ארקטיק מאנקיז

**ארקטיק מאנקיז**
**Arctic Monkeys**
	ארקטיק מאנקיז בהופעה, 2012
מקום הקמה	שפילד
מוקד פעילות	היי גרין, שפילד, בריטניה
תקופת הפעילות	מ-2002
סוגה	אינדי רוק; פוסט פאנק; גראז' רוק ; פאנק רוק ; רוק כבד ; גלאם רוק
כלי נגינה	גיטרה חשמלית ; גיטרת בס ; תופים ; פסנתר
חברת תקליטים	Domino
פרסים והוקרה	פרסי המוזיקה הבריטית (2006, 2007, 2008, 2014); פרסי PLUG למוזיקה עצמאית (2007); פרסי NME (2006, 2008, 2010, 2012, 2014, 2015); פרס Muso (2005); פרסיי Q (2006, 2007, 2009, 2013) ;
	http://www.arcticmonkeys.com האתר הרשמי
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	אלכס טרנר; ג'יימי קוק; מאט הלדרס; ניק אומאלי;
חברים לשעבר
	אנדי ניקולסון; גלין ג'ונס

ארקטיק מאנקיז (באנגלית: Arctic Monkeys; מילולית: "קופים ארקטיים". השם הוא משחק מילים על הביטוי "קופים צפוניים", Northern monkeys, שהוא כינוי גנאי לתושבי צפון אנגליה) היא להקת אינדי רוק בריטית מהיי גרין (High Green), פרבר של שפילד. הלהקה מורכבת מאלכס טרנר (סולן, גיטרות וקלידים), ג'יימי קוק (גיטרות וקלידים), ניק אומאלי (גיטרה בס וקולות רקע) ומאט הלדרס (תופים, שירה וקולות רקע). חבר הלהקה הקודם, אנדי ניקולסון (גיטרה בס וקולות רקע) עזב את הלהקה בשנת 2006, לאחר יציאתו של אלבום הבכורה. הלהקה נוסדה במהלך 2002, ואלבומה הראשון יצא בשנת 2006 ונחשב לאחד האלבומים הבריטיים הטובים ביותר של אותה שנה, על פי מספר מגזינים.

הארקטיק מאנקיז זכו להצלחה רבה במצעדים בבריטניה, ושני הסינגלים הראשונים מאלבומם הגיעו למקום הראשון. אלבום הבכורה שלהם, "Whatever People Say I Am, That's What I'm Not" הפך ל"אלבום הבכורה הנמכר ביותר במעט זמן" בהיסטוריית המוזיקה הבריטית. אלבומם השני, "Favourite Worst Nightmare", ראה אור ב-23 באפריל 2007 וזכה אף הוא להצלחה מסחרית. האלבום השלישי, "Humbug" יצא ב-19 באוגוסט 2010 ולא הצליח לשחזר את הצלחת האלבומים הקודמים, כיום נחשב לאלבום האהוב ביותר בקרב מעריצים רבים. האלבום הרביעי, "Suck It And See", יצא לאור ב-6 ביוני 2011. האלבום החמישי, "AM", יצא לאור ב-9 בספטמבר 2013 ועבורו קיבלה הלהקה את פרס המוזיקה הבריטית בפברואר 2014 ואלבומם השישי "Tranquility Base Hotel & Casino" יצא לאור ב-11 במאי 2018. אלבומם השביעי, "The Car", יצא לאור ב-21 באוקטובר 2022.

הלהקה חתומה בחברת תקליטים עצמאית הנקראת "Domino Records", בה חתומים אמנים נוספים כדוגמת פרנץ פרדיננד.

תולדות הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

2002-2006: ההתחלה והאלבום הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, ביקשו אלכס טרנר וג'יימי קוק שהיו שכנים, גיטרות חשמליות כמתנה לחג המולד. לאחר שלימדו עצמם לנגן, השניים הקימו להקה עם חברי התיכון של טרנר, אנדי ניקולסון ומאט הלדרס. ניקולסון כבר ניגן בגיטרה בס, כך שלהלדרס נשאר תפקיד המתופף. ג'יימי קוק הציע את שם הלהקה, עליו חשב עוד טרם הלהקה הוקמה. לפי הלדרס "הוא תמיד רצה להיות בלהקה שתיקרא ארקטיק מאנקיז". השם הוא למעשה משחק מילים על הביטוי "קוף צפוני", כינוי גנאי שניתן לאנשים מצפון אנגליה. בהתחלה, טרנר נרתע מלהיות סולן הלהקה, אך ככל שהזמן עבר כך גם טרנר התרצה והחל להופיע כסולן הראשי. הם החלו לערוך חזרות ולהופיע במרכזים מקומיים. לאחר מספר הופעות הלהקה הקליטה עצמה וחילקה דיסקים צרובים שלהם בהופעות. כשמעריצי הלהקה החלו לשתף את השירים ביניהם, קהל המאזינים שנחשף למוזיקה התרחב. הלהקה הודיעה כי היא תומכת בשיתוף הקבצים, מאחר שלדעתם כך אנשים נחשפו אל המוזיקה שלהם.

