמפעל. במסגרת הליגה הקבוצה המשיכה להציג יכולת גבוה וסיימה בפעם השנייה ברציפות במקום השלישי, מיקום שזיכה אותה בכרטיס לגביע אופ"א עונה שנייה ברציפות.

בעונת 1995/1996 הוגרלה הקבוצה מול קיי אף טירנה מאלבניה במסגרת גביע אופ"א, לצמד משחקים בשיטת בית-חוץ. הפועל באר שבע ניצחה 0:2 בבית ו-1:0 בחוץ. ניצחון על הקבוצה האלבנית סידר להפועל באר שבע עימות חזיתי עם יוהאן קרויף וברצלונה הגדולה. הקטלונים הגיעו לאצטדיון וסרמיל עם סוללת כוכבים אשר ביניהם לואיס פיגו, איבן דה לה פנייה, ג'ורדי קרויף מהו קודרו ואוסקר גארסיה. תוצאת המשחק בבית הייתה 7:0 ו-0:5 בחוץ, לטובת הספרדים. בהמשך אותה עונה, הגיעה הפועל באר שבע לגמר גביע הטוטו וזכתה בפעם השנייה בתולדותיה לאחר ניצחון על הפועל כפר סבא.

בעונת 1996/1997, בהנהגתו של אלי גוטמן, סיימה הקבוצה במקום השלישי לאחר שפספסה את המקום השני במחזור האחרון של העונה, בנוסף באותה עונה זכתה הקבוצה בגביע המדינה היחיד בתולדותיה לאחר ניצחון בגמר על מכבי תל אביב, בתוצאה 0:1. אותה עונה תיזכר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי בעיקר עקב התצוגות הגדולות והכדורגל המלהיב אותו הציגה הקבוצה בכיכובם של השחקנים, סיאד חלילוביץ' וג'ובאני רוסו. בתום העונה, החליט הבעלים דאז אלי להב, לשחרר שחקנים רבים ביניהם סיאד חלילוביץ', ג'ובאני רוסו, שי הולצמן, אלכסנדר סולוב, לירון בסיס וגדי חזות. אלי להב עזב את הקבוצה והעביר את הבעלות לאלי זינו. בעקבות כך, פתחה הקבוצה את עונת 1997/1998 עם סגל מצומצם וחלש, כתוצאה עלה המנוער יוסי בניון כבר בגיל 17. בתחילת אותה עונה, הוגרלה הקבוצה מול ז'לגיריס וילנה ליטאית במסגרת גביע אירופה למחזיקות גביע, לצמד משחקים בשיטת בית-חוץ, תוצאת המשחק בבית הייתה ניצחון 1:2 ותיקו 0:0 בחוץ. לאחר מיכן הוגרלה באר שבע מול רודה ההולנדית לצמד משחקים בשיטת בית-חוץ, באר שבע הפסידה 4:1 בבית ו-0:10 בחוץ. התהליך שעבר המועדון על ידי אלי להב בסוף עונת 1996/1997, לא רק ביזה את הפועל באר שבע באירופה אלא גם פירק את הקבוצה בליגה וגרם לנשירת הקבוצה לליגת המשנה לאחר 27 שנים רצופות בליגה הבכירה.

בעונת 1998/1999 לאחר הירידה נאבקה הקבוצה עם מכבי נתניה על כרטיס לליגה הראשונה אך נכשלה במשימה וסיימה במקום השלישי, גם בעונה שלאחר מכן 1999/2000 נכשלה הקבוצה בניסיונה לעלות לליגה הראשונה לאחר שסיימה במקום הרביעי.

שנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2000/2001 הבעלים דאז אלי ז'ינו מינה את אייל לחמן למאמן הקבוצה, ולאחר שכשל בהישגיו פוטר והוחלף על ידי שלמה שרף, אך גם שלמה שרף כשל במשחקים אותם הוא העביר, ואף הכריז שאינו יכול לעזור למועדון להשיג את מטרתו, בעקבות כך התפטר מאימון הקבוצה. לאחר מיכן מונה לופא קדוש למאמן הפועל באר שבע. העונה נפתחה במגמה שלילית, אך עם הגעתו של לופא קדוש, החתימו מספר שחקנים ביניהם את רמי אבו לאבן, אופיר חיים ופיטר אמולה. באותה עונה נפגשה הקבוצה מול בית"ר ירושלים במסגרת גביע המדינה, בתוך תצוגת כדורגל מרשימה ניצחה באר שבע בהארכה את המשחק בתוצאה 2:3. במחזור האחרון של העונה נפגשה הפועל באר שבע מול הפועל רמת גן על משחק העלייה, בה ניצחה הפועל באר שבע 5:0 והבטיחה את עלייתה לליגת העל מהמקום הראשון. לאחר היעדרות של 3 עונות מליגת העל הפועל באר שבע חוזרת לקדמת הבמה. לופא קדוש קיבל קרדיט מהבעלים על הצלחתו בקבוצה והמשיך עם המועדון גם בליגה הראשונה.

בעונות 2001/2002 ו-2002/2003 סיימה הקבוצה במקום החמישי, ועונת 2002/2003 הגיעה הקבוצה גם למעמד גמר גביע המדינה, כשהיא חולפת בשמינית גמר על הפועל תל אביב בבלומפילד 1:0, ובחצי גמר באצטדיון רמת גן 0:3 את מכבי חיפה. בגמר גביע פגשה הפועל באר שבע את הפועל רמת גן מהליגה השנייה, אך נוצחה בבעיטות הכרעה מ-11 מטר לאחר החמצה של רמי אליהו בנו של השחקן העבר רפי אליהו.

בעונת 2003/2004 הוחתם המאמן אלי גוטמן במקום לופא קדוש, באותה עונה שיתפו פעולה שחקנים בדמותם דדי בן-דיין, תומר חליבה, אסי רחמים, אלון מזרחי, אופיר חיים, אלעד בונפלד, בלסינג קאקו, דייגו סיסטון, מירוסלב וייס, רמיק יז'רסקי. בעונה זו סיימה באר שבע במקום הרביעי אשר הקנה לה כרטיס למפעל גביע האינטרטוטו.[79]

בעונת 2004/2005 נשרה הקבוצה לליגה השנייה לאחר שהקבוצה נכנסה לבעיות כלכליות ורוב שחקני הסגל שוחררו.

בעונות 2005/2006 ו-2006/2007 המשיכו הבעיות כלכליות ולא הצליחה הקבוצה להתעלות על עצמה ולעלות לליגה הראשונה, באותם עונות סיימה הקבוצה במקום הרביעי בליגה השנייה.

עידן אלונה ברקת (2007 – הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2007 רכשה אשת העסקים אלונה ברקת את הקבוצה מידיו של אלי זינו.[80] ב-29 באוגוסט 2007, במהלך משחק אימון נגד מכבי באר שבע, קרס חלוצה של הפועל צ'סוואה אנספוואה, מדום לב ונפטר.[81]

שנה ראשונה בעידן אלונה ברקת עונת 2007/2008, סיימה הקבוצה במקום הרביעי בליגה הלאומית ולא הצליחה לעמוד במשימה, לעלות לליגת העל.

בעונת 2008/2009, מונה גיא לוי למאמן הקבוצה, והחתים שחקן בכיר בדמותו של מאור מליקסון. בעונה זו הצליחה הקבוצה בראשות גיא לוי לשוב לליגת העל. לאחר ארבע שנים בליגה הלאומית. באותה עונה הצליחה הקבוצה לזכות גביע הטוטו לאומית, לאחר שגברה בגמר 0–1 בהארכה על מכבי הרצליה.

