הפועל באר שבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שגיאות פרמטריות בתבנית:קבוצת כדורגל

פרמטרים ריקים [ 1, 2 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הפועל באר שבע
LogoOfHBS.png
מידע כללי
כינוי הגמלים
תאריך ייסוד 1 במאי 1949[1]
אצטדיון אצטדיון טרנר, באר שבע
(תכולה: 16,126)
בעלי הקבוצה אלונה ברקת
מנכ"ל אסי רחמים
מאמן ברק בכר
ליגה ליגת העל
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

הפועל באר שבע הוא מועדון כדורגל ישראלי מהעיר באר שבע, המשחק בליגת העל הישראלית. המועדון הוקם בשנת 1949, ומאז 2007 הוא מנוהל על ידי אשת העסקים אלונה ברקת, שמכהנת כבעלי המועדון. המועדון כולל גם קבוצות נוער, נערים וילדים, ובתי ספר לכדורגל.

צבעי התלבושת הביתית הקבועה של המועדון הם אדום ולבן. עד שנת 1959 ערכה הקבוצה את משחקי הבית שלה באצטדיון שהיה ממוקם בעיר העתיקה בבאר שבע, לאחר מכן עברה לשחק באצטדיון וסרמיל. החל מעונת 2015/2016 משחקת הקבוצה באצטדיון טרנר.

המועדון החל לזכות בתארים משנות ה-70. לאורך כל שנותיה זכתה הקבוצה בשלוש אליפויות, גביע מדינה אחד, שלושה גביעי טוטו (אחד בליגה הלאומית), שלושה גביעי אלוף האלופים (אחד בליגה השנייה) וגביע ליליאן אחד. כמו כן, באר שבע היא הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקה במפעל אירופאי, במשותף עם בית"ר ירושלים. בנוסף, באר שבע הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקה בגביע אופ"א, במשותף עם הפועל תל אביב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של הקבוצה בשנת 1949, כאשר זלמן כספי (כדורגלן עבר בהפועל רמת גן) הקים מחלקה למציאת כשרונות צעירים במעברות באזור באר שבע, על מנת לייסד בסופו של דבר קבוצת כדורגל. באפריל 1950 הוקמה הקבוצה בפועל, במסגרת מרכז "הפועל".[2]

הפועל באר שבע שיחקה לראשונה במשחק ידידות לרגל האחד במאי ב-1950, וניצחה 4-5 את הפועל מפלסים, קבוצה שהורכבה משחקנים שעלו לישראל מדרום אמריקה. את השערים לזכות הקבוצה כבשו מרכוס אברג'יל (צמד), הנרי לב (צמד) וברוך כהן. באותה עת השתתפה הקבוצה במשחקי ידידות מול קבוצות משתי הליגות הבכירות, וכן נערך דרבי מול מכבי באר שבע, אשר הסתיים בתיקו 3-3.[3]

בשנת 1952 הופסקה פעילותו הרשמית של המועדון, לאחר שהוחלט בהתאחדות כי המרחק הגאוגרפי אינו מאפשר את השתתפותו, אך בשנת 1954 נרשמה הקבוצה מחדש בהתאחדות לעונת 1954/1955 במחוז הנגב של ליגה ג', הליגה השלישית דאז.[4] את העונה סיימה במקום השביעי והאחרון במחוז הנגב עם ניצחון אחד מ-12 משחקים, 22 שערי חובה, ו-5 שערי זכות בלבד.

את עונת 1955/1956, תחת הדרכתו של המאמן יוסף עזרן, סיימה הקבוצה במקום הראשון במחוז דרום של ליגה ג', הליגה הרביעית דאז.[5] במשחקי המבחן על העלייה לליגה ב' התמודדה מול הפועל לוד, הפועל רמלה והפועל חולון, ובמשחק הקובע ברחובות ניצחה את הפועל יפו 5-0 והעפילה לליגה ב'. בעונת 1956/1957 סיימה הקבוצה במקום השביעי בליגה ב' מחוז דרום.[6]

בעונת 1957/1958 החליף לוניה דבורין את עזרן בעמדת האימון. באותה עונה עצרה ההתאחדות לכדורגל את כל הליגות מתחת לליגה הראשונה לקראת סופן, כשבאר שבע במקום השני שמוביל לשלב המבחנים לליגה א', בעקבות חשדות לקבלת שוחד והטיות משחקים, בגינן הוקפאו כל העולות והיורדות בליגות אלה לעונה זו. בסיום העונה הגיעה הקבוצה לגמר "גביע ההתאחדות לכדורגל", אך הפסידה 1-7 להפועל טבריה.[7]

בעונת 1958/1959 סיימה הקבוצה במקום השני בליגה ב' מחוז דרום והעפילה לשלב המבחנים לליגה א'. במשחק המבחן הראשון הפסידה 5-0 להפועל עפולה ודבורין התפטר מאימון הקבוצה.[8] מאמן נבחרת ישראל לשעבר ג'ק גיבונס מונה במקומו, והוביל את הקבוצה לליגה א' לאחר ניצחון במשחק המכריע מול הפועל נתניה ברחובות בתוצאה 1-2.

שנות השישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1959/1960 החל לאמן את הקבוצה כמאמן-שחקן יחיאל מור, בלם הפועל רמת גן ונבחרת ב' של ישראל, כשהוא בסה"כ בן 27.[9] תחת הדרכתו סיימה הקבוצה במקום התשיעי בליגה א'. באותה עונה עברה הקבוצה לשחק על מגרש דשא באצטדיון העירוני בבאר שבע.

לקראת עונת 1960/1961 ערכה לראשונה משחק מול קבוצה בינלאומית, כשאירחה את אנורתוסיס פמגוסטה הקפריסאית למשחק ידידות, אשר הסתיים בהפסד 2-1.[10]

את שנות השישים פתחה באר שבע ללא יומרות מרחיקות לכת כמו עלייה לליגה הראשונה, כך סיימה את עונת 1960/1961 במקום התשיעי שוב. אך בעונת 1961/1962 החליטו במועדון למנות מאמן זר בדמותו של רוברט שרף, שרף היה השחקן היהודי היחידי ששיחק באותה עת בנבחרת טורקיה. לאחר חמישה מחזורים נותרה באר שבע ללא נקודות, ובמועדון החליטו לפטר את רוברט שרף ולהזעיק את המאמן יחיאל מור, מששב מור לעמדת המאמן הראתה הקבוצה שיפור ניכר, וההצלחות לא איחרו להגיע. באותה עונה הגיעה הקבוצה למעמד חצי גמר גביע המדינה לראשונה בהיסטוריה, כשהיא בליגה השנייה, לאחר שניצחה בשמינית הגמר את הפועל רמלה מליגה א' בתוצאה 1–2 משני שערים של ג'קי דקל,[11] ברבע גמר את הפועל תל אביב בתוצאה 1–3[12] והודחה על ידי מכבי תל אביב בחצי גמר לאחר הפסד בתוצאה 3-0.[13]

בעונת 1963/1964 חולקה הליגה לשני מחוזות - צפון ודרום, באר שבע סיימה כ"אלופת החורף" בליגה א' מחוז דרום,[14] אך נחלשה עם התקדמותה של העונה. באר שבע נאבקה עם בית"ר תל אביב על העלייה לליגה הלאומית במחוז דרום. לקראת סוף העונה אירחה הפועל רמלה את באר שבע באצטדיונה החדש, רמלה עלתה ליתרון 0–1, אך לאחר דקות אחדות באר שבע השוותה. לקראת סוף המשחק פסק השופט בעיטת עונשין מ-11 מטר לטובת באר שבע, טרם שחקן באר שבע ניגש לבעיטת העונשין, התחוללה תקרית אלימה כשאנשי הפועל רמלה ניסו לתקוף את אנשי באר שבע, תקרית זאת נבעה מהתבוסה הקשה 0–9 שהנחילה באר שבע לרמלה בעונה הקודמת. בהתאחדות הוחלט להעניש את הפועל רמלה ולהעניק ניצחון טכני לבאר שבע. בעקבות ההחלטה, נטען בבאר שבע שהפועל רמלה לא שיחקה באופן ספורטיבי נגד בית"ר תל אביב, היריבה הישירה של באר שבע על התואר, ובסוף העונה עלתה בית"ר תל אביב בזכות הפרש שערים טוב יותר.[15]

בעונת 1964/1965 מונה סלבקו מילושביץ' היוגוסלבי לאימון הקבוצה. במחזור הראשון יצאה באר שבע למשחק חוץ מול הפועל רמלה, כשהמשחק נגמר בניצחון 0–6 לטובת באר שבע. במשך העונה נאבקה באר שבע עם בית"ר רמלה ובית"ר ירושלים על העלייה לליגה הלאומית, ולבסוף סיימה במקום הראשון בליגה א' מחוז דרום, בפער של תשע נקודות מהמקום השני - בית"ר ירושלים, והעפילה לליגה הלאומית לראשונה בתולדותיה.[16] בנוסף הגיעה הקבוצה עד לרבע גמר גביע המדינה, כשהיא מנצחת בשמינית הגמר את הפיינליסטית וסגנית מחזיקת הגביע של העונה הקודמת הפועל חיפה מהליגה הלאומית בתוצאה 1–2 לאחר הארכה משערים של שמואל אדמון וחיים כהן,[17] ומפסידה ברבע הגמר לאחר הארכה להפועל תל אביב מהליגה הלאומית בתוצאה 4-2.[18]

סגל הקבוצה של אותה עונה כלל בין היתר שחקני בית בולטים בהם השוער משה מלאך, הבלם יעקב (ג'קי) דקל, המגן מוריס שחלב, המגן חיים יהודה, המגן-קשר 'פיפי' נחשון, המגן-קשר שלמה לוי, המגן-קשר מרדכי נידם (נדן), המגן-קשר מוריס הנגבי, הקשר אליהו עופר, הקשר-חלוץ אברהם נומה והקשר-חלוץ שמואל אדמון, כמו גם שחקני רכש בולטים בהם הקשר-חלוץ אהרון קול צבר שהגיע לקבוצה מהפועל גת ב-1962, המגן-קשר-חלוץ חיים כהן שהגיע מהפועל מרחבים ב-1962 והיה למלך השערים של הקבוצה עם 20 שערים בליגה בעונת העלייה, המגן רחמים מי-מרום שהגיע ממכבי ירושלים ב-1963 והקשר משה גור-נס שהגיע ממכבי נתניה ב-1964.

הצלחתו של סלבקו מילושביץ' להעפיל עם באר שבע לליגה העליונה, העניקה קרדיט למאמנים יוגוסלבים, ובעונת 1965/1966 החליטו במועדון למנות את סלבוליו סטנקוביץ' לאימון הקבוצה.[19] הקבוצה נפרדה משוערה משה מלאך שעבר לבית"ר באר שבע, כמו גם מהמגן-קשר 'פיפי' נחשון ומהמגן-קשר שלמה לוי. מנגד, הפך שוער המשנה מהעונה החולפת יעקב דהן לשוער הראשון של הקבוצה, ובנוסף צורף לקבוצה הקשר-חלוץ יצחק גוזלן שהגיע מהפועל אופקים. באותה עונה, המשחקים שתוכננו היו בשיטת בית-חוץ. את משחקה הראשון שיחקה באר שבע בבית מול הפועל פתח תקווה, כשידה של הפועל פתח תקווה הייתה על העליונה. ואילו במשחק ה"גומלין", הפתיעה באר שבע וניצחה 0–1. בעונה זו הבטיחה באר שבע את הישארותה רק במחזור האחרון, כשניצחה בבית 0–4 את מכבי נתניה במשחק הגומלין, וסיימה במקום ה-13 בליגה.