במהלך 2004 צברה הלהקה פופולריות בצפון בריטניה והחלה לקבל תשומת לב מרדיו BBC ומהעיתונות הבריטית. במאי 2005 הוציאו ארקטיק מאנקיז את ה-EP הראשון שלהם והופיעו בפסטיבל הרוק בלידס.

הלהקה סירבה לחתום בחברות תקליטים גדולות בשל רצונן של החברות לשנות את השירים שיתאימו לתעשיית המוזיקה. בסופו של דבר, הלהקה חתמה בלייבל העצמאי Domino ביוני 2005. לאחר שחתמו בדומינו, הוציאו את הסינגל הראשון "I Bet You Look Good on the Dancefloor", איתו הגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי. הסינגל השני, "When the Sun Goes Down" שראה אור בינואר 2006, גם הוא הגיע למקום הראשון באותו מצעד.

אלבום הבכורה, "Whatever People Say I Am, That's What I'm Not", יצא בסוף ינואר 2006 וזכה להצלחה רבה ברחבי העולם. האלבום מכר 363,735 עותקים בשבוע הראשון בבריטניה ולמכירות רבות בארצות הברית. האלבום הגיע למקום החמישי במצעד "האלבומים הבריטים הטובים ביותר" על ידי המגזין הבריטי NME. על תמונת האלבום הופיע חבר ילדות של הלהקה, כריס מקלור, מעשן סיגריה, מה שעורר ביקורות רבות, ביניהן של ארגון הבריאות של סקוטלנד, שטען כי התמונה "מעודדת את הרעיון כי לעשן סיגריות זה טוב". התמונה על הדיסק עצמו הייתה של מאפרה מלאה בסיגריות. מנהל המותג של הלהקה הכחיש את הטענות ואף הוסיף ואמר כי "ניתן לראות מהתמונה כי העישון לא עושה טוב". זמן קצר לאחר יציאת אלבום הבכורה, הלהקה הודיעה כי אנדי ניקולסון לא ייקח חלק בסיבוב ההופעות בצפון אמריקה עקב עייפות מ"תקופה אינטנסיבית של סיבובי הופעות". כאשר חזרו לאנגליה, אישר ניקולסון כי הוא עוזב את הלהקה רשמית ויחל פרויקט משלו. הוא הוסיף ואמר כי לא יכל להתמודד עם הצלחתה המטאורית והמהירה של הלהקה תוך שישה חודשים. לאחר זמן קצר, אושר כי ניק אומאלי יחליף את ניקולסון באופן רשמי.

2007: Favourite Worst Nightmare[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפסקה קצרה של שנה, הוציאה הלהקה את אלבומה השני, "Favourite Worst Nightmare", ב-23 באפריל 2007. כמו קודמו, הגיע האלבום למקום הראשון במצעדים הבריטים. טרנר תיאר את האלבום כ"שונה מאוד מהפעם הקודמת". האלבום התקבל בביקורות חיוביות אצל הקהל והמבקרים, אשר תיארו אותו כ"מאוד מאוד רועש, ומאוד מאוד מהיר." האלבום מכיל כמה משירים המוכרים ביותר של הלהקה - כמו 505, Fluorescent Adolescent ,Teddy Picker. רבים מחשיבים אותו לאלבום הטוב ביותר שלה.

בשנת 2008 זכתה הלהקה בטקס פרסי המוזיקה הבריטית (Brits Awards) בשתי קטגוריות על האלבום: הלהקה הטובה ביותר והאלבום הטוב ביותר. בנוסף הייתה מועמדת לפרס מרקורי לאלבום הטוב ביותר. בארצות הברית הגיע האלבום למקום השביעי במצעדים ומכר כ-44 אלף עותקים בשבוע הראשון.