לאחר היעדרות של ארבע עונות מליגת העל הפועל באר שבע חוזרת לקדמת הבמה. בעונת 2009/2010 מונה גיא עזורי למאמן הקבוצה לעונה אחת. והחתים שחקנים פופולריים לאותה עת בדמותם של דוד רביבו, ארז מסיקה,[82] סיראז' נסאר, דרשלר קאלה וליאור אסולין. בעקבות יכולת הגנתית חלשה בוצעה בינואר 2010, עסקה בה הועבר פאבל פרגל הבלם הצ'כי בנוסף ל-600 אלף יורו תמורת ויליאם סוארס הברזילאי. בהמשך העונה הקבוצה המשיכה להציג יכולת חלשה, אוהדי הקבוצה מחה ורצה בהתפטרותו של המאמן גיא עזורי. במרץ 2010, עקב התקרית אלימה של אוהד כלפי המאמן, החליט גיא עזורי להתפטר מתפקידו, על ידי מכתב לבעלים. הבעלים אלונה ברקת החליטה שמצידה האוהדים חצו קו אדום, והודיעה שהיא עוזבת את הפועל באר שבע בסוף עונת 2009/2010, אוהדי הקבוצה פתחו בקמפיין מרגש כלפי הבעלים אלונה ברקת והבטיחו להשתנות, אף על פי שהמקרה החריג היה בין גיא עזורי לאוהד הקבוצה. לאחר תקופה בה הוכיחו האוהדים שמדובר בקומץ, החליטה אלונה ברקת להישאר במועדון. בסוף אותה העונה סיימה הקבוצה במקום התשיעי, מנהל המקצועי של מחלקת הנוער דאז, ויקו חדד החליף את גיא עזורי עד סוף העונה. במהלך העונה הועלה אופיר דוידזאדה מגן השמאלי מקבוצת הנוער אל ההרכב לאחר ששמעון הרוש המגן השמאלי נפצע.

בעונת 2010/2011 מונה ניר קלינגר למאמן הקבוצה, העונה נפתחה בניצחון 0–1 בחוץ על מכבי פתח תקווה (כדורגל) בדקה ה-92 משער של ליאור אסולין לאחר בישול מצוין של מאור מליקסון, הקבוצה המשיכה במגמה חיובית עד שבינואר 2011 מאור מליקסון נמכר לויסלה קרקוב. לאחר מיכן חלה ירידה משמעותית ביכולת של הקבוצה, אך הצליחה להיכנס לפלייאוף האמצעי במחזור האחרון של הליגה הסדירה לאחר ניצחון על מכבי תל אביב 2-0 בחוץ. את העונה סיימה הקבוצה במקום התשיעי עונה שנייה ברציפות.

בעונת 2011/2012 הבעלים אלונה ברקת החליטה להתבסס על שחקני בית ושילוב של שחקנים מנוסים, אך העונה נפתחה בצורה רעה, כאשר הקבוצה מפסידה שישה משחקים רצופים. במחזור השביעי במשחק מול הפועל חיפה בה ניצחה באר שבע 0–2 בחוץ, החליט ניר קלינגר להתפטר על ידי אמצעי התקשורת. במקומו מונה המאמן גיא לוי, עד לסיום העונה. במחזור האחרון של העונה ניצחה הקבוצה בבית 1–3 את בית"ר ירושלים, בעקבות כך סיימה הקבוצה במקום ה-13 ושרדה בליגת העל.

בעונת 2012/2013 החתימה הבעלים אלונה ברקת את המאמן היוצא של מכבי חיפה אלישע לוי, בעונה זו החתימו שוער בכיר בדמותו של אוסטין אג'ידה. באותה עונה הגיעה הקבוצה למעמד גמר גביע הטוטו מול הפועל חיפה והפסידה בהארכה 0–1, כאשר עידו אקסברד חלוץ הפועל באר שבע החטיא פנדל בדקה 88. בעונה זו הגיעה הקבוצה לפלייאוף התחתון, וניצלה מירידה רק במחזור האחרון, לאחר ניצחון חוץ 0–3 על מכבי נתניה, בעקבות הניצחון סיימה באר שבע במקום השמיני, והנחילה למכבי נתניה ירידת ליגה.

לקראת עונת 2013/2014 החליטה הבעלים אלונה ברקת להחתים לעונה נוספת את אלישע לוי, ולצרף שחקנים בעלי שם ופוטנציאל לעתיד, בעקבות כך הגדילה אלונה ברקת את התקציב בהתאם. המועדון יחד עם אלישע לוי צירפו שחקנים בכירים בדמותם של אליניב ברדה, מאור בוזגלו, וגליינור פלט. החתמות אלו הובילו את הקבוצה לעונה הטובה ביותר שלה מאז עונות האליפות, וסיימה את העונה במקום השני. בעכבות כך המועדון קיבל כרטיס למוקדמות הליגה האירופית.

בעונת 2014/2015[83] חזרה הקבוצה למפעלים האירופאים לאחר 18 שנות היעדרות, הקבוצה הוגרלה לשחק מול רדניצ'קי ספליט הקרואטית במסגרת מוקדמות הליגה האירופית, לצמד משחקים בשיטת בית-חוץ. עקב המצב ביטחוני לאותה עת (מבצע צוק איתן), נאלצו הקבוצות ישראליות לארח את משחק הבית בקפריסין. המשחק הראשון נערך בקרואטיה ונגמר 1–2 לטובת הקרואטים, באר שבע הודחה מאירופה מאחר שסיימה בתיקו 0-0 בקפריסין.

בעונה זו הוחתמו מספר שחקנים בכירים בדמותם של מאור מליקסון ושלומי ארבייטמן שחזרו מאירופה. בנוסף, הוחתם ג'ון אוגו הניגרי, ואובידיו הובאן הרומני.

בחצי גמר גביע המדינה הביסה באר שבע 0–7 את הפועל עפולה, התוצאה הגבוהה ביותר אי פעם בשלב חצי הגמר, והעפילה לגמר הגביע בו הפסידה 2–6 לאלופה מכבי תל אביב - ההפסד הכי גדול בגמר הגביע מאז קום המדינה. בליגה סיימה הקבוצה את העונה במקום השלישי.

אליפות שלישית

בעונת 2015/2016 מונה ברק בכר למאמנה החדש של הקבוצה. בנוסף, הוחתמו מספר שחקנים מובילים בדמותם של אנתוני וואקמה, שיר צדק, מהראן ראדי, והליגיונר בן שהר. במחזור הרביעי של העונה חנכה הקבוצה את אצטדיון טרנר שנבנה בעיר, במשחק מול מכבי חיפה לעיני 16,000 צופים.

במסגרת הליגה האירופית הוגרלה באר שבע מול פ.צ. תון השווייצרית למפגש משחקים בשיטת בית-חוץ. במשחק הראשון שנערך באצטדיון טדי הסתיים המשחק בתוצאה תיקו 1-1, במשחק הגומלין שנערך באצטדיון הארנה שבתון, הסתיים המשחק בתוצאה 1–2 לפ.צ. תון, ובעקבות כך הודחה באר שבע מהמפעל האירופאי.

בתאריך 21 במאי 2016 זכתה הקבוצה באליפות השלישית בתולדותיה אחרי 40 שנה. במהלך העונה היה לקבוצה רצף של 29 משחקים ללא הפסד, ובכל העונה ספגה באר שבע רק שלושה הפסדים. במשחק ההכרעה במחזור האחרון ניצחה באר שבע את בני סכנין 1-3 באצטדיון טרנר וזכתה בתואר.[84]

Cquote2.svg

חזרתי להפועל באר שבע בשביל הרגע הזה.