לפני העונה הבאה החליטו בהתאחדות שהעונה תימשך שנתיים. בטרום עונת 1966/1968 מונה שוב יחיאל מור למאמן הקבוצה.[20] הקבוצה נפרדה מהקשר משה גור-נס שנאלץ לפרוש עקב פציעה טורדנית. מנגד, צירפה הקבוצה לשורותיה כשוער שני את אברהם בן עמי מבית"ר באר שבע, ובנוסף צירפה את שחקן הנוער והקשר ההתקפי מאיר ברד. במהלך הסיבוב הראשון ניצחה באר שבע 0–2 את מכבי תל אביב מצמד של השחקן הצעיר מאיר ברד, לעיני יותר מ-8 אלף צופים. העונה נפתחה בצורה מצוינת עבור הפועל באר שבע, שהשיגה את המקום הראשון לאחר 12 מחזורים, והמשיכה להתברג בצמרת הליגה הלאומית עד לסיום החלק הראשון של העונה הכפולה, אותו סיימה כשהיא ממוקמת במקום הרביעי בטבלה. בחלקה השני של העונה צורף לקבוצה שחקן הנוער והקשר השמאלי רפי אליהו, שערך את הופעתו הראשונה בבוגרים ב-16 בדצמבר 1967, כשהוא בן 16 ו-7 חודשים, במשחק מול מכבי תל אביב באצטדיון המכביה, כשבמהלך המשחק כבש אליהו שער בכורה בקריירה, ועזר לבאר שבע לנצח את תל אביב בתוצאה 0–3. בהמשך העונה לא הצליחה הקבוצה לשמור על מקומה בצמרת, וסיימה אותה כשהיא במקום התשיעי בטבלה. עם זאת, זכה שחקנה של באר שבע אברהם נומה בתואר כדורגלן העונה בישראל.[21]

בסוף העונה מונה לאימון הקבוצה המאמן היוגוסלבי סלבוליו סטפנוביץ',[22] והוא המשיך לאמן גם בתחילת עונת 1968/69. באר שבע הפגינה יכולת רעה בתחילת העונה ונקלעה למקומות האחרונים בליגה. משום כך, הזעיקה ההנהלה את מאמנה לשעבר של הקבוצה, לוניה דבורין, כדי שישמש כמנהל מקצועי של הקבוצה, ויעזור למאמן להוציא את העגלה מהבוץ.[23] משגם זה לא עזר, פוטר סטפנוביץ' לאחר המחזור ה-16, ובמקומו מונה מאמנה של הפועל לוד מליגה א' - משה ליטבק.[24] תחת הדרכתו של ליטבק הצליחה הקבוצה לסיים במקום ה-14 ולהישאר בליגה. בנוסף, הגיעה הקבוצה לרבע גמר גביע המדינה לאחר ניצחון 1–2 על מחזיקת הגביע של העונה הקודמת בני יהודה תל אביב בשמינית הגמר.[25] ברבע הגמר הפסידה באר-שבע למכבי שעריים בתוצאה 2–3.

שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוכת אלוף האלופים לליגה השנייה 1970/71

בעונת 1969/1970 מונה לאימון הקבוצה אברהם מנצ'ל, שחקן עבר במכבי חיפה ונבחרת ישראל. בעונה זו מיעטה הקבוצה להבקיע שערים, כשהיא מסיימת עם 24 שערי זכות בלבד, והרבתה לספוג, כשהיא מסיימת עם 49 שערים לחובתה. את העונה סיימה הקבוצה במקום ה-16 והאחרון בטבלה, וירדה לליגה א' אחרי חמש שנים בליגה הלאומית.[26]

בעונת 1970/1971 שב לאימון הקבוצה המאמן משה ליטבק.[27] הקבוצה נפרדה מיצחק גוזלן שנכנס לשנת הסגר. מנגד, שב לשחק השוער יעקב דהן לאחר שנה של הפסקת פעילות. באותה עונה החלו הצעירים בקבוצה, בהם אליהו, צבי, נקש ובן דור, לקבל יותר דקות משחק בהרכב מבעבר. בסיום העונה שבה הקבוצה לליגה העליונה מהמקום הראשון בליגה א' מחוז דרום, בפער של 14 נקודות מהשנייה הפועל יהוד, כשמאיר ברד משמש כמלך השערים של הקבוצה עם 19 כיבושים. בסוף העונה נפגשו באר שבע, אלופת ליגה א' דרום, מול אלופת ליגה א' צפון, מכבי יפו, למשחק גמר במסגרת אלוף האלופים לליגה השנייה. המשחק הסתיים בניצחון של באר שבע בפנדלים לאחר הארכה.

לקראת עונת 1971/1972 שב גוזלן לקבוצה מהסגר. בתום שליש ממשחקי הליגה התברגה באר שבע בצמרת, כשמאיר ברד משמש כמלך שערי הקבוצה, אך פציעה של ברד והסתכסכות שלו עם המועדון, שהובילו לתקופת היעדרות ארוכה, כמו גם הסתכסכות של רפי אליהו עם המועדון, הביאו למיעוט בכיבוש שערים ודרדרו את באר-שבע לתחתית הליגה. גם חזרתם של ברד ואליהו כעבור כחודשיים לא שינתה את היכולת הרעה, והקבוצה סיימה לבסוף במקום ה-12 בטבלה, עם 25 שערי זכות בלבד, כשברד מסיים את העונה כמלך שערי הקבוצה עם 10 כיבושים.

באותה עונה נפגשה הקבוצה למשחק ידידות עם אסטון וילה, קבוצה מצמרת הליגה האנגלית השלישית דאז, וניצחה אותה בתוצאה 2-1.[28]

בעונת 1972/1973 מונה אלי פוקס לאימון הקבוצה. יצחק גוזלן עבר למכבי תל אביב ומנגד לקבוצה צורף שלום אביטן מבית"ר באר שבע,[29] הקבוצה פתחה בתחתית, אך השתפרה עם התקדמות העונה, הצליחה לשמור על מקומה בצמרת, וסיימה את העונה כשהיא במקום החמישי בטבלה, המיקום הטוב בתולדותיה עד אותה עת, כשאברהם נומה משמש כמלך השערים עם 14 כיבושים.

בעונת 1973/1974 שחררה הקבוצה את החלוץ שלום אביטן, לאחר עונת בכורה בה פתח כשחקן הרכב וסיים כשחקן מחליף, וצירפה לקבוצה את חלוץ הנוער אורי בנימין, את קשר הנועריעקב כהן ואת קשר הנוער משה אבוגזיר. את העונה פתחה הקבוצה בצורה לא טובה, ובתום 18 מחזורים התמקמה במקום ה-14 בליגה, אך עם התקדמות הליגה הצליחה להשתפר, ולסיים את העונה במקום השביעי בטבלה. בנוסף, הגיעה הקבוצה שוב לרבע גמר גביע המדינה, לאחר ניצחון על מכבי הרצליה מליגת המשנה בשני משחקי שמינית הגמר בתוצאה 2–9 בחישוב הכללי (4-1 בבית ו-1–5 בחוץ). ברבע הגמר הפסידה להפועל פתח תקווה בתוצאה 1–3 בחישוב הכללי (הפסד 0–2 בחוץ, ותיקו 1-1 בבית).[30]

אליפות ראשונה
שחקני באר שבע מהאליפות הראשונה
חגיגות האליפות הראשונה עונת 1974/1975

בעונת 1974/1975 מונה אמציה לבקוביץ' למאמן הקבוצה כאשר הוא בן 37, ונחשב למאמן צעיר ביחס למאמנים הבכירים והמובילים בארץ. אמציה לבקוביץ' היה המאמן הראשון שהחדיר את סגנון המשחק של המגנים התוקפים בארץ, סגנון אשר נלקח מהכדורגל הגרמני. בטרום העונה החליט לבקוביץ' לנפות שחקנים ותיקים בעמדות ההגנה, בהם חיים כהן,[31] ולשלב שחקנים צעירים, בהם אורי בנימין בן ה-20 כמגן ימני ויעקב כהן בן ה-18 כמגן שמאלי. סגל הקבוצה היה מהצעירים בליגה, וכלל בתוכו רק ארבעה שחקנים שעברו את גיל 25 - מוסקוביץ', יהודה, נומה ועופר. באר שבע התחילה את העונה עם שלושה ניצחונות על בית"ר תל אביב, מכבי פתח תקווה, ועל האלופה היוצאת מכבי נתניה, וכל זאת מבלי לספוג ולו שער אחד. השער הראשון לחובתה, והפסדה הראשון של הקבוצה, הגיעו במחזור הרביעי, כשנוצחה על ידי בית"ר ירושלים בתוצאה 0–1, כשאת השער לחובתה כובש שחקנה לשעבר שלום אביטן.[32] במחזור השישי הפסידה בפעם השנייה, בתוצאה 0–1 למכבי תל אביב וירדה למקום השישי.[33]

במחזור התשיעי שבה באר שבע למקום הראשון, לאחר ניצחון 1–2 על המוליכה דאז הפועל חיפה[34] אך איבדה אותו וירדה למקום החמישי כבר לאחר המחזור הבא, כשהפסידה 1–2 להפועל ירושלים. בתום המחזור ה-15, אמצע העונה, הצליחה באר שבע להיחלץ מהמקום החמישי ולעלות לשלישי בעקבות ניצחון חוץ 1–2 על בני יהודה תל אביב.[35] במחזור ה-21 טיפסה שוב באר שבע למקום הראשון, לאחר ניצחון 0–1 על הפועל כפר סבא,[36] ובמחזור ה-26 הגדילה את הפער מהשנייה מכבי נתניה עד כדי 4 נקודות, לאחר ניצחון 0–1 על בית"ר ירושלים.[37] בשלב זה השיגה נתניה שני ניצחונות, בעוד באר שבע השיגה תיקו עם שמשון תל אביב והפסד למכבי תל אביב.

האליפות הוכרעה במחזור ה-29, מחזור לפני סיום העונה. באר שבע שיחקה מול מכבי יפו, כאשר נקודה אחת מפרידה בינה לבין מכבי נתניה מהמקום השני. במשחק ניצחה באר שבע את מכבי יפו בתוצאה 0–1, משער שנכבש בדקה ה-36 מנגיחה של אפרים צבי,[38] בעוד מכבי נתניה הפסידה במשחקה המכריע באצטדיון קריית חיים 3-1 להפועל חיפה. לפיכך הוכרזה הפועל באר שבע באופן רשמי כאלופת המדינה בכדורגל לראשונה בתולדותיה, כשאפרים צבי משמש כמלך השערים של הקבוצה עם 10 כיבושים, ואורי בנימין זוכה בתואר כדורגלן העונה בישראל.[39][40]

Cquote2.svg

נראה לי שבאר שבע בדרך לזכייה באליפות, יש להם סיכויים פנטסטיים לעשות זאת.

באר שבע בנויה על כושר גופני טוב, על חילופי מקומות ועל תנועה מתמדת במגרש, כאשר מספר רב של שחקנים מגן וגם תוקף.

בהשוואה לכדורגל בארץ, נראה לי שהם מציגים כדורגל מודרני, קשה לשמור על שחקני באר שבע.

Cquote3.svg
– שלמה שרף - ארבעים שנות ספורט בנגב

למעט מוסקוביץ' שהגיע ממרמורק, שלמה בן דוד שהגיע מנתיבות, ויעקב פולברניס שהגיע ממכבי באר שבע, כל שחקני הסגל שזכו באליפות היו שחקנים שגדלו במועדון.

בטרום עונת 1975/1976 השתתפה הקבוצה באלוף האלופים לראשונה בתולדותיה, במשחק פגשה את מחזיקת הגביע הפועל כפר סבא, ובתום 90 דקות ניצחה באר שבע בתוצאה 1–2, משערים של ברד ואביטן, וזכתה בתואר.[41]

האליפות השנייה

בעונת 1975/1976 הוחזר לקבוצה שלום אביטן. באר שבע פתחה את הליגה בצורה מאכזבת כאשר סיימה פעמיים בתיקו בשני המחזורים הראשונים, במפגשים נגד מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים, אולם במחזורים הבאים השתפרה, וכבר במחזור החמישי התמקמה לראשונה בעונה זו במקום הראשון בטבלה. הפסדה הראשון הגיע במחזור העשירי, כשנוצחה 0–1 על ידי קבוצת התחתית של הפועל תל אביב משער בנגיחה של מיכאל לפרדון.[42] מחזור לאחר מכן, בעקבות תיקו מאופס עם הכח רמת גן, ירדה למקום השלישי.

במחזור ה-15 שבה למקום הראשון לאחר ניצחון 0–1 על הפועל פתח תקווה. זה לא החזיק מעמד זמן רב, כשכבר במחזור הבא נוצחה 1–4 על ידי מכבי נתניה וירדה למקום השני, אך מחזור לאחר מכן שבה באר שבע למקום הראשון לאחר שניצחה 2–4 את שמשון תל אביב.[43] במחזור ה-19 ירדה הקבוצה שוב למקום השני, אך חזרה אליו במחזור הבא לאחר ניצחון 0–1 על מכבי תל אביב וביססה את מקומה לאחר ניצחון 0–2 במחזור ה-21 על השנייה בטבלה דאז בית"ר ירושלים.[44]

לאחר המחזור ה-22 הגדילה את הפער בפסגה לחמש נקודות מהשנייה בית"ר ירושלים לאחר ניצחון 1–3 על מכבי רמת עמידר. מחזור לאחר מכן, קטן הפער ל-3 נקודות בעקבות הפסד 0–1 להפועל חיפה.

