בסארי
 | |||||||||
| הכפר דינדפלו | |||||||||
| מדינה / טריטוריה |
 סנגל | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שטח | 240,756 הקטאר | ||||||||
| קואורדינטות | 12°35′36″N 12°50′45″W / 12.593333333333°N 12.845833333333°W | ||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
חבל בסארי (צרפתית Pays bassari) הוא חבל ארץ בדרום-מזרחה של סנגל, סמוך לגבולה עם גינאה, ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו אשר הוכרז בשנת 2012. ההכרזה מקיפה שלושה אזורים סמוכים - בני הבסארי מתגוררים באזור הכפר סלמאטה (Bassari–Salémata), בני הבדיק סביב בנדפאסי (Bedik–Bandafassi) ובני הפולה בעיקר באזור הכפר דינדפלו (Fula–Dindéfello). בני כל-אחד משלושת האזורים האלה התיישבו בהם במהלך אלף השנים האחרונות, בתהליך מתמשך של נדידות ופלישות בלתי-פוסקות; ופיתחו תרבויות שונות, המשתלבות כל-אחת בסביבתה הטבעית המקומית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החפירות ארכלוגיות חשפו עדויות מעטות לנוכחות אנושית באזור, בדמות משענות למושבי אבן מהתקופה הפרהיסטורית. מתקופת האבן החדשה ולאחריה נמצאו אבנים מעובדות וכלי אבן, אולם גם ממצאים אלה מועטים. נראה כי בני הקוניאגי (Coniagui) והבסארי (Bassari) היו הראשונים שהתיישבו באזור, ואחריהם היגרו אליו אוכלוסיות אחרות, דוגמת המלינקה (Malinke), הסרקולה (Sarakole), הפולה (Fula) והמנדינגו (Mandingo). נדודי הפולה והמנדינגו מהמאות ה--11 עד ה-13, הם המוקדמים ביותר שזכו לממצאים בשטח, ואילו המקור האירופי הכתוב הראשון לתולדות האזור הוא מהמאה ה-16. מקור זה נכתב בידי פורטוגזים אשר התקדמו מחופי מערב אפריקה לכיוון מאלי שבפנים היבשת. מקורות מאוחרים יותר המשיכו ותיעדו את גלי ההגירה והפלישות שפקדו את חבל הבסארי עד המאה ה-20. לדוגמה, שבט בדיק הוא תוצר של עירוב בין שבטי הבסארי והמנדינגו לאחר המאה ה-13, ובניו נדחקו לאזור מחיה קטן בבנדפאסי, כתוצאה מפלישת עמים שונים מכיוון גינאה ומאלי. דוגמה אחרת היא זו של בני פולה המוסלמים, אשר המשיכו והיגרו לאזור עד המאה ה-19. במאה זו הם התפשטו ברחבי חבל הבסארי על חשבונם של העמים האחרים, תוך שימוש באלימות ואגב כריתת בריתות עם המתיישבים האירופים. רק באמצע המאה ה-20 הפכו יחסי האוכלוסיות השונות לרגועים.
האתרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חבל בסארי משתרע על-פני מישורי סחף בגובה של 100 עד 200 מטרים מעל פני הים, ובאזור גבעי שגובהו נע בין 350 ל-500 מטרים. האזור זכה לשם "מגדל המים של אפריקה המערבית" שכן הנהרות ניז'ר, גמביה וסנגל נובעים בו. חורש סוואנה מכסה חלק נרחב משטחו של החבל, והשטח המעובד משתרע על-פני פחות מעשירית ממנו.
כלכלת שלוש הקבוצות באזור מבוססת מזה שנים רבות על חקלאות וגידול משק החי, שמתבצעים בשיתוף. בשדות נשתלים יבולים מסוגים שונים לזה לצד זה, וכל אחד מהם נקצר בעיתו. הגידולים הפופולריים ביותר הם דוחן, תירס, מניהוט מצוי ובוטנים. לכפריים אין בעלות בשדות, ואלה שעושים בהם שימוש קונים בהם זכות הנאה ותו לא. מספר כללים חולשים על העיסוק בחקלאות, ואלה כוללים איסור קציר לפני הבשלת היבולים, חלוקת מלאכת הקציר בין גברים ונשים ואיסור אכילת מיני מזון מסוים, דוגמת דבש, בירה עשויה מדוחן ותמד.