הקהל הזה נתן הצגה, זה מוקדש להם. תמיד האמנו בעצמנו וידענו שהדברים תלויים בנו.

היום הצלחנו לשמח את כולם.

Cquote3.svg
אליניב ברדה - ראיון לערוץ 11

בעונת 2016/2017 צירפה הקבוצה את גיא חיימוב, מיגל ויטור, לוסיו מרניאו ויובל שבתאי כאשר חתם לשנתיים במהלך עונת 2015/2016.

ב-20 ביוני 2016 הוגרלה באר שבע במסגרת ליגת האלופות מול שריף טירספול המולדובנית למפגש משחקים בשיטת בית-חוץ בסיבוב השני למוקדמות ליגת האלופות לעונת 2016/2017.[85] ב-12 ביולי נערך המשחק הראשון באצטדיון טרנר שבבאר שבע בו ניצחה באר שבע 2-3.[86] ב-19 ביולי נערך משחק הגומלין באצטדיון שריף שבמולדובה המשחק הסתיים בתיקו 0-0, כתוצאה מכך עלתה באר שבע לסיבוב השלישי במוקדמות ליגת האלופות לעונת 2016/2017 שם תיפגוש את אולימפיאקוס היוונית.[87][88]

אצטדיון ומתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיום הקמתו של המועדון בשנת 1949 שחקה הפועל באר שבע שיחקה ב-3 מגרשים שונים, בתחילת דרכה שיחקה על משטח אדמה באצטדיון שהיה ממוקם בעיר העתיקה.

אצטדיון וסרמיל בעונת 2013/2014 מצולם מהאוויר בזמן משחק נגד מכבי חיפה, אשר הסתיים בניצחון 1:3 לבאר שבע.

בשנת 1959 הוקם אצטדיון העירוני באר שבע ונחנך ב-31 באוקטובר 1959 במשחק חגיגי של הפועל באר שבע מול הפועל תל אביב.[89]

בדצמבר 1988 הסתיים שיפוץ כללי של האצטדיון, בתרומתה של הגברת לילי פרידמן-וסרמיל, ושמו הוסב לאצטדיון על שם ארתור סרמיל. הגברת פרידמן-וסרמיל הנציחה בכך את בנה, אשר נרצח בשואה על ידי הנאצים, בשנת 1943, במחנה ההשמדה מיידנק, כשהוא בן 7.

בשנת 1995, לכבוד משחקה של הפועל באר שבע מול קבוצת ברצלונה במסגרת גביע אופ"א, שופץ האצטדיון והותקנו בחלק מהיציעים מושבי פלסטיק במקום הבטון החשוף.

בשנת 2009 הותקנו מושבים בשאר היציעים, בעקבות חזרתה של הפועל באר שבע לליגת העל.

בתאריך 30 במאי 2015 שוחק באצטדיון וסרמיל המשחק האחרון, שבו גברה הפועל באר שבע 0:4 על קבוצת בית"ר ירושלים. אצטדיונה הביתי של הפועל באר שבע כיום הוא אצטדיון טרנר.

תמונה פנורמית של אצטדיון טרנר מהיציע המערבי

מתחם וסרמיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריית באר שבע החליטה במהלך שנת 2015, להנציח את אצטדיון המיתולוגי ע"ש ארתור וסרמיל אשר נושא על עצמו סיפור בעל משמעות.

מתחם זה משרת בעיקר את קבוצות מחלקת הנוער של הפועל באר שבע, אך לעתים גם את הקבוצה הבוגרת.

במתחם חמשת מגרשי האימונים הכוללת גם מגרש עם דשא סינתטי לפי דרישות פיפ"א.

בשנת 2013 נחנך מבנה "בית האגודות", הפרויקט כולל 750 מ"ר של חדרי מחשבים, חללים מקצועיים, חדרי הלבשה, חדר רופא, חדר מאמנים, אזור להתכנסויות, חדרים לוגיסטיים ועוד אלמנטים מודרניים המתקדמים ביותר בארץ ויעמוד בכל התקנים של התאחדות הכדורגל של ישראל לליגות העל. קיימת אפשרות לבניית קומה נוספת למועדון בעתיד, להמשך פעילויות כמו פרויקט הקמת אקדמיה לכדורגל.

אוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהל האוהדים של הפועל באר שבע פרוס בכל אזורי הארץ והוא אחד הקהלים הגדולים בישראל.

במהלך עונת 2013/2014 נעשה סקר האוהדים הגדול, 'מי הקבוצה הכי מרגשת בכדורגל הישראלי?', ברוב מוחץ של כמעט 50 אחוז קיבלה הפועל באר שבע.[90]

בעונת 2012/2013 זכה הקהל של באר שבע בתואר הקהל ההוגן של השנה.[91]

להפועל באר שבע מספר רב של אוהדים מפורסמים בישראל, שאף חלקם פוקדים את משחקי הקבוצה באופן שוטף. בין הבולטים שבהם ניתן למצוא את: צביקה הדר, דני קושמרו, נדב יעקובי, רינה מצליח, סילבן שלום, ג'ודי שלום ניר מוזס, אלון דה לוקו, אבישי ברוורמן, רוביק דנילוביץ'.

עמותת אוהדים - וסרמיליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העמותה קמה בתחילת שנת 2013 ואושרה על ידי רשם העמותות, השם "וסרמיליה" נבחר כדי לשמר ולזכור את שמו של ארתור וסרמיל, ילד יהודי שנספה בשואה ועל שמו נקרא האצטדיון שליווה את הקבוצה במהלך השנים והיה לבית של אוהדי הכדורגל בעיר.

מטרת העמותה היא לייצג את קהילת אוהדי הפועל באר שבע, ולקרב בין האוהדים, השחקנים והצוות המקצועי על מנת לחזק את ההכרות בניהם, ובכך העמותה שומרת על מסורת המועדון תוך שמירה על האינטרסים של המועדון. בנוסף, העמותה פועלת כדי למגר את האלימות והגזענות במגרשים בשיתוף פעולה מלא עם אוהדי הקבוצה והנהלת המועדון.

העמותה פעילה באופן קבוע ברשתות החברתיות מיום שנוסדה, וניתן למצוא אותה בפייסבוק, טוויטר ובאינסטגרם, העמותה מעבירה מידע הכולל חדשות, תמונות, אירועים של העמותה ועדכון בזמן אמת על תוצאות משחקים. בנוסף, לעמותה תוכנית אוהדים ברדיו דרום בשם "קול ביציע", ואפליקציה באנדרואיד ובאפ סטור על שם וסרמיליה.

ארגון האוהדים אולטרה דרום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון האוהדים אולטרה דרום (UltraSouth) נוסד בשנת 2014 ופעילותו התרכזה בשער 5 באצטדיון וסרמיל, באצטדיון טרנר הוא פועל מאחורי השער ביציע הדרומי.

מטרת הארגון היא לדאוג לתפאורת הקהל ולאחד בין האוהדים, על מנת ליצור אווירה נעימה ואיכותית ביציעים.

הארגון דואג להכין דגלים ושלטי פריסה ברמה גבוה על מנת להעלאות את רמת התפאורה ביציעים, עם זאת הארגון כותב שירים עבור הקבוצה ועבור שחקניה. בנוסף, הארגון דואג לאוהדים לדרכי הגעה למשחקי חוץ באמצעות אוטובוסים ורכבות, ונמצא בקשר קבוע עם האוהדים על ידי הפייסבוק.