לאחר המחזור ה-26 הגדילה שנית באר שבע את הפער בפסגה לחמש נקודות, הפעם מהפועל ירושלים, שהחליפה את בית"ר במקום השני, לאחר ניצחון 0–1 על מכבי פתח תקווה משער עצמי, אך באר שבע לא השכילה לשמור על פער זה, הפסידה 0–1 להכח רמת גן, והפער צומצם לארבע נקודות. לאחר תיקו מאופס עם הפועל פתח תקווה וניצחון של בית"ר במחזור ה-30 הצטמצם הפער בפסגה לשלוש נקודות מהקבוצה הישנה-חדשה במקום השני, בית"ר ירושלים, ולאחר תיקו מאופס נוסף של באר שבע, הפעם עם מכבי נתניה וניצחון של בית"ר במחזור ה-31 צומצם הפער עד כדי שתי נקודות. מצב זה נשמר עד למחזור האחרון. במחזור הנעילה פגשה באר שבע שוב את מכבי יפו למשחק מכריע, כשהפעם נלחמה יפו נגד הירידה. מכבי יפו הייתה חייבת לנצח על מנת להישאר בליגה, בעוד באר שבע הייתה חייבת שלא להפסיד על מנת לזכות באליפות. מנגד, פגשה בית"ר ירושלים את מכבי תל אביב, שנלחמה גם היא נגד הירידה, והייתה חייבת לנצח.

במשחק המכריע אירחה באר שבע את מכבי יפו במגרשה הביתי לעיני 14,000 צופים. בדקה ה-17 פסק השופט על בעיטת עונשין מ-11 מטר לטובת מכבי יפו לאחר ששחקנה של יפו משה אוננה הוכשל ברחבה על ידי שוער באר שבע רוני מוסקוביץ'. שחקן יפו, אברהם ארואטי, ניגש לבעיטה, והעלה את מכבי יפו ליתרון 0–1. בדקה ה-50 של המשחק פסק השופט שוב על בעיטת עונשין מ-11 מטר, הפעם לטובת באר שבע, לאחר שקשרה של באר שבע משה אבוגזיר הוכשל ברחבה על ידי אלברט לוי מיפו. לבעיטה ניגש אליהו עופר, מומחה בעיטות העונשין מ-11 מטר של הקבוצה, אך הוא בעט לקורה הימנית. באר שבע המשיכה לתקוף את שערה של יפו, אך לא הצליחה לכבוש. בדקה ה-79 הייתה לבאר שבע הזדמנות נוספת כשאפרים צבי קיבל כדור משלום אביטן ונגח אותו למשקוף. המשחק נגמר בהפסד ליפו בתוצאה 0–1. באצטדיון חיכו השחקנים והאוהדים לסיום המשחק בין בית"ר ירושלים למכבי תל אביב, ולאחר שהודיעו שירושלים הפסידה 2–3 לתל אביב, התחילו חגיגות האליפות השנייה ברציפות של באר שבע.[45] שלום אביטן סיים את העונה כמלך השערים של הקבוצה עם 11 כיבושים.

Cquote2.svg

הצגנו רק חמישים אחוז מהיכולת שלנו העונה.

אבל כמו קבוצה אלופה, היודעת לא להפסיד גם כשהיא אינה בשיא כושרה ידענו להתעלות ולהוכיח יציבות במשחקים מכריעים.

מסיבה זו, זכינו בצדק באליפות .

Cquote3.svg
– אלון בן דור - ארבעים שנות ספורט בנגב

בטרום עונת 1976/1977 היו הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים הקבוצות הראשונות בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקו במפעל אירופאי, גביע האינטרטוטו. באר שבע הוגרלה לבית ב' וקיימה שישה משחקים בשיטת "בית-חוץ" נגד הקבוצות קוגה מדנמרק, הרטה ברלין מגרמניה וסטנדרד ליאז' מבלגיה. על מנת להתחזק במאבקים מול הקבוצות הללו שאלה באר שבע את שרגא טופולנסקי ממכבי נתניה, אריה בז'רנו מהפועל תל אביב, יוחנן וולך מהפועל חיפה וישראל פוגל מהפועל כפר סבא. מאזן הקבוצה במפעל היה ניצחון אחד, בתוצאה 1–2 על קוגה הדנית באצטדיון וסרמיל. את שני השערים כבש אברהם נומה,[46] שלוש תוצאות תיקו, 0-0 בבית מול ליאז', 3-3 בבית מול הרטה ברלין ו-1-1 בחוץ מול קוגה, ושני הפסדים, 5-1 בחוץ מול הרטה ברלין ו-1–3 בחוץ מול ליאז'.

בהמשך, השתתפה באר שבע עונה שנייה ברציפות באלוף האלופים, ופגשה את מחזיקת הגביע בית"ר ירושלים, אך הפעם הפסידה 2–3 בתום הארכה, ולא זכתה בתואר.[47]

בעונה זו כמעט הפכה הפועל באר שבע לאלופה מכהנת ראשונה שיורדת ליגה. תחת הדרכתו של אלי פוקס, ששב לאימון הקבוצה, פתחה באר שבע רע את העונה ונקלעה לתחתית. בעקבות כך, לאחר 16 מחזורים התפטר פוקס מאימון הקבוצה, ואליהו עופר, שפרש מפעילות סדירה כשחקן במהלך העונה ושימש גם כעוזרו של פוקס, נקרא לתפקיד המאמן.[48] הקבוצה דשדשה מחזורים רבים, מיעטה לכבוש, ושלושה מחזורים לפני סיום העונה נפגשה בבית, כשהיא מתחת לקו האדום, עם מכבי פתח תקווה מהמקום האחרון. במשחק ניצחה באר שבע בתוצאה 0–2 משערים של שלום אביטן ואלון בן דור, ועלתה לראשונה מזה שבועות רבים מעל לקו האדום.[49] שני מחזורים לסיום העונה נפגשה בחוץ עם מכבי חיפה מהמקום ה-13 למשחק הישרדות כשרק הפרש שערים עדיף מציב את באר שבע במקום ה-12. המשחק הוכרע בתוצאה 0–1 לטובת באר שבע.[50] בעקבות כך הצליחה באר שבע לסיים במקום ה-13, ואילו יריבתה מכבי חיפה ירדה לבסוף לליגה השנייה. בנוסף, הגיעה הקבוצה שוב לרבע גמר גביע המדינה, לאחר שניצחה בשמינית את מכבי חיפה בתוצאה 0–2 משני שערים של מאיר ברד.[51] ברבע פגשה את בית"ר תל אביב והפסידה לה בתוצאה 3-0.[52]

לקראת עונת 1977/1978 המשיכה הקבוצה עם אליהו עופר בעמדת המאמן. הקבוצה נפרדה מהקשר מאיר ברד שעבר להפועל חיפה, ומהבלם שלמה בן דוד ומהקשר משה מימון ששוחררו מהקבוצה. מנגד, צירפה הקבוצה את הקשר-בלם חיים פרנקו מהפועל תל אביב והחלוץ ויקטור סרוסי מהפועל חדרה. בנוסף, צירפה הקבוצה כשוער שני את מריו זוכוביצקי שעלה זמן קצר לפני כן מארגנטינה ושיחק בצ'קריטה ג'וניורס. הקבוצה הציגה יכולת התקפית טובה מאוד לאורך כל העונה, בניצוחם של מלך השערים שלה שלום אביטן, עם 12 שערים, סגנו ויקטור סרוסי, עם 10 שערים, ואפרים צבי, אך לצד זאת הציגה יכולת הגנתית פחות טובה. באר שבע סיימה את העונה כשהיא במקום החמישי בטבלה ועם 43 שערי זכות, מספר שערי הזכות השלישי בגובהו בליגה באותה עונה, והמספר הגבוה ביותר בעונה אחת בתולדותיה של הקבוצה בליגה הראשונה עד אז (זאת מבלי להחשיב את העונה הכפולה של 1966/1968, בה הובקעו 71 שערים), ועם הפרש השערים הטוב ביותר מאז עונת האליפות האחרונה (1975/1976).

לקראת עונת 1978/79 שב מאיר ברד לקבוצה ובנוסף, צורף לסגל הקבוצה שחקן הנוער שלמה אילוז, ששיחק כבלם ובהמשך העונה גם החלוץ אלי ויצמן. כחודש מפתיחת העונה, נפרדה הקבוצה גם מחלוצה אברהם נומה, שעבר לשחק בבית"ר באר שבע.[53] את העונה סיימה הקבוצה במקום התשיעי. בנוסף, הגיעה בפעם השישית בתולדותיה למעמד רבע גמר גביע המדינה, לאחר ניצחון 1–2 על הפועל כפר סבא בשמינית הגמר משערים של אורי בנימין ויעקב פולברניס.[54] ברבע הגמר הפסידה לבית"ר תל אביב בתוצאה 0–3 בתום בעיטות הכרעה מ-11 מטר.[55]

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1979/1980 שב אמציה לבקוביץ' לאימון הקבוצה.[56] אפרים דוידי הצטרף לקבוצה ממכבי באר שבע. פתיחת העונה של הקבוצה הייתה רעה, עם הפסדים להכח רמת גן, מכבי תל אביב, הפועל כפר סבא ובית"ר תל אביב, ותיקו עם בית"ר ירושלים ושמשון תל אביב, שהובילו אותה למקום ה-16 והאחרון בליגה.

במחזור השביעי שינה לבקוביץ' את ההרכב, הוא החליף את השוער מוסקוביץ' בזוכוביצקי, ואת הבלם אלון בן דור בחיים פרנקו, שהורכב לצידו של שלמה אילוז. במשחק במחזור זה נחלצה הקבוצה מהמקום האחרון עם ניצחון 0–4 על מכבי פתח תקווה,[57] והמשיכה להתאושש גם במחזורים הבאים עם ניצחון 0–1 על מכבי רמת עמידר, ותיקו 1-1 עם המוליכה הפועל תל אביב. בנוסף הצליחו לפלס את דרכם להרכב הראשון גם שחקנים צעירים כגון אלי ויצמן, חיים בן שאנן ואפרים דוידי. משחק ההגנה של הקבוצה השתפר בזכות השינויים, מספר שערי החובה, 27, היה הנמוך ביותר מאז עונת האליפות הראשונה תחת לבקוביץ' (1974/1975), אך ההתקפה לקתה בחסר והקבוצה מיעטה לכבוש שערים. את העונה סיימה הקבוצה במקום העשירי בטבלה עם שבעה ניצחונות בלבד.

לקראת עונת 1980/1981 חזר אליהו עופר לעמדת המאמן בבאר שבע. שלום אביטן עזב את הקבוצה ועבר להפועל ירושלים. הקבוצה פתחה היטב את העונה עם שני ניצחונות על מכבי תל אביב ומכבי רמת עמידר, תיקו עם שמשון תל אביב, וניצחון 3–5 על מכבי פתח תקווה.[58] אולם כשם שהרבתה הקבוצה להבקיע שערים כך גם הרבתה לספוג, וכבר במחזור הבא הובסה 0–4 על ידי הפועל ראשון לציון, ונושלה מראשות הטבלה. במחזור התשיעי ניצחה 1–2 את הראשונה הפועל תל אביב,[59] ובמחזור שאחריו את האחרונה הפועל רמת גן בתוצאה 0–1, ושבה למקום הראשון בתום שליש ממשחקי הליגה.[60] אך שוב כבר במחזור הבא הפסידה, 1-0 להפועל ירושלים, ואיבדה את הראשות. הקבוצה לא הצליחה לשמור על יציבות במשך כל העונה, ולצד ניצחונות יפים, סיימה משחקים רבים בתיקו ובהפסד, וסיימה את העונה כשהיא במקום ה-11 בטבלה.