2008-2010: Humbug[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הפסקה בה אלכס טרנר הוציא אלבום והופיע עם פרויקט הצד שלו, הלאסט שאדו פאפטס, הלהקה הקליטה כ-24 שירים - כ-12 מהם בלוס אנג'לס עם סולן להקת "קווינס אוף דה סטון אייג'", ג'וש הומי, וה-12 האחרים עם המפיק ג'יימס פורד. במהלך ההקלטות הלהקה השתמשה במגוון רחב של כלים איתם לא היה להם ניסיון, כמו הבריטון והקסילופון, ונגינה בסגנון גיטרת סלייד. בתחילת שנת 2009 יצא הסינגל "Crying Lightning" ביחד עם שלושה שירים נוספים מהאלבום - "Pretty Visitors", "Dangerous Animals", ו-"Potion Approaching". השירים נחשפו בהופעה חיה במהלך סיבוב ההופעות שלהם באוסטרליה וניו זילנד. בסופו של דבר, ב-1 ביוני 2009 נחשף כי האלבום יכיל כעשרה שירים.

האלבום יצא לבסוף ב-19 באוגוסט של אותה השנה. הוא התקבל בביקורות חיוביות, אשר שיבחו את טרנר על כתיבתו. כמו שני קודמיו, האלבום הגיע ישירות למקום הראשון במצעדים הבריטיים. טרנר אף אמר כי כאשר כתב את האלבום הושפע מאמנים כמו ניק קייב, ג'ימי הנדריקס ולהקת קרים.

הלהקה יצאה בינואר אותה השנה לסיבוב הופעות, והיו מופע מרכזי בפסטיבל לידס לרוק.

2011-2012: Suck It and See[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2011 דווח כי הלהקה חזרה לעבוד עם המפיק ג'יימס פורד, ויוציאו את אלבומם הרביעי באביב אותה השנה. מגזין Q דיווח כי סגנונו יהיה יותר "קליל" מקודמו, "Humbug". האלבום הוקלט בסוף 2010 ו-2011 בלוס אנג'לס. בתחילת 2011 שוחרר הסינגל הראשון מהאלבום, "Brick By Brick", ולבסוף שוחרר האלבום ב-6 ביוני 2011.

האלבום הגיע למקום הראשון במצעדים הבריטים, מה שגרם ללהקה להיות השנייה בהיסטוריה שלה ארבעה אלבומים בראש מצעדי הפזמונים.

הוא היה גם להצלחה מסחרית, ומכר בערך 82,000 עותקים בבריטניה ו-152,000 ברחבי העולם בשבוע הראשון, ועקף את אלבומה של ליידי גאגא "Born This Way". מגזין NME כינה את עטיפת האלבום אחד הגרועות בהיסטוריה - כאשר היא מדמה את עטיפת האלבום הלבן של להקת הביטלס. באופן כללי, התקבל בביקורות חיוביות, והיווה שינוי מהותי בסגנונם של הלהקה. במאי 2011 יצאה לסיבוב הופעות.

2012-2014: AM[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2012 הוציאה הלהקה את הסינגל "R U Mine?" בערוץ היוטיוב שלהם. השיר הגיע למקום ה-23 במצעד הסינגלים הבריטי, סימן נקודת מפנה בכיוון המוזיקלי של הלהקה בהשוואה לאלבומיהם הקודמים, והושפע ממוזיקת היפ הופ. הסינגל היווה השראה לאלבום אשר יצא שנה מאוחר יותר – "AM". הלהקה הופיעה בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 2012. במאי 2013 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות שבו הוציאו סינגל חדש – "Do I Wanna Know?‎" – ומאוחר יותר כמה שירים נוספים. ב-24 ביוני 2013 הודיעה הלהקה על אלבומם החמישי, אשר פורסם ב-9 בספטמבר אותה השנה. האלבום מכיל הופעות אורח מאמנים כמו ג'וש הומי, המתופף של הזמר אלביס קוסטלו פיט תומאס וגיטריסט להקת הקורל, ביל ריידר-ג'ונס. הלהקה הייתה מופע מרכזי בפסטיבל גלסטונברי אותה השנה.

האלבום קיבל ביקורות חיוביות מהמבקרים. באתר MetaCritic קיבל 81% מתוך 100. מגזין אנטרטיינמנט ויקלי כתב על האלבום: "AM משלב את צלילי להקת הוולווט אנדרגראונד ביחד עם בלאק סאבאת', מפיק צלילים חדשניים, ועושה את זה טוב". מגזין NME נתן לאלבום ציון 10/10.

אלכס טרנר הודה שלשם האלבום לקח השראה מלהקת הוולווט אנדרגראונד, עם אלבומם VU.