סמל ותלבושת המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הפועל משתמשת וריאציה של הסמל הקומוניסטי, הפטיש והמגל ואגרוף

עם הקמת המועדון הוחלט על ידי ההנהלה להציב על חולצות הקבוצה את סמל הפועל עם הכיתוב באר שבע מתחתיו, סמל זה שירת את המועדון עד שנת 1993.

בשנת 1993 החליטו בהנהלת המועדון לשנות את הסמל הקבוצה, ומכיוון שלאורך השנים קיבל המועדון את הכינוי "הגמלים" ניסו במועדון ליצור סמל על בסיס זה. בין שנת 1993 ל-1995 שונה הסמל לגמל כשעל דבשתו סמל הפועל ומתחתיו עיגול שבמרכזו כדור כדורגל ובקצוות נכתב שם הקבוצה בעברית ובאנגלית.[92]

משנת 1995 ועד היום, הפועל באר שבע מתהדרת בסמל שחציו התחתון כחצי כדור כדורגל, וחציו העליון מכיל ארובה שמסמלת את מבנה העירייה, סמל הפועל המקורי, וסיסמת "גאוות הנגב" לתיאור הקבוצה מבירת הנגב.

סמל המועדון משנת 1995 ועד 2016

ב-21 ביוני 2016 הציגה הנהלת המועדון את סמלה הרשמי במעמד מסיבת העיתונאים לעונת 2016/2017. הסמל הנוכחי מבוסס על הסמל אשר שירת את המועדון מעונת 1995/1996 עד עונת 2015/2016, כאשר הסמל מוצג בצורת עיגול שחציו התחתון כחצי כדור כדורגל, וחציו העליון מכיל ארובה שמסמלת את מבנה העירייה, סמל הפועל המקורי, שבקצוות העיגול העליון מוצג הכיתוב עם השם של המועדון בעברית ובאנגלית. בנוסף, מוצג כוכב מעל הסמל העגול, כוכב זה מייצג את האליפויות שזכה המועדון.

סוג חולצה מכנסיים גרביים מראה / מידע פרטי סמל המועדון
בית אדום לבן לבן
LogoOfHBS.png

סמל המועדון משנת 2016
בית ב' אדום לבן אדום
חוץ לבן לבן לבן
חוץ ב' אדום אדום אדום תלבושת שלישית ← כחולה

מדי המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבע החולצה והמכנסיים של הפועל באר שבע היה מאז הקמתה אדום ולבן, התלבושת השלישית של הקבוצה הוא כחול.

לפרקים מסוימים לאורך השנים נוסף גוון שחור למדי הקבוצה, ועיצוב החולצות המפורסמות במועדון הם פסים אדום ולבן מעונות האליפות הראשונה והשנייה.

המדים של הקבוצה החל מעונת 2016/2017 הם של חברת פומה, לאורך השנים הפועל באר שבע אומצה על ידי קאפה, אדידס, נייקי, דיאדורה, לוטו ויומברו.

להלן יצרני המדים של הקבוצה החל משנת 1975
תלבושת הקבוצה בשנים הראשונות
שנים יצרנית המדים
1975–1980 יומברו
1980–1983 אדידס
1983–1986 יומברו
1986–1995 דיאדורה
1995–1998 לוטו
1998–2000 דיאדורה
2000–2004 קאפה
2004–2005 נייקי
2005–2008 לוטו
2008–2011 דיאדורה
2011–2016 קאפה
2016–הווה פומה

נותני חסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיום הקמתה הפועל באר שבע עבדה עם מספר נותני חסות מוכרים בארץ כמו סולל בונה בשנות השמונים, וחברת המכוניות הדרום קוריאנית קיה ומועדון הפורום בתחילת ואמצע שנות האלפיים.

משנת 2012 נותנת החסות העיקרית היא קבוצת מובלי. בין נותני החסות המשניים של הפועל באר שבע ניתן למנות את חברת גט-סטוקס (חלק מקבוצת מובלי), גיגסי, מטרופולין, אביסרור, בריאותא, תדיראן, גדות כימיקלים, וובי, פתאל, דלתא ושפע הפקות.

להלן נותני החסות הראשיים של הקבוצה החל משנת 2012
שנים נותן חסות עיקרי
2012–הווה Mobli logo.jpg

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראלFlag of Israel.svg  ישראל

  • גביעי טוטו:
    • זכייה (2): 1988/1989, 1995/1996
    • סגנות (2): 1985/1986, 2012/2013

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטטיסטיקה קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עונות בליגה הראשונה - 42 (כולל 2015/2016)
  • עונות בליגת המשנה - 15
  • הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקה במפעל אירופאי (במשותף עם בית"ר ירושלים 1976/1977)
  • הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקה במפעל גביע האופ"א (במשותף עם הפועל תל אביב 1994/1995)
  • הניצחון הגבוה ביותר בשלב חצי גמר גביע המדינה - 7-0 (הפועל עפולה 2015)
  • ההפסד הגדול ביותר של קבוצה ישראלית אי פעם במפעלים האירופיים 0–10 (רודה 1997/1998)
  • הופעות בגמר גביע המדינה - 4 (1983/1984, 1996/1997, 2002/2003, 2014/2015)
  • משחקי ליגה רצופים ללא הפסד - 29 (09/05/16 - 03/10/15)
  • משחקי בית רצופים ללא הפסד - 18 (21/05/16 - 21/09/15)
  • משחקי חוץ רצופים ללא הפסד - 14 (02/05/16 - 19/10/15)
  • שיא ניצחונות רצופים - 8 (28/02/16 - 09/01/16)
  • שיא ניצחונות רצופים בבית - 10 (22/02/16 - 03/10/15)
  • שיא ניצחונות רצופים בחוץ - 7 (25/04/16 - 16/01/16)
  • שיא ניצחונות לעונה - 25 (2015/2016)
  • שיא הפסדים לעונה - 21 (1966/1968)
  • שיא שערים לעונה - 71 (1966/1968)
  • שיא הספיגות לעונה - 62 (1966/1968)
  • שיא הספיגה הנמוכה לעונה - 19 (1974/1975, 1986/1987)
  • שיא הפרש השערים לעונה - 42 (2015/2016)
  • שיא נקודות לעונה סדירה - 64 (2015/2016)
  • שיא נקודות לעונה מלאה - 83 (2015/2016)

הופעות באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעל אירופאי הופעות משחקים ניצחון תיקו הפסד ש. זכות ש. חובה
ליגת האלופות / גביע אירופה 1 2 1 1 3 2
הליגה האירופית / גביע אופ"א 4 10 2 2 6 9 22
גביע אירופה למחזיקות גביע 1 4 1 1 2 3 15
גביע האינטרטוטו 3 12 4 4 4 19 20

שיאים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי הפועל באר שבע, נכון ל-23 ביוני 2016.

שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בהפועל באר שבע.

מקום שם השחקן הופעות שנות פעילות בהפועל באר שבע
1 ישראלFlag of Israel.svg שלמה אילוז 515 1977/1996
2 ישראלFlag of Israel.svg סתיו אלימלך 431 1987/1997 - 1998/2005
3 ישראלFlag of Israel.svg רפי אליהו 419 1966/1984
4 ישראלFlag of Israel.svg מאיר ברד 344 1966/1977 - 1978/1982
5 ישראלFlag of Israel.svg שלום אביטן 251 1972/1973 - 1975/1980 - 1981/1985
6
7
8
9
10

שיאני שערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן עשרת השחקנים שהבקיעו הכי הרבה שערי ליגה במדי הפועל באר שבע, נכון ל-1 ביולי 2016.

תנאי על מנת להיכנס לרשימה זאת:

  • מעל 50 שערים ומידע מלא.

שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בהפועל באר שבע.

מקום שם השחקן שערים הופעות שנות פעילות בהפועל באר שבע
1 ישראלFlag of Israel.svg שלום אביטן 101 251 1972/1973 - 1975/1980 - 1981/1985
2 ישראלFlag of Israel.svg מאיר ברד 80 344 1966/1977 - 1978/1982
3 ישראלFlag of Israel.svg רפי אליהו 66 419 1966/1984
4
5
6
7
8
9
10

הזרים הבכירים בתולדות המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן עשרת השחקנים הזרים הבכירים ששיחקו במדי הפועל באר שבע, נכון ל-23 ביוני 2016.

תנאים על מנת להיכנס לרשימה זאת:

  • א. מעל 90 הופעות.
  • ב. מעל 20 שערים.
  • ג. זכייה באליפות / בגביע המדינה.

שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בהפועל באר שבע.

מקום שם השחקן שנות פעילות הופעות שערים תואר
1 ברזילFlag of Brazil.svg ויליאם סוארס 2010 - 195 12 אליפות
2 ניגריהFlag of Nigeria.svg אוסטין אג'ידה 2012 - 2015 94 0
3 ניגריהFlag of Nigeria.svg ג'ון אוגו 2014 - 68 8 אליפות
4 רומניהFlag of Romania.svg אובידיו הובאן 2014 - 67 5 אליפות
5 אוקראינהFlag of Ukraine.svg ויקטור מורוז 1993 - 1995 63 20
6 קרואטיהFlag of Croatia.svg ג'ובאני רוסו 1996 - 1997 34 6 גביע המדינה
7 ניגריהFlag of Nigeria.svg אנתוני וואקמה 2015 - 33 11 אליפות
8 בוסניה והרצגובינהFlag of Bosnia and Herzegovina.svg סיאד חלילוביץ' 1996 - 1997 23 3 גביע המדינה
9
10

מלכי השערים בליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה שם השחקן שערים הערות
2003/2004 ישראלFlag of Israel.svg אופיר חיים 16 יחד עם שי הולצמן ממ.ס. אשדוד

סגל נוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-18 ביולי 2016

מס' עמדה שם
1 ישראלFlag of Israel.svg שוער דודו גורש
2 ישראלFlag of Israel.svg מגן בן ביטון
3 ישראלFlag of Israel.svg מגן בן תורג'מן
4 פורטוגלFlag of Portugal.svg בלם מיגל ויטור
5 ישראלFlag of Israel.svg בלם שיר צדק
7 ישראלFlag of Israel.svg קשר מהראן ראדי
9 ניגריהFlag of Nigeria.svg חלוץ אנתוני וואקמה
10 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ אליניב ברדה (קפטן)
11 ישראלFlag of Israel.svg קשר מאור בוזגלו
12 רומניהFlag of Romania.svg קשר אובידיו הובאן
13 ישראלFlag of Israel.svg מגן אופיר דוידזאדה
14 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ בן שהר
15 ישראלFlag of Israel.svg קשר וובה ברואון
מס' עמדה שם
16 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ מוחמד גדיר
17 ישראלFlag of Israel.svg מגן מתן אוחיון
19 ישראלFlag of Israel.svg קשר דן ביטון
20 ישראלFlag of Israel.svg בלם לואי טאהא
21 ישראלFlag of Israel.svg קשר יובל שבתאי
23 ישראלFlag of Israel.svg קשר רן רובין
24 ישראלFlag of Israel.svg קשר מאור מליקסון
25 ברזילFlag of Brazil.svg בלם ויליאם סוארס
26 ישראלFlag of Israel.svg בלם עמית ביטון
30 ניגריהFlag of Nigeria.svg קשר ג'ון אוגו
31 ישראלFlag of Israel.svg קשר רועי גורדנה
55 ישראלFlag of Israel.svg שוער גיא חיימוב
ברזילFlag of Brazil.svg חלוץ לוסיו מרניאו

צוות מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-16 ביוני 2016

ברק בכר מאמן הקבוצה מעונת 2015/16
מאמן ראשי ישראלFlag of Israel.svg ברק בכר
עוזר מאמן ישראלFlag of Israel.svg עמיר נוסבאום
מאמן כושר ישראלFlag of Israel.svg דרור שמשון
מאמן כושר ישראלFlag of Israel.svg מיכאל ברוש
מאמן שוערים ישראלFlag of Israel.svg גיא ויזינגר
יועץ מנטאלי ישראלFlag of Israel.svg איתן עזריה
מנהל הקבוצה ישראלFlag of Israel.svg אביתר אילוז
רופא ראשי ישראלFlag of Israel.svg ד"ר ליאור זלר
פיזיותרפיסט ישראלFlag of Israel.svg אלכס פרישמן
פיזיותרפיסט ישראלFlag of Israel.svg אלעד דמרי
פיזיותרפיסט ישראלFlag of Israel.svg תומר ממן
פיזיולוג ספורט פוליןFlag of Poland.svg לוקאס בורטניק
מעסה ישראלFlag of Israel.svg דימה טרשצ'נקו

הנהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-16 ביוני 2016

נשיאת המועדון ישראלFlag of Israel.svg אלונה ברקת
מנכ"ל ישראלFlag of Israel.svg אסי רחמים
סמנכ"ל ישראלFlag of Israel.svg עו"ד עידו בר-נתן
יועץ תקשורת ישראלFlag of Israel.svg גיל לבנוני
מנהל כספים ישראלFlag of Israel.svg רו"ח ניר כץ
סמנכ"ל שיווק ישראלFlag of Israel.svg יניב דמרי
מנהל פרויקטים חינוכיים ישראלFlag of Israel.svg ד"ר עופר מוכתר
מנהל משק ישראלFlag of Israel.svg פנחס אוחנה
מנהל מחלקת מדיה ישראלFlag of Israel.svg אלעד סבג
מזכירה ישראלFlag of Israel.svg לימור שחף

מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
המאה ה-20
ישראלFlag of Israel.svg יוסף עזרן 1955 - 1957
ישראלFlag of Israel.svg לוניה דבורין 1957 - 1958
ישראלFlag of Israel.svg לוניה דבורין
אנגליהFlag of England.svg ג'ק גיבונס
1958 - 1959
ישראלFlag of Israel.svg יחיאל מור 1959 - 1961
טורקיהFlag of Turkey.svg רוברט שרף
ישראלFlag of Israel.svg יחיאל מור
1961 - 1962
ישראלFlag of Israel.svg יחיאל מור 1962 - 1964
יוגוסלביהFlag of SFR Yugoslavia.svg סלבקו מילושביץ' 1964 - 1965
יוגוסלביהFlag of SFR Yugoslavia.svg סלבוליו סטנקוביץ' 1965 - 1966
ישראלFlag of Israel.svg יחיאל מור 1966 - 1968
יוגוסלביהFlag of SFR Yugoslavia.svg סלבוליו סטפנוביץ'
ישראלFlag of Israel.svg משה ליטבק
1968 - 1969
ישראלFlag of Israel.svg אברהם מנצ'ל 1969 - 1970
ישראלFlag of Israel.svg משה ליטבק 1970 - 1972
ישראלFlag of Israel.svg אלי פוקס 1972 - 1974
ישראלFlag of Israel.svg אמציה לבקוביץ' 1974 - 1976
ישראלFlag of Israel.svg אלי פוקס
ישראלFlag of Israel.svg אליהו עופר
1976 - 1977
ישראלFlag of Israel.svg אליהו עופר 1977 - 1979
ישראלFlag of Israel.svg אמציה לבקוביץ' 1979 - 1980
ישראלFlag of Israel.svg אליהו עופר 1980 - 1981
ישראלFlag of Israel.svg שמעון שנהר 1981 - 1983
ישראלFlag of Israel.svg אליהו עופר 1983 - 1984
ישראלFlag of Israel.svg צבי רוזן
ישראלFlag of Israel.svg ג'קי דקל
1984 - 1985
ישראלFlag of Israel.svg נחום סטלמך 1985 - 1986
ישראלFlag of Israel.svg נינו ברגיג
ישראלFlag of Israel.svg דרור בר-נור
1986 - 1987
ישראלFlag of Israel.svg ניסים בכר 1987 - 1988
ישראלFlag of Israel.svg שמעון שנהר 1988 - 1989
ישראלFlag of Israel.svg חיים כהן
ישראלFlag of Israel.svg אלון בן דור
ישראלFlag of Israel.svg אליהו עופר
1989 - 1990
ישראלFlag of Israel.svg אליהו עופר 1990 - 1992
ישראלFlag of Israel.svg ויקו חדד 1993 - 1994
אוקראינהFlag of Ukraine.svg ויטלי סבצ'נקו 1994 - 1995
אוקראינהFlag of Ukraine.svg ויטלי סבצ'נקו
ישראלFlag of Israel.svg ויקו חדד
ישראלFlag of Israel.svg אלי גוטמן
1995 - 1996
ישראלFlag of Israel.svg אלי גוטמן 1996 - 1997
ישראלFlag of Israel.svg אליהו עופר
ישראלFlag of Israel.svg בני טבק
ישראלFlag of Israel.svg ג'קי דקל
1997 - 1998
ישראלFlag of Israel.svg שייע פייגנבוים
ישראלFlag of Israel.svg גילי לנדאו
1998 - 1999
ישראלFlag of Israel.svg אליהו עופר
ישראלFlag of Israel.svg מוטי איוניר
ישראלFlag of Israel.svg אייל לחמן
1999 - 2000
המאה ה-21
ישראלFlag of Israel.svg אייל לחמן
ישראלFlag of Israel.svg שלמה שרף
ישראלFlag of Israel.svg לופא קדוש
2000 - 2001
ישראלFlag of Israel.svg לופא קדוש 2001 - 2003
ישראלFlag of Israel.svg אלי גוטמן 2003 - 2004
ישראלFlag of Israel.svg אלי גוטמן
ישראלFlag of Israel.svg אלי כהן
ישראלFlag of Israel.svg לופא קדוש
2004 - 2005
ישראלFlag of Israel.svg ניר לוין
ישראלFlag of Israel.svg חיים בן שאנן
ישראלFlag of Israel.svg מרקו בלבול
2005 - 2006
ישראלFlag of Israel.svg גילי לנדאו 2006 - 2007
ישראלFlag of Israel.svg מרקו בלבול
ישראלFlag of Israel.svg גילי לנדאו
2007 - 2008
ישראלFlag of Israel.svg גיא לוי 2008 - 2009
ישראלFlag of Israel.svg גיא עזורי
ישראלFlag of Israel.svg ויקו חדד
2009 - 2010
ישראלFlag of Israel.svg ניר קלינגר 2010 - 2011
ישראלFlag of Israel.svg ניר קלינגר
ישראלFlag of Israel.svg גיא לוי
2011 - 2012
ישראלFlag of Israel.svg אלישע לוי 2012 - 2015
ישראלFlag of Israel.svg ברק בכר 2015 -

שחקנים בולטים בתולדות המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר ברד ובובי מור בשנת 1975
מאיר ברד שחקן הקבוצה בשנות השבעים

בטבלאות שלהלן מפורטים שמותיהם של חלק מהכדורגלנים הידועים ביותר בתולדות הפועל באר שבע.

להסתרת הטבלאות לחצו על "הסתרה"
שחקני בית
שם לאום עמדה
מרכוס אברג'יל ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קיצוני/חלוץ
אשר בן-שאנן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר
שמעון סבן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ
מרדכי ביטון ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר
שמואל אדמון ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ
מוריס הנגבי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר
אברהם נומה ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ
מאיר ברד ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר
רפי אליהו ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר התקפי
אלון בן דור ישראלFlag of Israel.svg  ישראל בלם
רוברט אלבז ישראלFlag of Israel.svg  ישראל בלם
משה אבוגזיר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר אחורי
אפרים צבי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ
עובדיה צבי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר
יעקב כהן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל מגן שמאלי
אורי בנימין ישראלFlag of Israel.svg  ישראל מגן ימני
שלמה אילוז ישראלFlag of Israel.svg  ישראל בלם
סתיו אלימלך ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר אחורי
שמעון ביטון ישראלFlag of Israel.svg  ישראל מגן שמאלי
אורן סגרון ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר התקפי
גדי חזות ישראלFlag of Israel.svg  ישראל מגן ימני
אסי רחמים ישראלFlag of Israel.svg  ישראל שוער
יוסי בניון ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר התקפי
אליניב ברדה ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ
אלעד בונפלד ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר
אופיר דוידזאדה ישראלFlag of Israel.svg  ישראל מגן שמאלי
שחקני רכש
שם לאום עמדה
שלום בלחסן תוניסיהFlag of Tunisia.svg  תוניסיה
ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
חלוץ
יהודה חיים ישראלFlag of Israel.svg  ישראל מגן שמאלי
חיים כהן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ
נידם מרדכי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר
יצחק גוזלן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ
שלום אביטן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ
שלמה בן דוד ישראלFlag of Israel.svg  ישראל בלם
רוני מוסקוביץ' ישראלFlag of Israel.svg  ישראל שוער
אפרים דוידי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל בלם
אופיר חיים ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ
רמי אבו לאבן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר
אלון מזרחי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ
מאור מליקסון ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר התקפי
סיראז' נסאר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר התקפי
מאור בוזגלו ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר התקפי
שחקנים זרים
שם לאום עמדה
ויקטור מורוז אוקראינהFlag of Ukraine.svg  אוקראינה חלוץ
סיאד חלילוביץ' בוסניה והרצגובינהFlag of Bosnia and Herzegovina.svg  בוסניה והרצגובינה קשר
ג'ובאני רוסו קרואטיהFlag of Croatia.svg  קרואטיה קשר
ויליאם סוארס ברזילFlag of Brazil.svg  ברזיל בלם
אוסטין אג'ידה ניגריהFlag of Nigeria.svg  ניגריה שוער
ג'ון אוגו ניגריהFlag of Nigeria.svg  ניגריה קשר
אנתוני וואקמה ניגריהFlag of Nigeria.svg  ניגריה חלוץ
אובידיו הובאן רומניהFlag of Romania.svg  רומניה קשר

מחלקת הנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל "השלושה" באר שבע, המייצגת העיקרית של דרום הארץ בכדורגל, ואחת ממחלקות הנוער הגדולות ביותר בישראל.

ברוב שנות המועדון, המועדון נהנה ממחלקת נוער חזקה. עד סוף שנות השמונים, דורגה בקביעות, קבוצת הנוער של המועדון, הפועל "השלושה" באר שבע, בצמרת ליגת העל לנוער ואף זכתה בארבע אליפויות המדינה לנוער.[93] משנת 2007 כאשר רכשה אלונה ברקת את המועדון, הושקעו כספים רבים על מנת להחזיר את מחלקות הנוער לקדמת הבמה, ובשנים האחרונות חזרה בהדרגתיות קבוצת הנוער לצמרת בליגת הנוער.