לקראת עונת 1981/1982 מינתה הקבוצה את שמעון שנהר למאמן והחזירה לשורותיה את שלום אביטן לאחר עונה בהפועל ירושלים. הקבוצה פתחה רע את העונה עם 4 הפסדים, שתי תוצאות תיקו וניצחון, שהובילו למקום ה-15 והלפני אחרון בליגה. מהמחזור השמיני ואילך השיגה הקבוצה רצף של 11 מחזורים ללא הפסד ובתום המחזור ה-18 התמקמה הקבוצה במקום הרביעי בטבלה, עליו הצליחה לשמור עד סוף העונה. באר שבע הציגה יכולת התקפית טובה במהלך העונה, הבקיעה 43 שערי זכות, והשוותה בכך את שיא הכיבושים לעונה אחת בתולדותיה של הקבוצה בליגה הראשונה עד אז, שהושג בעונת 1977/1978.[61] מלך שערי הקבוצה היה שלום אביטן עם 14 שערים.

בנוסף, הגיעה הקבוצה בפעם השנייה בתולדותיה לחצי גמר גביע המדינה, לאחר שניצחה בשמינית הגמר את מכבי נתניה בתוצאה 0–1 משער של רפי אליהו,[62] וברבע הגמר את הכח מכבי רמת גן בתוצאה 0–4.[63] בחצי הגמר פגשה את הפועל תל אביב, המפגש הגיע לבעיטות הכרעה מ-11 מטר, לאחר שבתום ההארכה התוצאה הייתה תיקו 2-2, ובבעיטות ההכרעה הפסידה באר שבע 3–5 לתל אביב והודחה.

המקום הרביעי בליגה הקנה לבאר שבע כרטיס לגביע ליליאן, טורניר אשר שוחק בשנות ה-80, והתקיים בשלבי טרום העונה. בטרום עונת 1982/1983 שיחקה הקבוצה בטורניר ונוצחה בגמר על ידי מכבי נתניה בתוצאה 1–3.

בעונת 1982/1983 הציגה באר שבע יכולת הגנתית טובה מאוד, הקבוצה ספגה 23 שערי חובה בלבד, מספר שערי החובה הנמוך ביותר מאז עונת האליפות הראשונה. עוגני ההגנה בעונה זו היו השוער זוכוביצקי, שחזר לקבוצה בתחילת העונה והבלמים שלמה אילוז וחיים פרנקו (שהוחלף קצת אחרי מחצית מהעונה בבלם-מגן עמרם עמר). את העונה סיימה באר שבע במקום השלישי בטבלה, וזכתה בפעם השנייה ברציפות בכרטיס לגביע ליליאן. מלך שערי הקבוצה היה שוב שלום אביטן עם 11 כיבושים.

לקראת עונת 1983/1984 שב אליהו עופר מבית"ר ירושלים לאימון הקבוצה. באר שבע שיחקה שוב מול מכבי נתניה בגמר גביע ליליאן ונוצחה בתוצאה 2–3. בליגה לא הייתה באר שבע יציבה, התנדנדה לאורך כל העונה בין אמצע הטבלה לתחתית, ולבסוף סיימה במקום השביעי בטבלה. בנוסף, הגיעה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע המדינה, לאחר שניצחה בשמינית הגמר את מכבי יבנה בתוצאה 1–3, ברבע הגמר את הפועל תל אביב, לאחר פנדלים במשחק חוזר, בתוצאה 2–4, ובחצי הגמר את האלופה היוצאת מכבי נתניה בתוצאה 0–2. בגמר פגשה את הפועל לוד. המשחק נגמר בתוצאה 0-0, ובפנדלים הפסידה באר שבע 2–3 לאחר החמצה של רפי אליהו.

לקראת עונת 1984/1985 מינתה באר שבע את צבי רוזן מהפועל תל אביב לאימון הקבוצה. בעונה זו מיעטה הקבוצה לכבוש שערים, עם מספר הכיבושים הנמוך ביותר מאז עונת 1976/1977, ועמדה בפני סכנת ירידה לליגת המשנה. שלושה מחזורים לסיום העונה, בפיגור של 5 נקודות מהמקום בו נשארים ליגה, פיטרה ההנהלה את צבי רוזן מעמדת האימון, ומינתה במקומו את בלם העבר של הקבוצה ומאמן הנוער ג'קי דקל. הקבוצה תחת דקל הצליחה להשאר בליגה, לאחר ניצחון 0–1 על מכבי נתניה במחזור הלפני אחרון משער של דב רמלר, וניצחון 1–2 במחזור האחרון על הטוענת לאליפות, בית"ר ירושלים, משערים של דב רמלר ואלי ויצמן.

לקראת עונת 1985/1986 מינתה באר שבע את נחום סטלמך לאימון הקבוצה, ואת בלם העבר של הקבוצה אלון בן דור לעוזר המאמן. שלום אביטן עזב שוב את הקבוצה, הפעם להפועל תל אביב. יובל אוחנה, שחזר מעונת השאלה להפועל מרמורק, החל לקבל קרדיט בהרכב מסטלמך. באותה עונה הגיעה הקבוצה לראשונה בתולדותיה למעמד גמר גביע הטוטו, לאחר שניצחה בחצי הגמר את מכבי תל אביב בתוצאה 1–2.[64] בגמר פגשה את הפועל פתח תקווה, והפסידה בתוצאה 1–2. בליגה מיעטה לספוג שערים, עם 24 שערי חובה בסיומה, אך באותה מידה מיעטה גם להבקיע שערים, עם 24 שערי זכות בסיומה של הליגה, המספר הנמוך ביותר מאז עונת הירידה של 1969/1970. לאורך כל העונה נדדה הקבוצה בין התחתית לאמצע הטבלה, וסיימה לבסוף במקום השמיני בטבלה.

לקראת עונת 1986/1987 מינתה באר שבע את נינו ברגיג מהפועל ירושלים לאימון הקבוצה. הקבוצה התחילה לא טוב את הליגה, עם שני הפסדים ותיקו ומקום 15 ולפני אחרון בטבלה. עקב כך, פיטרה ההנהלה את המאמן נינו ברגיג, ומינתה במקומו את דרור בר-נור. תחת בר-נור שיפרה באר שבע את משחק ההגנה, ספגה רק עוד 14 שערים בהמשך העונה, וסיימה אותה עם 19 שערי חובה בלבד, אך מנגד המשיכה להתקשות במשחק ההתקפה, מיעטה להבקיע, וסיימה את העונה עם 20 שערי זכות בלבד. מספר שערי הזכות והחובה של הקבוצה היו הנמוכים בתולדותיה בליגה הראשונה. במהלך כל העונה נאבקה בתחתית, וסיימה אותה במקום ה-11 בטבלה.

לקראת עונת 1987/1988 מינתה הקבוצה את ניסים בכר כמאמן. אל הקבוצה הצטרף חלוץ קבוצת הנוער סתיו אלימלך. בעונה זו שמרה הקבוצה על יכולת הגנתית גבוהה, ושיפרה את היכולת ההתקפית שלה. את העונה סיימה הקבוצה במקום השלישי בטבלה וזכתה בכרטיס לגביע ליליאן בפעם השלישית מאז הוקם הטורניר.

לקראת עונת 1988/1989 נותרה הקבוצה עם ניסים בכר בעמדת המאמן. בשלבי טרום העונה שיחקה הקבוצה בגביע ליליאן וניצחה בגמר את הפועל תל אביב בתוצאה 0–1. בהמשך העונה הגיעה הקבוצה בפעם השנייה בתוך 3 שנים למעמד גמר גביע הטוטו, וזכתה בגביע לראשונה בתולדותיה לאחר ניצחון על מכבי נתניה. בליגה הקבוצה לא הרשימה, ובמחזור ה-22 נפרדה מהמאמן ניסים בכר, כשבמקומו הגיע שמעון שנהר לקדנציה שנייה כמאמן הקבוצה. באר שבע מיעטה להבקיע במהלך העונה, עם 22 שערי זכות בלבד, לצד 29 שערי חובה, וסיימה את העונה במקום החמישי בטבלה.

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 1989/1990 הייתה העונה הראשונה בה הותר לשתף שחקנים זרים בליגה הישראלית, ובאר שבע צירפה את שחקני ההתקפה הארגנטינאים קלאודיו דיקסטרה וריקרדו קאצ'יונה. במהלך העונה החליפה הקבוצה ארבעה מאמנים, היא החלה עם שמעון שנהר, שסיים את דרכו במחזור החמישי, המשיכה עם שחקני העבר חיים כהן ואלון בן דור, וסיימה עם שחקן העבר אליהו עופר. באר שבע סיימה את העונה במקום התשיעי בליגה. בעונת 1990/1991 באר שבע הרבתה לספוג במהלך כל העונה, אותה סיימה עם 39 שערי חובה, אך מנגד הרבתה גם לכבוש, וסיימה עם 34 שערי זכות. באר שבע נכנסה לפלייאוף העליון, וסיימה את העונה במקום השישי בטבלה. לקראת עונת 1991/1992. הקבוצה צירפה את חלוץ הנוער אורן סגרון. בעונה זו המשיכה הקבוצה לספוג שערים רבים, וסיימה אותה עם 43 שערי חובה, מספר שערי החובה הגבוה ביותר של הקבוצה מאז עונת הירידה, עונת 1969/1970. מנגד, הרבתה באר שבע גם להבקיע, וסיימה את העונה עם 40 שערי זכות, מספר שערי הזכות הגבוה ביותר שלה מאז עונת 1981/1982, וסיימה את העונה במקום העשירי בטבלה.

לקראת עונת 1992/1993 הקבוצה נפרדה משוערה אריה אלטר, ולראשונה זה שנים רבות שני שועריה הראשונים של הקבוצה היו שחקני בית מהנוער - שאול סמדג'ה ואסי רחמים. הקבוצה צירפה את אורי מלמיליאן והישאם זועבי ממכבי תל אביב. לאחר חמישה מחזורים, פוטר המאמן אליהו והוחלף בעוזרו הצעיר ויקו חדד. בעקבות כך עזב מלמיליאן את הקבוצה ועבר להפועל כפר סבא. באר שבע הציגה יכולת התקפית טובה במהלך העונה, כשזועבי מסיים כסגן מלך השערים עם 17 שערים, וקובע שיא כיבושים לשחקן באר שבעי בליגה הבכירה. הקבוצה כולה סיימה את העונה עם 52 שערי זכות, מספר שערי הזכות הגבוה ביותר של הקבוצה אי פעם בעונה אחת בליגה הבכירה ,[61] כמו גם עם הפרש השערים הטוב ביותר שלה אי פעם בליגה הבכירה, ובמקום הרביעי בטבלה.

בעונת 1993/1994 שברה שוב את מספר שערי הזכות הגבוה ביותר שלה בעונה אחת בליגה הבכירה עם 54 שערי זכות, כשאמיר אביגדור משמש כמלך השערים עם 16 כיבושים, ושחזרה את הפרש השערים הטוב ביותר שלה עד אז בליגה הבכירה. באר שבע סיימה את העונה במקום השלישי וזכתה בכרטיס לגביע אופ"א, הקבוצה הישראלית הראשונה שמתמודדת במפעל.

בעונת 1994/1995 מונה ויטלי סבצ'נקו האוקראיני לאימון הקבוצה. בעונה זו הוגרלה הקבוצה מול אריס סלוניקי מיוון במסגרת גביע אופ"א, לצמד משחקים בשיטת בית-חוץ. הפועל באר שבע הפסידה בבית 1–2 ו-1–3 בחוץ והודחה מהמפעל. בליגה המשיכה הקבוצה להציג יכולת גבוהה, השוותה את שיא שערי הזכות שקבעה בעונה הקודמת, וסיימה בפעם השנייה ברציפות במקום השלישי, מיקום שזיכה אותה בכרטיס לגביע אופ"א.

בעונת 1995/1996 מונה שוב ויקו חדד לאימון הקבוצה. בעונה זו הוגרלה הקבוצה מול קיי אף טירנה מאלבניה במסגרת גביע אופ"א, לצמד משחקים בשיטת בית-חוץ. הפועל באר שבע ניצחה 0:2 בבית ו-0–1 בחוץ. ניצחון על הקבוצה האלבנית סידר להפועל באר שבע עימות חזיתי עם יוהאן קרויף וברצלונה הגדולה. הקטלונים הגיעו לאצטדיון וסרמיל עם סוללת כוכבים אשר ביניהם לואיס פיגו, איבן דה לה פנייה, ג'ורדי קרויף מהו קודרו ואוסקר גארסיה. תוצאת המשחק בבית הייתה 0–7 לברצלונה ו-0–5 לטובת הספרדים בחוץ. בהמשך העונה, פוטר חדד והוחלף על ידי המאמן הקודם ויטלי סבצ'נקו. הקבוצה הגיעה לגמר גביע הטוטו וזכתה בפעם השנייה בתולדותיה בתואר לאחר ניצחון על הפועל כפר סבא. בליגה הציגה הקבוצה יכולת ירודה ומיעטה להבקיע, וסבצ'נקו, המאמן השני באותה עונה, הוחלף בעצמו על ידי אלי גוטמן. באר שבע סיימה את העונה כשהיא עם 32 שערי זכות ובמקום העשירי בטבלה.