בני הבסארי, אזור סלמאטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור גבעי זה מכסה שטח של 242 קמ"ר מדרום לכפר סלאמטה, והוא נגיש רק באמצעות שבילים. השדות מכסים רק עשרה אחוזים מהשטח, וערוכים טרסות הניתנות להצפה, ולצידם שוכנים כפרים ומקבצי בקתות. האזור עשיר במערות ובממצאים ארכאולוגיים. בני הבסארי מכנים את עצמם בשם "בליאן" (Beliyan), בעוד ש"בסארי" הוא השם שניתן להם על ידי בני הפולה. עד המאה ה-20, נבנו בתי הכפר העגולים באזורים מוגבהים, סביב רחבה מרכזית, והם נשאו גג עשוי קש. ברחבה המרכזית נבנה מבנה מרכזי שכּוּנה בשם "אמבופור" (Ambofor) וזה משמש למגורי בני הנוער, ולשמירת חפצי פולחן. כיום בונים התושבים מבנים פזורים וארעיים, והכפרים העתיקים משמשים רק לחגיגות ולטקסים מסורתיים.
הבסארי מחלקים את מעגל החיים לשבעה שלבים, הן לגברים והן לנשים, וכל אחד מהם מתאפיין בתודעה שונה ובמחויבות רבות יותר לקהילה. המעבר משלב לשלב נערך במסגרת טקסים ומבחנים שונים, המלווים בריקודים ובמשחקי דמויות, המשתנים בהתאם לשלבים. לעיתים בגדי הדמות מורכבים ביותר, ולעיתים אין לה ביטוי אלא בהשמעת קולות. השלב החשוב ביותר הוא זה שלב החניכה הנמשך חמש שנים ומלווה במבחנים רבים וארוכים; אך החלוקה לשלבים הולכת ומאבדת מחשיבותה. המטאפיזיקה של בני הבסארי גורסת כי כל היצורים החיים - בני אדם, בעלי חיים וצמחים - הם חלק מקוסמוגוניה אחת, והטבע נשלט על ידי כוחות על-טבעיים.
בני הבדיק, אזור בנדפאסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטחו של שטח זה הוא 181 קמ"ר, והוא משתרע בנוף של הרים ועמקים. תשעה כפרים (i-kon) שוכנים באזור, והם בנויים בצפיפות. תשעת הכפרים האלה מיועדים כיום לעריכת טקסים וחגיגות בלבד, אך חל איסור לעוזבם. בתיהם בנויים מקירות בוץ, לפי קרבת דם (קלאן או "איאנגה" Iyanga), היינו, שכל מתחם מיועד עבור ראש המשפחה, נשותיו, אחיו וכל ילדיהם הרווקים והנשואים. לעומת זאת, חיי היום-יום של הכפריים מתנהלים בבתי חזרן מפוזרים וארעיים, אותם ניתן להזיז ממקום למקום בהתאם לצרכים.
גם הבדיק מחלקים את מעגל החיים לקבוצות גיל, אך רק אצל הגברים, ותפיסתם המטאפיזית דומה לזו של הבסארי.
בני פולה, אזור דינדפלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור זה משתרע על-פני שטח של 79 קמ"ר. אופיו הררי ובמרכזו רמה שבה חמישה כפרים. הוא מתאפיין בצוקים, במפלי מים ובסלעים מזדקרים המכוסים בצמחייה. עם זאת, כפריהם של בני הפולה פזורים גם באזוריהם של הבסארי והבדיק, בעיקר במישורים המאפשרים מרעה.
בני הפולה נבדלים מהבסארי והבדיק בדתם, שכן הפולה הם מוסלמים, וכפריהם ערוכים סביב מסגדים. גם כלכלתם נבדלת מזו של שכניהם, שכן היא התבססה בעבר רק על חוואות וגידול מקנה, אם כי כיום, בעקבות מגעיהם עם הקבוצות האחרות, עוסקים הפולה גם בחקלאות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|