קבוצות מחלקת הנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהל מקצועי של מחלקת הנוער: שרון אביטן

שם הקבוצה ליגה מאמן לאום
הפועל "השלושה" באר שבע ליגת העל לנוער ניסו אביטן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
הפועל באר שבע נערים א' על פלג חמדי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
הפועל באר שבע נערים ב' ארצית דרום איתי לוזון ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
הפועל באר שבע נערים ג' מרכז אלון ריף ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
הפועל באר שבע ילדים א' מרכז רועי אורין ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
הפועל באר שבע לבן ילדים ב' מרכז צחי אלטיט ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
הפועל באר שבע ילדים ב' שפלה רמי ג'ורנו ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
הפועל באר שבע ילדים ג' מרכז ערן ואנה ישראלFlag of Israel.svg  ישראל

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליפויות (4): 1969/70, 1973/74, 1975/76, 1984/85
  • אלוף האלופים נוער (1): 1984/85

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפועל באר שבע בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יסוד סניף "הפועל", דבר, 17 באפריל 1950.
  2. ^ כדורגל - "הפועל" באר שבע סיים בתיקו 1:1 עם הפועל פ"ת, על המשמר, 31 בדצמבר 1950.
  3. ^ כדורגל - כשלון בעקבות הצלחות, משמר, 7 בינואר 1951.
  4. ^ כדורגל - משחקי ידידות, על המשמר, 18 בפברואר 1951.
  5. ^ כדורגל - הישג נאה, על המשמר, 24 בדצמבר 1950.
  6. ^ כדורגל - תוצאות מישחקי ידידות, על המשמר, 15 באפריל 1951.
  7. ^ כדורגל - "הפועל" עכו - "מכבי" חיפה, על המשמר, 28 באוקטובר 1951.
  8. ^ כדורגל - מישחקי-ידידות, על המשמר, 3 בדצמבר 1950.
  9. ^ עיתון "חדשות הספורט", גיליון 82, 17 ביולי 1955, עמ' 7
  10. ^ "הפועל" 1956, כדורגל, עמוד 19
  11. ^ שפיגל הביא בבטחה את מכבי חזרה לליגה א', חרות, 16 ביולי 1957.
  12. ^ הפועל טבריה זכה בגביע ההתאחדות - ניצח את "הפועל" באר-שבע בתוצאה 1:7, דבר, 16 בנובמבר 1958.
  13. ^ י. פורת, נקבעו משחקי-מיבחן, הפועל ב"ש מסרב להופיע, מעריב, 26 במאי 1959.
  14. ^ דבורין פרש מאימון הפועל באר שבע, מעריב, 4 ביוני 1959.
  15. ^ הפועל באר שבע - מכבי שערים 0:2 (0:1), חרות, 7 ביוני 1959.
  16. ^ באר שבע לליגה א', חרות, 14 ביוני 1959
  17. ^ י. מנר - לבאר שבע, מעריב, 30 ביולי 1959; מכונה בטעות בכתבה של "מעריב" בשם יצחק מנר
  18. ^ היום: אנורטוזיס - הפועל באר-שבע, מעריב, 1 בספטמבר 1960.
  19. ^ יצחק נחשון, הפועל באר-שבע, קריית חיים ופרדס-חנה - לרבע הגמר, מעריב, 13 בדצמבר 1961.
  20. ^ ישראל רוזנבלט, זה קרה: באר שבע "העיפה" הפועל ת"א (1:3), מעריב, 17 בדצמבר 1961.
  21. ^ ב. יהושע, מכבי תל-אביב שגבר על הפועל באר-שבע 0:3, מעריב, 4 בפברואר 1962.
  22. ^ הפועל באר-שבע, שנוצח ע"י בית"ר רמלה (1:0), זכה באליפות החורף בדרום - כי בית"ר ת"א לא גבר על מכבי עמידר (0:0), חרות, 5 בינואר 1964.
  23. ^ בית"ר ת"א - האלוף הדרומי - ללאומית!, חרות, 26 באפריל 1964.
  24. ^ הפועל באר-שבע - בליגה הלאומית, הפועל מחנה-יהודה על הסף, דבר, 23 במאי 1965.
  25. ^ יצחק שולמן, באר-שבע - "הנציגה" של ליגה א' ברבע-הגמר, מעריב, 14 במרץ 1965; ה"פינליסט" של הגביע נוצח בבאר-שבע, חרות, 14 במרץ 1965; יאיר שטרן"עפו": הפינליסטית דאשתקד (הפועל חיפה) והמובילה (הכוח), מעריב, 14 במרץ 1965.
  26. ^ מכבי שעריים ובני-יהודה סיימו ב-1:1 בגביע המדינה, חרות, 7 באפריל 1965.
  27. ^ סטנקוביץ יאמן הפועל באר-שבע, מעריב, 20 במאי 1965
  28. ^ אשר בלוט יאמן את רמת-עמידר, מעריב, 26 במאי 1966.
  29. ^ ר. אריההכדורגלן של העונה, מעריב, 24 ביוני 1968
  30. ^ ר. אריה, המאמן החדש של באר-שבע מבטיח: "לא יהיו חיים קלים", מעריב, 22 במאי 1968.
  31. ^ ר. אריה, הסכם על חילופי שחקנים בבאר-שבע, מעריב, 12 במאי 1968; אימון ראשון להפועל באר-שבע, מעריב, 25 באוגוסט 1968.
  32. ^ לוניה דבורין נתמנה כמנהל הפועל באר-שבע, מעריב, 4 בפברואר 1969; מה קרה להפועל באר-שבע? המאמן: השחקנים אשמים ; ההנהלה: הכל בגלל הטקטיקה, מעריב, 5 בפברואר 1969.
  33. ^ ר. אריה, שחקני באר-שבע לאחר האימון הראשון של ליטבק: "עכשיו נגמרה לגבינו תקופת בית ההבראה", מעריב, 18 בפברואר 1969.
  34. ^ עמירם קלאוס, ב"ש "העיפה" את מחזיקת הגביע, מעריב, 20 באפריל 1969.
  35. ^ י. בן-יעקב, השמטת כדור טראגית הורידה לליגה א', דבר, 26 באפריל 1970; ח. שמיר, סרוסי חרץ גורל באר-שבע, מעריב, 26 באפריל 1970.
  36. ^ ליטבק יאמן בב"ש, מעריב, 17 במאי 1970.
  37. ^ מ. הגנבי, עופר מבאר-שבע הכניע את "וילה" מ-11 מ' - 1:2, מעריב, 11 במאי 1972.
  38. ^ אביטן עבר מבית"ר להפועל באר-שבע, מעריב, 30 באוגוסט 1972.
  39. ^ ר. אריה, התקוות בבאר-שבע נמשכו 14 דקות, מעריב, 10 באפריל 1974.
  40. ^ ר. אריה, חיים כהן יכתוב בבאר שבע וידריך את הפועל מרחבים, מעריב, 12 באוגוסט 1974.
  41. ^ אודי רובוביץעם 10 שחקנים - נצחון נוסף לבית"ר ב'תקופת הראדיוס', מעריב, 27 באוקטובר 1974.