בעונת 1996/1997, בהנהגתו של אלי גוטמן, סיימה הקבוצה במקום השלישי, לאחר שפספסה את המקום השני במחזור האחרון של העונה, עם 25 שערי חובה ועם הפרש השערים הטוב ביותר בתולדותיה בליגה הבכירה. בנוסף באותה עונה זכתה הקבוצה בגביע המדינה היחיד בתולדותיה לאחר ניצחון בגמר על מכבי תל אביב, בתוצאה 1-0 משער של ג'ובאני רוסו.

בתום העונה, החליט הבעלים דאז אלי להב, לשחרר שחקנים רבים ביניהם סיאד חלילוביץ', ג'ובאני רוסו, שי הולצמן, אלכסנדר סולוב, לירון בסיס וגדי חזות. אלי להב עזב את הקבוצה והעביר את הבעלות לאלי זינו. בעקבות כך, פתחה הקבוצה את עונת 1997/1998 עם סגל מצומצם וחלש. בשל המחסור בשחקנים העלתה הקבוצה את שחקן הנוער, ה"יהלום" מדימונה, יוסי בניון, כבר בגיל 17. בתחילת אותה עונה, הוגרלה הקבוצה מול ז'לגיריס וילנה הליטאית במסגרת גביע אירופה למחזיקות גביע, לצמד משחקים בשיטת בית-חוץ, תוצאת המשחק בבית הייתה ניצחון 2-1 ובחוץ נגמר המשחק בתיקו מאופס. לאחר מכן הוגרלה באר שבע מול רודה ההולנדית לצמד משחקים בשיטת בית-חוץ, באר שבע הפסידה 4-1 בבית ו-10-0 בחוץ. את העונה פתחה הקבוצה עם בני טבק בעמדת המאמן, אך הוא נאלץ להתפטר לאחר ההפסד המביש בחוץ לרודה, והוחלף בבלם העבר של הקבוצה ג'קי דקל, שהוחלף בעצמו בתפקיד המאמן על ידי קשר העבר של הקבוצה אליהו עופר. בניון עמד מעל ומעבר בציפיות ממנו, כשהבקיע 15 שערים, כולל שער דרמטי בניצחון 1-0 על מכבי חיפה במחזור הסיום, אך גם זה לא הספיק, עקב ניצחונה של יריבתה לתחתית בני יהודה תל אביב על עירוני ראשון לציון במחזור זה, ובאר שבע ירדה לליגת המשנה לאחר 27 שנים רצופות בליגה הבכירה, כשהיא מסיימת את העונה עם 57 שערי חובה, מספר שערי החובה הגבוה בתולדותיה בעונה אחת בליגה הבכירה.[61]

בעונת 1998/1999 לאחר הירידה, תחת הדרכתו של שייע פייגנבוים תחילה, וגילי לנדאו אחר כך, נאבקה הקבוצה עם מכבי נתניה על כרטיס לליגה הראשונה, אך נכשלה במשימה וסיימה במקום השלישי, מרחק 5 נקודות מהמובילה נתניה.

תחילת שנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1999/2000, תחת הדרכתם של אליהו עופר תחילה, לאחר מכן מוטי איווניר, ואייל לחמן לבסוף, נכשלה שוב הקבוצה בניסיונה להעפיל לליגה הראשונה, לאחר שסיימה במקום השביעי בטבלה, בה בעת שיריבתה העירונית בית"ר באר שבע במקום החמישי ומעליה בטבלה.

בעונת 2000/2001 המשיך אייל לחמן על הקווים, אך הוא פוטר במהלך העונה, והוחלף על ידי שלמה שרף, שהתפטר בעצמו בהמשך העונה. לופא קדוש מונה למאמן השלישי של הקבוצה באותה עונה. בעונה זו נפגשה הקבוצה מול בית"ר ירושלים במסגרת גביע המדינה, וניצחה לאחר הארכה בתוצאה 3-2. במחזור האחרון של העונה נפגשה הפועל באר שבע מול הפועל רמת גן על משחק העלייה לליגה הראשונה, ובו ניצחה הפועל באר שבע 5-0 והבטיחה את עלייתה לליגת העל מהמקום הראשון.

בעונות 2001/2002 ו-2002/2003 סיימה הקבוצה פעמיים במקום החמישי, ובעונת 2002/2003 אף הגיעה למעמד גמר גביע המדינה, כשהיא חולפת בשמינית גמר על הפועל תל אביב בבלומפילד 1:0, ובחצי גמר באצטדיון רמת גן 0:3 את מכבי חיפה. בגמר גביע פגשה הפועל באר שבע את הפועל רמת גן מהליגה השנייה, אך נוצחה בבעיטות הכרעה מ-11 מטר לאחר החמצה של רמי אליהו.

בעונת 2003/2004 הוחתם המאמן אלי גוטמן במקום לופא קדוש, באותה עונה שיתפו פעולה שחקנים בדמותם אלון מזרחי, דדי בן-דיין, אסי רחמים, אופיר חיים, ובלסינג קאקו. בעונה זו סיימה באר שבע במקום הרביעי אשר הקנה לה כרטיס למפעל גביע האינטרטוטו.[65]

בעונת 2004/2005 נכנסה הקבוצה לבעיות כלכליות ובסיומה נשרה הקבוצה לליגה השנייה לאחר שרוב שחקני הסגל שוחררו. בעיות הכלכליות המשיכו ללות את הקבוצה גם בשתי העונות הבאות, בהן סיימה במקום הרביעי בליגה השנייה.

עידן אלונה ברקת (2007 – הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2007 רכשה אשת העסקים אלונה ברקת את הקבוצה מידיו של אלי זינו.[66] ב-29 באוגוסט 2007, במהלך משחק אימון נגד מכבי באר שבע, קרס חלוצה של הקבוצה צ'סוואה אנספוואה ומת כתוצאה מדום לב.[67]

בעונה הראשונה בעידן אלונה ברקת, עונת 2007/2008, סיימה הקבוצה במקום הרביעי בליגה הלאומית ולא הצליחה להעפיל לליגת העל. בעונת 2008/2009 מונה גיא לוי למאמן הקבוצה, והוחתם הקשר ההתקפי מאור מליקסון. בעונה זו הצליחה הקבוצה לשוב לליגת העל לאחר ארבע שנים בליגה הלאומית. באותה עונה זכתה הקבוצה גביע הטוטו לליגה הלאומית, לאחר שגברה בגמר 0-1 בהארכה על מכבי הרצליה.

לקראת עונת 2009/2010 בליגת העל מונה גיא עזורי למאמן הקבוצה, אשר החתים בקבוצה מספר שחקנים חדשים, ביניהם דוד רביבו, סיראז' נסאר וויליאם סוארס הברזילאי שהצטרף בינואר. הקבוצה הציגה יכולת חלשה ואוהדיה מחו ודרשו את התפטרותו של עזורי. במרץ 2010, בעקבות תקרית אלימה של אוהד כלפי המאמן, החליט עזורי להתפטר מתפקידו. הבעלים ברקת הודיעה שבעקבות התנהגות האוהדים היא תעזוב את הקבוצה בתום העונה. האוהדים פתחו בקמפיין להשארתה במועדון, ובסופו של דבר נשארה ברקת בהפועל באר שבע. המנהל המקצועי של מחלקת הנוער דאז, ויקו חדד, שימש כמאמן עד סוף העונה, בה סיימה הקבוצה במקום התשיעי.

בעונת 2010/2011 מונה ניר קלינגר למאמן הקבוצה. הקבוצה התחילה את העונה בצורה טובה, אך בינואר 2011 נמכר כוכב הקבוצה מאור מליקסון לויסלה קרקוב, ולאחר מיכן חלה ירידה משמעותית ביכולתה. במחזור האחרון של העונה הסדירה הצליחה להעפיל לפלייאוף האמצעי, לאחר ניצחון חוץ 0-2 על מכבי תל אביב, ואת העונה סיימה בפעם השנייה ברציפות במקום התשיעי.

בעונת 2011/2012 החליטה הבעלים אלונה ברקת החליטה להתבסס על שחקני בית צעירים, ביניהם המגן השמאלי אופיר דוידזאדה, בשילוב שחקנים מנוסים, אך העונה נפתחה בצורה רעה, כאשר הקבוצה הפסידה שישה משחקים רצופים. במחזור השביעי ניצחה הקבוצה 0-2 את הפועל חיפה, ובתום המשחק החליט קלינגר להתפטר. במקומו מונה גיא לוי שחזר לקדנציה נוספת כמאמן הקבוצה, וחתם על חוזה עד תום העונה. במחזור האחרון ניצחה הקבוצה בבית 1-3 את בית"ר ירושלים, ובעקבות כך סיימה במקום ה-13 ונשארה בליגת העל.

בעונת 2012/2013 החתימה הבעלים אלונה ברקת את המאמן היוצא של מכבי חיפה אלישע לוי, בעונה זו החתימו שוער בכיר בדמותו של אוסטין אג'ידה. באותה עונה הגיעה הקבוצה למעמד גמר גביע הטוטו מול הפועל חיפה והפסידה בהארכה 0–1, כאשר עידו אקסברד חלוץ הפועל באר שבע החטיא פנדל בדקה 88. בעונה זו הגיעה הקבוצה לפלייאוף התחתון, וניצלה מירידה רק במחזור האחרון, לאחר ניצחון חוץ 0–3 על מכבי נתניה, בעקבות הניצחון סיימה באר שבע במקום השמיני, והנחילה למכבי נתניה ירידת ליגה.

לקראת עונת 2013/2014 החליטה הבעלים אלונה ברקת להחתים לעונה נוספת את אלישע לוי, ולצרף שחקנים בעלי שם ופוטנציאל לעתיד, בעקבות כך הגדילה אלונה ברקת את התקציב בהתאם והחתימה שחקנים בכירים בדמותם של אליניב ברדה, מאור בוזגלו, וגליינור פלט. החתמות אלו הובילו את הקבוצה לעונה הטובה ביותר שלה מאז עונות האליפות, וסיימה את העונה במקום השני. בעקבות כך המועדון קיבל כרטיס למוקדמות הליגה האירופית.

בעונת 2014/2015[68] חזרה הקבוצה למפעלים האירופאים לאחר 18 שנות היעדרות, הקבוצה הוגרלה לשחק מול רדניצ'קי ספליט הקרואטית במסגרת מוקדמות הליגה האירופית, לצמד משחקים בשיטת בית-חוץ. עקב המצב ביטחוני לאותה עת (מבצע צוק איתן), נאלצו הקבוצות ישראליות לארח את משחק הבית בקפריסין. המשחק הראשון נערך בקרואטיה ונגמר 1–2 לטובת הקרואטים, באר שבע הודחה מאירופה מאחר שסיימה בתיקו 0-0 בקפריסין. בעונה זו הוחתמו מספר שחקנים בכירים בדמותם של מאור מליקסון ושלומי ארבייטמן שחזרו מאירופה. בנוסף, הוחתם ג'ון אוגו הניגרי ןאובידיו הובאן הרומני. בחצי גמר גביע המדינה הביסה באר שבע 0-7 את הפועל עפולה, התוצאה הגבוהה ביותר אי פעם בשלב חצי הגמר, והעפילה לגמר הגביע בו הפסידה 2–6 לאלופה מכבי תל אביב - ההפסד הכי גדול בגמר הגביע מאז קום המדינה. בליגה סיימה הקבוצה את העונה במקום השלישי.

בעונת 2015/2016 מונה ברק בכר למאמנה החדש של הקבוצה. בנוסף, הוחתמו מספר שחקנים מובילים בדמותם של אנתוני ואקמה, שיר צדק, מהראן ראדי ובן שהר. במחזור הרביעי של העונה חנכה הקבוצה את אצטדיון טרנר שנבנה בעיר, במשחק מול מכבי חיפה לעיני 16,000 צופים.