האלבום הגיע למקום הראשון במצעדים בבריטניה, ומכר כ-157,000 עותקים רק בשבוע הראשון. בעקבות שיא זה נהייתה הארקטיק מאנקיז הלהקה הראשונה עם חברת תקליטים עצמאית שהגיעה חמש פעמים למקום הראשון. האלבום זכה להצלחה בבריטניה ובעולם, זכה בפרס האלבום הטוב ביותר בפרסי המוזיקה הבריטית והיה מועמד גם לפרס מרקורי. ב-2014 הופיעה הלהקה פעם נוספת בפסטיבל לידס.

בדצמבר 2014 היה השיר "Do I Wanna Know?‎" מועמד לפרס הגראמי להופעת הרוק הטובה ביותר.

2017-2021: Tranquility Base Hotel & Casino[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2017 אישר ניק או'מאלי שהלהקה עובדת על אלבומם השישי, "Tranquility Base Hotel & Casino". האלבום שוחרר לבסוף ב-11 במאי 2018, לאחר חמש שנים. האלבום פנו בכיוון חדש לחלוטין עם האלבום, והחליפו את הגיטרות בפסנתר. האלבום מאופיין בשיריו האיטיים ושונים מאוד מסגנונם הקודם, ובכתיבתו המסובכת של טרנר.

האלבום, אשר מתאר מלון דמיוני אשר נמצא על הירח התקבל בביקורות מעורבות. הוא היה מועמד לפרס מרקורי ולגראמי לאלבום הרוק הטוב ביותר לשנת 2018. בפעם השישית, האלבום הגיע למקום הראשון במצעדים בבריטניה, וקודם באמצעות הסינגלים "Four Out of Five" ו"Tranquility Base Hotel & Casino". באותה השנה יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עולמי. מגזין רפלקטור הבריטי מתאר את האלבום: "אחרי חמש שנים של שתיקה, הארקטיק מאנקיז עונים על קריאות הקהל עם האלבום המפתיע והמהפנט. האלבום, המצליח בצורה מושלמת להימנע מפרודיה עצמית או חזרות סגנוניות, מוכיח את עצמו כממצא חדש ומרתק. הקופים נחתו ביקום לא ידוע בו הם חושפים פן חדש ובלתי צפוי של עצמם."

בינואר 2021 הודיע הלדרס בראיון לייב באינסטגרם כי הלהקה בשלבים מוקדמים של ניסיון לכתוב אלבום חדש.

2022-הווה: The Car

באוגוסט 2022, בזמן שהופיעו בפסטיבל ציריך אופן אייר, הם השיקו את שירם החדש "I Ain't Quite Where I Think I Am". יום למחרת הם הודיעו על אלבומם השביעי, "The Car", ששוחרר ב-21 באוקטובר 2022. ב-30 באוגוסט 2022, הם שחררו את הסינגל הראשון מהאלבום, "There'd Better Be a Mirrorball", לצד קליפ שבוים על ידי טרנר עצמו. האלבום הגיע למקום השני במצעדים באנגליה, אחרי אלבומה של טיילור סוויפט "Midnights". בארצות הברית, האלבום הגיע למקום השישי במצעד בילבורד.

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכס טרנר (Alex Turner) - שירה, גיטרה ופסנתר
ג'יימי קוק (Jamie Cook) - גיטרה
ניק אומאלי (Nick O'Malley) - גיטרה בס
מאט הלדרס (Matt Helders) - תופים וקולות רקע

אנדי ניקולסון (Andy Nicholson), שניגן בגיטרה בס, הוחלף מאוחר יותר על ידי ניק או'מלי.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

2006: Whatever People Say I Am, That's What I'm Not
2007: Favourite Worst Nightmare
2009: Humbug^[1]
2011: Suck It And See^[2]
2013: AM
2018: Tranquility Base Hotel & Casino
2022: The Car

מיני אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2005: Five Minutes with Arctic Monkeys
2006: Who the Fuck Are Arctic Monkeys
2011: iTunes Festival: London 2011

אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2004: Beneath the Boardwalk
2008: At the Apollo
2020: Live at the Royal Albert Hall

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה	פרס	קטגוריה	עבודה מועמדת	תוצאה	מקור
2024	פרס גראמי	ביצוע הרוק הטוב ביותר	"Sculptures of Anything Goes"	מועמדות	^[3]
		ביצוע המוזיקה האלטרנטיבית הטוב ביותר	"Body Paint"	מועמדות
		האלבום האלטרנטיבי הטוב ביותר	The Car	מועמדות