  42. ^ אורי בינדר, סלימן חרץ גורל המשחק, דבר, 10 בנובמבר 1974.
  43. ^ אורי בינדר, מערך הגנתי צפוף היה בעוכרי החיפאים, דבר, 1 בדצמבר 1974.
  44. ^ מ. רוזנברג, לבאר-שבע הספיקה מחצית אחת, דבר, 12 בינואר 1975.
  45. ^ שלמה מוזר, אפרים צבי מנע מויינברג ומבוני בכורה מוצלחת, דבר, 19 בינואר 1975.
  46. ^ אורי בינדר, הכרזות של אוהדי הפועל באר-שבע נפרשו בדקה ה-90, דבר, 23 בפברואר 1975.
  47. ^ אורי בינדר, באר-שבע הצדיעה לאורי בנימין, דבר, 13 באפריל 1975.
  48. ^ אורי בינדר, נגיחה של אפרים צבי הכתירה את באר-שבע, דבר, 11 במאי 1975.
  49. ^ באר שבע ראשונה בפעם הראשונה, דבר, 11 במאי 1975; אורי בינדר, שרים, קרנבל ומתנות במשחק ההכתרה של הפועל באר-שבע, דבר, 18 במאי 1975; "הפועל" באר-שבע - גולת הכותרת של עיר האבות, דבר, 18 במאי 1975.
  50. ^ אופיר סער, פאטה מורגנה: 1974, השנה ששינתה את הפועל באר שבע, באתר nrg, ‏3 ביולי 2011
  51. ^ אורי בינדר, הפועל באר-שבע "אלוף האלופים", דבר, 19 באוקטובר 1975.
  52. ^ מ. בסוק, בן-דור נטש המגרש ומיד אח"כ ספגה האלופה הפסדה הראשון, דבר, 21 בדצמבר 1975.
  53. ^ אורי בינדר, תצוגת כדורגל מרהיבה של באר-שבע במחצית השנייה, דבר, 1 בפברואר 1976.
  54. ^ מרדכי בסוק, באר-שבע שיחקה כאלופה אבל הנצחון הוגש לה על מגש, דבר, 28 בפברואר 1976.
  55. ^ אורי בינדר, רק לאחר שנודעו התוצאות שאגו בבאר-שבע: יש אליפות!, דבר, 13 ביוני 1976.
  56. ^ אורי בינדר, השוער הדני המצויין נכנע פעמיים לנגיחות נומה, דבר, 27 ביוני 1976.
  57. ^ גביע "אלוף האלופים" לבית"ר ירושלים - ניצחה (בהארכה) את הפועל באר-שבע 2:3, דבר, 12 בספטמבר 1976.
  58. ^ פוקס התפטר מבאר-שבע, דבר, 14 בינואר 1977.
  59. ^ אורי בינדר, לבקוביץ מנע תבוסה בבאר-שבע, דבר, 8 במאי 1977.
  60. ^ י. סביון, באר-שבעים חיבקו את... אלי פוקס, דבר, 15 במאי 1977.
  61. ^ אורי בינדר, ברד החזיר בשנישער את יוקרת האלופה, דבר, 6 באפריל 1977.
  62. ^ רן גלעד, פרוסט קיפח את הפועל באר-שבע ובית"ר תל-אביב ניצחה 0:3, דבר, 4 במאי 1977.
  63. ^ אריה רפפורט"מענקי פרישה" לנומה, מעריב, 6 בנובמבר 1978.
  64. ^ נ. זר, שוער כפ"ס העניק את הנצחון להפועל באר-שבע, דבר, 18 במרץ 1979.
  65. ^ אשר גולדשלגר, חוסר המזל רדף את באר-שבע עד לסיום, דבר, 19 באפריל 1979.
  66. ^ אברהם טבק, לבקוביץ החותם כמאמן הפועל ב"ש, מעריב, 29 במאי 1979.
  67. ^ אורי בינדר, מכבי פ"ת התמוטטה בבירת הנגב כבר במחצית הראשונה, דבר, 11 בנובמבר 1979.
  68. ^ אריה רפפורטמלך השערים של אשקלון עבר להפועל באר-שבע, מעריב, 4 באוגוסט 1980.
  69. ^ א. גיל, ברד שערים ירד בבאר-שבע במשחק התקפי, מהיר ומהנה, דבר, 5 באוקטובר 1980.
  70. ^ אברהם טבק, הפועל באר-שבע: באלגנטיות והקרבה, מעריב, 16 בנובמבר 1980.
  71. ^ אריה רפפורטהמעוז הרמת-גני נפרץ רק פעם אחת, מעריב, 23 בנובמבר 1980.
  72. ^ שמאי ברונר, דמעות אושר וגיל (לנדאו) בעיני מאות אוהדי הפו' ת"א, דבר, 1 בנובמבר 1981.
  73. ^ א. גיל, הבאר-שבעים התחילו להבקיע והאוהדים חזרו ליציעים, דבר, 8 בנובמבר 1981.
  74. ^ ס. עובדיה, ברד ניצל עונש הרדיוס החיפאי, דבר, 22 בנובמבר 1981.
  75. ^ מ. פריכטר, וייצמן ואביטן ניפצו תקוות בית"ר י-ם לעצרם בימק"א, דבר, 24 בינואר 1982.
  76. ^ הפועל ב"ש 1 - מכבי נתניה 0, דבר, 24 במרץ 1982.
  77. ^ שיטת הנבדל הייתה בעוכרי הרמת-גנים שספגו רביעייה, דבר, 11 באפריל 1982.
  78. ^ אלכס פרלסמן, לבאר-שבע הספיקו לחימה ומרץ, מעריב, 22 בינואר 1986.
  79. ^ גור מוטולה, רשמית: הפועל באר שבע הודחה מהאינטרטוטו, באתר ynet, ‏29 ביוני 2004
  80. ^ איזי עין דור, מכשולים הוסרו, אלונה ברקת רכשה את הפועל באר שבע, באתר ynet, ‏4 ביולי 2007
  81. ^ ענת ברשקובסקי, כדורגלן הפועל באר שבע התמוטט ומת במהלך אימון, באתר ynet, ‏29 באוגובט 2007
  82. ^ איזי עין דור, סופית, ארז מסיקה החליט לפרוש מכדורגל, באתר ynet, ‏9 בנובמבר 2009
  83. ^ ג׳ימי טורקחסר להם הרעב של בן דור ואביטן, באתר ספורט1, ‏12 בינואר 2015
  84. ^ אחרי 40 שנה: הפועל באר שבע זכתה באליפות המדינה, באתר וואלה ספורט, ‏21 במאי 2016
  85. ^ הפועל באר שבע תפגוש את שריף במוקדמות ליגת האלופות, באתר וואלה ספורט, ‏20 ביוני 2016
  86. ^ מוקדמות ליגת האלופות: 2:3 דרמטי להפועל באר שבע על שריף טירספול, באתר וואלה ספורט, ‏12 ביולי 2016
  87. ^ שוט דה שריף: ב"ש בסיבוב המוקדמות השלישי, באתר ONE, ‏19 ביולי 2016
  88. ^ קמביאסו ופורטוניס מחכים: אולימפיאקוס, היריבה הבאה של הפועל באר שבע, באתר וואלה ספורט, ‏19 ביולי 2016
  89. ^ נחנך אצטדיון עירוני רחב-ידיים בבאר-שבע, דבר, 1 בנובמבר 1959
  90. ^ מוטי דה פיצ'וטו, סקר האוהדים הגדול: מי הקבוצה הכי מרגשת בכדורגל הישראלי?, באתר וואלה ספורט, ‏1 באפריל 2014
  91. ^ הפועל באר שבע: אלופה בהגינות ספורטיבית לעונת 2012/2013, באתר המשרד לביטחון הפנים, ‏1 בספטמבר 2013
  92. ^ סמל המועדון של הפועל באר שבע משנת 1993 עד שנת 1995, באתר גוגל, ‏1 במאי 1993
  93. ^ אריה רפפורט, ההיסטוריון: כך פספסה באר שבע את אליפות הנוער, עיתון כלבי באתר nrg, ‏2 בדצמבר 2010