במסגרת הליגה האירופית הוגרלה באר שבע מול פ.צ. תון השווייצרית למפגש משחקים בשיטת בית-חוץ. במשחק הראשון שנערך באצטדיון טדי הסתיים המשחק בתוצאה תיקו 1-1, במשחק הגומלין שנערך באצטדיון הארנה שבתון, הסתיים המשחק בתוצאה 1–2 לפ.צ. תון, ובעקבות כך הודחה באר שבע מהמפעל האירופאי.

ב-21 במאי 2016 זכתה הקבוצה באליפות השלישית בתולדותיה אחרי 40 שנה. במהלך העונה היה לקבוצה רצף של 29 משחקים ללא הפסד, ובכל העונה ספגה באר שבע רק שלושה הפסדים. במשחק ההכרעה במחזור האחרון ניצחה באר שבע את בני סכנין 1-3 באצטדיון טרנר וזכתה בתואר.[69]

ב-11 באוגוסט 2016 זכתה הפועל באר שבע בתואר אלוף האלופים לאחר שניצחה 2-4 את מחזיקת הגביע מכבי חיפה.[70] בעונה זו השתתפה הקבוצה במוקדמות ליגת האלופות, והגיעה לשלב הפלייאוף לאחר שחלפה על שריף טירספול ואולימפיאקוס. בשלב הפלייאוף הודחה הקבוצה מול סלטיק, וכתוצאה מכך נשרה לשלב הבתים של הליגה האירופאית והוגרלה לבית עם אינטר, סאות'המפטון וספרטה פראג. ב-15 בספטמבר, במשחק במסגרת שלב הבתים של הליגה האירופית, ניצחה הפועל באר שבע את אינטר מילאנו בתוצאה 2-0 באצטדיון הסן סירו.

אצטדיון ומתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיום הקמתו של המועדון בשנת 1949 שחקה הפועל באר שבע שיחקה ב-3 מגרשים שונים, בתחילת דרכה שיחקה על משטח אדמה באצטדיון שהיה ממוקם בעיר העתיקה.

אצטדיון וסרמיל בעונת 2013/2014 מצולם מהאוויר בזמן משחק נגד מכבי חיפה, אשר הסתיים בניצחון 1:3 לבאר שבע.

בשנת 1959 הוקם אצטדיון העירוני באר שבע ונחנך ב-31 באוקטובר 1959 במשחק חגיגי של הפועל באר שבע מול הפועל תל אביב.[71]

בדצמבר 1988 הסתיים שיפוץ כללי של האצטדיון, בתרומתה של הגברת לילי פרידמן-וסרמיל, ושמו הוסב לאצטדיון על שם ארתור סרמיל. הגברת פרידמן-וסרמיל הנציחה בכך את בנה, אשר נרצח בשואה על ידי הנאצים, בשנת 1943, במחנה ההשמדה מיידנק, כשהוא בן 7.

בשנת 1995, לכבוד משחקה של הפועל באר שבע מול קבוצת ברצלונה במסגרת גביע אופ"א, שופץ האצטדיון והותקנו בחלק מהיציעים מושבי פלסטיק במקום הבטון החשוף.

בשנת 2009 הותקנו מושבים בשאר היציעים, בעקבות חזרתה של הפועל באר שבע לליגת העל.

בתאריך 30 במאי 2015 שוחק באצטדיון וסרמיל המשחק האחרון, שבו גברה הפועל באר שבע 0:4 על קבוצת בית"ר ירושלים. אצטדיונה הביתי של הפועל באר שבע כיום הוא אצטדיון טרנר.

תמונה פנורמית של אצטדיון טרנר מהיציע המערבי

מתחם וסרמיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריית באר שבע החליטה במהלך שנת 2015, להנציח את אצטדיון המיתולוגי ע"ש ארתור וסרמיל אשר נושא על עצמו סיפור בעל משמעות.

מתחם זה משרת בעיקר את קבוצות מחלקת הנוער של הפועל באר שבע, אך לעתים גם את הקבוצה הבוגרת.

במתחם חמשת מגרשי האימונים הכוללת גם מגרש עם דשא סינתטי לפי דרישות פיפ"א.

בשנת 2013 נחנך מבנה "בית האגודות", הפרויקט כולל 750 מ"ר של חדרי מחשבים, חללים מקצועיים, חדרי הלבשה, חדר רופא, חדר מאמנים, אזור להתכנסויות, חדרים לוגיסטיים ועוד אלמנטים מודרניים המתקדמים ביותר בארץ ויעמוד בכל התקנים של התאחדות הכדורגל של ישראל לליגות העל. קיימת אפשרות לבניית קומה נוספת למועדון בעתיד, להמשך פעילויות כמו פרויקט הקמת אקדמיה לכדורגל.

אוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013 זכה קהל אוהדי הקבוצה בפרס "הקהל ההוגן" שהוענק על ידי ההתאחדות לכדורגל, המשרד לביטחון הפנים ומשרד התרבות והספורט.[72]

עמותת האוהדים וסרמיליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמותת אוהדי הפועל באר שבע קמה בתחילת שנת 2013 ואושרה על ידי רשם העמותות, השם "וסרמיליה" נבחר כדי לשמר ולזכור את שמו של ארתור וסרמיל, ילד יהודי שנספה בשואה ועל שמו נקרא האצטדיון שליווה את הקבוצה במהלך השנים והיה לבית של אוהדי הכדורגל בעיר.

מטרת העמותה היא לקרב בין המועדון לאוהדים וכן לפעול למיגור האלימות והגזענות ביציעים.

ברשתות החברתיות מעבירה העמותה לאוהדים מידע הכולל חדשות, תמונות, אירועים של העמותה ועדכון בזמן אמת על תוצאות משחקים. בנוסף, לעמותה תוכנית אוהדים ברדיו דרום בשם "קול ביציע".

ארגון האוהדים אולטרה דרום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון האוהדים אולטרה דרום (UltraSouth) נוסד בשנת 2014 ופעילותו התרכזה בשער 5 באצטדיון וסרמיל, באצטדיון טרנר הוא פועל מאחורי השער ביציע הדרומי. הארגון מתמקד בעידוד הקבוצה ובהכנת תפאורה למשחקים. כמו כן, מסייע הארגון לארגן לאוהדי הקבוצה בדרכי הגעה למשחקי חוץ.

סמל ותלבושת המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הפועל משתמשת וריאציה של הסמל הקומוניסטי, הפטיש והמגל ואגרוף

עם הקמת המועדון הוחלט על ידי ההנהלה להציב על חולצות הקבוצה את סמל הפועל עם הכיתוב באר שבע מתחתיו, סמל זה שירת את המועדון עד שנת 1993.

בשנת 1993 החליטו בהנהלת המועדון לשנות את הסמל הקבוצה, ומכיוון שלאורך השנים קיבל המועדון את הכינוי "הגמלים" ניסו במועדון ליצור סמל על בסיס זה. בין שנת 1993 ל-1995 שונה הסמל לגמל כשעל דבשתו סמל הפועל ומתחתיו עיגול שבמרכזו כדור כדורגל ובקצוות נכתב שם הקבוצה בעברית ובאנגלית.[73]

משנת 1995 ועד 2016, הפועל באר שבע התהדרה בסמל שחציו התחתון כחצי כדור כדורגל, וחציו העליון מכיל ארובה שמסמלת את מבנה העירייה, סמל הפועל המקורי, וסיסמת "גאוות הנגב" לתיאור הקבוצה מבירת הנגב.

סמל המועדון משנת 1995 ועד 2016

ב-21 ביוני 2016 הציגה הנהלת המועדון את סמלה הרשמי במעמד מסיבת העיתונאים לעונת 2016/2017. הסמל הנוכחי מבוסס על הסמל אשר שירת את המועדון מעונת 1995/1996 עד עונת 2015/2016, כאשר הסמל מוצג בצורת עיגול שחציו התחתון כחצי כדור כדורגל, וחציו העליון מכיל ארובה שמסמלת את מבנה העירייה, סמל הפועל המקורי, שבקצוות העיגול העליון מוצג הכיתוב עם השם של המועדון בעברית ובאנגלית. בנוסף, מוצג כוכב מעל הסמל העגול, כוכב זה מייצג את האליפויות שזכה המועדון.

סוג חולצה מכנסיים גרביים מראה / מידע פרטי סמל המועדון
בית אדום לבן לבן
LogoOfHBS.png

סמל המועדון משנת 2016
בית ב' אדום לבן אדום
חוץ לבן לבן לבן
חוץ ב' אדום אדום אדום תלבושת שלישית ← כחולה

מדי המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבע החולצה והמכנסיים של הפועל באר שבע היה מאז הקמתה אדום ולבן, התלבושת השלישית של הקבוצה הוא כחול.

לפרקים מסוימים לאורך השנים נוסף גוון שחור למדי הקבוצה, ועיצוב החולצות המפורסמות במועדון הם פסים אדום ולבן מעונות האליפות הראשונה והשנייה.

המדים של הקבוצה החל מעונת 2016/2017 הם של חברת פומה, לאורך השנים הפועל באר שבע אומצה על ידי קאפה, אדידס, נייקי, דיאדורה, לוטו ויומברו.

להלן יצרני המדים של הקבוצה החל משנת 1975
תלבושת הקבוצה בשנים הראשונות
שנים יצרנית המדים
1975–1980 יומברו
1980–1983 אדידס
1983–1986 יומברו
1986–1995 דיאדורה
1995–1998 לוטו
1998–2000 דיאדורה
2000–2004 קאפה
2004–2005 נייקי
2005–2008 לוטו
2008–2011 דיאדורה
2011–2016 קאפה
2016–הווה פומה

נותני חסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיום הקמתה הפועל באר שבע עבדה עם מספר נותני חסות מוכרים בארץ כמו סולל בונה בשנות השמונים, וחברת המכוניות הדרום קוריאנית קיה ומועדון הפורום בתחילת ואמצע שנות האלפיים.

משנת 2016 נותנת החסות העיקרית היא חברת תדיראן. בין נותני החסות המשניים של הפועל באר שבע ניתן למנות את חברת גיגסי, מטרופולין, אביסרור, בריאותא, גדות כימיקלים, וובי, פתאל, אופקים נסיעות ותיירות, דלתא ושפע הפקות.

להלן נותני החסות הראשיים של הקבוצה החל משנת 2012
שנים נותן חסות עיקרי
2012–2015 מובלי
2015–2016 גט סטוקס
2016–הווה תדיראן

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין עם שתי הקבוצות המשתתפות במשחק אלוף האלופים, מכבי חיפה והפועל באר שבע. אוגוסט 2016
  • גביעי טוטו:
    • זכייה (2): 1988/1989, 1995/1996
    • סגנות (2): 1985/1986, 2012/2013

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטטיסטיקה קבוצתיות
  • עונות בליגה הראשונה - 43 (כולל 2016/2017)
  • עונות בליגת המשנה - 15
  • הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקה במפעל אירופאי (במשותף עם בית"ר ירושלים 1976/1977)
  • הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקה במפעל גביע האופ"א (במשותף עם הפועל תל אביב 1994/1995)
  • הניצחון הגבוה ביותר בשלב חצי גמר גביע המדינה - 7-0 (הפועל עפולה 2015)
  • ההפסד הגדול ביותר של קבוצה ישראלית אי פעם במפעלים האירופיים 0–10 (רודה 1997/1998)
  • הופעות בגמר גביע המדינה - 4 (1983/1984, 1996/1997, 2002/2003, 2014/2015)
  • משחקי ליגה רצופים ללא הפסד - 29 (09/05/16 - 03/10/15)
  • משחקי בית רצופים ללא הפסד - 18 (21/05/16 - 21/09/15)
  • משחקי חוץ רצופים ללא הפסד - 14 (02/05/16 - 19/10/15)
  • שיא ניצחונות רצופים - 8 (28/02/16 - 09/01/16)
  • שיא ניצחונות רצופים בבית - 10 (22/02/16 - 03/10/15)
  • שיא ניצחונות רצופים בחוץ - 7 (25/04/16 - 16/01/16)
  • שיא ניצחונות לעונה - 25 (2015/2016)
  • שיא הפסדים לעונה - 21 (1966/1968)
  • שיא שערים לעונה - 71 (1966/1968)
  • שיא הספיגות לעונה - 62 (1966/1968)
  • שיא הספיגה הנמוכה לעונה - 19 (1974/1975, 1986/1987)
  • שיא הפרש השערים לעונה - 42 (2015/2016)
  • שיא נקודות לעונה סדירה - 64 (2015/2016)
  • שיא נקודות לעונה מלאה - 83 (2015/2016)

הופעות באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעל אירופאי הופעות משחקים ניצחון תיקו הפסד ש. זכות ש. חובה
ליגת האלופות / גביע אירופה 1 6 3 2 1 8 7
הליגה האירופית / גביע אופ"א 5 12 3 3 6 11 22
גביע אירופה למחזיקות גביע 1 4 1 1 2 3 15
גביע האינטרטוטו 3 12 4 4 4 19 20

מפגשים באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת האלופות / גביע אירופה
הליגה האירופית / גביע אופ"א
גביע אירופה למחזיקות גביע
גביע האינטרטוטו

שיאים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום שם השחקן הופעות שנות פעילות בהפועל באר שבע
1 ישראלישראל שלמה אילוז 515 1977/1996
2 ישראלישראל סתיו אלימלך 431 1987/1997 - 1998/2005
3 ישראלישראל רפי אליהו 419 1966/1984
4 ישראלישראל מאיר ברד 344 1966/1977 - 1978/1982
5 ישראלישראל שלום אביטן 251 1972/1973 - 1975/1980 - 1981/1985
6 ישראלישראל אביתר אילוז 249 2001/2005 - 2006/2015

שיאני שערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום שם השחקן שערים הופעות שנות פעילות בהפועל באר שבע
1 ישראלישראל שלום אביטן 101 251 1972/1973 - 1975/1980 - 1981/1985
2 ישראלישראל מאיר ברד 80 344 1966/1977 - 1978/1982
3 ישראלישראל רפי אליהו 66 419 1966/1984

זוכים בתואר כדורגלן העונה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה שם השחקן תארים קבוצתיים הערות
1966/1968 ישראלישראל אברהם נומה כדורגלן העונה של "מעריב"[77]
1973/1974 ישראלישראל מאיר ברד כדורגלן העונה של "ידיעות אחרונות"[78]
1974/1975 ישראלישראל אורי בנימין אליפות
2015/2016 ישראלישראל אליניב ברדה אליפות כדורגלן העונה של "מנהלת הליגות" ואתר "ONE"[79]

מלכי השערים בליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה שם השחקן שערים הערות
2003/2004 ישראלישראל אופיר חיים 16 יחד עם שי הולצמן ממ.ס. אשדוד

שיאי קהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל נוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-13 בספטמבר 2016

מס' עמדה שם
1 ישראלישראל שוער דודו גורש
2 ישראלישראל מגן בן ביטון
3 ישראלישראל מגן בן תורג'מן
4 פורטוגלפורטוגל בלם מיגל ויטור
5 ישראלישראל בלם שיר צדק
7 ישראלישראל קשר מהראן ראדי
9 ניגריהניגריה חלוץ אנתוני ואקמה
10 ישראלישראל חלוץ אליניב ברדה (קפטן)
11 ישראלישראל קשר מאור בוזגלו
12 רומניהרומניה קשר אובידיו הובאן
14 ישראלישראל חלוץ בן שהר
15 ישראלישראל קשר וובה ברואון
16 ישראלישראל חלוץ מוחמד גאדיר
מס' עמדה שם
17 ישראלישראל מגן מתן אוחיון
18 ישראלישראל קשר מיכאל אוחנה
20 ישראלישראל בלם לואי טאהא
21 ישראלישראל קשר יובל שבתאי
22 ברזילברזיל חלוץ לוסיו מרניאו
23 ישראלישראל בלם נועם גמון
24 ישראלישראל קשר מאור מליקסון
26 ישראלישראל בלם עמית ביטון
29 ישראלישראל קשר רן רובין
30 ניגריהניגריה קשר ג'ון אוגו
31 ישראלישראל קשר רועי גורדנה
55 ישראלישראל שוער גיא חיימוב
69 הונגריההונגריה מגן מיהאי קורהוט

מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
המאה ה-20
ישראלישראל יוסף עזרן 1955 - 1957
ישראלישראל לוניה דבורין 1957 - 1958
ישראלישראל לוניה דבורין
אנגליהאנגליה ג'ק גיבונס
1958 - 1959
ישראלישראל יחיאל מור 1959 - 1961
טורקיהטורקיה רוברט שרף
ישראלישראל יחיאל מור
1961 - 1962
ישראלישראל יחיאל מור 1962 - 1964
יוגוסלביהיוגוסלביה סלבקו מילושביץ' 1964 - 1965
יוגוסלביהיוגוסלביה סלבוליו סטנקוביץ' 1965 - 1966
ישראלישראל יחיאל מור 1966 - 1968
יוגוסלביהיוגוסלביה סלבוליו סטפנוביץ'
ישראלישראל משה ליטבק
1968 - 1969
ישראלישראל אברהם מנצ'ל 1969 - 1970
ישראלישראל משה ליטבק 1970 - 1972
ישראלישראל אלי פוקס 1972 - 1974
ישראלישראל אמציה לבקוביץ' 1974 - 1976
ישראלישראל אלי פוקס
ישראלישראל אליהו עופר
1976 - 1977
ישראלישראל אליהו עופר 1977 - 1979
ישראלישראל אמציה לבקוביץ' 1979 - 1980
ישראלישראל אליהו עופר 1980 - 1981
ישראלישראל שמעון שנהר 1981 - 1983
ישראלישראל אליהו עופר 1983 - 1984
ישראלישראל צבי רוזן
ישראלישראל ג'קי דקל
1984 - 1985
ישראלישראל נחום סטלמך 1985 - 1986
ישראלישראל נינו ברגיג
ישראלישראל דרור בר-נור
1986 - 1987
ישראלישראל ניסים בכר 1987 - 1988
ישראלישראל ניסים בכר
ישראלישראל שמעון שנהר
1988 - 1989
ישראלישראל שמעון שנהר
ישראלישראל חיים כהן
ישראלישראל אלון בן דור
ישראלישראל אליהו עופר
1989 - 1990
ישראלישראל אליהו עופר 1990 - 1992
ישראלישראל ויקו חדד 1992 - 1994
אוקראינהאוקראינה ויטלי סבצ'נקו 1994 - 1995
אוקראינהאוקראינה ויטלי סבצ'נקו
ישראלישראל ויקו חדד
ישראלישראל אלי גוטמן
1995 - 1996
ישראלישראל אלי גוטמן 1996 - 1997
ישראלישראל בני טבק
ישראלישראל ג'קי דקל
ישראלישראל אליהו עופר
1997 - 1998
ישראלישראל שייע פייגנבוים
ישראלישראל גילי לנדאו
1998 - 1999
ישראלישראל אליהו עופר
ישראלישראל מוטי איוניר
ישראלישראל אייל לחמן
1999 - 2000
  המאה ה-21
ישראלישראל אייל לחמן
ישראלישראל שלמה שרף
ישראלישראל לופא קדוש
2000 - 2001
ישראלישראל לופא קדוש 2001 - 2003
ישראלישראל אלי גוטמן 2003 - 2004
ישראלישראל אלי גוטמן
ישראלישראל אלי כהן
ישראלישראל לופא קדוש
2004 - 2005
ישראלישראל ניר לוין
ישראלישראל חיים בן שאנן
ישראלישראל מרקו בלבול
2005 - 2006
ישראלישראל גילי לנדאו 2006 - 2007
ישראלישראל מרקו בלבול
ישראלישראל גילי לנדאו
2007 - 2008
ישראלישראל גיא לוי 2008 - 2009
ישראלישראל גיא עזורי
ישראלישראל ויקו חדד
2009 - 2010
ישראלישראל ניר קלינגר 2010 - 2011
ישראלישראל ניר קלינגר
ישראלישראל גיא לוי
2011 - 2012
ישראלישראל אלישע לוי 2012 - 2015
ישראלישראל ברק בכר 2015 -

שחקנים בולטים בתולדות המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר ברד שחקן הקבוצה בשנות השבעים
שחקני בית
שם עמדה
מרכוס אברג'יל קיצוני/חלוץ
אשר בן-שאנן קשר
שמעון סבן חלוץ
מרדכי ביטון קשר
שמואל אדמון חלוץ
מוריס הנגבי קשר
אליהו עופר קשר
אברהם נומה חלוץ
מאיר ברד קשר
רפי אליהו קשר התקפי
אלון בן דור בלם
רוברט אלבז בלם
משה אבוגזיר קשר אחורי
אפרים צבי חלוץ
עובדיה צבי קשר
יעקב כהן מגן שמאלי
אורי בנימין מגן ימני
שלמה אילוז בלם
סתיו אלימלך קשר אחורי
שמעון ביטון מגן שמאלי
אורן סגרון קשר התקפי
גדי חזות מגן ימני
אסי רחמים שוער
יוסי בניון קשר התקפי
אליניב ברדה חלוץ
אלעד בונפלד קשר
אופיר דוידזאדה מגן שמאלי
שחקני רכש
שם עמדה
שלום בלחסן חלוץ
יהודה חיים מגן שמאלי
חיים כהן חלוץ
נידם מרדכי קשר
יצחק גוזלן חלוץ
שלום אביטן חלוץ
שלמה בן דוד בלם
רוני מוסקוביץ' שוער
אפרים דוידי בלם
אופיר חיים חלוץ
רמי אבו לאבן קשר
אלון מזרחי חלוץ
מאור מליקסון קשר התקפי
סיראז' נסאר קשר התקפי
מאור בוזגלו קשר התקפי
שחקנים זרים
שם עמדה
אוקראינהאוקראינה ויקטור מורוז חלוץ
בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה סיאד חלילוביץ' קשר
קרואטיהקרואטיה ג'ובאני רוסו קשר
ברזילברזיל ויליאם סוארס בלם
ניגריהניגריה אוסטין אג'ידה שוער
ניגריהניגריה ג'ון אוגו קשר
ניגריהניגריה אנתוני ואקמה חלוץ
רומניהרומניה אובידיו הובאן קשר

מחלקת הנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל "השלושה" באר שבע, המייצגת העיקרית של דרום הארץ בכדורגל, ואחת ממחלקות הנוער הגדולות ביותר בישראל.

ברוב שנות המועדון, המועדון נהנה ממחלקת נוער חזקה. עד סוף שנות השמונים, דורגה בקביעות, קבוצת הנוער של המועדון, הפועל "השלושה" באר שבע, בצמרת ליגת העל לנוער ואף זכתה בארבע אליפויות המדינה לנוער.[80] משנת 2007 כאשר רכשה אלונה ברקת את המועדון, הושקעו כספים רבים על מנת להחזיר את מחלקות הנוער לקדמת הבמה, ובשנים האחרונות חזרה בהדרגתיות קבוצת הנוער לצמרת בליגת הנוער.

קבוצות מחלקת הנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהל מקצועי של מחלקת הנוער: שרון אביטן

שם הקבוצה ליגה מאמן
הפועל "השלושה" באר שבע ליגת העל לנוער ניסו אביטן
הפועל באר שבע נערים א' על פלג חמדי
הפועל באר שבע נערים ב' ארצית דרום איתי לוזון
הפועל באר שבע נערים ג' מרכז אלון ריף
הפועל באר שבע ילדים א' מרכז רועי אורין
הפועל באר שבע לבן ילדים ב' מרכז צחי אלטיט
הפועל באר שבע ילדים ב' שפלה רמי ג'ורנו
הפועל באר שבע ילדים ג' מרכז ערן ואנה

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליפויות (4): 1969/70, 1973/74, 1975/76, 1984/85
  • אלוף האלופים נוער (1): 1984/85

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפועל באר שבע בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מומי (וייזל) הנגבי, בנגב בטוחים: ימיה "השחורים" של הפועל באר-שבע לא ישובו, דבר, 20 ביוני 1971
  2. ^ יסוד סניף "הפועל", דבר, 17 באפריל 1950
  3. ^ כדורגל - מישחקי-ידידות, על המשמר, 3 בדצמבר 1950
  4. ^ עיתון "חדשות הספורט", גיליון 82, 17 ביולי 1955, עמ' 7
  5. ^ "הפועל" 1956, כדורגל, עמוד 19
  6. ^ שפיגל הביא בבטחה את מכבי חזרה לליגה א', חרות, 16 ביולי 1957
  7. ^ הפועל טבריה זכה בגביע ההתאחדות - ניצח את "הפועל" באר-שבע בתוצאה 1:7, דבר, 16 בנובמבר 1958
  8. ^ דבורין פרש מאימון הפועל באר שבע, מעריב, 4 ביוני 1959
  9. ^ י. מנר - לבאר שבע, מעריב, 30 ביולי 1959; מכונה בטעות בכתבה של "מעריב" בשם יצחק מנר
  10. ^ היום: אנורטוזיס - הפועל באר-שבע, מעריב, 1 בספטמבר 1960.
  11. ^ יצחק נחשון, הפועל באר-שבע, קריית חיים ופרדס-חנה - לרבע הגמר, מעריב, 13 בדצמבר 1961.
  12. ^ ישראל רוזנבלט, זה קרה: באר שבע "העיפה" הפועל ת"א (1:3), מעריב, 17 בדצמבר 1961.
  13. ^ ב. יהושע, מכבי תל-אביב שגבר על הפועל באר-שבע 0:3, מעריב, 4 בפברואר 1962.
  14. ^ הפועל באר-שבע, שנוצח ע"י בית"ר רמלה (1:0), זכה באליפות החורף בדרום - כי בית"ר ת"א לא גבר על מכבי עמידר (0:0), חרות, 5 בינואר 1964.
  15. ^ בית"ר ת"א - האלוף הדרומי - ללאומית!, חרות, 26 באפריל 1964.
  16. ^ הפועל באר-שבע - בליגה הלאומית, הפועל מחנה-יהודה על הסף, דבר, 23 במאי 1965.
  17. ^ יצחק שולמן, באר-שבע - "הנציגה" של ליגה א' ברבע-הגמר, מעריב, 14 במרץ 1965; ה"פינליסט" של הגביע נוצח בבאר-שבע, חרות, 14 במרץ 1965; יאיר שטרן"עפו": הפינליסטית דאשתקד (הפועל חיפה) והמובילה (הכוח), מעריב, 14 במרץ 1965.
  18. ^ מכבי שעריים ובני-יהודה סיימו ב-1:1 בגביע המדינה, חרות, 7 באפריל 1965.
  19. ^ סטנקוביץ יאמן הפועל באר-שבע, מעריב, 20 במאי 1965
  20. ^ אשר בלוט יאמן את רמת-עמידר, מעריב, 26 במאי 1966.
  21. ^ ר. אריההכדורגלן של העונה, מעריב, 24 ביוני 1968
  22. ^ ר. אריה, המאמן החדש של באר-שבע מבטיח: "לא יהיו חיים קלים", מעריב, 22 במאי 1968.
  23. ^ לוניה דבורין נתמנה כמנהל הפועל באר-שבע, מעריב, 4 בפברואר 1969; מה קרה להפועל באר-שבע? המאמן: השחקנים אשמים ; ההנהלה: הכל בגלל הטקטיקה, מעריב, 5 בפברואר 1969.
  24. ^ ר. אריה, שחקני באר-שבע לאחר האימון הראשון של ליטבק: "עכשיו נגמרה לגבינו תקופת בית ההבראה", מעריב, 18 בפברואר 1969.
  25. ^ עמירם קלאוס, ב"ש "העיפה" את מחזיקת הגביע, מעריב, 20 באפריל 1969.
  26. ^ י. בן-יעקב, השמטת כדור טראגית הורידה לליגה א', דבר, 26 באפריל 1970; ח. שמיר, סרוסי חרץ גורל באר-שבע, מעריב, 26 באפריל 1970.
  27. ^ ליטבק יאמן בב"ש, מעריב, 17 במאי 1970.
  28. ^ מ. הגנבי, עופר מבאר-שבע הכניע את "וילה" מ-11 מ' - 1:2, מעריב, 11 במאי 1972.
  29. ^ אביטן עבר מבית"ר להפועל באר-שבע, מעריב, 30 באוגוסט 1972.
  30. ^ ר. אריה, התקוות בבאר-שבע נמשכו 14 דקות, מעריב, 10 באפריל 1974.
  31. ^ ר. אריה, חיים כהן יכתוב בבאר שבע וידריך את הפועל מרחבים, מעריב, 12 באוגוסט 1974.
  32. ^ אודי רובוביץעם 10 שחקנים - נצחון נוסף לבית"ר ב'תקופת הראדיוס', מעריב, 27 באוקטובר 1974.
  33. ^ אורי בינדר, סלימן חרץ גורל המשחק, דבר, 10 בנובמבר 1974.
  34. ^ אורי בינדר, מערך הגנתי צפוף היה בעוכרי החיפאים, דבר, 1 בדצמבר 1974.
  35. ^ מ. רוזנברג, לבאר-שבע הספיקה מחצית אחת, דבר, 12 בינואר 1975.
  36. ^ אורי בינדר, הכרזות של אוהדי הפועל באר-שבע נפרשו בדקה ה-90, דבר, 23 בפברואר 1975.
  37. ^ אורי בינדר, באר-שבע הצדיעה לאורי בנימין, דבר, 13 באפריל 1975.
  38. ^ אורי בינדר, נגיחה של אפרים צבי הכתירה את באר-שבע, דבר, 11 במאי 1975.
  39. ^ באר שבע ראשונה בפעם הראשונה, דבר, 11 במאי 1975; אורי בינדר, שרים, קרנבל ומתנות במשחק ההכתרה של הפועל באר-שבע, דבר, 18 במאי 1975; "הפועל" באר-שבע - גולת הכותרת של עיר האבות, דבר, 18 במאי 1975.
  40. ^ אופיר סער, פאטה מורגנה: 1974, השנה ששינתה את הפועל באר שבע, באתר nrg, ‏3 ביולי 2011
  41. ^ אורי בינדר, הפועל באר-שבע "אלוף האלופים", דבר, 19 באוקטובר 1975.
  42. ^ מ. בסוק, בן-דור נטש המגרש ומיד אח"כ ספגה האלופה הפסדה הראשון, דבר, 21 בדצמבר 1975.
  43. ^ אורי בינדר, תצוגת כדורגל מרהיבה של באר-שבע במחצית השנייה, דבר, 1 בפברואר 1976.
  44. ^ מרדכי בסוק, באר-שבע שיחקה כאלופה אבל הנצחון הוגש לה על מגש, דבר, 28 בפברואר 1976.
  45. ^ אורי בינדר, רק לאחר שנודעו התוצאות שאגו בבאר-שבע: יש אליפות!, דבר, 13 ביוני 1976.
  46. ^ אורי בינדר, השוער הדני המצויין נכנע פעמיים לנגיחות נומה, דבר, 27 ביוני 1976.
  47. ^ גביע "אלוף האלופים" לבית"ר ירושלים - ניצחה (בהארכה) את הפועל באר-שבע 2:3, דבר, 12 בספטמבר 1976.
  48. ^ פוקס התפטר מבאר-שבע, דבר, 14 בינואר 1977.
  49. ^ אורי בינדר, לבקוביץ מנע תבוסה בבאר-שבע, דבר, 8 במאי 1977.
  50. ^ י. סביון, באר-שבעים חיבקו את... אלי פוקס, דבר, 15 במאי 1977.
  51. ^ אורי בינדר, ברד החזיר בשנישער את יוקרת האלופה, דבר, 6 באפריל 1977.
  52. ^ רן גלעד, פרוסט קיפח את הפועל באר-שבע ובית"ר תל-אביב ניצחה 0:3, דבר, 4 במאי 1977.
  53. ^ אריה רפפורט"מענקי פרישה" לנומה, מעריב, 6 בנובמבר 1978.
  54. ^ נ. זר, שוער כפ"ס העניק את הנצחון להפועל באר-שבע, דבר, 18 במרץ 1979.
  55. ^ אשר גולדשלגר, חוסר המזל רדף את באר-שבע עד לסיום, דבר, 19 באפריל 1979.
  56. ^ אברהם טבק, לבקוביץ החותם כמאמן הפועל ב"ש, מעריב, 29 במאי 1979.
  57. ^ אורי בינדר, מכבי פ"ת התמוטטה בבירת הנגב כבר במחצית הראשונה, דבר, 11 בנובמבר 1979.
  58. ^ א. גיל, ברד שערים ירד בבאר-שבע במשחק התקפי, מהיר ומהנה, דבר, 5 באוקטובר 1980.
  59. ^ אברהם טבק, הפועל באר-שבע: באלגנטיות והקרבה, מעריב, 16 בנובמבר 1980.
  60. ^ אריה רפפורטהמעוז הרמת-גני נפרץ רק פעם אחת, מעריב, 23 בנובמבר 1980.
  61. ^ 61.0 61.1 61.2 זאת מבלי להחשיב את העונה הכפולה של 1966/1968 בה הובקעו 71 שערים
  62. ^ הפועל ב"ש 1 - מכבי נתניה 0, דבר, 24 במרץ 1982.
  63. ^ שיטת הנבדל הייתה בעוכרי הרמת-גנים שספגו רביעייה, דבר, 11 באפריל 1982.
  64. ^ אלכס פרלסמן, לבאר-שבע הספיקו לחימה ומרץ, מעריב, 22 בינואר 1986.
  65. ^ גור מוטולה, רשמית: הפועל באר שבע הודחה מהאינטרטוטו, באתר ynet, ‏29 ביוני 2004
  66. ^ איזי עין דור, מכשולים הוסרו, אלונה ברקת רכשה את הפועל באר שבע, באתר ynet, ‏4 ביולי 2007
  67. ^ ענת ברשקובסקי, כדורגלן הפועל באר שבע התמוטט ומת במהלך אימון, באתר ynet, ‏29 באוגוסט 2007
  68. ^ ג׳ימי טורקחסר להם הרעב של בן דור ואביטן, באתר ספורט1, ‏12 בינואר 2015
  69. ^ אחרי 40 שנה: הפועל באר שבע זכתה באליפות המדינה, באתר וואלה ספורט, ‏21 במאי 2016
  70. ^ מחשמלת: הפועל באר שבע זכתה ב"אלוף האלופים", באתר ספורט5, ‏11 באוגוסט 2016
  71. ^ נחנך אצטדיון עירוני רחב-ידיים בבאר-שבע, דבר, 1 בנובמבר 1959
  72. ^ הפועל באר שבע: אלופה בהגינות ספורטיבית, אתר המשרד לביטחון הפנים, 1 בספטמבר 2013
  73. ^ סמל המועדון של הפועל באר שבע משנת 1993 עד שנת 1995, באתר גוגל, ‏1 במאי 1993
  74. ^ טבלת האינטרטוטו לעונת 1976, באתר mogiel, ‏1 ביולי 1976
  75. ^ טבלת האינטרטוטו לעונת 1994, באתר mogiel, ‏1 ביולי 1994
  76. ^ גור מוטולה רשמית: הפועל באר שבע הודחה מהאינטרטוטו, באתר ynet, ‏29 ביוני 2004
  77. ^ אריה רפפורט אברהם נזמה מבאר־שבע - הכדורגלן של העונה, באתר מעריב, ‏24 ביוני 1968
  78. ^ שמואל טל שפיגל הוביל הכוכבים לתיקו מחמיא מול ווסטהם, באתר דבר, ‏22 במאי 1975
  79. ^ אליניב ברדה נבחר לשחקן העונה בליגת העל, באתר ONE, ‏21 במאי 2016
  80. ^ אריה רפפורט, ההיסטוריון: כך פספסה באר שבע את אליפות הנוער, עיתון כלבי באתר nrg, ‏2 בדצמבר 2010


הליגה האירופית - עונת 2016/2017
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח' בית ט' בית י' בית יא' בית יב'
מנצ'סטר יונייטד אולימפיאקוס אנדרלכט זניט סנקט פטרבורג ויקטוריה פלזן אתלטיק בילבאו אייאקס שחטאר דונצק שאלקה 04 פיורנטינה אינטר מילאנו ויאריאל
פנרבחצ'ה אפואל ניקוסיה סנט אטיין א.ז. אלקמאר רומא גנק סטנדרד ליאז' בראגה רד בול זלצבורג פאוק סלוניקי ספרטה פראג סטיאווה בוקרשט
פיינורד יאנג בויז מיינץ 05 מכבי תל אביב אוסטריה וינה ראפיד וינה סלטה ויגו גנט קרסנודאר סלובן ליברץ סאות'המפטון פ.צ. ציריך
זוריה לוהנסק אסטנה גבאלה דונדלאק אסטרה ג'יורג'יו ססואולו פנאתינייקוס קוניאספור ניס קרבאג הפועל באר שבע אוסמנליספור